פרשת מזוזה (התפתחות ההלכה)

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2204222

משמעותה של הפרשה הראשונה של קריאת שמע היא שיהיו "הדברים האלה" בכל מעשה בחיים שלך ובכל מקום שאתה נמצא. הפרשה מסתיימת במילים: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".
אין לי ספק שאם התורה היתה ניתנת היום, היתה מצוה להזכיר את שמע ישראל בצורה כלשהי גם באינטרנט. אני משער שהמצווה היתה אומרת שחובה על כל אחד שבונה אתר חדש לציין את "שמע" באתר שלו.*:NAMESPACE PREFIX = O />

רו"ד יקר,

לא ראיתי את הודעתך רק עכשיו!

אם כי בזרימת מים משתמשים בכוח המשיכה כמו שבחשמל משתמשים בכוח האלקטרומגנטיזם, כוח המשיכה הוא תמידי וטבעי לאדם שלכן אין ההשתמשות בו נתפסת כיצירתית אלא כצריכתית ודו"ק.

[גם בנוגע למה שנכתב באשכול אחר; אין על ההתייחסות לחשמל כמלאכה לרדת לרמה המולקולית אלא לרמת ההתייחסות הטבעית של האדם כמ"ש החזו"א לגבי תקופת רב אדא ושמואל באו"ח סי' קכ"ד מאחר והמצוות לצרף הבריות ניתנו ולא לתקן פיזיקה וכד'.

כמדומה שהחזו"א הכיר את דרך פעולתו של הזרם החשמלי, ומדהים לראות את הויכוח שניסה הגרש"ז אוירבך פעם אחר פעם, ולא הסכים עימו החזו"א.
דומה שהחזו"א התייחס למרוצת הזרם החשמלי כאל אש פוטנציאלית, רעיונית, כיון שמדובר במרוצה אדירה, שצף קצף, וממנה הניצוצות, כך שגם אם אין אש, יש כאן אנגריה אדירה המשתווה לאש.

דרך אגב, שמעתי מאחד מגדולי דורנו, שהוא שמע מפי גדולים, כי החזו"א נטה לחזור בו בסוף ימיו מהחידוש הגדול של "בונה". מעניין.

ועוד דרך אגב, מיימוני ואחרים: כאשר אנו מדברים על "יצירה", האם הכוונה ליצירה בחפצא או בגברא. האם הכוונה היא על יצירה הנעשית ע"י האדם, מלאכת מחשבת, או שהתוצאה היא יצירה?
דומני שניתן לפלפל, ואולי נושא כיבוס תליא בהא, שאין זו יצירתיות בחפצא, אבל בגברא כן, וצ"ע.

לגבי מה שכתב ווטו שהחזון איש כאילו אמר שהזזת מתג חשמלי זו אבי אבות המלאכה.

ולאחר התבוננות אין לזה שום פשט לענ"ד, וכמו שהאריכו כבר כל באי שערי בית מדרשינו "עכ"ח" שיחיו, (מה זה אבי אבות מלאכה, האם זה יותר מלאכה ממלאכה בידים, רק בכלל שיכולים ליצור ולבצע יותר ע"י סיוע אלקטרוני? אתמהה!).

אני חושש אם אותו המקור נאמן לא בלבל את היוצרות עם מה שהחזו"א אמר להגרש"ז אוירבך זצ"ל בנוגע בישול. וז"ל בעל הסיפור הגרש"ז עצמו בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יב: "מוצא אני לנכון להודיע שבהיותי פעם אצל מרן בעל החזו"א זצ"ל אמרתי לו שהמרתיח מים בשבת ע"י מזלג חשמלי ששני קצוותיו מרוחקים והמעגל נוצר רק ע"י המים אשר על כן הם מתחממים ורותחים, שלדעתי איסורו רק מדרבנן, דכיון שזרם איננו אש ממילא הו"ל כמבשל בתולדת חמה דפטור מחטאת, ואמרתי שלדעתי רצוי לפרסם דבר זה לבתי חולים וכדומה, והשיב לי בפשיטות דכמו שהמבשל במים חמים שהם "תולדה" מאש חייב חטאת, כך גם המבשל בזרם של חשמל הואיל ובדרך כלל הוא תהליך היוצר אש הו"ל כעין "עיבור" של אש, וכמו שחייבין על תולדה כך גם על עיבור הואיל ובדרך כלל הוא עתיד להיות אש אע"ג שלמעשה רק חימם מים ולא נוצר שום אש. מאד התפלאתי לשמוע דבר זה וילדות היתה בי לומר שרק הראשונים היו יכולים לומר חידוש גדול כזה, אך הוא חזר והשיב שלדעתו הוא פשוט ואין צריכים כלל להיות רשב"א לומר דבר זה, אולם גם היום זה תמוה מאד בעיני, ובפרט שהזרם עצמו רק במרוצתו משפשף ומחמם את החוט שמתנגד לו עד שהוא נהפך לאור ושורף ונקרא אש, אבל לגבי הזרם עצמו לא שייך כלל לומר שהוא אש לא בתחלה ולא בסוף.

והאמת עד לעצמו!




תורה היא
וללמוד אני צריך.

ירושלמי פ"ז, ה"ב (הוצ' האקדמיה, עמ' 404, שו' 39-42):
"ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש עבדין הוויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון מיסמוך סמכין. הא דלא אשכחון מסמוך [עבדוניה] משום מכה בפטיש"

למה, לפי סברת מיימוני, החזו"א לא אסר חשמל משום מכה בפטיש?

בנוגע לל"ט המלאכות האסורות בשבת שענינן שביתה מיצירה בדומה לשביתת בורא עולם ביום השביעי, ואין ענינן שביתה ממאמץ שאין בו יצירה. ראה חידוש הרבי מלובביץ' בלקו"ש בהקשר למלאכת הוצאה שהרי אין בה שום שינוי ויצירה בחפצא, עיי"ש.

רוח דרומית,

טענתך על "סגירת מעגל זרימה של מים" היא טענה יפה, אך ישנה, שנטענה על ידי הגרש"ז אויערבך זצ"ל בקונטרס על חשמל בשבת בהוצאת המכון הטכנולוגי לבעיות הלכה בבית-וגן, והדברים נשנו במנחת שלמה כרך ראשון.

בוגיעלון,

לא הבנתי את טענתך,

רוח דרומית טוען שאין הבדל בין יצירת זרם חשמלי ליצירת זרם של מים.

ולמה לדעתך הוא לא צודק?


ר"מ

בשו"ת יביע אומר מביא את השאלה על המזוזה

וזהו סיכום עיקרי דבריו

א. הרמב"ם פוסק שצריך לגלול
ב. טוש"ע (סי' רפח סי"ד) "ולעולם אם קובע המזוזה בפתח הבית כשהיא שטוחה, והכתיבה גלויה לעין כל רואה אפשר דעדיף טפי"
ג. גמ' מנחות (לד א) הגמ' דנה האם אפשר לכתוב על אבן, ומדיון הגמ' ע"כ אע"פ שאבן אי אפשר לגלול משמע שמותר.
ד. פוסק: אסור להניח המזוזה גלויה לען כל בלי גלילה וכרכה מפני שאסור לשנות צורת המצוות ומאחר שלא ראינו....)

ולמי שמעונין להאריך העתקתי את התשובה

שו"ת יביע אומר חלק ח - יו"ד סימן ל

ב"ה. פעה"ק ירושלים ת"ו. טבת תשל"ה לפ"ק. לכבוד ידידנו הנעלה מיחידי סגולה רב פעלים לתורה ולתעודה אוצר כלי חמדה כליל המדעים. נחמד ונעים. כש"ת הרה"ג רבי סלימאן דוד ששון (שליט"א).

אחרי עתרת החיים והשלום וכל טוב סלה, אודות שאלתו בדין כריכת וגלילת המזוזה מסופה לתחלתה לפני קביעתה במזוזת הבית, אם היא לעיכובא, או שמא יכולים לקובעה כשהיא שטוחה ומכוסה בניילון או בזכוכית ונראית לעיני כל רואה, והיא קבועה כך במזוזת הבית, כי עינו ראתה באיזה בנקים שהמזוזה שטוחה וקבועה במזוזת הבנק, מבלי שתהיה גלולה וכרוכה לפני קביעתה כנהוג. והריני להשיבו דבר בקיצור נמרץ לרוב הטירדות בעסקי הצבור והיחיד כאשר יודע כל שער עמי.

הרמב"ם (בפרק ו' מהל' מזוזה הי"ג) כתב וז"ל: "חייב אדם להזהר במצות מזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד, שבכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד שמו של הקב"ה, ויזכור אהבתו, ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולמים, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים". וע' במנחות (לג ב) אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, מ"ט אמרי רבנן כדי שיפגע במזוזה מיד וכו'. ע"ש. ולכאורה מכיון שתכלית מצות המזוזה כדי שיזכור אהבת השי"ת ויחודו בכל עת צאתו ובואו, ופוגע במזוזה, אם המזוזה שטוחה ונראית לעין כל רואה, הוא קרוב לתכלית המצוה ביתר שאת ויתר עוז, בראותו המזוזה גלויה לפניו. ואע"פ שכתב הרמב"ם (בפ"ה מהל' מזוזה ה"ו): "כשכופלים המזוזה גוללים אותה מסופה לתחלתה עד שתמצא כשיפתחנה הקורא לקרותה יקרא מראש השיטה שמע ישראל לסופה, ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר, ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמרים" וכו'. ומקור דבריו במנחות (לא ב), א"ר חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע. ופירש רש"י, שלאחר שנכתבה כופלה וגוללה מצד שמאל לצד ימין, והיינו מאחד כלפי שמע וכו'. וכן איתא בירושלמי (סוף מגילה): צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח. והובא בתוס' (מנחות לג א) ד"ה הא. ע"ש. וכ"פ בטוש"ע (סי' רפח סי"ד). מכל מקום אין זה חובה מן הדין לעיכובא, אלא שאם כורכה, יכרכנה משמאל לימין, דהיינו מסופה לתחלתה, כדי שכאשר יפתחנה לקרותה יקרא מראש השיטה שמע ישראל וכו'. ולעולם אם קובע המזוזה בפתח הבית כשהיא שטוחה, והכתיבה גלויה לעין כל רואה, אפשר דעדיף טפי, ועכ"פ אין הכרח דוקא לגוללה ולהניחה בתוך שפופרת. וראיה לזה מהגמ' במנחות (לד א), ת"ר, וכתבתם על מזוזות ביתך, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה, מה להלן על הספר אף כאן על הספר. (ופירשו התוס', דיליף מדכתיב גבי סוטה, וכתב הכהן את האלות בספר, והתם ספר ממש בעינן ולא ע"ג אבנים. א"נ יליף מס"ת שהמלך כותב, שנא' וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר). א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רחמנא אמר וכתבתם על מזוזות, ואת אמרת נילף כתיבה כתיבה, א"ל אמר קרא וכתבתם שתהיה כתיבה תמה, והדר על מזוזות. (פירש רש"י, ואין כתיבה תמה על עצים ואבנים אלא על ספר). ומאחר דכתיב וכתבתם, גזרה שוה למה לי, אי לאו גזרה שוה הוה אמינא ליכתבה אאבנא (יחקקנה בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה) וליקבעה אסיפא, קמ"ל. ע"כ. אלמא דאי לאו קרא וגזרה שוה הוה אמינא שיכתבנה על אבנים, אע"פ שאי אפשר בשום אופן לגלול ולכרוך האבן, אלא להניחו שטוח כמות שהוא. ומוכח שאף בלא גלילה וכריכה שפיר דמי. והשתא נמי שצריך לכותבה על ספר אין הכריכה והגלילה מעכבת כלל, ויכול להניחה שטוחה ולקובעה כך במזוזת הפתח. וכל שכן אם הגזרה שוה היא מכתיבה דסוטה, ששם לא מצאנו כלל שיהא צורך לגוללה. ואפי' אם הלימוד הוא מכתיבה דס"ת, ושם בודאי שצריך גלילה, וכמ"ש בב"ב (יד א), אולם גם שם אין הגלילה אלא לצורך הס"ת, דלא סגי בלא"ה, ובעל כרחו צריך לגלול כל יריעות הס"ת, ואין דנין אפשר משאי אפשר.

ב) ותבט עיני בקובץ נועם חלק י' (עמוד רלז) במאמר מאת הרה"ג ר' מרדכי הלוי הורביץ, שנשאל בנ"ד, ופסק, שאם אינו כורכה, ומניחה פתוחה על מזוזת הבית באופן שהכתב מגולה כלפי חוץ, אף שהיא מכוסה בניילון או בזכוכית, לא קיים מצות עשה של וכתבתם על מזוזות ביתך כלל, ויש בה סכנה שאין הבית משתמר מן המזיקים, וראיה לזה מהירושלמי סוף מגילה, א"ר זעירא בשם שמואל צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח, ולשון צריך משמע בדוקא, ואם איתא שמותר לקובעה כשהכתב גלוי כלפי חוץ, מה משמיענו ר' זעירא שצריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח, היה לו להשמיענו יותר רבותא, שיהיה הכתב שלה נגד הפתח ורואה את הפתח, וממילא יהיה תמיד שמע נגד הפתח, אלא ודאי שצריך לגוללה, וקמ"ל כרב הונא שצריך לגוללה מסופה לתחלתה וכו'. ע"כ. ואין דבריו מובנים, שאיך יאמר ר' זעירא שצריך שיהיה הכתב שלה נגד הפתח, שאז יהיה משמע מדבריו שצריך בדוקא להניחה פתוחה וגלויה, וזו לא אמרה אדם מעולם, שהרי מבואר בגמרא ובכל הפוסקים שמספיק מן הדין לכורכה ולגוללה ולהניחה בשפופרת של קנה או של עץ וכיו"ב, ולקובעה במזוזת הפתח, ואין עיקר שאלתינו בנ"ד אלא אם אפשר ג"כ להניחה כשהיא שטוחה וגלויה, ואין הכריכה והגלילה מעכבת. ודברים פשוטים וברורים הם. עוד כתב שם (בעמוד רלט) להוכיח כדבריו, מההיא דמנחות (לד א) יכול יכתבנה על האבנים, אתיא כתיבה כתיבה מה להלן על ספר וכו', וקי"ל שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, (פסחים סו א), נמצאת למד דילפינן בגז"ש שתהיה המזוזה כתובה על ספר, וא"כ פשוט הוא שצריכה גלילה כספר, כדאיתא בב"ב (יד א) כל הספרים נגללים מתחילתן לסופן, וס"ת נגלל לאמצעיתו. וכ"כ בס' התרומה (סי' רה). והמרדכי בהלק"ט (רמז תתקס) וכו', וא"כ ה"ה למזוזה. ע"כ. ואנא דאמרי שאין מכל זה הכרח, שהגזרה שוה היא רק לענין שתהיה נכתבת על ספר ולא על האבנים. וכ"ש אם הגז"ש שצריכה להיות על ספר איננה מכתיבה דספר תורה, אלא מכתיבה דסוטה, וכמ"ש התוס' הנ"ל. [וכן י"ל בהא דאמרינן (מנחות לב ב) כתבה כאגרת פסולה, מ"ט אתיא כתיבה כתיבה מספר. ופרש"י שכתבה בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות וכו'. וע"ע בתוס' שם. אך כל זה שייך לענין כתיבת המזוזה עצמה, ומש"ה ילפינן בגז"ש כתיבה כתיבה. משא"כ בנ"ד דמיירי לענין הנחתה וקביעתה]. והנה ידועה שיטת הרמב"ם שאין העור של המזוזה צריך עיבוד לשמה, וכמבואר ברמב"ם (פ"א מהל' תפלין הלכה יא), והסביר הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' יח), וכן הובאה תשובתו בכסף משנה שם, שטעמו משום שלא נשמע במזוזה עיבוד לשמה, וא"ת, ומה טעם שתפלין וס"ת צריכים עיבוד לשמן, משא"כ מזוזה, לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפלין הם המצוה, לפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתרה לעבדן לשמן, לפי שיזהר בעיבודן לשמן, למען יעמדו ימים רבים, אבל עצמה של מזוזה אינה המצוה, ולא תחשב מצוה אלא מפני הבית שחייב במזוזה, ואם אין בית אין מזוזה, אבל ס"ת ותפלין חובת הגוף התדירה היא. ע"כ. וע"ע בתוס' מנחות (מב סע"ב). ובשו"ת ברכת אברהם (סי' מ). ע"ש. הא קמן דלא ילפינן לגמרי מזוזה מס"ת. הילכך גם ענין גלילה וכריכה י"ל דלא ילפינן מס"ת. ואע"פ שרבים וגדולים חולקים על הרמב"ם ומצריכים במזוזה עיבוד לשמה. (וע' בד' המאירי סוכה ט. ובמלחמות שם), מ"מ מרן הש"ע (סי' רפח ס"ה) פסק, המזוזה צריכה עיבוד לשמה לכתחלה, אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל ממצות המזוזה, יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא בידו, ויקיים המצוה מיד, בעודו מבקש עור מעובד לשמה. עכ"ל. וע' בש"ך וברכי יוסף שם. וע' להפרי מגדים א"ח (סי' לב א"א ס"ק יג) שאף להפוסקים דס"ל בעינן עיבוד לשמה היינו מדרבנן, ולא מן התורה. ע"ש. (וראה בנועם שם עמוד רמ"א). והנה כבר בא רעהו וחקרו הוא הרה"ג ר' עדין שטינזלץ נר"ו בנועם שם (עמוד רמד והלאה), ודחה ראית בעל המאמר הנ"ל, וכן דחה הראיה מדין ס"ת, שי"ל שאין חובת גלילה בס"ת מצד הדין, אלא מצד המציאות, שאי אפשר להניחו פתוח, אבל מזוזה שאפשר שתהיה במציאות פתוחה וגלויה, שמא אין חובת גלילה עליה כלל. ואף שבעל המאמר הנ"ל הניף ידו שנית (בעמוד רמו והלאה) לקיים ולעשות סניגורין לדבריו, במח"כ לשוא צרף צורף, ואין דבריו מחוורים כלל. וע' היטב בשו"ת עמק הלכה (חיו"ד סי' נו). ודו"ק.
ג) והן עתה נדפס שו"ת לב אברהם לידידנו הגאון רבי אברהם וויינפלד, וראיתי אליו שם (סימן פה) שישב על מדוכה זו, וכתב ג"כ שאין ללמוד מזוזה מספר תורה להצריך כריכה וגלילה, ואע"פ שבס"ת נראה ברור שעכ"פ צריך לכתחלה מדרבנן גלילה, כדאמרינן (ב"ב יד א) אין עושים ס"ת לא ארכו יותר על היקפו, ולא היקפו יותר על ארכו. וכ"פ הרמב"ם (פרק ט' מהל' ס"ת ה"א), מ"מ זהו ודאי רק לכתחלה מדרבנן, וא"א ללמוד מזה למזוזה. ושוב הביא דברי בעל המאמר בנועם חלק י' הנ"ל, וכתב לדחות ראיתו בטוב טעם ודעת, וכמו שכתבנו לעיל, והצדיק את השגותיו של הרב ר' עדין שטינזלץ על כותב המאמר, ושאע"פ שבעל המאמר חזר לקיים דבריו בלשון מדברת גדולות משום שאין גז"ש למחצה, אבל כבר כתב בספר כריתות (בית ב אות יא) שאם יש טעם וסברא שלא להשוות הגז"ש לכל הדינים, דורשים גז"ש למחצה, והכא נמי יש סברא לחלק בין ס"ת שיש הכרח לכורכו, למזוזה שהיא קטנה ואין הכרח לכורכה. הילכך בודאי שאין בזה פיסול דאורייתא, ומ"מ נראה לענין מעשה שאסור להניח המזוזה גלויה לעין כל בלי גלילה וכריכה, מפני שאסור לשנות צורת המצות, ומאחר שלא ראינו מימות אבותינו לעשות כן, מסתמא יש טעמים נסתרים לדבר, וכל המשנה ידו על התחתונה. וכן מוכח מתשו' מהר"י קולון (שרש נד) שעלינו ללכת בעניני התורה והמצות בעקבות אבותינו ולא לזוז ממנהגיהם וכו'. וכמ"ש החתם סופר (חאו"ח סי' כח) החדש אסור מן התורה. ואף אם כבר נקבעה כשהיא פתוחה וגלויה, יש להסירה ולקובעה מחדש בכריכה בלי ברכה, שהואיל ולא הוכרעה הלכה בודאות שאף בדיעבד לא קיים המצוה, שיצטרך עתה לחזור ולברך, הילכך ספק ברכות להקל. עכת"ד. ולי נראה דאף דלכתחלה נכון שלא לשנות מהמנהג המיוסד על דברי הש"ס והפוסקים, מ"מ בדיעבד שכבר קבע את המזוזה כשהיא פתוחה וגלויה בברכה, א"צ להסירה ולקובעה מחדש, כיון שלא ראינו בפוסקים שיאמרו בפירוש להחמיר בזה בדיעבד, ואדרבה לדעתינו יש הוכחה מהגמ' שאין הכריכה מעכבת, ואפשר שיש ג"כ עדיפות יתרה כשהמזוזה פתוחה, והכתב נראה בעליל לעיני הרואים, ובכל כיו"ב לא החמירו משום שינוי מנהג, וכמ"ש הגאון רבי יוסף אירגאס בשו"ת דברי יוסף (סוף סימן ה), ועוד אחרונים. ועכ"פ העושים כן יש להם על מה שיסמוכו, והנח להם לישראל. וכן ראיתי הלום בשו"ת שבט הקהתי ח"א (חיו"ד סי' רעא אות ב), שהביא מ"ש בקובץ נועם ח"י (עמוד רלז והלאה), בדין אם הכריכה מעכבת, וכתב, שיש לפקפק על כל ראיותיו של בעל המאמר, שהעלה לאסור בזה מה"ת, וכאשר השיג עליו שם רב אחד, ואף שחזר להשיב על השגותיו, מ"מ הדעת נוטה להכריע כסברת המשיג עליו שאין הכריכה מעכבת, ורק לכתחלה יכרוך המזוזה מסופה לתחלתה כדברי הגמ' והפוסקים, אבל בדיעבד יש להקל. ע"ש. הילכך שב ואל תעשה עדיף. והנלע"ד כתבתי.

בברכת התורה ובכבוד רב עובדיה יוסף הראשון לציון הרב הראשי לישראל.

איקה



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

גם בדבריך על שליבוביץ אומר משהו שלא מתבסס על חז"ל והרמב"ם? מן משימה בלתי אפשרית?מסקנה מרחיקת לכת שמתבססת על דמיונו הפורה? אני מקווה שקראת את דברי באשכול "לפנים משורת הדין" ואני מקווה עוד שתגיב.
אני איני נלחמת בך אישית ואל תקח את זה אישי, פשוט אתה הקורבן ששבר את גב הגמל, אני מתקוממת נגד הקלות הבלתי נסבלת של אנשים להכפיש את שמו של ליבוביץ, ואני לא נלחמת בשביל ליבוביץ,או בשביל האגו שלי, המלחמה שלי היא נגד השקרים שמעלילים עליו בכל הזדמנות, המלחמה שלי היא על האמת! ואתה מוזמן להגיב באשכול ל"פנים משורת הדין."


(אל תפחד לענות, אני אהיה אדיבה. מבטיחה)

שיטת החזו"א (והשערות על המניעים לשיטתו מופיעות בדף הראשון באשכול) היא שבסגירת מעגל
חשמלי נוצר כלי חדש. נראה לי בלתי אפשרי להגדיר אפשור זרם חשמלי כמלאכה.
וגם אם תגדיר את המלאכה כאפשור הזרם החשמלי, עדיין ההקבלה שעשיתי למים עומדת.

בחשמל, אין המלאכה סגירת המעגל אלא יצירת הזרם.

מדוע שהורדת מים בשירותים לא תקוטלג יחד עם סגירת מעגל חשמלי כבונה או מכה בפטיש?

נראה שישנם פה כל המאפיינים של מעגל חשמלי: למים יש "פוטנציאל" שיוצא מן הכח אל הפועל בעקבות הזזה של מפסק/שסתום ובדרכם המים מבצעים פעולה כלשהיא.
ופה מדובר בזרימה של מים אותם ניתן לתפוס בחוש, ולא בזרימה של חלקיקים תת-אטומיים חמקמקים.

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 12/10/2003 7:06:59

מסתברא ולהעיר

הטעם עושה רושם הגיוני, שאין להניח מזוזה באופן שיהיה בזיון שלה, אך יש לעיין אם יש לנו אחריות על זה.
זה תלוי לכאורה היכן מניחים את המזוזה, אם בחלק הפנימי של הדלת, אזי מה שקורה מחוץ לבית אינו נוגע למזוזה.

מסתבר לי יותר שנהגו, כדברי ממדבש, להניח את המזוזה מקופלת מקדמת דנא, מהסיבה הפשוטה שקשה להניח אותה פרושה. גם אם פעם היו כותבים את המזוזה הרבה יותר קטן מאשר היום...
וכרגיל, אופן העשיה הפך למנהג מקובל. עד שלא עלה בדעת איש לדון אם אפשר אחרת -
עד שבא הרב זילברשטיין...
וחידש לנו ספק מן התורה.

איני אומר שדבריכם אינם טובים. להפך. אולם המקורות שציין הרב זילברשטיין וכן בשם הרב אלישיב לא כללו את ההתייחסות הזו, וצ"ע מדוע, שכן הדברים עושים רושם טוב מאד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ע"ד כשכופין כלי על צואה לצורך תפילה.לא די בכלי שקוף