זכרונות מימי הנעורים "באבוב" לא פוליטקה

דל_עיני

לפחות תזכיר לי טובה, שאני נתתי לך רעיון זו שסוף סוף תפתח אשכול לגבי אלע איבערלעבינישען פון הגל זה........



בהוקרה,
דזשיד

פרק ב'

ואז הגיע היום נהייתי לבחור, קרובי כבר לא היה בן החיים להשתתף בשמחת הבר מצוה שלי, אבל הוא זכר אותי הוא דאג לפני מותו שאחד מידידיו הטובים בארה"ב יכנס לרבינו מהר"ש זצוק"ל לספר שהנני נכנס לעול המצות, ורבינו כדרכו בקודש לכל בחור בר מצוה שלח לי את הספר " קדושת ציון" עם חתימתו הקדושה,

לא אנסה לתאר לכם מה היתה הרגשתי כשקבילתי את החבילה היתה זאת חויה כפולה, כי הרי חוץ מהחויה של קבלת מתנה אישית מרבינו, זאת היתה מעין קבלת ד"ש מקרובי במרומים, יודע אני שזו היתה דרכו הגליצאית להפתיע, הוא תכנן מראש איך זה יראה, הוא שתמיד אהב להפתיע ידע שהפתעה של קדושה זו תלוה אותי לעולם,

בזמן הבא. כמו גדול ארזתי אז את המזודה ונסעתי ללמוד ב"ישיבה" בבת ים, אף שהתפללתי באבוב הרבה, אבל בישיבה למדתי חסידות מהי, אחרי שבוע מעייף של לימודים, שהתחיל בשעה 5:20 בבוקר, שאז היה הישיש ר' שמואל קלפנער זצ"ל (אגדה כשלעצמה) עובר בפרזדור וקורא בקול רם, "אויף שטיין אויף שטיין" מיד לאחר כך הגיע המשגיח בוקר ר' רפאל כ"ץ שליט"א לתזכורת נוספת, מקוה חפוז, ולימוד פארטאגס שהרי כדברי רבינו בחור חסידי מתכונן לתפילה בלימוד, ועוד שאין כלימוד הבוקר, (קצת יצאת מהענין לתאר את סדר יום הישיבה עוד אחזור לכאן) הגיע השבת,

בישיבה למדתי הרבה על "השבת נועם הנשמות" שם למדתי לשיר בדיוק נמרץ את עשרות או מאות ניגוני בית באבוב שאו לך מזקני החסידים אם שרת תנועה לא נכונה, שם למדתי איזה ניגון מתור לשיר על "לכה דודי" ואיזה מותר לשיר על "לא תבושי" הקל הפותח" "וקל אדון", זמירות שבת, זמירות ותשבחות לאחר הסעודה, פירות טיש בקיץ לפני מנחה, סעודה שלישית בחושך, מלוה מלכה עם סיפורי רבותינו,

שבת מלאה זו שהכניסה בי גאוה להיות חסיד באבוב גם נתנה לי את הכוח לעשות כל פעולה לנסוע לימים הנוראים לרבינו זצוק"ל בארה"ב ,בימים אלו שכל קרוב שהגיע מחו"ל הוציא משלחת שלמה של בני משפחה לקבלו בשדה תעופה לא היה זה דבר של מה בכך, והרי אני שגדלתי אם משפחה גליצאית, למדתי מהם דבר אחד או שנים, בחשבון פשוט היית צריך $375 דולר לכרטיס טיסה, היו לי כ200$ דמי בר מצוה חנוכה ופורים, סיכמתי אם אבי שאם אבחן מסכתא שלמה הוא ישלים את השאר, אבי שלא שמח כ"כ לתת לבחור צעיר לנסוע לבדו הסכים, אולי בסתר ליבו חשב שלא אעמוד בכל כך הרבה דפי גמרא, בסוד גמור שאף אחד לא יקלקל לי את ההסכם שננתי את דפי הגמרא, וכמובן שבכוח הרצון החזק קיבלתי את הכרטיס המיוחל,

לפני הנסיעה עוד קיבלתי מכמה בחורי הישיבה גדולה שהתידדתי אתם עוד הדרכה עם הקדמה שאף שאין הם יודעים הכל אבל יעבירו לי מה ששמעו הם, מה זה נקרא לנסוע לרבי, מדוע אוכלים שריים, מדוע כותבים קוויטאל וכו' נסענו קבוצה קטנה מאד של בחורים אני הצעיר מכולם, בשדה התעופה חיכו לנו כמה בחורים בראשות הבחור (אברך היום) ר' נפתלי חיים הלברשטאם שליט"א ולקחו אותנו לבארא פארק, ישר לתפילת שחרית,

ההמשך יבא

כתבה שפירסמתי כבר אבל היא בגדר זכרנות ההמשך לעיל יגיע

מורשת באבוב בעצמותי, זכרון רבינו מהר"ש זצוק"ל לוה אותי מדי יום בימו, חינכתי את ילדי אם זכרונות רבינו מהר"ש זצוק"ל, הם ידעו כל תנועה כל ניגון או כל סיפור ועובדה ששמעתי פעם מרבינו, כל ניגוני באבוב, זמירות שבת, או ימים טובים, חנוכה או פורים, תנועות התפילה של הלל, סליחות, או ימים נוראים, הושבתי אותם ובערגה סיפרתי להם את סעודת עריהו"כ ובאיזה רגש שר רבינו את "מחר יהיה האות הזה, או איך הניע ראשו כששר בערגה,
"צל קורתך באו בנים"
בסוכות סיפרתי להם על תנועות הניגון של נענועי הלולב, בליל חנוכה שמעו מפי בדיוק את סדר ההדלקה, אפיית המצות, וליל הסדר בפסח,

ואני שמקורב הייתי לרבינו מהר"ש זצוק"ל ניסתי לזכור כל תנועה, האמינו לי חם ליבי בקרבי בכתבי מילים אלו, דמעות מציפים את עיני בזוכרי כל זאת,

פעם כשנכנסת (רבינו קרא לכל בחור ובחור בנפרד לשיחה אז, הרה"ג ר' בר"ח גרינפעלד שליט"א ראש ישיבתנו דאז לבטח יזכור זאת שהרי הוא החליט באיזה סדר ניכנס) לרבינו מהר"ש זצוק"ל בהיותו באר"י החזיק בידי כמחצית השעה ודבר בדרכו המיוחדת, ובתנועות ראשו המיוחדים כ"כ, ואמר לי מילים אלו,
"מכיר אני אותך מיום הולדך, מכיר אני את רוב בני משפחתך, תמיד תיהיה חקוק על לבי, לעולם וחזר והדגיש לעולם אל תהסס להיכנס אלי, גם אם זה לא נראה חשוב בעינך להטריד אותי, ספר לי הכל, הלא רבך אנוכי", נער צעיר היית דמעות זלגו מעיני ורבינו אמר לי זה בסדר אצלי גם מותר לך לבכות,
ואמנם עשיתי כן מאז כל ימי בחרותי, גם כשכבר לא הייתי תלמיד הישיבה נכנסתי לרבינו, מי שהכיר את רבינו מהר"ש זצוק"ל יודע שרבינו בדרכו המיוחדת יותר ממה ששמע דיבר הוא, לפעמים לא היית בטוח אם הבין אותי, ורבינו ברצותו להראות לי שהבין ונהנה מזה שבאת איליו, שלח לי כמעט כל פעם אחרי שניכנסתי איליו כוס בירה בליל שבת,

ואז חלה רבינו מהר"ש זצוק"ל וכבר לא הייתי יכול להיכנס עוד ראיתיו בחוץ מפעם לפעם אבל לא ביחידות,

זוכר אני את הפעם האחרונה שהייתי בקויטל אצל רבינו זצוק"ל, היתה זו שיחה מענינת שהוא דיבר איתי, רבינו דיבר ודיבר, ואני שתקתי, עד שרבינו פתח מדוע שותק אתה? הרי אמרתי לך כבר שלי אתה יכול לומר הכל, זו היתה מעין פרידה אישית ממנו,

בפעם הבאה כשהייתי אצלו כבר דיברתי ודברתי המון, אבל לצערי זה כבר היה בבית החיים ומאז בכל חודש אני מבקר אותו אני לא מפסיק לדבר אליו, ומעניין שעכשיו הוא שומע ומאזין לי ולא ההיפך, לפעמים אני מזכיר לו את הבטחתו, אני מביא את ילדי להראות לו אותם, ואני מצטער שכבר לא נותן להם יותר מטבעות, (תמיד בקישתי ממנו והוא נתן להם), הוא נשאר רבי לעולמים, והיוםאני יכול לבקרו כל היממה להיכנס איליו מתי שאני צריך או רוצה,

לפעמים אני מסתובב בבהי"ח ורואה איך שורות שורות של אנ"ש מונחים שם לפעמים אני חושב שזה כ"כ מזכיר את בהימ"ד הישן הקטן יותר והחם כל כך, שמות כה מוכרים מעל כל אבן, קהל שתמיד היה בשמחה וקיבלו איש את פני חבירו בשמחה, ובראשם רבינו זצוק"ל,

ובחודשים האחרונים נוסף שם גם קיברו של רבינו מהרנ"צ זצוק"ל, האיש אשר למדתי, לאהוב, מאז, ומתמיד,
הוא האיש אשר מאז הכרתיו תמיד נעצר ברחוב לשאול לשלומי, עם היה זה בביהמ"ד, בשמחה, או בבנק, נעצר התעניין ונעלם,

הוא האיש אשר תמיד ידעתי (וידעו כל חבירי) בבטחון וזה נתן מנוחה לחיי היום יום, שח"ו ביום קשה יש לי אצלו דלת פתוחה ואוזן קשבת, גם אם הוא היה באמצע ישיבה חשובה, איש מעשים אשר יעשה הלכה למעשה ולא רק יתן עצות, הוא האיש שקשה לי לזכור שמחה שהוא לא פקד, אם היית חסיד באבוב או לא, הוא האיש שסידר קידושין אצלי ורוב חבירי, והשתתף כמעט בכל שמחה שלי,

הוא האיש אשר לעולם לא אשכח לו את החיוך התמידי אף אם היה זה ללא כונה הרגשתי ששמח לקראתי,

אקוה מעומק לבי שגם ילדי ושאר צעירי הצאן יכלו להשאר אם זכרונות אלו,

באו העלו גם אתם זכרנות כאן כל אחד לפי דרכו,

להתראות