גם לחמור יש מזל

לא אחת שמעתם:

"פעם היה יותר טוב".

"יש ירידת הדורות", שמשיכה לרדת.

אך לא שמעתם שהיה מי שרצה לחזור, לתנאי אותם הימים הטובים.

_________

"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא שנו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים. אבל בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים...". (עירובין דף סד עמוד ב).

"פעם" הנשים היו מכשפות "אמיתיות", היום הן "מחשייפות".

וזה לא אותו הדבר.

"פעם", כשאדם היה מתחתן, ואשתו היתה מולידה לו ילדים, הוא לא היה בטוח אם יזכה לראותם מתבגרים.

עד שבגרו, הוא היה בפחד, שאשתו או אשה אחרת, תאכל אותם.

בין הנשים של פעם, היו נשים אוכלות ילדים.

"נשים היו חשודות על שאוכלות ילדים, אמרו מקצת התלמידים בן סורר ומורה כיון שעתיד להרוג את הנפש, הורגים אותו, כך אלו שחשודות. אמר להם החכם אין ישראל על אדמתם לדון דיני נפשות, ויש נשים שעל כרחם עושים, ויש שמכשפות. אלא זאת עשו תכריזו בבית הכנסת כשתהיינה אף החשודות שם, שידעו אם ינזק אחד מן הילדים, שישחיזו שיניהם באבנים המקיפות את הבאר, והחייבות ימותו באותה שעה, וכתיב (יחזקאל יג כא) והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה". (ספר חסידים - סימנים תיא ותרפ).

תוצאות הבדיקה:

החייבות מתו באותה שעה, והלא חייבות הזמינו תור במעבדת שיניים תותבות.


באם פיה של אוכלת ילדים שמתה היה נשאר פתוח, היה זה סימן שהאשה המתה תמשיך לאכול ילדים, אפילו אחרי שהיא מתה ונקברה.

"כשקוברין אשה שהיתה אוכלת ילדים בחייה, אם רואים פיה פתוח בידוע שתעשה כן לאחר מותה שנה אחת, ויש למלאות פיה בעפר ולא תזיק עוד". (צוואת רבינו יהודה החסיד סימן ה).

יש לסתום את פיה בעפר.

אך עדיף לסתום אותו בבטון.


אין ספק שיותר קל לסתום פיה של מכשפה מתה, מאשר לסתום את הפה למחשייפה חיה.

______

היו גם נשים שאהבו למצוץ את דם הקרבנות.

היו וישנן.

מכשפות אלו היו המכשפות "הכי הכי" מסוכנות.

הן לא היו נשארות לעמוד דום, במסדר "השחזת השיניים".

הן היו מתעופפות להן.

"יש נשים שקורין להם שטרייאס מר"ש ורוול"ש (פי' מכשפות שונות זו מזו), אותן נבראו בין השמשות שיעשו דבר, וישתנו מברייתן. אשה אחת היתה שטריא"ה, והיתה חולה ביותר, והיו שתי נשים בלילה עמה, אחת היתה ישנה ואחת היתה ערה, ואותה החולה עמדה לפניה והיתה מנפצת שערה, ורצתה לפרוח, ורצתה למוץ דמה של הישנה, והערה הקיצה הישינה ותפשו את החולה השטריא"ה. ואח"כ ישנה עוד, והערה לא היתה ישנה, עמדה השטריא"ה והיתה מנפצת שער ראשה, ורצתה לפרוח, והערה הקיצה הישנה, ותפשו את החולה השטריא"ה. אם היתה מזקת להמית את אשה אחרת היתה השטריא"ה חיה, וכיון שלא יכלה להזיק מתה השטריא"ה, כי צריכה את אשר בא מן האדם, לבלוע הדם והבשר. וכן וורוול"ף. ולפי שהמר"א השטריא"ה צריכין לנפץ שערן קודם שיפרחו, לכך משביעין אותן שתבואי בניפוץ שער, ולא תהא רשאה לצאת אלא ברשותו. ומי שמכה למזקת אז כשרואה אותה, אינה יכולה לחיות, אא"כ תאכל מלחם ומלח של מכה אותה. וכן אם הזיקה, הניזק צריך לאכול מלחם ומלח שלה, וחוזרת כבתחילה". (ספר חסידים - סימן תסד).


כדי להשיג את הלחם והמלח הדרוש להן להצלת נפשן, היו המכשפות המוכות "מתחפשות" לחתולים:

"אשה אחת היתה חשודה שהיתה שטריאה, והיתה מזקת, ונדמה ליהודי כחתול, והכה אותה היהודי, ולמחר בקשה מאתו שיתן לה מפתו וממלח שלו, ורצה לתת לה, א"ל זקן אחד אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז טז), במקום שחב לאחרים אין אדם יכול להראות חסידות, שאם תחיה, תזיק לבני אדם, וכיון שהקב"ה המציאה לך, זה דוגמת עמלק לשאול והענישו על מה שהחייהו". (ספר חסידים - סימן תסה).


לא כל השטריאות היו שטריאות אכזריות, היו ביניהן גם שטריאות חסידות:

"אשה אחת שטריאה הזיקה, אבל היתה מנחת לניזוק לקחת מלחמה וממלח שלה, כגון זה יש לרחם עליה".


בספרו "נשמת חיים", פרק כ"ד, מספר מנשה בן ישראל, על מכשפות ומכשפים, שהיו משנים את עצמם לגופי בעלי חיים.

הוא יודע לספר על מכשפה שהפכה איש מאנשי אנגליה לחמור.

אין ספק שהיא עשתה לו טובה.


היו שידעו לספר, שהחמור שהיה נכנס כל יום לשמוע פילוסוף בשם אנטוניו, היה אדם בצורת חמור.

בהיותי בישיבה, הכרתי בחור ישיבה, שהיה בא כל יום לשמוע את ראש הישיבה, שהיה חמור בצורת בחור ישיבה.


בקהיר של מצרים היה חמור, שכשהיו אומרים לו: בחר לך את האשה היפה מכל הנשים סביב סביב, היה הולך, ולאחר ראות כולן, היה משתעשע עם היותר יפה מכולן.

אם ניתן להבין למה החמור בחר ביפה שבנשים, קשה להבין למה היפה שבנשים שיחקה עם חמור.

היפה שבנשים בטח היתה בלונדינית.


גם לחמור יש מזל.

ועדיין, סנשו - עם כל 'אי ההבנה שבבסיס' תעדיף לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה ולא באמצעות טקסי גירוש שדים, אני מקווה. 
המדע היומרני, הרהבתני, הכפרני והבלתי מבוסס סיפק בכל אופן כמה תוצאות מפתיעות כמו ריפוי מחלות, העלאת תוחלת החיים ואיכותם ועוד ועוד. במקומות בהם המדע הצליח, נזנחו האמונות בשדים ובמכשפות. במקומות אליהם הוא עוד לא הגיע עדיין יש טקסים המיועדים לרוחות ושדים, וזה באמת מרתק מאד. כולנו היינו ככה פעם.

יש לציין מה שהוזכר בפורומנו בעבר, בהקשרים שונים ובאשכולות שונים:

העובדה שקדמונינו הניחו הנחות יסודיות, מדעיות, רפואיות, רוחניות ואחרות, בלי שערכו ולו בדיקה מינימלית שלהן, לא היתה רק בשל קושי טכני לבצע בדיקות. המודעות לצורך לבדוק דברים, להשוות לבדיקות ומחקרים קודמים, לעקוב אחרי ניסוי באופן מסודר, כגון ע"י ניהול יומן, השוואה לקבוצת ביקורת וכל אלה, אינם אלא חידושו של המדע המודרני. אנשי העת העתיקה, כמותם אנשי ימי הביניים, לא האמינו שבדיקה כזו נצרכת בכלל, ושיש לה משמעות. אם בספר של רופא או פילוסוף קדמון נכתב משהו, הרי הוא אמת. הבדיקה שאני אעשה, כשבהגדרה אני "חמור ולא כחמורו של פנחס בן יאיר", לא תעלה ולא תוריד.

בדיקת החביות של רבן גמליאל ודומותיה, הן החריג, ולא הכלל. יותר מכך, גם עדויות על בדיקות וניסויים אחרים צריכות להבחן בהקשר שלהן, הכולל בדיקות וניסויים שמוכיחים קיומם של שדים ע"י פיזור אפר למרגלות המיטה, וכל מיני ממצאים דומים אחרים. אכן, היו לעתים בודדים שלא סמכו על המסורת המדעית וערכו בדיקות כאלה, אבל זה חריג, וממילא החריג הזה מעורב בעצמו בסיגי דמיונות, ואי אפשר להסיק מאותם ניסויים שנעשו על חשיבה מסודרת. מה גם, שחלקם של הניסויים נועדו להוכיח עמדה ידועה ולא בחינה אובייקטיבית המאפשרת מסקנה שאינה מוכתבת מראש.

* [נכתב לפני שראיתי שסנשו ואמבר כתבו לעיל את הדברים ביתר קיצור וביתר בהירות]

אני חושב שבבסיס תמיד ישאר משהו לא מובן.

הסיבה היא שכיום, גם אם לא הגענו להבנת כל חוקי הטבע ואפילו לא רובם, אנחנו יודעים שניתן להבין אותם באמצעות מחקר. פעם, האופציה הזאת של חקירה אמפירית פשוט לא היתה קיימת. גם התאוריות ה'מדעיות' של אריסטו היתה חשיבה פילוסופית בעיקרה, ובהעדר תימוכין אמפיריים לא היתה לה מוצקות מספקת על מנת לערער תפיסות עולם עתיקות שהשתרשו בכלל הציבור.

יש משהו בכך שבעבר הסברים מיסטיים היו עוגן בעולם לא מובן, אך עובדה היא שהיו אנשים כהרמב"ם ושאר רציונליסטים (יהודים וגויים, החל מראשית הפילוסופיה והמדע היווני והלאה) ששללו עקרונית הסברים אלו וניסו למצוא הסברים במסגרת חוקי טבע וכדומה והיו שנטו לקבל הסברים כאלו, גם כיום העולם בבסיסו לא מובן לנו יותר מאשר פעם, כלומר הקשר בין תופעות מובן יותר אך לא בסיס הדברים ובכל זאת רובינו נוטים לקבל פחות הסברים מיסטיים.

בימי קדם, בהעדר מתודות מדעיות ואופציות למחקרים אמפיריים מוסדרים, האמונות הטפלות היו חלק ממשנתו של כל אדם - במידה זו או אחרת. פשוט, לא היה ניתן להסביר אינספור תופעות ללא מיסטיקה ואמונות שונות. גם האנשים החכמים ביותר באומות העולם האמינו בקיומן של מכשפות.
קשה לנו להכנס להלך מחשבתם של אנשים שלא היה להם בדל ידע לגבי הגורמים למחלות, למשל. אבל בשבילם, הפתרון הפשוט ביותר היה שמדובר במזיקים, שדים או מכשפות. כנ"ל לגבי מחלות נפש- אם אין לנו מידע על המוח, הפתרון הסביר ביותר לאדם בזמן ההוא היה דיבוק, למשל.
במצב כזה, שקיומם של יצורים כמו שדים או מכשפות נחשב לעובדה קיימת המקובלת על ידי כולם, הדמיון יכל להפליג הלאה לגבי אופן פעולתן של המכשפות  במיוחד בקרב 'גדולים' שלא היו ידועים בחשיבתם הביקורתית אלא בעיקר בצידקותם = הקדשת חייהם למיסטיקה.
לגבי הרמב"ן והראי, אני סבורה שהאמונה בעניין היתה נפוצה בדורו באופן שהוא לא חש שום צורך לבדוק זאת, והניח, כמו שגם היום הרבה מניחים לגבי דברים אחרים, שאנשים חזו בזה במו עיניהם וזה חייב להיות נכון. שוב, ברגע שאין לך שום מידע אמפירי לגבי אופן פעולתה של תופעה מסויימת, מודבקים לה איספור הסברים מיסטיים שמתקבלים ללא ערעור.

 <"בהיותי בישיבה סיפרו שבמרכז הרב הסתובב חתול שהיה מגיע לשמוע את שיחות הרב צבי יהודה. אמרו, שהיה זה בחור שזילזל ברצי"ה ומת בצעירותו, ועכשיו בא לתקן">

חצקל,

עיין באשכול על ההגיון הבריא והפשוט, שם נתבארו הדברים.

(ושוב, בקצרה: החיפוש אחר ה"למה" הוא גם חיפוש אנליטי. החשיבה הסינטתית מחפשת הסברים פרטניים, כדוגמת ה"למה" שהיא מכירה בעולם: לכל מסובב סיבה פרטנית, ומכאן הדרך פתוחה למגיה, שדים ומלאכים. החשיבה האנליטית מכירה בכך שניתוח אנליטי מוכיח שאינו דומה "למה" ל"למה", ועל כן, גם אם נחליט על איזה שהוא "למה", אין שום הכרח להיותו "למה" פרטני. אפשר בהחלט לומר שאין מציאות מטפיזית אלא אחת, והוא הבורא, והוא התשובה ל"למה" של הכל.
מבחינה אנליטית אין כל פגם בהסבר כזה, ומכל מקום החשיבה הסינטתית מחפשת ותרה אחרי הסברים הקרובים יותר לליבה ולמציאות שהיא מכירה.

שאלתי פעם מקובל, מה ההגיון העומד מאחורי כל סדר ההשתלשלות. וכי אין הבורא יכול לברוא את העולם בצורה ישירה, כדרך שהבנו את הבריאה בהיותינו ילדים? והשיבני, שכיון שמטרת הבריאה היא כדי שנכיר את הבורא, מסתבר שהוא בנה אותו בצורה שנוכל להבין. סדר ההשתלשלות, גם אם אינו מובן עד הסוף, הרי הוא קרוב יותר לשכלינו.
לדעתי, אין הדברים מוכרחים, מכמה וכמה טעמים. ומכל מקום ניכרת בעליל הגישה הסינטתית הנ"ל דווקא בתשובה הזו).

31 שיניים לגוי, 32 שיניים ליהודי

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=626657

לאקו אענה אחרי שאגמור לברר מהיכן השיג את המידע על חיבתי לליקר-בננות.

(אוקיי, שוין. קיבלתי האמת ממי שאמרה, אבל הרבה יש לי לטעון כנגדה באמת משלי. בקשר לרמב"ם, החוק האוסר על פוליגמיה אשכולית מונע ממני לדון בו באשכול נפרד שכבר תכננתי לפתוח: הרמב"ם מתמודד עם החוקים שניסח הוא עצמו. תורף טענתי בקיצור הוא כי גם ענק בחכמה אינו יכול שלא להתעלם ממערכת-כללים הגיונית השונה מזו שהוא מכיר, ולו משום שהיא מפריעה לתהליך חשיבתי קונסטרוקטיבי.
בקשר לשאר החלקים, אני צריך לעבור לחליפה).

בן איש אחד,
שים לב לכך שהגישה ה'אנליטית' של רבים מאלה שהזכרת נעצרת כשמגיעים לשאלות הבריאה ודומיהן. זכור לי שכבר עמדו על העניין הזה כאן, אך בקצרה אטען שהשימוש ב'למה' וב'איך' כשילוב המסביר תופעות מאגיות (ובעיני היקום כולו הוא תופעה מאגית) מצוי תדיר אצל גדולי הרציונאליסטים. מי לנו גדול ממיימוני, גדול שוללי המיסטיקה, הנחפז להסביר בכל עת כי אין סתירה בין מדע לאמונה שכן הם מתקיימים במישורים נבדלים, פיסי ומטאפיסי.

אז מה? אלוקים כן - ומיסטיקה לא?

השכן,
סיפור המעשה על החתול והרצי"ה, שמעתי לפני שנים רבות כהסבר על (העובדה?) כך שהיה לר' שלומקה מזוויהעל חתול "מקורב" שהיה מטפל בו מאכילהו ומשקהו וזה גומל לו במצות לוויה, שהיה הולך אחריו לבית הכנסת וממתין לו בחוץ ללוותו לביתו.


נישטאיך,
ראה ידיעה שפורסמה בטיימס הלונדוני מערב שבת השתא:

http://www.timesonline.co.uk/article/0,,2-1608006,00.html

מכאן אתה למד שהבלונדינית לא היתה טיפשה כלל ועיקר, היא בסך הכל ביקשה לצאת להפסקת צהריים.

זהו הפירוש האמיתי לחזלנו בדבר "עם החמור - עם הדומה לחמור", דומה למעליותא: בתנאים סוציאלים ראויים ובהפסקת אוכל לנשנוש איזה Hot dog...


חצקל,
בטח פגשת בימי חלדך גאונים אמיתיים ואנשי אמת - הוסף נא סופרלטיווים כיד ה' הטובה עליך - שדעותיהם ואמונתם שונות מן הקצה אל הקצה ממש ורחוקות זו מזו כמרחק שבין רפורמה לאורתודוכסיה.
כמו למשל:
זה ליברלי וזה שמרן, זה אורתודוכסי וזו רפורמית, זאת חסידה וזאת מתנגדת, אלו ימנים והללו שמאליים, הוא בעד ההתנתקות והשני נגדה, וכך עוד כהנה וכהנה עד אין ספור.

מכאן, שהטיעון ה"לוגי" שהעלית:
"תארו לכם שבחיים, כאן והיום, היינו נתקלים בלמדן או באיש אקדמיה משכיל שההיגיון הוא נר לרגליו והוא מתעב סברות שאינן ישרות תיעוב גדול. תוך כדי שיחה מתברר לנו שהמשכיל שלפנינו אינו אלא רמב"ן מודרני המאמין בהבלותות שהדעת מתקשה לסובלן".
ומסקנתך ש:
"אחת מן השתיים: או שהיינו ממהרים לגלות שאת כל דברי החכמה שלו הוא גונב או מצטט, או שהיינו בוחנים בשימת לב גם את דברי ההבל שלו. פער גדול כל כך בין חכמה רבה לאמונה מטופשת פשוט אינו מתקבל על הדעת".
שגויים.

חצקל עצמו יוכיח, שגם מי שההגיון נר לרגליו יכול ליפול להבלותות, רעיונות תעתועים ואשליות, למרות זאת לא נעלה חלילה בדעתנו שכשרונו המיוחד איננו כי אם פלגיאט של חובב ליקר בננות.

והרי גם בפורום דידן יש מוכשרים שכותבים ומאמינים בשטויות, ויש שוטים שמכוונים אל האמת.

הרמב"ם, הרציונליסט השכלתן הגדול מכולם, "נפל" במה שאתה מכנה "הבלותות", ואילו את הרמב"ן לא הייתי ממהר להכתיר כמיסטיקן או כרב כדורי של דורנו (למרות שלצורך הבחנה כללית נעשתה חלוקה כזו. ואכ"מ).

קבל את האמת ממי שאמרו, ובזה בטח שאין מקרא יוצא מפשוטו.