| נשלח ב-10/6/2005 00:34 |
 |
| |
מתי באמת חל חג השבועות
האם יום שני הקרוב הוא באמת מועדו של חג השבועות שבתורה?
הבה נבחן את הנתונים שיש בידינו:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת ַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' (ויקרא כג, 15-16)
את העומר יש להתחיל לספור ממחרת השבת ולסיים ביום החמישים שגם הוא ממחרת השבת, ובו חל חג השבועות. הבעיה היא שלא מבואר בפסוקים אלו על איזו שבת מדובר. מסיבה זו הפרושים (הע' 1) (אבותיהם של חז"ל) ניסו לפתור את הבעיה בכך שטענו שאין מדובר ב"שבת בראשית" אלא ב"יום טוב", שהוא היום הראשון של חג המצות החל בטו' בניסן. כלומר, את העומר יש להניף ממחרת ה"יום טוב" שהוא טז בניסן. הבעיה המרכזית בפירוש זה היא שצריך להסביר מה היא השבת השביעית שממחרתה חל חג השבועות. אם נאמר שהכוונה היא לשבת במובן של שבוע, אז יש צורך להסביר כיצד שתי מילים זהות בסמיכות פסוקים יש להן משמעות שונה לחלוטין. מלבד זאת מקור נוסף בספר יהושע (יהושע ה, 10-12) סותר את הפירוש של הפרושים, בכך ששם נאמר שבני ישראל אכלו תבואה חדשה "ממחרת הפסח", שהוא למעשה יום הראשון של חג המצות, טו בניסן. כלומר, אם כבר ביום זה בני-ישראל אכלו מצות עשויות מהתבואה החדשה של הארץ, אזי ניתן להסיק שיום הנפת העומר חל באותה שנה לפני חג הפסח (הע' 2) .
לעומת הפרושים, הכתות האחרות גרסו שמדובר בשבת של ממש, ויום הנפת העומר וחג השבועות חייבים לצאת ביום ראשון של השבוע. חלקם סברו שמדובר על השבת שבתוך חול המועד של חג המצות, ואחרים סברו שמדובר על השבת שלאחר חג המצות. אם נבחן את הפסוקים היטב נראה שמועד הנפת העומר אכן מפורש בתורה, והוא תחילת הקציר. כלומר, אין מועד קבוע מראש, ובכל שנה יש להתחיל לספור עם תחילת הקציר:
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תָבאוּ אֶל- הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת-עמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל- הַכּהֵן: וְהֵנִיף אֶת-הָעמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכּהֵן (ויקרא כג 10)
שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר-לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (דברים טז 9-10)
הביטוי חרמש בקמה מתייחס לקציר מסחרי, ולא קציר פרטי שיכול להעשות באמצעות מגל. זו גם הסיבה שאין תאריך קבוע לחג השבועות. מלבד זאת, מטעמים של יעילות בעבודה, הקציר בעת העתיקה ועד ימינו מתחיל תמיד ביום ראשון של השבוע.
על-פי נתוני ארגון מגדלי הפלחה בישראל, קציר הדגנים למאכל אדם החל השנה בתאריך ה-1/5, כ"ב ניסן. מכאן שחג השבועות אמור לצאת ב12 לחודש השלישי, שהוא יב' בסיון, 19/5.
לא בכדי חג השבועות המיר את תוכנו לחג מתן תורה. בימינו בחג זה אין כל מודעות לתהליך החקלאי שמהווה את מהותו של החג. חזרה אל החג המקורי יכולה לחבר אותנו חזרה אל המודעות החקלאית, שחשובה לנו כל כך בהבנת המקור לצרכנים החומריים הבסיסים ביותר שלנו, בחיבור מחודש אל הטבע ומעגל השנה, וחיבור חדש אל האדמה ואל ארץ-ישראל.
למעוניינים לקיים ארוחת לחם חיטים עשוי מתבואת הארץ, כזכר לקרבן החיטים שהיו מקריבים בבית המקדש נא ליצור קשר עמי.
הערות שוליים
------------
1. בתקופת הבית השני היו מספר כתות (זרמים) ביהדות ולכל אחת מהן היתה הלכה אחרת. הפרושים היו הכת הגדולה ביותר באותה תקופה. טענת הפרושים היתה, שלהם יש מסורת לגבי הפירוש הנכון של מצוות התורה. יש לציין שבתקופת המקרא לא שמרו על המסורת בדומה לאופן שבו היא נשמרה בזמן של חז"ל ועד לזמנינו, כך שהמסורת של חז"ל מבוססת בעיקר על פירושים והשפעות זרות מהתקופה הפרסית וההלניסטית.
2. אפשר גם לתרץ זאת בכך, שבאותה עת הם לא היו מחויבים במצוות העומר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2005 14:08 |
|
| |
shay: נראה שלא קראת את הודעת הפתיחה.
לסיכום:
היינו שישה אנשים (אחד הושאר בחוץ על ידי המשטרה מפני שאמר דברים שאינם לרוחם) שערכנו סעודת מצווה בהר-הבית, המקום אשר בחר ה', לזכר לחם הביכורים. אכלנו שתי לחמים מקמח חיטה שכולה מגיע מארץ ישראל (שדה אליהו). הלחמים נאפו חמץ, והובאו לפני ה'. העיסוק בזכר למצווה עורר שאלה האם המצווה של לחם הביכורים היא מצווה יצוגית שנעשית על-ידי הכהנים, או שכל אחד מישראל צריך להביא לחם ביכורים.
לצערי לא הצלחנו לקיים את המצווה לשמוח עם הגר והעני, אבל כן קראנו את הפסוקים של "ארמי אבד אבי".
השוטרים במקום הזדהו עם מעשינו ואף הרשו לנו לברך.
סך הכל האירוע הכניס משתתפיו למודעות של הכרת הטוב הגדול שה' נותן לנו, שבמהלך הרגיל של החיים זה נראה מובן מאליו, בייחוד כאשר הכל מגיע אלינו בקופסאות ארוזות בחנויות מצרכי המזון, ולא ישירות מהשדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2005 05:06 |
|
| |
בס"ד
בודאי ברור כשמש שפירוש הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת" אינו שבת בראשית אלא שבת שאחרי יו"ט ראשון של חג הפסח
וממילא יוצא כי חג השבועות יחול בו' בסיון לאחר סיום ספירת ארבעים ותשעה ימי העומר.ודו"ק וקבלת חז"ל היא המכרעת בעניין ותורה שבכתב מתבארת ע"פ תורה שבע"פ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 16:42 |
|
| |
אם הרמב"ם היה באמת לומד את טיעוני הקראים והזרמים האחרים ביהדות הלא תלמודית, הוא לא היה קורא להם טיפשים.
לכן אין כל מניע לומר על הרמב"ם שלפחות בעניין הנדון הוא אינו בקיא בלשון המקרא.
ממחרת הפסח אינו ממחרת יום טוב ראשון של חג המצות, ולא צריך להוסיף על כך מילים כדי להוכיח זאת. אם אתה חושב הרמב"ם לא טעה באופן הבנתו את הפסוקים ביהושע אז בבקשה תוכיח, ואל טענן טענות מסביב שאינן לעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 13:12 |
|
| |
בס"ד
יום חג השבועות חל ביום ב' ו' סיון התשס"ה וקיבלנו את כל התורה שבכתב ותורה שבע"פ עפ פנימיות התורה שהיא חלק מפרד"ס התורה ,בתורה יש פשט ראיות דרשות סודות
ולא רק פשט .
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:38 |
|
| |
צחי
אני איני נוטל חלק בדיונים מסוג זה. אתה רשאי ליצור דת חדשה , לקבוע מצוות ומנהגים ,ולעבוד את ה' לפי הבנתך ,
ועל זה כתב הרמב"ם במורה :
" אבל החושב על האל ומרבה להזכירו בלי ידיעה, אלא בעקבות דמיון גרידא, או בעקבות אמונה שקיבל מזולתו - הרי, לדעתי, לא רק שהוא מחוץ לבית ורחוק ממנו אלא גם אינו מזכיר את האל באמת ולא חושב עליו, כי דבר זה שבדמיונו ושהוא מזכירו בפיו אינו תואם שום נמצא כלל. אלא הוא בדוי. דמיונו בדה אותו, כמו שהבהרנו כאשר דיברנו על התארים"
אולם כאשר אתה כותב על הרמב"ם :
" ממחרת הפסח פירושו ממחרת הערב שבו אוכלים את הפסח. לעולם יום הראשון של חג המצות אינו נקרא פסח. הרמב"ם למעשה יורה לעצמו ברגל בטיעון זה, וגם מפגין חוסר הבנה בלשון המקרא."
אתה פשוט אינך יודע . וזה מה שאומר הרמב"ם על כל אלו שמפרשים ומקשים ללא ידע :
" אתה, המעיין ברעיונות העולים ראשונים על דעתך11, והחושב שאתה מבין ספר, שהוא הנחיה לראשונים ולאחרונים, בעוברך עליו באחת משעות הפנאי מן השתייה והמשגל כמי שעובר על ספר מספרי דברי-הימים או על שיר מן השירים - בדוק ביישוב הדעת והתבונן! הרי אין הדבר כמו שחשבת ברעיון שצץ ראשונה, אלא כמו שיתברר כאשר תתבונן בדברים אלה."
הנושא של " ממחרת הפסח " האמור בספר יהושע הינו נושא ארוך, זו מחלוקת בין הבבלי לירושלמי , בין הפרשנים - האבן עזרא. התוספות. הרד"ק והמאירי , ועמדת הרמב"ם נגזרת מפסקי הלכה אחרים שלו ולפי דעת הבבלי ,
ולכן לפני שאתה יודע את כל מה שהרמב"ם ידע אל תכתוב דברים כאלו עליו.
שבת שלום .
תוקן על ידי - talmid - 17/06/2005 12:39:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 11:38 |
|
| |
תקרא את הדברים שוב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 11:05 |
|
| |
לא הבנתי איך אתה מסביר את פסוק יא' 'והניף את-העמר לפני ה', לרצנכם; ממחרת, השבת, יניפנו, הכהן. '.
הרי אין זמן קבוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 08:08 |
|
| |
ממחרת הפסח פירושו ממחרת הערב שבו אוכלים את הפסח. לעולם יום הראשון של חג המצות אינו נקרא פסח. הרמב"ם למעשה יורה לעצמו ברגל בטיעון זה, וגם מפגין חוסר הבנה בלשון המקרא.
לגבי האזכור של חג השבועות לפני הספירה, הייתי מפנה את השאלה הזו לאנשי ביקורת המקרא. אפשר גם להסביר זאת כמצווה שפרטיה ינתנו בעתיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2005 16:20 |
|
| |
הרמב"ם רואה את הפסוק ביהושע כהוכחה לחז"ל- תמידין ןמוספין ז' י' -
"והרי נאמר בתורה "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד עצם היום הזה" (ויקרא כג,יד), ונאמר "ויאכלו מעבור הארץ, ממוחרת הפסח--מצות וקלוי" (יהושוע ה,יא). ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע, כמו שדימו הטיפשים, היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה, אלא נקרוא נקרה; אלא מאחר שתלה הדבר במוחרת הפסח, הדבר ברור שמוחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא, מימי השבוע."
לפי דבריך מה פירוש 'ממחרת השבת'? הרי אין תאריך קבוע.
אפרופו שמעתי שאלה יפה שבספר שמות מופיע חג השבועות לראשונה וללא תיאור של חיוב ספירה וכדו' אז לכאורה שם 'שבועות' לא תלוי במצוה הזו.הפסוק - שמות לד' כב'-
" וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים;"
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2005 12:58 |
|
| |
ההסבר שלך חביב לא פחות מאשר שלי, אם כי איני חושב שיותר. התהליך במקרה שלי הוא, מכיון שדת עלולה ליצור קשיי הסתגלות במצבים מתחלפים, לכן ישנו הגיון רב, שהיכולת להכניס שינויים תאפשר הסתגלות טובה יותר למצבים משתנים.
פורום קהילת הציבור החרדי -כל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2005 16:32 |
|
| |
לפום,
העובדה שמישהו ניצח אינה מוכיחה כלום, למעט העובדה שניצח.
אם אתה יכול להצביע על התהליך שהוביל לנצחונו, וללמוד ממנו על הסיבות שהביאו לנצחון - מה טוב. אבל הואיל ותמיד המנצח הוא המנצח, אין בכך כדי ללמד כלום.
יתכן (הצעה בלבד) שהעובדה שכהנים רבים (אולי אף הרוב?) היו שייכים לצדוקים, גרמה לכך שבעת ששקע כח הכהונה עקב החורבן, שקע גם כוחם של הצדוקים. אירגונם הפוליטי אבד, כוחם הכלכלי ירד, ואילו כח הפרושים, שהתארגנו מבעוד מועד ביבנה, היה רב להם ליצור הגמוניה בחברה היהודית.
הנה הסבר הגיוני, שאין לי מושג אם הוא נכון, אבל הוא מיחס חשיבות לתהליך, ולא לתוצאה.
אני מחובר לארץ ישראל
(החלפתי את החתימה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2005 08:35 |
|
| |
א. בעניין חג השבועות, אין ספק שפירושו של צחי מתקבל על הדעת למעיין בפסוקים. בעיקר משום העובדה שזה החג היחידי שאין לו תאריך. וגם עיקרון הספירה עושה רושם שהרעיון הוא לחוג את סוף הקציר, שכנראה לוקח בסביבות 50 יום.
וכאן אנו חוזרים לשאלה אם לקבל את חז"ל כפשוטם או לחשוב לפי ההגיון. וזוהי שאלה רחבה מכדי לדון בה רק ביחס לשבועות.
ב. השמות "פרושים", ו"צדוקים". קיימת אצלי השערה, שהשם צדוקים אינו על שם צדוק, אלא הכוונה צדיקים, המקפידים על כל קוצה של הלכה. לעומת הפרושים, או מלשון פרישה, שהם פרשו מהדרך המקובלת מדור דור. או מלשון פרשנים, שהם "העיזו" לפרש את המקרא לפי ראות עיניהם. העובדה שהפרושים נצחו היסטורית, מוכיחה את הטענה שדת חייבת מרחב של גמישות בפרשנות, אחרת היא נכחדת.
פורום קהילת הציבור החרדי -כל מה שיש לך לומר ואין לך איפהhttp://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2005 06:41 |
|
| |
אם אין לנו אופציה ברורה משלנו להציע, אין שום תועלת לסטות מהמקובל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2005 20:59 |
|
| |
סתם תוספת לדיון.
|
|
|
|
|
