עניין הצומות שבטלים לימות-המשיח

תמיהה על דברי הרמב"ם הנ"ל
ויש לתמוה,וכל כך למה,הרי די בכך שימים אלו יחדלו מלהיות ימי אבל,ומדוע יהיו גם לימים טובים.אלא היות וחזון הגאולה פעם בחוזקה,בעם ישראל,בימים אלו יותר מבשאר ימים, נמצא, שימים אלו היו אמצעיים לגאולה,כי על כן התקוה והצפיה לגאולה מקרבת את הגאולה,ובדין הוא שנשיש ונשמח בימים השותפים לגאולה.
וכה סיפר מרן החפץ חיים זצ"ל,שכאשר עזב הגאון רבי יוסף דובער זצ"ל את סלוצק והתיישב בוורשא,באו שלוחים מבריסק והביאו לו כתב רבנות משם וביקשוהו שיואיל לקבל עליו את המשרה הרמה הזו,אבל הגאון סירב לקבל את ההתמנות באומרו שאיננו רוצה יותר לשמש ברבנות.כששבו השלוחים ריקם, החליטו לשלוח פעם נוספת אנשים נכבדים ורמים מאלה,והיתנו במפורש עם השלוחים,שאם גם עתה ימאן ויסרב,אזי יאמרו לו בזה הלשון:"ידע נא רבינו,כי שלושים אלף יהודים יושבים ומחכים לו",כשמוע זאת מיד ענה:אם שלושים אלף יהודים מתכים לי עלי לנסוע לבריסק למרות רצוני,ציווה למשרתו לתת לו את האדרת ולהכינו לנסיעה לבריסק, סיים מרן החפץ חיים ואמר:אם הגאון מבריסק,כששמע ששלושים אלף יהודים מחכים לו,לבש בגדי שבת ונסע לבריסק אף נגד רצונו-ק"ו בן בנו של ק"ו,אם יראה משיח צדקנו שכל ישראל מחכים לו.שלא ישיב ריקם פניהם של כלל ישראל ויבוא אע"פ שלא הגיע זמנו. פעמים רבות היה החפץ חיים מדגיש:"יותר משאנו רוצים שיבוא,רוצה הוא לבוא,ברם,הוא לא יבוא אלא אם כן כל ישראל יחכו ויצפו לו".
פורסם בקישור הבא:
http://www.aharit.com/A-04.html