בס"ד
תגובת נישטאיך:
הת"ח שבו עסקתי באשכול המתעולל,הוא גם אותו הת"ח, המצוטט כאן,שכתב:
"ומ"ש מש"ך יו"ד סי' של"ו דהרופא צריך רשות,ודאי הדבר כן שאולי הוא יטעה בהתרופות ויהרוג את החולה וזה לאו דוקא בנשים אלא בכל המין,וגדולה מזו כתב (הגרח"ע) באחיעזר דאפילו מי שהחליטו לו הרופאים שצריך ניתוח אסור לו לעשות ניתוח עד שישאל לב"ד של ישראל ויתירו לו לעשות הניתוח ע"פ פקודת הרופאים, דמי נתן לו לאדם רשות להכניס גופו בסכנה בלי היתר ב"ד כי הגוף של האדם אינו שלו אלא לשמרו וכמ"ש ושמרתם מאד לנפשותיכם אבל להכניסו בסכנה ואפי' בחשבו לרפואה נמי צריך לשאול דעת תורה וב"ד כיצד לעשות".
רבים מביניכם התייחסו לדבריו,אך איש לא טרח לבדוק, אם הש"ך או רבי חיים עוזר המצוטטים כאן, כתבו את הדברים שיוחסו להם,או שהרב מנשה הקטן,שכתב את הדברים בשמם, זייף את דבריהם שלא ביודעין,מפני שלא הבינם,ביודעין או ביודעין,מאחר והוא שונא לא רק נשים, עורכי דין,טוענים רבניים,שוטרים ושופטים,אלא גם רופאים.
אני יכול להבין,מדוע הוא שונא את האחרים,אבל למה לשנוא רופאים?
מה הם עשו לו?
אילו הייתי רח"ע,או הש"ך,הייתי כותב לו:"לפני שאתה כותב דברים בשמי,מדוע אינך בודק את דברי?"קראתי,אך איני מבין את אשר אני קורא",אינה הצדקה,אם אינך מבין מעצמך,בקש מאחרים שיסבירו לך!
בדקתי את דברי הש"ך בסימן של"ו ולא מצאת שם,דבר ממה שכתב הר"מ קליין בשמו!
די לעיין בהלכות המחבר והש"ך בסימן זה,כדי לראות שהרב קליין לא עיין בשו"ע,או עיין ולא הבין,או הבין וזייף את שראה שם.
סימן של"ו כותרתו:"דיני הרופא" ובו ג' סעיפים.
סעיף א:"נתנה התורה רשות לרופא לרפאות.ומצוה היא.ובכלל פיקוח נפש הוא.ואם מונע עצמו,הרי זה שופך דמים,ואפילו יש לו מי שירפאנו,שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאותומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי,ולא יהא שם גדול ממנו,שאם לא כן,הרי זה שופך דמים.ואם ריפא שלא ברשות בית דין,חייב בתשלומין,אפילו אם הוא בקי.ואם ריפא ברשות ב"ד,וטעה והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
ג.ואם המית,ונודע לו ששגג,גולה על ידו".
ההלכות בסעיף זה:
א.התורה נתנה רשות לרופא לרפאות.
ב.הרופא חייב לרפאות.
ג.לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי,
ד.ואם ריפא שלא ברשות בית דין,חייב בתשלומין.
ה.ואם ריפא ברשות ב"ד,וטעה הזיק,פטור מדיני אדם.
מדבריו ברור,שהצורך ברשות בית דין, אינו מפני ש"הוא / הרופא/יטעה בהתרופות ויהרוג את החולה",אלא כדי לפוטרו מתשלום עבור נזקים שנגרמו מ"רשלנות רפואית".
ומה כן כתב הש"ך בס"ק ב בנושא זה?
"ואם ריפא שלא ברשות ב"ד וטעה והזיק חייב בתשלומין-אבל אם הזיק במזיד אפי' ריפא ברשות ב"ד חייב בדיני אדם וכ"מ בפרישה ס"ו".
"רשות ב"ד" אינה "ביטוח מקיף" הכולל הגנה מרשלנות מכוונת.
וזה הכל!
ולא שצריך ללכת לב"ד,מפני ש"מי נתן לו לאדם רשות להכניס גופו בסכנה בלי היתר ב"ד כי הגוף של האדם אינו שלו אלא לשמרו וכמ"ש ושמרתם מאד לנפשותיכם אבל להכניסו בסכנה ואפי' בחשבו לרפואה נמי צריך לשאול דעת תורה וב"ד כיצד לעשות.
מי נתן?
התורה נתנה רשות לרופא לרפאות.ומצוה היא.
לדעת מנשה קליין,התורה לא מספיקה,וצריך גם הסכמת רב.
דעת תורה:ניתנה רשות לרופא לרפא.
דעת תורא:ניתנה רשות לב"ד,להחליט בדברים שאין להם מושג והבנה בהם.
והרי לפניכם משו"ת ציץ אליעזר חלק ה'-רמת רחל פרק כ"ב:
"מי ומי מותר להתעסק ברפואות ובירור ענין רשות בי"ד בזה ... והאידנא צריך להיות מוסמך מהממשלה שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאים".
(א) מלשונו זה של הערוה"ש למדים שעצם ההתעסקות ברפואות בכלל אסורה בלי רשות ב"ד אפילו אם הוא בקי,ויש להעיר על כך דבטור ובשו"ע וכן בתה"א להרמב"ן שם,לא הותנה תנאי זה לעצם ההתעסקות,אלא לעצם ההתעסקות מותנה רק תנאי הבקיאות...ובשום מקום לא מוזכר גם הצרכת רשות בית דין כתנאי לעצם ההתעסקות,ורק בסיפא דדבריהם לענין אם הזיק ברפואתו בזה הוא דמתנו תנאי רשות בית דין לענין לפוטרו מתשלומין.ומשמע מכל זה בהדיא דלענין עצם ההתעסקות ברפואות לא בעינן רשות בית דין וכל שרק בקי ויודע בחכמת ומלאכת הרפואה מותר לו להתעסק בהן.
וההסבר בזה הוא מפני דנטילת הרשות בית דין אינה משמשת בכאן כהסמכה והסכמה על עצם מומחיותו, דאין ענין לבית דין על כך, ועפ"י רובא דרובא אין להם אפי' מושג מחכמת הרפואה ובפרט מהמעשית, אלא היא משמשת ובאה לשם קיבלו עלייהו את הרופא הזה על הציבור כולו שירפאם רפואת הגוף כפי מדת חכמתו ויכלתו הן לתיקון והן לטעות, דאזי כיון דברשות נחת לא משלם, דומיא דאמרינן בסנהדרין ד' ה' ע"א: אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטרא לישקול רשותא מבי ריש גלותא. ומשום כך אין קבלת הרשות בית דין מעכבת עצם ההתעסקות בזה למי שבקי בכך ואין עליו צד איסור בהתעסקותו בלי קבלת הרשות בזה.
(ד) ולפי כל האמור יתיישב גם על הא שלא שמענו בזה"ז שמי שהוא ידקדק על כך שהרופא יקח רשות ב"ד [עיין בספר דברי שאול על יו"ד מהבעל שואל ומשיב שמתאונן על כך על שבעוה"ר אינו נהוג בזמנינו הנטילת רשות ב"ד]. והיינו מכיון שענין רשות בית דין אינו כי אם לענין פטור התשלומין אם הזיק, ומכיון שכן מועיל לזה גם קבלת הקהל בעצמם אותו לרופא עליהם.וכן לפי דברי הדברי-שאול הנ"ל י"ל ג"כ דבטל זה בזמנינו היות ואין בתי הדין בקיאין ברפואות.או זאת גם, דאישור הממשלה שאנו נמצאים תחת ידה לכתב ההסמכה כפי שנהוג מועיל זאת לנתינת הרשות במקום בי"ד מפני שגם אצל ב"ד בא זאת מכח התוקף הממשלתי ולא מכח התוקף התורתי,ויש להאריך".
ולא כדברי ההבל שבדברי מנשה הקטן.
הרב מנשה קליין גם כתב:"וגדולה מזו כתב (הגרח"ע) באחיעזר דאפילו מי שהחליטו לו הרופאים שצריך ניתוח אסור לו לעשות ניתוח עד שישאל לב"ד של ישראל ויתירו לו לעשות הניתוח ע"פ פקודת הרופאים".
ומה כתב האחיעזר?
בשו"ת אחיעזר חלק ב -יו"ד סימן ט"ז,הוא דן בחולה שהרופאים המומחים אומרים כי בלא אפעראציאן /נתוח/ לא יחי' יותר מששה חדשים וע"י נתוח אפשר שיחי' אך הנתוח מסוכן מאוד וקרוב יותר שימות מהרה".
והוא מסיים:
"ויעו"ש עוד מה שהעלה במשנ"ח שצריך רשות בי"ד בכל פעם, ובודאי שראוי להתבונן בזה ולסמוך על דעת הרופאים היותר מומחים ולפי דברי מעכ"ת שגדולי הרופאים בקאניגסבערג הכריעו כן בלי חלוקי דיעות ההכרח לסמוך עליהם".
לסמוך על מי? על הב"ד או על הרופאים?
שכחתי ששם ספרו של הרב מנשה קליין הוא "מְשַנֶה הלכות".
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1417138
 |
|
|