הרהורים בעקבות יום השואה

מצורף קובץ

הרהורים בעקבות יום השואה, או: למה אני לא עמדתי בצפירה


מעולם לא חולל זכרם של הקדושים כמו שהוא מחולל באמצעות הטקסים הלאומיים הללו. פסטיבל הזיכרון השנתי שלא פוסח עלינו אף שנה. כבר נמצאים כאלו שבחלו בטקסים הפומפוזיים ועורכים מדי שנה "טקסים אלטרנטיביים', שהפכו גם הם מהרה לפסטיבלי זיכרון, מי זוכר טוב יותר, מי לא יוכל לשכוח.

אני לא עמדתי בצפירת יום הזיכרון, כי הצפירה כמו היום הזה הם חילול הקודש הנורא ביותר. הוא לקיחת זכרם של הקדושים שמתו לנו והפיכתם לסמל לאומי ולצידוק מעמדנו בעיני העולמיים.

לראות אתמול את הטקס שהועבר מ'יד ושם' בכל אמצעי השידור, הוכיח לי את זה יותר מכל. משמרי הכבוד הצבאיים, הטקס שהרהיב בלאומיותו. כמו לומר באוזני הקדושים, אמנם מתתם שם, רצחו אתכם, התעללו בבנותיכם וניפצו את גולגלותיהם על הסלע. אך לא עוד, כיום יש לנו מדינה וצבא חזקים, והם מגיעים לנו, בצדק. כי אתם מתתם שם, עבורנו.

מזעזע לכתוב את המילים הללו, אבל זו ההרגשה. הטקסים הלאומיים הללו, וקביעת יום הזיכרון לקדושים בימים בהם נחגגים החגים הלאומיים האחרים הופכת את זיכרונם לצידוק עבורנו. לצידוק על ייסורי מצפון מוסרניים על מה שאנו מעוללים לאחרים, כאן, "בארץ המובטחת".

ההרגשה שאנו זוכרים, לא כדי לזכור את הקדושים, אלא עבור פתחון פה שיהיה לנו בכל עת שהעולמיים יוכיחו אותנו על חוסר מוסריות, נוכל לשכנע את עצמנו שהם "אנטישמיים", ומה שעברו הקדושים שלנו מתיר לנו להיות לאומיים גם בדמי רצח המוסר, המוסר שהיה סמל יהודי לכל אורך ההיסטוריה.

בלי שום קשר לעמדה פוליטית, לקיחת זיכרונם של הקדושים והפיכתה לעניין לאומי הוא עוול בל יכופר, לא באמצעות הזיכרונות האלו ניבנה כעם, הקדושים לא יסלחו לנו אם נשתמש בהם לעניינים של אוננות עצמית.

אלו מילים שעמדו בגרון מני אתמול בלילה, ומצאתי מקום להוציאם.

מצורף חלק משיר של יהודה עמיחי ז"ל.

תוקן על ידי - גראביצר - 05/05/2005 12:31:23

מפיסטו,

דוקא רציתי להסביר לך למה התכוונתי, אבל סיומת תשובתך למייציץ, גילתה עיני שהבנת לבד.

למרות זאת אחזור על עיקר דברי, אם לא עבורך אזי עבור אחרים/ות:
אמירות מכלילות, מתלהמות ואלימות, אינן (למיטב הכרותי) נחלת הפורום הזה, בטח שלא באופן עקרוני (ור' להבדיל, בפורומים אחרים דומים לזה, אך כה שונים ממנו). כאשר נאמרות אמירות מסוג זה (הייתי יכולה לומר "מכל צד", אבל למה לי לעצבן אותך עם פי.סי...), הן זוכות, ואני מקוה שכך גם יהיה בעתיד, לביקורת גדולה מחברי/ות הפורום.
לא נעים לך? אתה חש כי תופעה זו בלתי נסבלת? אתה מחפש שקים לתקוע בהם אגרופיך? אנא ממך, עשה זאת במקום אחר.

אולי תמצא זאת אבסורדי, אך (לטעמי) דוקא הודעותיך המתריסות והאלימות פחות, נשמעות יותר, ומשפיעות יותר.

מציץ.

אתה מוזמן לקרוא שנית את ההודעה הפותחת את האשכול, ולנסות למצוא גם בה מגרעות מן הסוג שמצאת בהודעתי: טיעונים לא מנומקים, הצהרות במסווה של טענות, הכפשות, מה שתרצה.

אלא מאי: זה תואם את דעותיך הפוליטיות? ובכן, מה שאני כתבתי תואם את דעותי.


אגב, באוירת שירי עמיחי הנוגים, אם יהיה לי זמן אעלה לכאן את קינת היגון של עמיחי על לכתו בלא עת של רוצח המיליונים, אב הטומאה השמאלנית, יוסף סטאלין. אני בטוח שכל חובבי השירה כאן יהנו מאד. אני חושד גם בכך שחלקם לא גילו עדיין מה היה העוול בחיסול הקולאקים ומדוע הצורה בה התרחשה הקולקטיביזציה באוקראינה יש בה מן הפן השלילי.



מוות ל....... (השלם/השלימי את החסר/ה להנאתך/ך)

תוקן על ידי - מפיסטופלעס - 22/07/2005 15:32:33

יצחק יונתן ידידי

ידעתי שאין כמו צמד המלים פי.סי. כדי לעורר אותך מרבצך.

אבל חוששני שלא הובנתי. הבעיה שלי עם דברי מפיסטו, היא לא בכך שמדובר בטיעון כללי ( ובכלל, לא ראיתי כאן כל "טיעון"). אני חושב על דברים כאלה בדיוק את מה שאני ואתה (?) חושבים על דברי השייך קארדאווי(or what's his name).

להעלות נגד יריב אידיאולוגי , במסגרת ויכוח תרבותי, האשמות בדבר צימאון לדם יהודי , זה לא להעלות טיעון . זהו אקט של חמימות מוח , של הפעלת טרור פסיכולוגי ושל הרעלת השיח (כן כן, אני לא מפחד להשתמש במילה הזאת. דרך אגב, תמיד רציתי לשאול אותך את זה, איך לדעתך יש לתרגם את המילה דיאלוג ?).

לכן מה מאד תמהתי על דברי מפיסטו , שמה שאני ביטאתי ב"שרידי שכלי הישר" , כינה בשם התרסה , אבל מה שהוא כתב , נחשב אצלו כ"טיעון".

ובנוגע לתקינות הפוליטית, למרות שכאמור אינו נוגע לכאן כמלוא נימא , איידי דאתא לידן נימא בה מילתא. אכן נוח להציג את ההגיון שבבסיסה בצורה נלעגת (ולעזרך באה העובדה שלעתים ,כדברי יבוסי, היא אכן מתבטאת בצורות נלעגות) , אבל עומדים מאחוריה כמה עניינים כבדי משקל.

א. אכן אכן, במסגרת היחסים בין בני אדם (בניגוד לחפצים דוממים או בעלי חיים) , יש מושג של משפטים אסורים גם אם הם אמיתיים. לדוגמה , "אם היה בעל תשובה , לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים". מכיוון שאמירת האמת עלולה לפגוע , אם נפשית ואם חומרית , הרי שיש להתחשב בכך. אי אפשר לקבוע גדרים ברורים למותר ולאסור שכן לעתים פרסום האמת חשובה יותר , אבל אין ספק שהפגיעה האפשרית היא משהו שיש להתחשב בו. לפעמים , כדי לקיים את השלום "השליך אמת ארצה".
ב. מכיוון שכאשר אדם עוסק בבני אדם אחרים, הוא עצמו מעורב רגשית , הרי שלרגשות שלו יש השפעה, אם נסתרת אם גלויה, על דעתו . גם מה שמבוטא כטענה עובדתית הוא , לעתים קרובות , לא יותר מאשר ביטוי של רגש כזה או אחר ואינו כפוי על הכרתו על פי הראיות העומדים לרשותו . ולכן אין אדם חסין מביקורת מוסרית (ולא רק עניינית) על דעותיו בעניינים שכאלה. זה כמובן אסון אם סוג הביקורת הזאת הופכת לכלי לשיתוק אפקטיבי של כל דעה חריגה (אין זה שונה מלהאשים יריבים בצימאון לדם). אבל גם כאן הכל לפי העניין ולעתים יש למחות גם על השמעת דעה.
ג. מכיוון שאדם מעורב רגשית, ומכיוון שזו עובדה שאין לחלוק עליה, שיש מושגים כמו התניות תרבותיות, דעות קדומות ותפיסה סלקטיבית של המציאות , הרי שגם מבחינת האינטרס של חיפוש האמת יש עניין לנסות להתגבר עליהם , אם על ידי ניסיון לעמוד על הדרכים המפותלות שבהן אלה משפיעות ואם על ידי הליכה לקיצוניות השנייה . ספקנות וביקורתיות בריאים הרבה יותר לתהליך מציאת האמת , מאשר שכנוע עצמי ש"אין לי אלא מה שעיני רואות" .

יבוסי

לעג לא זהה לשמחה. אפשר ללעוג לזולת ולהשאר לא שמח.

אבל אפשר, אכן, להחליף את המלה "עצובה" ב "עגומה" או "נוגה" (ו שרוקה) זה יותר מתאים.

אמשלום,

לא הצלחתי להבין את טענתך.

תוקן על ידי - מפיסטופלעס - 22/07/2005 10:00:24

תוקן על ידי - מפיסטופלעס - 22/07/2005 10:05:05

מפיסטו החביב,

יש פגם לשוני-מושגי במסקנתך:
בעיני זו צורה עצובה של התנהלות אנושית

המינוח הנכון הוא, כמובן, צורה מעציבה, שכן העצב נמצא בצד שלך, המתבונן, ולא אצל מי שהתנהלות כלשהי מעלה חיוך על שפתיו. נמצאנו למדים שדווקא התנהלותו של המתבונן היא עצובה.
כל זאת, מבלי להכנס בכלל לשאלה אם ההגדרה שנתת אכן מתארת נאמנה מישהו מהמתדיינים כאן.

איש יבוס

עבור מי שהוא יותר חכם ממך (בהנחה שיש אנשים כאלו...) אתה הוא ה"אספסוף" "המון" או מה שלא תרצה. זה נכון שישנם גם טפשים גדולים יותר הנותנים פרשנות לא נכונה לרעיון כזה או אחר, אבל גם אתה, אני מניח, משנה את דעתך מדי פעם.

יש איזו מידה של נהנתנות בטיעונים הללו על ההמון והאידאולוגיה שלו, כיוון שהטענה הנסתרת היא שממילא כולם מטומטמים ולכן אין טעם להשקיע יותר מדי בשום אידאולוגיה או דעה, הרי ממילא יעוותו אותה האידיוטים מהרחוב. המסקנה המתבקשת היא שקיעה אנינה בהלך רוח אגואיסטי מתון ומדי פעם איזו כניסה לאתר של אידאולוגים נוקשים כדי ללעוג להם קצת. בעיני זו צורה עצובה של התנהלות אנושית.

המרד שהוכרז כאן נגד תקינות פוליטית (PC), נוגע ללב בתמימותו.
כמו הרבה עוולות ועוותים אחרים, PC הוא תוצאה של נישואין בין רעיון סביר לבין האספסוף ומנהיגיו. זו תוצאה בלתי נמנעת, כשרעיון הופך לנחלת ההמונים. כל הפורום הזה הוא במידה מסויימת ריאקציה לתהליך דומה שבו מעורבים אספסוף אחר ומנהיגים אחרים.