|
|
| נשלח ב-27/5/2005 08:28 |
 |
| |
היינט צו טאג איז מקובל צו פאדערען ביי יעדע עיר-ליין אז מ'וויל נישט זיצען לעבען א פרוי און עס ברענגט ארויס רעספעקט.
און דאס זעלבע איז ביי ביזנעס, איז זייער אנגענומען צו זאגען פאר א שיקסע אז די רעליגיע פארבאט צו געבען די האנט, און עס ברענגט ארויס רעספעקט
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 19:35 |
|
| |
כורמיזא
ביי דיר ברענגט עס ארויס רעספעקט, ווייל מן הסתם דארף'סט די נישט געבען די האנט לצורך פרנסה. אבער די אמת איז, אז ווען מען גיט נישט די האנט נאכדעם וואס א פרוי האט אויסגעשטרעקט איר האנט, מאכט עס די קליא די אויפנאמע אויף לכה"פ פיפציג פראצענט.
אבער עכ"ז טאר מען נישט געבען די הענט פאר נשים, עס מאכט נישט אויס צו עס מאכט קליא א געשעפט אדער נישט.
משום סיבה האט זיך א געוויסע עולם ליב איינצורעדען אז ווען מען פירט זיך אויף בדרך התורה קען עס נישט ברענגען צו פארלירען געלט. עס איז נאריש אזוי צו האלטען, מען דארף זיין גרייט צו היטען די תורה אפילו אויב עס מיינט מקבל זיין א גרויסע הפסד.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2005 19:35 |
|
| |
געבן די האנט איז ממש א איסור,
נישט קיין פארגלייך.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2005 01:52 |
|
| |
וואס איז די דין, לאמיר זאגן, לשם מצוה? מעג מען האבן קאנטאקט מיט א פרוי אדער נישט?
לדוגמא: נאך לויפן א פרוי אין שרייען שאבעס!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2005 03:08 |
|
| |
פי' מי אמרינן עשה דוחה ל"ת או מצוה הבא בעבירה
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 07:57 |
|
| |
לכבוד ידידינו עוז, הראשון בעל עט סופר מהירה, שפה אחת וסברא ברורה, הידוע בניקו מוהר"ר קוטשמא יצ"ו ומשנהו לוחם מלחמות ה' בגבורה, עם כל העולם כולו על שפתו שגורה מוהר"ר ווארלדוואר (WORLDWAR)רח"ל
אחדש"ה
על דבר שאלתכם בדבר מהבב"ע ועדל"ת במחאות השבת, כבר מילתי אמורה שאין כאן בית מיחוש כל עיקר, משום שנתברר בלי שום ספק שאצל האברכים והבחורים דמחנינו, דמיין הנהו נשי עלייהו כקאקא חיוורא, וזה הנקרא בלשוננו ווייסס"ע קאקא"ו, שהנו דומה לחלב ממש וערצייגט תחת השגחתינו בלי חשש ופקפוק כלל, ועליו נאמר יאכלו וישבעו וישברו פראים צמאם.
אך אם רודף אחריה ומכה אותה דרך חיבה, כמו שידענו מדרך רבותינו הק' שהיו רודפים יהודים עד חורמה, אך ורק מתוך אהבת ישראל התקועה בלבם, אז לכאורה היה מקום להקל שפטור הוא מלזעוק משום ספק ערווה, אך מה אעשה ורבו עלי חברי שח"ו להקל באיסורי שבת , ואע"פ שכידוע מותני עבים ממותניהם, מכל מקום עליהם אני אומר ברוך גוזר ומקיים ברוך משלם שכר טוב, והנני מבטל את דעתי העניה מפני דעתם הרחבה,
ע"כ מותר ומצווה לרדוף ולרדות, ולהשיג ולהציק ,ולחלק ולבלק, ולקלל ולחלל, למלל ולילל, להכות ולבכות, ליזעוק ולהזיק, בין ביד בין ברגל, בין כדרך הנאתן ובין כלאחר יד ונוהגת בין באנשים בין בנשים, בין בכשרים ובין בפרוצים.
ואל יבוש מפני המלעיגים שאומרים שהמכים עוברים על לא יוסיף פן יוסיף, כידוע דתלינן שיטתינו באשלי רברבי המהר"ל מפראג ששיסה את מעשי ידיו יאסלע הגולם בלילי פסח להכות באלו הרוצים לעקור ביצתם של ישראל. ולא חשש ללא יוסיף אע"פ ששם המכה בעצמו היה יוסף!
ואע"פ שאין הנידון דומה לראיה כל עיקר, כבר מקובלני מרבותינו שכל כי האי גוונא דורשין מאגדות וסיפורי מעשיות, בדדמי ומאומד, ואפילו מדברים שבלב, ומוזרות בלבנה, ומפי בעלי חלומות, וזקני אלצהיימער.
ואסיים בזה בברכת עירנו הכה טאקע את כל חושבי העיר הוא,
ויקיימו בזה מאה"כ ויכו היהודים ויעשו כרצונם בב"א
אחד הרבנים החותם בעילום שמו משום מעשה שהיה, ומכתב שנדפס, ואסיפה שלא היתה
נ"ב רק יקפיד שאלו המוכים והנרדפים יהיו ממשפחות מיוחסות שבישראל, דאי לאו הכי צריך לחשוש מזרע גוי הנתערב ויגע באיסור מרידה באומות שהוא מהחמורות שבחמורות ודוחה כל התורה כולה והוא ביהרוג ואל יעבור כידוע מספרי המהר"ל מפראג עם ביאורי תלמידו מוהר"ר יאסעלע הנ"ל'
אבל באמת אין לחשוש כ"כ מכיוון שכל המודים בעירוב הללו אין להם ב"ה שום שייכות לקהלתינו, ובקהלותיהם אין החשש הזה מצוי. זולת אם רואה אשה אחת שמשפחתה - מצד האם דיקא, הינם מעמבערס בקהילות שלנו,המשופעת ב"ה בפסולי חיתון ובזרעו של יפת, אז אני חוכך להקל מפני שהוא מיעוט המצוי ממש ומשום לתא דמרידה באומות נגעו בה כנ"ל, ואין להכותה בידים כלל אבל לצעוק מותר, אך זה ברור בוודאי, שבדרך חיבה מותר בכל אופן.
הנ"ל
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 08:26 |
|
| |
באטשי, שטעל זיך פאר וואס דו וואלסט געטון אן קיין עירוב.
דער עולם וואלט דיר ווען באוואשן פארן ארויסגעבן דיינע בויך קרעמפן ברבים, דערצו אינמיטן די נאכט.
און יעצט, קענסטו ענדליך דערציילן פאר יעדן איינעם פונקטליך וואס דיר קוועטשט, און דו ביזט נאך גאר א העלד אויך.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 17:40 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 22:20 |
|
| |
באטשי 
פון די גמרות וואס הרב פאראפארקער ברענגט פון תיבה אישית זעט עס אויס א בפירושער איסור, אין נישט נאר א חומרה וואס א ערליכער איד דארף זיך צו פירען.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 22:26 |
|
| |
ר' טוב
עס איז נישט אזוי.
די גמרא וואס רעדט וועגען ביהמ"ק, איז אינגאנצען נישט נוגע אהער ווייל דארט רעדט מען פין תערובות, און בשעת'ן טאנצען וואס איז מער עלול, אונזער שאלה דא איז נישט תערובות, די שאלה איז צו מעג זיצען נעבען, ווען מען שטייט איז מען אויך עלול צו צוקומען צו נגיעה (שלא בתמכוין) און שמעקען אירע בשמים.
נגיעה שלא בדרך חיבה איז נישט אסור, און זיצען איינער נעבען די אנדערע איז "נישט" נגיעה בדרך חיבה. אזוי ווי יוחי האט שוין געזאגט אנהייב אשכול.
אזוי האט אויך די משיב פין באוהלה של יהדות, וואס ווי עס זעהט אויס איז ער א שטיקעל ת"ח מיר גענטפערט.
ווידער מצד חסידות, איז יעדער אופן פין הרחקה אן אויפטוה, און ממילא מצד חסידות קען זיין אז עס דא אן ענין מקפיד זיין אויף דעם. אבער ווידער דארף מען געדענקען אז מצד חסידות איז מער אויסגעהאלטען צו נעמען א טעקסי אהיים צו פארען און נישט פארען אויף'ן סאבוועי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2005 23:08 |
|
| |
נישט אזוי זעט אויס און שלחן ערוך.
להתרחק מן הנשים מאוד איז נישט נאר ביי א משתה היין, ווייל א שורה שפעטכר שטייט וועגן נשים שעומדות על הכביסה.
און אפילו און שוק טאר מען נישט גיין נאך א פרוי, אפילו ווען מען רירט נישט צו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2005 00:51 |
|
| |
עומדות על הכביסה סימבאלירט עפעס, צו עס איז געווען אביסעל אויסגעטוהען צו סתם שרייעדיג, עס האט נישט מיט זיצען נעבען אן אשה.
לבר מן דין, רעדט מען דאך פין הסתכלות, דא רעדט מען נישט פין הסתכלות, מען רעדט פין זיצען נעבען.
|
|
|
|
|
