פרדוקס הנבל: מחווה לזנון מפרשת קדושים

ואל נשכח את העובדות הידועות שחתול נופל תמיד על רגליו, ואילו פרוסת לחם נופלת תמיד כך שצד החמאה פוגע בשטיח, ועל כן כבר התעוררו לשאול מה יקרה באם נקשור את הפרוסה לרגלי החתול כך שצד החמאה יגע בהן, ונראים הדברים שבמצב כזה ישאר החתול מרחף באוויר (אמנם החוקרים שניסו לבצע את הניסוי נאלצו להפסיקו בטרם עת כדי לקבל טיפול רפואי וזריקות אנטי-טטנוס). יש המציעים לנצל עקרון מדעי זה כדי לבנות קו רכבת שאינה נוגעת באדמה (כדוגמת רכבות ה-Magnetic Levitation) בין בייג'ינג לשנחאי.

.


מצו"נ, אתה מזכיר לי דיון שערכתי עם עצמי לפני שנות דור, בעודי חייל.

עמדתי בצומת ציר המפלים ברמת הגולן שעות ארוכות, והמתנתי לטרמפ.

הצומת הוא צומת T, ובזרוע נוספת שלה, עמד חייל אחר.

מרחוק, הגיעה מכונית. האם היא תפנה לכיוונו של החייל השני? האם תמשיך ישר לכיווני שלי?
הרי לפי חוק מרפי, אם יש למכונית לאן להסתוב כדי שלא תעבור לכיווני, היא תעשה זאת. אלא שגם לחייל השני מרפי משלו, הלא כן?

השאלה היתה, המרפי של מי חזק יותר.


תהיתי ביני לביני אם שני חיילים המתאמים ביניהם מראש, יכולים לפזר סיכונים בדרך זו, וכך, אחד מהם בודאי יזכה.


המכונית התקרבה, ואז, עצרה בשולי הדרך לפני הצומת, הורידה מישהו, פנתה לאחור וחזרה לכיוון קצרין.

1-0 למרפי.

פעם היתה לי חקירה , הרי ידוע שעל פי חוקי מרפי אם אדם ממתין שעה לאוטובוס ואז הוא מדליק סיגריה , האוטובוס מגיע תיכף ומייד. כמו כן ידוע הסיוג לחוק הנ"ל , שאם מדליקים סיגריה בכוונה להחיש את הגעת האוטובוס , זה לא עובד.

והנה יש לדון מה יקרה אם מישהו ינסה להתגרות בבעל דבר וידליק את הסיגריה על תנאי , אם תוך כדי העישון יגיע האוטבוס ניחא לי בהגעת האוטובוס ואם לא יגיע, לפחות יהיה ניחא לי בכך שהספקתי לעשן את הסיגריה .

ובכן ניסיתי ומה התברר? שנגמרו לי הגפרורים.

משום מה זה מזכיר לי את הגמרא נדרים ס"ו: על ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שבך עיי"ש.

.


אופטופיק, מחווה לשקרן מכרתים:


אם פוליטיקאי מסויים, שיש הטוענים כי הוא הלוזר הגדול מכולם, יגש לאליפות הלוזרים:

הוא יגיע למקום השני ?

אכן, ועל כן אין ללמוד ממנה. חסרים מקומות שבהם הכלל נאמר על כל הדברים?

רק אם הכלל עצמו היה טוען שהוא עצמו מבין אותם יוצאים מן הכלל, זה היה מביך משהו.

.


מהדף היומי, ערובין כז



א"ר יוחנן אין למידין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ




והרי גם אמירתו של ר' יוחנן, בגדר כללה היא!

להבנתי, האמת כדבריו של אראל, אך יש צורך להוסיף הסבר על דבריו.

להבדיל מכל איסורי התורה, שהם בעצמם מעשה איסור וללא תלות בסיבה (אדם שאוכל חזיר גם בטעות עבר איסור) איסור זה מתייחס לסיבה מסויימת, כאשר המעשה בעצמותו הוא מעשה היתר, אילו נעשה מחמת סיבה אחרת. לפיכך "ברשות התורה" מתייחס למעשה, אבל לא לסיבת המעשה. מצד שני אין זה איסור על דעות כמו לא תחמוד, אלא על מעשי היתר שנעשים מחמת סיבה פסולה.

ח"ש בעשה הוא נדון באחרונים. ולכאורה תליא האם חצי שיעור הוא מצד דחזי לאימטרופי או מגזיה"כ ד'כל חלב'. ואם הוא מסברא דחזי לאיצטרופי (כהסבר האחרונים שאיכות האיסור מצויה בכל חלק שלו, והכמות לא משנה את האיכות) אז נראה שסביר ליישםזאת גם לגבי עשה.


מיכי

מיכי: כאן לא מדובר על איסור אלא על מצוות עשה "קדושים תהיו", ייתכן שבמצוות עשה אין דין חצי שיעור.

אני עדיין תוהה האם זה פלפול או תשובה של ממש

אבל אולי זו עצמה התשובה לשאלה המקורית: הנבל הוא "ברשות התורה" כי הוא לא עובר על שום מצוות לא-תעשה, אבל הוא עובר על מצוות עשה של "קדושים תהיו".