האם ניתנה רשות לרבנים לרפאות?

ידיד טוב הפנה אותי לתשובה הבאה של הרב מנשה קליין (משנה הלכות, ט"ז, ק"י):

"ומ"ש מש"ך יו"ד סי' של"ו דהרופא צריך רשות, ודאי הדבר כן שאולי הוא יטעה בהתרופות ויהרוג את החולה וזה לאו דוקא בנשים אלא בכל המין, וגדולה מזו כתב (הגרח"ע) באחיעזר דאפילו מי שהחליטו לו הרופאים שצריך ניתוח אסור לו לעשות ניתוח עד שישאל לב"ד של ישראל ויתירו לו לעשות הניתוח ע"פ פקודת הרופאים, דמי נתן לו לאדם רשות להכניס גופו בסכנה בלי היתר ב"ד כי הגוף של האדם אינו שלו אלא לשמרו וכמ"ש ושמרתם מאד לנפשותיכם אבל להכניסו בסכנה ואפי' בחשבו לרפואה נמי צריך לשאול דעת תורה וב"ד כיצד לעשות, והגם שהעולם לא נזהרים בזה אבל לפענ"ד זה שהי' נהוג בישראל ובפרט בציבור החסידי שמעולם לא הסכימו לעשות ניתוח בלי לשאול צדיק הדור או רבם והלכו קודם ניתוח אפי' ניתוח קל ושאלו עצת הצדיק וגם בקשו שיתפללו עליהם ויסכימו או לא יסכימו והוא ע"ד הנ"ל שאין ביד האדם להחליט בעצמו וגם יקיימו דברי חז"ל ילך אצל חכם ויתפלל עליו כנלפענ"ד"

מהדברים עולים הנקודות הבאות:

1. אסור לעשות ניתוח בלי לשאול רב (או בי"ד!), מאחר וקיים חשש שהרופא יהרוג את החולה.
2. מדובר בפיתוח של חובת "ונשמרתם" מסוג "הפוך על הפוך" - לפיה חייב אדם לשמור על עצמו מפני הרופא ולא מפני המחלה שתקפה אותו.
3. מסקנה זו עולה מספרו של ר' חיים עוזר - האחיעזר.
4. ש"העולם לא נזהרים בזה" (ולי נדמה שהעולם נזהרים בזה יותר מדי..).

אמנם, מצינו "בריחה" וחשש מרופאים (החל בגמרא וכלה בר"נ מברסלב ועוד), אך בעולם ההלכה מדובר לדעתי בתשובה מיוחדת במינה.

לא מצאתי את הדברים באחיעזר ולא בשום מקום אחר.

אלו כלים יש לרב לבדוק את הרופא, מעבר לכלים מיסטיים שלא אמורים לבוא בחשבון, גם לא לפי כללי ההלכה עצמה?

מי יתנני מקורות והבהרות ?

חג שמח.

מותר לך? ודאי שמותר לך, אם מותר לך להיתלות על דברי הרמב"ם עצמו כדי להצדיק גנבים אידיוטים, קל וחומר שמתפילה זו לא "ניתן לקבל מושג נכון ומאופיו וממצפונו הטהור של הרמב"ם בתור אדם רופא וממבטו הנעלה על אומנותו", אלא על מבטו של מחבר התפילה בשם הרמב"ם, על הרמב"ם?

העיקר הוא שהדברים ישקפו בצורה נכונה ואמיתית את השקפת עולמו, על כך אין אין אתה חולק אני מקווה.

הבאתי את דברי החת"ם סופר כדי להראות עוד זויות הסתכלות על ה'בעתיות' של רשות הרופאים לרפאות.

נחה דעתך? או שאתה מעדיף קטעי ציטוט שיוכיח שרוח הדברים שבתפילה משקפת את השקפתו כפי שהיא באה לידי ביטוי שם.

אגב, אתה גם מאמין לדברי ליבוביץ באותו להט ש'איגרת תחיית המתים' מזוייפת?

<"להיתלות באילנות גדולים כשלדבר יש רגליים זה לא פשע כל כך גדול, ולראיה הרב רבינוביץ השתמש בזה והוא בטח לא ראוי להיחנק">

מכאן ראיה?!

האם לא יתכן, (מותר לי?), שמתפילה זו לא "ניתן לקבל מושג נכון ומאופיו וממצפונו הטהור של הרמב"ם בתור אדם רופא וממבטו הנעלה על אומנותו", אלא על מבטו של מחבר התפילה בשם הרמב"ם, על הרמב"ם?

גם הכתבים הרפואיים שיוחסו לרמב"ם, אך אינם ממנו, לוקטו ע"י מונטנר, הוא לקטם רק מפני שיוחסו ולא מפני שהיו.


<"ומה החת"ם סופר? איך נקרא ל'ספרו">

לספרו תקראי "חתם סופר", או "חת"ם סופר", שהוא ר"ת *חידושי *תורת *משה סופר.


<"ובכל זאת אינו מבין">

ואני איני מבין, מה להבנתו של החתם סופר ברפואה, ולדברי שהתייחסו לרב מנשה קליין, שציטט את הש"ך וסילף את דבריו ביודעין?!

בס"ד
לדעת התורה ע"פ רוב המפרשים ניתנה רשות לרופא לרפאות
ואין צריך לשאול רב וכ"ש בי"ד ואני תמה על דברי הרב מנשה קליין ולא מצאתי שום סימוכין לדבריו.כי מאחר שחז"ל למדו מהפסוק "ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות ,אז
מדוע לא הוסיפו שצריך שאול שאלת חכם אם מותר לרופא לרפאות ומזה שלא פירטו שמע מינה שברגע שנתנו רשות לרופא לרפאות אין צורך בשאלת רב ודו"ק.

בס"ד
למעשה חז"ל למדו מהפסוק "ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא,ומה שפירש רבנו הרמב"ן מה לרופאים בבית יראי ה' מדבר על אדם שהגיע למדרגה של דבקות בה' שהקב"ה מרפא אותו ואינו נזקק לרופא .אבל לדעת רבנו הרמב"ם אדם מחוייב
להתנהג ולשמור על עצמו בדרך הטבע ולאכול מאכלים בריאים
ואז הוא ערב שלא יצטרך רופא,ויוצא מזה שאם האדם לא שומר על עצמו אז הוא יצטרך לרופא ומחוייב כדי לשמור על בריאותו.

חבצלת,

כשאני מדבר על איכות חיים אני מתכוון לאמבולנסים בלילה, אישפוזים תכופים, חולשה שגובלת באפיסת כוחות, ירידה מנטאלית ועוד תופעות ידועות. יש מצבים שבהם הרצון לחיות אינו כל כך מובהק כפי שנדמה לך.

נישטאיך כתב:

"שכחתי ששם ספרו של הרב מנשה קליין הוא "מְשַנֶה הלכות".

ומה החת"ם סופר? איך נקרא ל'ספרו' כשהוא מודע לדעת תורה - קרי יש לרופא רשות לרפאות, ובכל זאת אינו מבין, והוא תמה, ומתפלא איך נפסקה ההלכה שכזאת בהיות הביולוגיה של היהודי שונה מזו של הגוי, וחכמת הרפואה היא חוכמת אומות העולם העוסקת בידיעת גוף האדם באשר הוא אדם, אז איך ידע רופא איך לטפל בגוף היהודי מבלי שלמד עליו ספציפית?


"מימי תמהתי, אחר שבעו"ה אין לנו מדרש חכמת הרפואות וכל רופאי ישראל לומדים בבית מדרש לאומים ותכמיהם, וכל חכמתם בנויה על טבעי גופים דאכלי שקצים ורמשים ולא דאיגי במצות - ואיך ישפוט מזה על גופי ישראל דלא אכלי שקצים ודאיגי דל"א ע"ב, ד"ה איידי דאכלי שקצים וגו')במצות ?... ובודאי לענין רפואת הגוף מה נעשה - נסמוך על רופא חנם ית"ש, ויתן בפי הרופא ומחשבתו לרפאות נפש עד דכא, ושומר פתאים ה. ולענין פ"נ (פיקוח נפש) שבת ויוה"כ - לא יהא אלא ספק נמי מותר. אבל לענין איסור נדה צ"ע (צריך עיון) ; ואם חז"ל סמכו על הרופאים... בזמניהם היו חכמי רופאי ישראל אשר שקלו זה בדעתם, אבל רופאי זמננו אינם עוסקים אלא בטבעי או"ה (אומות העולם) - צל"ע (צריך לעיין) מאד" (חת"ם סופר, חלק ששי, מס' ע""

מתוך אגרות הרמב"ם, הוצאת מוסד הרב קוק "מבוא" ע' רנג למעלה כך כתוב:

כדי לקבל מושג נכון ומאופיו וממצפונו הטהור של הרמב"ם בתור אדם רופא וממבטו הנעלה על אומנותו - הננו מביאים בזה את "תפילה לרופא" (*)המיוחסת לו והיא....

(*)נתפרסמה ע"י קייזרלינג (אלגעמיינע צייטונג דעס יודענ טומס" שנת 1863 עמ' 49

כנראה שלהיתלות באילנות גדולים כשלדבר יש רגליים זה לא פשע כל כך גדול, ולראיה הרב רבינוביץ השתמש בזה והוא בטח לא ראוי להיחנק.

אבהו ועוד, פזורות לאורך אשכול זה מספר דעות קדומות, שבשם אלה שנעוריהם הם כבר זכרון רחוק צריך להתריע עליהן (אני מתאפקת כבר זמן מה), גם אם בקיצור:

אבהו, כאשר אתה מדבר עם עובדים במרכזי שירות טלפונים, קולותיהם נשמעים לך צעירים, אולם זה לא אומר, בהכרח, שהם אכן צעירים. במקרים רבים קולותיהם של אנשים מבוגרים אינם נשמעים כאלה. למשל, לא רק הקול שלי נשמע צעיר בטלפון, גם קולה של אמי שהיא – לא להאמין – עוד יותר זקנה ממני – נשמע צעיר להפליא. אז הטענה שלך אינה נשענת על בסיס איזשהו מלבד התרשמותך הצעירה.

יתירה מזו – צעירים עובדים במרכזי שירות טלפוניים, מאחר שהם עדיין חסרי מקצוע, הכשרה מקצועית וקריירה. זוהי עבודה שהשכר בה זעום, המתח רב, התחלופה גבוהה. הדברים ידועים. מה זה מוכיח?

הרעיון לפיו רק אנשים צעירים מסוגלים להשתמש במחשב ובשאר מכשירים מורכבים הוא הבל ורעות רוח, פשוט אין לו אחיזה במציאות. אגלה לכם סוד. אחרי שאני, למשל, גומרת לגלוש באינטרנט, אני מצליחה לפעמים לכבות את המחשב לגמרי לבד, בלי סיוע של מי מצאצאותי, ולהתמודד גם עם הפעלת מעבד המזון ומכשיר הווידיאו. בעבודה (שאינה במרכז שירות), אני מצליחה לענות לטלפון בכוחות עצמי, ולפעמים – אם כי תוך מאמץ אינטלקטואלי ומוטורי ניכר – אני מצליחה לכתוב אי-מייל שלם. אנשים מבוגרים ופנסיונרים הם קבוצת משתמשים גדולה מאד במחשבים ובטכנולוגיה. אני יודעת שבגיל 15 כל מי שהוא בן 18 נראה זקן, ובגיל 20 כל מי שהוא בן 30 נראה כאילו הוא כבר עם חצי רגל בקבר. אבל טפשות נעורים אינה הוכחה אמפירית.

ולעניין איכות החיים בגיל מבוגר או עם מחלה, וזה כבר יותר רציני. אי אפשר לשפוט איכות חיים של אנשים. אנשים חיים עם מחלות קשות, עם נכויות לא נעימות, ובכל זאת הם רוצים לחיות. איכות חיים אינה נמדדת בכושר גופני, או בנוחות פיזית, אלא בקשר עם אנשים קרובים, ברגשות שחשים כלפיהם. איכות חיים היא לראות את ילדיך, או נכדיך, גדלים ופורחים, ולהיות שם עבורם (גם אם אי אפשר לעשות בשבילם דברים פיזיים). איכות חיים היא לקרוא עוד שיר, ללמוד עוד פרק, לראות את השמש זורחת בכל בוקר. איני משוכנעת שדברים כאלה הם פחותים כנימה מ"איכות החיים" שלנו הכרוכה בעבודה מטורפת בבית ובחוץ, רדיפה סביב הזנב של עצמנו, ומתח בלתי פוסק.

מה שנאמר באשכול הזה לגבי איכות חיים בא, לתחושתי, מזווית צעירה ובריאה. אבל החיים אינם כאלה, ובכל זאת, כפי שנאמר כאן קודם לכן, אנשים רוצים לחיות, ואינם רוצים למות. חיים של סבל פיזי אינם בהכרח חיים נטולי איכות, משמעות, או רגעי אושר.

כאשר הרפואה המודרנית מאפשרת לאנשים עוד כמה ימים, או שנים, של חיים, אין לזלזל בהשגיה משום חוסר של "איכות חיים".