| נשלח ב-8/6/2005 16:01 |
 |
| |
מסורבי/ות גט - הצד ה"הלכתי" והמעשי
ידוע שרבים אשר נישואיהם נגמרו זה מכבר, מוגדרים עדיין כנשואים ע"י מערכת בתי הדין (וממילא גם על ידי החוק הישראלי).
אבסורד זה נובע משתי סיבות עיקריות:
1) ההגדרות ההלכתיות לחיוב גט.
2) הביורוקרטיה של בתי הדין.
אינני מדבר על אשמות בני הזוג, שכן בהסתכלות ציבורית, קשיי היחיד ומשקעיו הנפשיים אינם סיבה להתעללות בו.
אפרט:
בתי הדין אינם אוהבים לחייב גט.
בתי הדין מקבלים טענת עיכוב הגט במקרה שהתובע פנה לבית משפט כי "לא הוא מעגן אותה אלא היא מעגנת את עצמה בזה שאינה רוצה לדון בדין תורה"
בית הדין מעכב את חיוב הגט עד שייגמרו הדיונים בכל פרטי הסכסוך "כדי שלא יבואו לדון בבית הדין כגרושים" ("חוסר צניעות") ועוד.
התורים בבית הדין והביורוקרטיה יכולים לעכב גט בשנים גם במקרה פשוט.
האם ראוי לבית הדין להיות מיראי הוראה כאשר זו התעללות אמיתית באנשים, החטאה המונית, וגרימת ממזרים.
האם הנימוקים ההלכתיים הנ"ל הם כנים או שיותר קל להביא ציטוט ולדחות מאשר לקחת אחריות ולפסוק.
יש בשולחן ערוך ובפוסקים חיקף רחב של "עילות" תקפות לחיוב גט. בתי הדין מעדיפים לא להשתמש בכולם, כמדומני שמטעמי שמרנות. ה"לעשות צדק ומשפט" מחייב להשתמש בכל נימוק הלכתי אפשרי כדי להציל עשוק מיד עושקו.
בהלכות היתר עגונה, נהגו הפוסקים להפוך בכל היתר אפשרי כדי להציל את חירותה של העגונה. למה בעגונה/עגון חיים שרודפם האכזר עומד לפנינו חמוש בטו"ר ועושה ככל יכולתו לעגן, אין את אותה הגישה?
לפי תקנוץ בית הדין יש לבית הדין סמכות לפסוק לרעת זה שאינו מופיע לדיון, למה בתי הדין לא מנצלים תקנה זו למטרה הראויה?
הרי בענייני ממונות יש כח ביד בית הדין להתעלם מתביעה מטעמי חוסר יושר ותום לב. צד שמעכב את זולתו שנים בטענות סרק, ורק אחרי שטענות ה"שלום בית" שלו נדחו כשקריות, מתחיל לדבר על "אי יושר" של הצד המעוכב, הוא מנוול אמיתי, ואיך אפשר בכלל לשמוע את טענות ה"אני גזול" שלו? 5שנים התעללת בה/ו ועכשיו אתה המסכן?
אם התברר שהצד המעכב עיכב את זולתו שלא ביושר, ייתכן שיש לשני טענה ממונית עליו שיכול להיות שמועילה בה "תפיסה"
אולי צריכים בתי הדין לקבוע שכל תיק גירושין בו אחד הצדדים חפץ בגט, ועברה שנה מאז פתיחת הגט, שיינתן לזה קדימה מוחצת בזמני קביעת דיונים.
אולי ראוי שבית הדין יקבע שמעכב גירושין יתחייב מראש לקנס כספי אם בסוף התהליך יתברר עיכובו כלא כנה.
אלו רק כמה רעיונות שעלו לי בראש.אנא תקנו אותי והוסיפו רעיונות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2006 12:52 |
|
| |
נישטאיך, תודה על הלינק המעולה.
אכן הלינק מביא מקרה שבו האב ניצח (ניצחון חלקי למדי) בתוך המערכת המשפטית, אבל מעשים שבכל יום מוכיחים שברוב המקרים קשה מאד לאכוף על האם את הדבר. גם במקרה שלפנינו, ליבי ליבי לאב שילדתו מתגוררת אצל אימה הנשואה לחילוני, ורוב הסיכויים שהיא תהיה חילונית. לטעמי, אב שיש לו ילד במצב כזה, זכאי לקבל את הילד למשמורתו, והדבר מעוגן ברוב ספרי ההלכה, ובכ"ז בתי הדין הרבניים נמנעים מכך, מחשש מה יאמר הפריץ (בגץ).
לטעמי, אב שרעייתו הפכה לחילונית, זכאי לעשות הכל בכל מכל כל, על מנת להשאיר את ילדיו במשמורתו כדי שימשיכו בחינוך דתי, לרבות עיכוב גט.
כמו כן, לטעמי, אב שרעייתו שדדה ממנו את ההורות לילדיו, זכאי בהחלט לעשות הכל בכל מכל כל, לרבות שלילת חירות (עיכוב גט), על מנת להחזיר לו את ההורות. גם בזה, מעשים שבכל יום מוכיחים כי אכיפה משפטית איננה יעילה, ברוב המקרים, על מנת לקיים את ההורות הנורמטיבית של אב לילדיו במקרה של אם מנכרת.
לטעמי, יש שיוויון מוחלט בין גברים ונשים. גברים יכולים לשדוד חירות מהנשים. נשים יכולות לשדוד הורות מהגברים. ואיני יודע מה חמור ממה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 05:22 |
|
| |
לפי מיטב ידיעתי, ארגוני האבות מצרים על האפשרות לעכב גט.
הם אפילו טוענים שיש יותר מסורבי גט מאשר מסורבות גט.
בכל מקרה זה אומר שלפחות ארגוני האבות לא שמחים על זה שאפשר לעכב גט.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2006 23:42 |
|
| |
מציץ_ונפגע: תודה על ההפניה לרמב"ם. מסתבר, בניגוד למה שחשבתי, שההלכה אכן נותנת זכויות יתר
לאישה בנושא המשמורת על הילדים. וייתכן שזכויות היתר הללו מאזנות את זכויות היתר של הגברים
בנושא מתן הגט.
בכל מקרה, אם יוצאים למאבק נגד ניצול לרעה של זכויות אלה, ראוי לעשות זאת באופן מאוזן.
צריך להציע לארגוני זכויות הגבר להתאחד עם ארגוני מסורבות הגט, ולפעול ביחד כדי לצמצם את
השימוש בכוח בתהליכי הגירושין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2006 06:22 |
|
| |
מוציא לאור
<"הכרתי גבר שישב בכלא בגלל סירוב לתשלום מזונות, לאחר שדרש כי ילדיו ימשיכו במוסדות דתיים כפי שהיה בזמן היותו נשוי ולפני שהאשה חזרה בשאלה. בסופו של דבר הוא "ניצח" וילדיו הוחזרו למוסדות דתיים">
פסק דין:
http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/34.doc
בני זוג שבמהלך חיי הנישואין שלהם, ניהלו אורח חיים חרדי למהדרין, שנתיים אחרי שנולדה להם בת הם התגרשו, בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני הודיעה האם כי היא "חזרה בשאלה" וכי חינוך דתי יבלבל את הילדה ויקשה עליה.
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2006 16:24 |
|
| |
מו"ל, אמרת שאני טועה, אך לא מצאתי סתירה מהותית (בלי להכנס לפרטי המקרים שהבאת) בין דבריך לדברי. אם יש מקום לשפר את המערכת - קדימה, יש אמצעים, הנה - יש בחירות בשבוע הבא, הצביעו למפלגה שתעשה זאת. הן במישור החקיקה, והן במישור האכיפה (שאני מבינה שהוא לוקה בחסר מכל בחינה). אין בעיה. אולם אין מקום לגרום לפגיעה בילדים בשל גחמות ההורים. זה בעיני דבר מוחלט.
המצב באנגליה, אגב, שאותו אני מכירה מעט, אינו כמו שאתה מתאר, וגם רחוק מלהיות מושלם. וגם אם היה כפי שאתה מתאר, הרי ארגוני האבות כאן לוחמניים ומיליטנטיים, אז הם, לפחות, אינם מרוצים כהוא זה מהמצב, בניגוד אליך...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2006 09:50 |
|
| |
חבצלת,
אני חייב להגיב לך.
כתבת ואני מצטט: "יש אמצעים חוקיים לחייב את האשה לתת לאב גישה לילדיו, ולכבד את זכויותיו ההוריות של בעלה לשעבר. יש אמצעים חוקיים לחייבה להשתמש בדמי מזונות הילדים באופן ראוי, ולמטרה להם נועדו. אפשר לעשות שימוש באמצעים אלו (ואם סבורים שהאמצעים אינם מספיקים, יש לשפרם)."
אבל את טועה. ובגדול.
מתוך נסיון שלי ושל חבריי, בהם משפטנים איכותיים, עם המערכת הקיימת, יש אמצעים חוקים, אולי, אבל דבר לא נעשה.
שום זרוע חוקית לא דואגת ברצינות, לא לתת לאב גישה לילדיו, (ואני כבר לא מדבר על זכות להיות הורה שלם ושותף להחלטות חינוכיות וכדומה), ולא לחייב את האם לעשות שימוש במזונות באופן ראוי. אפילו לא נעשית בדיקה מידגמית.
להגיד שיש אמצעים ויש אכפיה, זה בערך כמו שיעמוד מישהו ויגיד שאין סרבנות גט, והכל מטופל, והסרבנים נענשים והכל בסדר. במקרה של סרבנות גט זה אפילו פחות שקרי.
ברור שהילדים לא צריכים לסבול וכו' וכו', אז למה אני מאריך בכך כרוכל וככרוכיא?
משום שלענ"ד, אם תהיה רשות חוקית שיהיה איכפת לה, והיא תאכוף באמת את הזכות של האב להורות עם ילדיו גם אחרי הגירושין, ובמקביל תהא רשות (או אותה אחת) שתדאג לגביית מזונות מוצדקים באמת (ע"פ חישוב אמיתי ונורמלי שמאפשר לאב לשקם את חייו, כמו באנגליה שבה המדינה נותנת מזונות לאשה בשיעור קבוע, והגבר משלם אחוזים ממשכורתו), ואף תדאג לפיקוח כלשהו, אפילו מידגמי, על השימוש במזונות הילדים - - -
לענ"ד אם יהיו דברים אלה, יצטמצם להפליא מספר מסרבי הגט!!!
מתוך נסיוני, ויש לי לא מעט, רוב הגברים שמסרבים לגט הם אבות, והסירוב מגיע על רקע הפסד גדול שלהם, כאשר מנקודת מבטם הם מפסידים את הורותם ואת מעמדם ועוד נדרשים לשלם מזונות עצומים. עיכוב הגט הוא הנשק האומלל היחיד שלהם, ולאור הנסיבות כיום, אני לא יכול להשמיץ אותם. לצערי ולהוותי. הם אכן מונעים מילדיהם את מה שהם חייבים, אבל לאור התנהגות המערכת, אינני יכול שלא להסכים עימם.
מדהים שמדברים כל הזמן על הנשים האומללות, "המסורבות", ושוכחים שלא מדובר בגברים פרימיטיביים שאומרים "אם לא תהיי שלי לא תהיי לאף אחד אחר", אלא ברוב המקרים בגברים שיש להם דרישות ספציפיות, ובעיניהם הדרישות הללו לא בדיוק סחטניות. לפעמים הם רוצים הבטחת הורות, לפעמים הם רוצים דמי מזונות הוגנים, לפעמים הם רוצים חלק גדול יותר בדירה שהם קנו מכספם. חלקם וודאי טועים, כמו שחלק מהנשים טועות, אבל להפוך את הנושא לאומללות של צד אחד בלבד - זה שקר נתעב.
וכבר כתבתי שכנגד הנשק החזק של מניעת גט, יש לאשה, לטעמי, נשק גדול בהרבה והוא מניעת הורות, שלא לדבר על נטילת הכספים הקבועה של מזונות גבוהים לידיה וללא כל פיקוח.
מנסיוני, גם מקרי אלימות רבים במשפחה, בהליכי גירושין, הם על הרקע הזה, של הגבר המתקדם בתהליך הפיכתו לסמרטוט נסחט, מאבד את ילדיו ואת רכושו, ומסרב לקבל זאת. אינני מצדיק אלימות, אבל תהיה זאת טעות להמשיך במלחמה נגד האבות.
***
הכרתי גבר שישב בכלא בגלל סירוב לתשלום מזונות, לאחר שדרש כי ילדיו ימשיכו במוסדות דתיים כפי שהיה בזמן היותו נשוי ולפני שהאשה חזרה בשאלה. בסופו של דבר הוא "ניצח" וילדיו הוחזרו למוסדות דתיים.
האם הוא צודק?
הכרתי גבר שנמלט ועיכב גט למשך 5 שנים, מכיון שדרש משמורת על בנו. הוא טען שהוא הורה טוב יותר מאשר רעייתו שלדבריו מקיימת קשרים לא ראויים עם הרבה גברים, ותהרוס את בנו. לטענתו לא נעשתה כלל בדיקה (כפי שקורה בכל המקרים, זה המצב בפועל, ואין צורך להרבות במלל על כך שחשוב לשנות ולתקן וכו'). בסופו של דבר, הוא "ניצח" וקיבל את הילד בעל כורחה של הגברת.
אני מכיר כיום ממש, גבר דתי שנלחם להעביר את ילדו למשמורתו, לאחר שנישואיו התפרקו כתוצאה מכך שהגברת עבדה במכון ליווי שלא בידיעתו. הגברת מודה בכך. האיש יעשה כל טריק שבעולם כדי לשבור אותה, כולל אי תשלום מזונות. הוא מרגיש שאין לו ברירה אחרת.
האם ישנו אדם בעולם שיכול לשפוט גברים אומללים אלו?
**
בתגובתי הקודמת הבאתי כמה לינקים. מי שמתעלם ממצוקת האבות, ומנסה להכביד עליהם יותר בשוטים ובעקרבים כדי שיתנו גט, וכדי שלא ישתמטו ממזונות, וכו' - הוא לא רק אכזר אלא גם טיפש. הרי לא מדובר בפושעים עבריינים או מחבלים שאין דרך אחרת אלא להילחם בהם, אלא באבות שבסה"כ רוצים להישאר אבות בעלי מעמד בחיי ילדיהם, ולא סמרטוטים נסחטים כפי שקורה במערכת היום. אני מקוה שהמערכת תתעשת ולא תגביר את המלחמה בגברים עוד יותר, כי בסופו של דבר שני הצדדים ייצאו מופסדים.
תוקן על ידי - מוציא_לאור - 23/03/2006 9:59:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2006 20:52 |
|
| |
אישציפור,
א. לא דיברתי על נתינת פיצוי להורה שמגדל את הילדים, אלא על פיצוי לילדים עצמם, מאת הורה שלא נמצא בגופו. זו אחת המשמעויות של מזונות.
ב. אני דיברתי על משפחה "חד-הורית" הנוצרת בשל גירושין. בזה עוסק האשכול הזה, לא?
ג. מאין אתה לוקח את ה"קלות דעת"? העולם שאני רואה סביבי, מתחתן בקלות דעת רבה יותר ממה שהוא מתגרש, ואולי בזה מתחילה הבעיה. אגב, איפה אתה מוצא בתורה "קדושה בנישואין"?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2006 16:03 |
|
| |
אמשלום,
א. חבל מאוד שאת מחפשת את הענין האישי בכל דיון הדברים נאמרו בעניניות.
אני חושב שצריך לפצות את הצד שלא יכול להיות עם הילדים בשל מחויבתו לעבודה, ואת חושבת שמי שנמצא עם הילדים צריך לקבל פיצוי, מכאן הגעתי למסקנה פשוטה שאת רואה בהימצאות עם הילדים נטל, אם לדעתך טעיתי אשמח אם תסבירי לי במה...
ב. דיברתי על "משפחה חד הורית" ועל רקע תרבותי שמצמיח את המוסד הזה בהמוניו.
ג. העקרון עליו אני מדבר הוא הברית שבנישואין, הקדושה ואי היכולת להפר אותו בקלות דעת.
לצערי גם הפעם זמני קצר (בע"ה בקרוב ארכוש מחשב, ואז אוכל להשקיע יותר זמן לפורום, גם לך מייציץ)
תוקן על ידי - אישציפור - 21/03/2006 16:07:05
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2006 05:00 |
|
| |
ממללא
ייתכן שהוא אינו "קטלא קניא" כשהדבר נוגע לדיני "אסמכתא", אם כי הרעיון שהכנסת היא נציגת הציבור כדי לתקן תקנות בנושאי דת, (ישירות או כמעט ישירות), ובפרט בנושאי אישות, אינו ראיה לחכמה יתירה.
היה לו לדעת ששתי בינות יתירות אינן אפילו חכמה יתירה אחת.
וד"ל
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 19:22 |
|
| |
נישטאיך,
קבל התנצלותי. את ב' ליפשיץ אני לא מכיר אישית רק מספרו על אסמכתא (אם כי לפחות ממנו לא עולה הרושם שמדובר בקטלא קניא באגמא).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 18:35 |
|
| |
נישט,
לא היית צריך להסביר, סתם צחקתי על החתימה, "לא אתם הוא לא אני ולא אחר..."
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 17:29 |
|
| |
נישטאיך,
שחר ליפשיץ (לדעתי רק ד"ר) הוא אחד המעצבים של הצעת חוק 'ברית נישואין' שלמעשה יוצרת שתי מערכות נישואין נפרדות. חוצמזה, מדובר בבחור מבריק.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 17:21 |
|
| |
אמשלום
נישואין וגירושין-בין החוק האזרחי וההלכה
אף שנישואין וגירושים קיימים גם בחוק האזרחי, שונים הם מהנישואין והגירושין ההלכתיים, בהליכיהם ובתוצאתם מהאזרחיים, בעוד שלפי ההלכה היהודית "המקורית", הנישואין והגירושין היו "פעולות פרטיות" שבין הבעל והאשה, שבהן הבעל הוא המקדש והמגרש, ואילו האשה היא המתקדשת והמתגרשת, ללא כל צורך בב"ד, או לאדם מורשה בסדור הנישואין או הגירושין, הרי לפי החוק החילוני, הנישואין הן בעלי הכרה רק כשבני הזוג נרשמים אצל רושם נישואין ממשלתי מוסמך, ואילו פירוק נישואין הוא רק ע"י פסיקת בית משפט, המכריז על ביטול הנישואין, ובעוד שלפי ההלכה נוצרים ע"י הנישואין איסורים, וע"י הגירושין היתרים, הרי לא כן בחוק החילוני, שבו הנישואין אינם אוסרים דבר, והגירושין אינם מתירים דבר, ואינם אלא ככל שותפות אחרת שבין שני אנשים, עם השלכות ממוניות מפורשות או מכללא, והמיוחד בה הוא, שאף שהיא "שותפות פרטית", הרי החוק מקנה לזוגות נשואין כחוק, זכויות שאינן אף לזוגות החיים יחד והמוכרים חוקית, כחיים ביחסי "ידועים בציבור".
שלבי הנשואין-בנישואין אזרחיים.
במשפט הבינ"ל מקובל לתאר את קשר הנישואין, כמורכב משלושה שלבים:
שלב ראשון – כניסה לקשר הנישואין.
שלב שני – מהלך חיי הנישואין.
שלב שלישי – סיום קשר הנישואין.
העיקרון במשפט הבינ"ל הוא, שבכל אחד משלושת השלבים, קיים שוויון מלא בין בני הזוג, והיינו, ששניהם נכנסים לנישואין כבעלי זכות שווה, שניהם חיים את חייהם המשותפים כבעלי זכות שווה, ולכל אחד מהם זכות שווה לבקש את פירוק הנישואין.
אף שבסעיף 1 לחוק שיווי זכויות האשה תשי"א-1951 נאמר:
"דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית , וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האשה באשר היא אשה לכל פעולה משפטית –אין נוהגין לפיה".
הרי בסעיף 5 שבאותו חוק נאמר בפירוש:
"אין חוק זה בא לפגוע בדיני איסור והיתר לנישואין ולגירושין".
וזה אף שבנישואין לפי ההלכה, שאין ספק שהוא פעולה משפטית, לא קיים שוויון בין המינים, ואף לא באחד מן השלבים.
אי השוויון בכניסה לקשר הנישואין לפי ההלכה היהודית.
אף שלפי ההלכה היהודית ניתן לבצע את שלב הכניסה לנישואין, רק ע"י רצונם של שני הצדדים, (על "רצון כפוי" ו"רצון חופשי", ראה להלן), הרי הקידושין עצמם הם "חד צדדיים":
לפי ההלכה, הקידושין חלים רק אם האיש הוא המקדש, ורק אם "התקדשות"- האישה היא "פסיבית", ואילו כאשר האשה היא "מתקדשת" פעילה, הקידושין אינם חלין.
אי השיוויון בימי הנישואין.
אסור לאשה לקיים יחסים עם גבר חוץ מבעלה, בעוד שאין כל הגבלה על הבעל.
לבעל מותר (מעיקר הדין), לשאת יותר מאשה אחת, ובגידותיו או ביקוריו אצל זונות כשלעצמם, אינם סיבה מספקת לכפיית גט:
"והנה כתב הרמ"א בשו"ע אה"ע סימן קנ"ד: מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו אם יש עדות בדבר שראו אותו עם מנאפים, או שהודה י"א שכופין אותו להוציא, ואם כי למעשה אין כופין ברועה זונות לגרש כיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים, אבל מכל מקום יש לחייבו לתת לה גט.
אולם מקור דין זה הביא הרמ"א מחדושי אגודה ביבמות, ושם מבואר הטעם משום דרועה זונות יאבד הון וסופו לא יהיה לפרנסה. ובערוך השלחן הלכות גיטין סימן קנ"ד סעי' ט"ז מוסיף עוד טעם דאע"ג דעל שאר עבירות כשאין נוגע לה אין כופין אותו לגרש, מ"מ ברועה זונות יש שכופין דודאי נוגע לה לעונתה דרועה זונות ממאס בהיתר ובודאי שמאוס עליה, ואפשר שגם סכנה יש בדבר". (פסקי דין רבניים חלק א עמוד 141 וחלק ח עמוד 124).
אם לרועה זונות נשאר די כסף כדי לפרנס את אשתו, ובאם אינו מסכן את אשתו, אין הזנות כשלעצמה סיבה לגירושין.
אי השיוויון ביציאה.
בשלב היציאה, רק הבעל יכול לגרש את אשתו, והסיבה לכך היא פשוטה: אם הוא היה זה שקנה אותה, הוא גם זה שמגרש אותה, וגם במקרים שבהם "פירקו" הב"ד נישואין, ייתכן שלא היה זה ע"י פירוק הנישואים, אלא ע"י ביטול הקידושין ("לשעבר"), כך שלא היו נישואין. (למה "ייתכן" ולא ודאי? ראה להלן).
_______________
השכן
<"האם אפשר לתרגם לאידיש או לעברית, בלי ערבוב בין השפות, את החתימה שלך">
זאת לא החתימה שלי אלא זהותי, כשבעבר לא יכולתי לשלוח הודעות תחת הניק נישטאיך התחלתי להשתמש בניק נישטאייך, וכדי שידעו שהם אחד, חתמתי את חתימתי, ועכשיו אני נאלץ לעשות כן פעם נוספת.
תרגום: לא אתם זה לא אני.
___________
לא יודע
<"זו לא הבעייה הבעייה שיש בלעדיות לבית הדין הרבני שהמדיניות שלו מחמירה יותר מהדין היהודי. אם היו מקימים בתי דין עם רבנים יותר ליברליים, אין ספק שרוב המקרים היו נפתרים">
הדברים שכתבתי הם מתוך מאמר שאני באמצע כתיבתו, שאינם שונים בהרבה מדבריך.
כתבתי לעצמי:
"אף שמדינת ישראל היא מדינה חילונית, חוקיה בנושאי "נישואין וגירושין" ליהודים, הם לפי ההלכה היהודית.
חוק שיפוט בתי דין רבניים, (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, (מיום כ"ד באלול תשי"ג- 1953 עמ' 165, פורסם ס"ח מס' 134), מעניק את הסמכות היחודית, לדון בעניני נישואין וגירושין בין יהודיים בישראל, לבתי הדין הרבניים.
סעיפים 1 ו-2 בחוק זה קובעים:
1. עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים.
2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
על "יהודים", "בישראל", "אזרחי המדינה", ו"תושביה" שבחוק זה, ראו "דיני ישראל", (שרשבסקי), עמודים 5-6 הערה 15.
ובאשר ל"על פי דין-תורה", שבחוק זה, נפסק כי:
"המונח "דין תורה" אין פירושו תורה שבכתב בלבד. הוא כולל, ללא שמץ של ספק, גם את ה"דרבנן", וכוונתו לכל אותו מכלול הלכות האישות המצויות בדיני ישראל, ואפילו אם יסודו של הדין הוא בתקנה שתקנו חכמי ישראל בדורות המאוחרים". (בג"צ 80/63 גורפינקל ואח' נ' שר-הפנים, פ"ד יז 2048, 2061, בג"צ 130/66 חיים שגב נ' בית הדין הרבני צפת, פ"מ כא (2) 528, ובעוד הרבה פסקי-דין אחרים).
הבג"צ שלא צמצם את ה"על פי דין תורה" שבחוק הנישואין, כדי לכלול רק את ה"גרעין הקשה" שבדיני האישות על פי דין תורה, אלא הרחיבו כדי לכלול "את מכלול הלכות האישות המצויות בדיני ישראל, ואפילו אם יסודו של הדין הוא בתקנה שתקנו חכמי ישראל בדורות המאוחרים", גרם לכך שהרחבה זו נוצלה ע"י הרבנות הראשית, ל"שליפת חומרות מחומרות שונות" והסתמכויות על גזרות הבל של אחרוני האחרונים, כדי להקשות על הנישאים בנישואין אזרחיים, ואף שהסיבות הן פוליטיות ולא הלכתיות, עומד הבג"ץ מן הצד ומשקיף על הנעשה, שהרי היה זה הוא שנתן לרבנות את הסמכויות ללא הגבלה, וכפי שציינתי באשכולי: "גט לחומרא-חומרא או זלזול",
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1793197
<"לפי ההלכה אפשר לכפות בעל לתת גט ואפשר להתיר לבעל נישואין שניים. זה תלוי בעילה מוצדקת. הבעייה היא שבטקסט התלמודי מוזכרים רק עילות מאד מסוימות שהצדיקו כפיית גט">
ואפילו יותר מזה, היו מקרים והיו תקופות בהם הפקיעו נישואין מבלי לחכות לבעל, אלא שכיום אין לאף אחד את האומץ לעשות את המינימום
<"יש גם טכניקה פשוטה. באותו רגע שרב מתיר משהו, הוא מיד נהפך ל"לא רב">
או לרב ריפורמי, ובא לציון לא גואל אלא גועל.
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
תוקן על ידי - נישטאייך - 20/03/2006 17:34:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2006 14:35 |
|
| |
מו"ל, אתה צודק, כמובן, שלעתים האשה מתנהגת בחוסר הגינות בסיסי, ותוך הפרת זכויות מהותיות של האיש (אם כי אני חולקת עליך בענין משקלה של זכות ההורות, מכל מקום אין חולק שיש לאב זכויות לקשר ראוי עם ילדיו).
מסקנתך, עם זאת, אינה מתבקשת. מדוע יענשו הילדים? הרי הם לא פשעו, ואם בית הגידול שמספקת אמם הוא חממה לניכור כלפי אביהם, הרי שהם כבר סובלים?
יש אמצעים חוקיים לחייב את האשה לתת לאב גישה לילדיו, ולכבד את זכויותיו ההוריות של בעלה לשעבר. יש אמצעים חוקיים לחייבה להשתמש בדמי מזונות הילדים באופן ראוי, ולמטרה להם נועדו. אפשר לעשות שימוש באמצעים אלו (ואם סבורים שהאמצעים אינם מספיקים, יש לשפרם).
אולם הענשת הילדים במניעת מזונותיהם, ובאבדן הקשר של אביהם איתם, אינה משיגה מטרה זו, ואף מגדילה את הפגיעה בילדים.
אני חוזרת שוב - הילדים אינם צד לסכסוך, לא פשעו, ואין זה ראוי להענישם. הסכסוך הוא בין ההורים, וצריך להפתר במישור שביניהם בלבד.
|
|
|
|
|
