| נשלח ב-16/6/2005 09:08 |
 |
| |
הלימוד שהתרחק מהלקח (בלימוד התורני)
גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. הלימוד נועד להיטיב את היחס והעשיה לעולם שסביבנו, ולכן גדול התלמוד המשפיע גם על היחס וממילא גם על העשייה.
האם הלימוד הנפוץ כיום מכוון אל תכלית מוסכמת זו?
בעבר, לא למדו מה שלא היה נוגע למעשה. חכמי הבבלי לא עסקו בדברים שלא היו מעשיים. לא עסקו בליבון ועיון בחלקי הש"ס שאינם מעשיים, כמו סדר זרעים, שאינו מעשי בבבל (ברובו).
גם הרי"ף, לא התאמץ להכריע ולסכם סוגיות לא מעשיות, הרא"ש בעקבותיו. גם הראשונים הצרפתים המעיטו מעסק זה.
כיום, הלימוד כבר אינו עוד מעשי. הדאגות של החיים נהיו "האם הגדר הוא כך או כך" או מה הווארט ב"לשמה" של קרבנות. האם הביטוי ללימוד המבוקש הוא זה?
האם הלימוד מיטיב את היחס המעשי לחיים במתכונת זו?
ו3 נקודות בדבר:
1. כיום ה"סמכות" (המדומה) ליישם את הלימוד, נשארה בידי מעטים.
2. לא לומדים על פי רוב כדי לשפר את החיי על פי התורה למעשה.
3. לא לומדים בצורה המנסה להקיף וללמוד את הלקח.
לומדים אך לא לומדים לקח
פעמים אני שומע לומדים הדנים בעומקה של סוגיה, שמעולם לא היו חושבים שהדבר נוגע לחייהם, או שיש בו עיסוק ישיר בשלימות הדעת, ועולה בדמיוני המשפט שאמר פרעה, ובסגנון אחר "אין מספיק צרות אמיתיות".
האם אין די סוגיות משמעותיות לחיי האיש התורני, מלבד העיסוק בגדר הקטרה, או בגדרי לבוד וכיוצא באלו?
האם חינוך עצמי, חינוך ילדים, היחס לאנשים, שהם העניינים הבוערים מידי רגע ושעה כבר פתורים? שם ה"גדרים" כבר ברורים?
אמר כבר הרש"ר, התורה הוצאה מן החיים ולכן החיים הוצאו מהתורה.
שייך להפנים רוח תורה בחיי המעש, כאשר המכוון הוא למצוא חידוש, הגדרה, או חבורה תחת חבורה?
זו אינה דרך התורה, הדבר נראה כהמצאה מחללת, שהומצאה בדורות האחרונים ממש.
תוקן על ידי - עצכח - 16/06/2005 10:44:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2008 23:51 |
|
| |
שלום.
זו ההודעה הראשונה שלי בפורום (ברכו אותי ב"ברוך הבא").
נדמה לי שיש כאן בלבול מסויים של שתי סוגיות בתוך אשכול אחד.
א' - היחס בין עניינים מוסריים, רעיוניים וכד' שעומדים בבסיס המצוות
המעשיות, לבין הלימוד המעשי (האם בבשר וחלב צריך ללמוד את הרעיונות
המוסריים שפירשו המפרשים).
ב' - האם צריך ללמוד סוגיות מעשיות דווקא, או סוגיות לא מעשיות (כמו גיטין ע"י שליח, ונזקי בע"ח וכד').
ב' לא בהכרח קשור לא'. אפשר ללמוד סוגיה לא מעשית תוך כדי לימוד העניינים המוסריים והרעיוניים שעומדים בבסיסה.
כמו כן אפשר ללמוד סוגיה מעשית בלימוד "ליטאי".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 11:11 |
|
| |
אתנחתא - 
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 11:11 |
|
| |
בהקדמת חובות הלבבות שהביא מיימוני, יש המשך חד וחריף יותר המצביע על טענת האשכול.
"והנה אני נשבע, כי מחמש ושלשים שנה אני מתעסק במה שצריך לי ממצוות תורתי, ואתה יודע רוב טרחי בעיון ורוב הספרים אצלי, ולא פניתי לבי למה שפנית לבך לשאול עליו!
והאריך להוכיחו ולביישו על זה (ששאל שאלה סתם שאין בה לקח)...
"כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו ובכח הכרתו כמים הטמונים בלב הארץ, והנבון המשכיל ישתדל לחקור על מה שיש בכחו ובמצפוניו מן החכמה לגלותה ולהראותה וישאבנה מלבו, כאשר יחקור על המים אשר במעמקי הארץ...
"ואני שאלתי אחד מהנחשבים מחכמי התורה במקצת מה שזכרתי לך בחכמת המצפון, והשיב אותי כי הקבלה תעמוד במקום העיון בזה ובמה שדומה לו. אמרתי לו: אין זה ראוי אלא למי שאין בו יכולת לעיין מפני מיעוט הכרתו ורוחק הבנתו... אך מי שבכח שכלו והכרתו לעמוד על בירור מה שקבל, ועכבוהו מלעיין בו בשכלו העצלות והקלות במצוות האל ובתורתו, הוא נענש על זה ואשם על אשר התעלם ממנו... אם לא היית יכול להגיע אל ענין זה מדרך שכלך... היתה טענתך טענה בעמדך מחקור עליו... [ו]לא היית נענש על פשיעתך, ותהיה כנשים וכקטנים אשר הוא בידיהם דרך קבלה, אבל, אם אתה איש דעת ותבונה, שתוכל לעמוד בהן על ברור מה שקבלת מהחכמים בשם הנביאים משרשי הדת וקוטבי המעשים, אתה מצווה להשתמש בהן [עד שתעמוד על הענין], ויתברר לך מדרך הקבלה והשכל יחד, ואם תתעלם [ותפשע] בדבר, תהיה כמקצר במה שאתה חייב לבוראך יתברך."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 10:03 |
|
| |
* סוגיית "רודף", במשמעו הכללי ובביטויו היום יומי.
* גדרי "נזקי שכנים" פרק לא יחפור.
* השינוי מהאמת, מדבר שקר וכו', עניינו וגדריו.
* החיוב האישי לעומת החיוב הכללי - "זקן ממרא".
* היחס אל גדרי "לא תחנם" והיחס לעכו"ם בכלל.
* הגדר של "הגיע להוראה", פ"א מהוריות.
* סוגיית "זה נהנה וזה חסר", המסתעף לכלל הדברים הגבוליים שאנו נהנים בהם מממון זולתנו.
* הגדרים בצדקה וחיוב הלוואה לאח מישראל.
* סוגיית ריבית.
* היחס בין המצוות לתוכן ולמסר בביטויין ההלכתי, ובחיוב כוונתן.
* היחס בין רמת האדם לרמת שמירת ההלכה "וירא שמיים..." וכו'.
כמעט כל סוגיה כללית הנלמדת בהקשר הנכון, מתאים ומועיל, תלוי איך ניגשים, ואיזה חלקים מזניחים ובמה אוחזים. גם משוני ופרטי הקרבנות יש הרבה מאד מה ללמוד, אך העניינים שם דקים ואינם תואמים כ"כ למתכונת הנוכחית כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 08:42 |
|
| |
מיימוני, בהתאם להצעתך, אציע בהמשך היום כמה סוגיות, לבחור מהן.
כדוגמא:
סוגיית "אי עביד לא מהני" או "מתנה על מה שכתוב בתורה"
סוגיה שהדיון בה, הוא בעצם על איך השילוב בין משפט האדם ומשפט התורה, כאשר הם נפגשים. מה שנותן הכרה על היחס של התורה בחיי ישראל.
סוגיית "מלאכת שבת"
לימוד מיסודות המצווה, יעבירו את חוט השני של ההכרה שהתורה חפצה שנמצה ביום זה דרך שזירתו בגדרי המלאכה.
סוגיית "בשר בחלב"
[או סוגיית "האכילה מהחי" בכללותה]
ההבנה של תוכן המצווה ושזירתה בהלכות שהסתעפו בה, תוך הפנמת המסר המנחה את הנושא.
וכעי"ז עוד רבים.
תוקן על ידי - יהוסף - 22/06/2005 8:44:25
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 07:40 |
|
| |
זה לא פרשנות, זה חיים
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 04:40 |
|
| |
זה לא קשור לאשכול על גבולות הפרשנות ? 
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 22/06/2005 4:41:01
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 04:14 |
|
| |
ואני אוהב את דרכו של הרבי רבי זושא.
רבי זושא החל ללמוד את המשנה הראשונה, מאימתי... מאימתי... ומיד נפל בהתעלפות. כאשר התעורר ונשאל מה קרה? ענה, מיד כאשר הגה את מלת מאימתי והבינה מלשון אימה ופחד... מאימה ופחד יש לקרות קריאת שמע... והיראה והאימה והפחד מפני הדר גאונו הפילו אותה ארצה...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 01:34 |
|
| |
יהוסף
אולי כדאי להביא דוגמא קטנה לסוגיה שאותה תפרש בסגנון שעליו אתה ממליץ.
אין צורך לעסוק בשאלה מה ל-א לעשות בלימוד, אלא כיצד יש ליישם את העקרונות שלך. זה יהיה המדריך הטוב ביותר לדעתי.
אולם לפני שאתה בוחר איזו סוגיה לפרש, שמא תציע רשימה קטנה של סוגיות שאותן ניתן לבאר באופן הזה, כדי שנוכל, הקוראים, לבחור סוגיה מוכרת ולא ארוכה מדי לשם המחשה.
תודה מראש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2005 00:22 |
|
| |
אכן ללמוד שבועיים "שניים אוחזין בטלית" אינו הדבר הראשוני האמור להעסיק את חיי האיש התורני.
אבל -
העיון והדיון המעשי, למה לא כל דאלים יגבר, למה שיחלקו, מה הם כללי החלוקה, גם אם אינם נוגעים למעשה במקרה הפרטי הזה, הם מחדירים את כובד הראש שראוי לגשת לכל סוגיה מהחיים.
אני מאמין שהעיסוק בשניים אוחזים, ובכלל בלימוד חוקים ועמידה על פרטיהן בדקות ועיון, מרגילים אחר כך, שלמשל במריבה שיהיה ללומד עם חברו, יבדיל בין עצם הריב, מה זכותו של כל אחד והיכן חרג וכו'.
זאת אווירה שאין בחיים "לא משנה" או "מה שבא לי" וכיו"ב. והתורה מתייחדת בכך שסוגיותיה אינן רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם לפרתו, לרגשותיו וכו'. מעבר לרמת הרצינות [בתכנים] המייחדת את התלמוד באופן כללי.
תוקן על ידי - עצכח - 22/06/2005 12:38:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2005 14:49 |
|
| |
"האווירה של הרצינות של החיים ופרטיהם"
יואיל נא מר להסביר מה כוונתו? איזה אווירה של רצינות?
מה זה פרטי החיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2005 12:40 |
|
| |
בעיון חוזר, נדמה כי הקצנתי לצורך ההמחשה ולא ייחסתי החשיבות הראויה, לעצם האווירה של הרצינות של החיים ופרטיהם, המוחדר באופן עקרוני על ידי לימוד כל סוגיה. עם זאת, המכוונות חייבת להיות בראשונה למציאת דרכי חיים נכונים, בכלל ובפרט.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:34 |
|
| |
ישרן, תודה על הבאת דברי הגרי"ד, אף אני כיוונתי למעשיות כזו, שלדעת הרבה מהראשונים זו התכלית גם של חלק גדול מהמעשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 12:11 |
|
| |
שמעתי בשם הגרי"ד סולוביצ'יק שלאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא וכל הענין של ללמוד על מנת לעשות פירושו שהלימוד יהיה עם אחריות ומעורבות רגשית כזו של הלומדים להלכה.שלא ישאר ידיעות אינטלקטואליות גרידא.שיהיה לימוד שמייד יהיה מוכן לבצעו - שזה משפיע על רצינות ואחריות על הנאמר.אך אין הכונה שהחומר יהיה כזה שיש לו השלכה מעשית קונקרטית לחיים.
וברור שהטענה שבכאן היא גדולה וחשובה שצריך לברר קודם את התוכן והגדרים של הדברים המעשיים.ובזה יש 2 תחומים - הלימוד של 'מה יעשה ישראל' הטכני והוא חובה ראשונית במעלה - שלא להכשל.ויש את ההבנה במעשים היומיומים. אמנם לדעת מה יעשה לא נדרש זמן רב מדי כי יש מסורת מעשית ואם יתקל בדבר שלא יודע ישאל או יפתח ספר.
ולענין ההעמקה בברכות ותפילה לפני הלכות שור תם נראה שבאמת השיקול הוא לטווח ארוך - 'הרוצה להחכים' כלומר התכונה שנקראת 'חכמה' נקנית ע"י סדרים אלו בדרך הטובה ביותר וכך יקנה דרכי החכמה לכל המסכתות והנושאים (בלי להכנס למה זה חכמה שלא נראה לי שזה קשור לשעשוע אינטלקטואלי)
מלבד זה כל הסדרים נושאים תכנים שבונים את עולם הדעת.קטגוריות של קדושה בקדשים , היחס לממון בנזיקין וכו'.אמנם אם כל הלימוד הוא לא להוציא עקרונות של דעת אלא עיסוק בפרטים עצמם ולא בתוכן אז מרגישים שאין השלכות ללימוד.
וברור שלראשי הישיבות היתה גישה אחרת לנושא מבעל חובות הלבבות.אך יש כאן גישה ולא שחיקה גרידא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2005 09:17 |
|
| |
עם כל האמור, אין ספק שלעולם על האדם לשפר את דרכי מחשבתו, וצריך הוא עצות תדיריות להעמיק מחשבתו הטבעית, למען לא תירדד ותצטמצם לפרטים ותפסיק להביט במבט רגיש וערני לכלל ההוי'.
אך זהו עניין כללי, ואכן גם נצטוינו להיות מוקפין בדברי תורה וכל המקרב אל תכליתה, כנאמר ודברת בם וכו' שיש שם הוראה של להיות מוקף.
אך כאשר ניתן לקיים את היקף זה על ידי לימוד ישיר המאלף לקח ומחבב דברי התורה גם במושכל וגם בלקח, המחשבתי או המעשי, אין כל טעם והיתר לברוח אל הפלפולים המענגים המחשבה ואינם מחייבים את החיים.
אך מצוות ודברת בם, אכן מקיימים בכהאי גוונא, כאשר הכוונה הכללית היא לשם כך.
|
|
|
|
|
