ניחום אבלים - להלבן, ומקור הנוסח

הלבן
אמנם יש שאלה אם יוצאים מצוות ביקור חולים וניחום אבלים בטלפון או בשאר אמצעים חדישים, אבל הכי שאני, כי מעבר לים אין דרך אחרת. אמנם קצת ספק, אם מותר בשבעה להסתכל על הקופסה הכחולה [או בטעם האישי] המהבהבת, המשמשת כידוע גם לכמה דברים אחרים, מלבד דברי תורה, וצ"ע. גם דברי תורה אסורים לפי שהם משמחי לב ונפש.

מכל מקום, המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.


וכלפי המנחמים, חברינו, אשאל, היש יודע מה מקור נוסח ניחום אבלים זה, שנהוג אצל האשכנזים (אצל הספרדים הניחום הוא כלשון המקורות: מן השמים תנוחמו)?

ומאימתי נוהגים בו?

תודה, הלבן, על שחלקת איתנו את סיפורו המופלא של אביך\שלך. חבל על דאבדין. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד.

המקום ינחם אותך בתוך שאר אבילי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה.

ייש"כ על התיאור של אביך ז"ל. נראה שהיום ניתן לומר 'משבטל הקומוניזם' בטלה מסירות נפש ויש לקנאות באביך ובאלה שכמוהו שהחדירו את מושג המסירות נפש ברמ"ח ושס"ה.

תודה לחברים על ניחום האבלים.
מה שלא תהיה המסקנא בקשר לניחום ע"י ניקים בפורום, הרי למעשה זה אמר לי הרבה ונתן לי הרגשה של חברים שבאים לנחם. אף אם איני מכירם בשמם ובקלסתר פניהם, הרי שיש לנו הכירות מסויימת לפי אופי כתיבתם, וזה גורם הרגשה של ידידות אישית.

אבי הכ"מ הוא עבורי מקור השראה של לימוד מתוך דוחק ומסירות נפש בשנות גזירה במחתרת.
אבי היה בן 92 בפטירתו. בן 3 שנים היה כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, שאחריה באה מלחמת האזרחים והפרעות, כאשר הכנופיות של פטליורה היו הולכים מעיר לעיר להרוג יהודים.
הוריו לקחו אותו ואת כל המשפחה וברחו מעיר לעיר להנצל מהפרעות.
ומיד גבר שלטון הקומוניסטים והגזירות על הדת. כל ימי ילדותו עבר מתוך לעג החברים לכל דבר שבדת. והלימודים היו בעיקר בבית עם האב והאם.
מיד אחרי הבר מצוה ראה שאין תקוה שיוכל להשאר ביהדותו בעירו, ונסע ללמוד בעיר קיוב. לא היתה שם ישיבה, אבל אכל אצל אנשים ולמד עם כמה חברים בביהכ"נ זה או אחר.
שם נתודע לרשת הישיבות המחתרתיות החב"דיות הפרושות על פני רחבי רוסיה.
במשך 8 שנים למד בהם אבי, כל חצי שנה או שנה הוכרח לברוח עם חבריו לעיר אחרת, כאשר הבולשת עלתה על הישיבה ואסרה את ראשיה.
כשהגיע לגיל צבא כתב לרבי, שגר באותה שעה בווארשא, בשאלה ובקשת ברכה.
המדובר היא בשנים הקשות של תקופת סטאלין, שהיתה סכנה עצומה בכתיבה לחו"ל. אמנם את המכתבים היה שולח אל אמו (שכבר לא ראה כמה שנים), והיא היתה כותבת את שאלתו לרבי.
הרבי השיב: ילביש משקפים והשי"ת יהי' בעזרו.
כך עשה, והשתדל בכל עוז לשכנע את הרופאים כי ראיתו לקויה ביותר, ובדרך נס הועיל הדבר וקיבל פטור מהצבא.
הוא כתב זאת מיד לרבי, בי"א תשרי תרצ"ו, והרבי השיב לו (בהסוואה מסויימת):
מז"ט. חילך לאורייתא. וברוך תהי' בעבודת מלאכתך בשקידה גדולה בסדר מסודר בנגלה ובדא"ח, ולהשתדל לפעול עבודת המלאכה גם בזולתך, והשי"ת יהי' בעזרך בגו"ר. ומסור פ"ש וברכה לאחיך וחבריך העוסקים במלאכה. ומזמן לזמן תודיעו מהנעשה אתכם. ואיש את רעהו וחזקו לנצח בשקידת המלאכה, והשי"ת יעזרכם בגו"ר.

אחרי הנס הזה כבר לא היה יכול להשאר ללמוד באותה ישיבה מחתרתית, והוכרח לברוח לעיר אחרת.

אמו כותבת במכתבה לרבי:
ועתה קבלתי כרטיס מבני ... ובו כתוב, אמא אני נוסע על איזה זמן אל איזה מקום אל תכתבי אלי מכתבים עד אשר אכתוב לך.
יותר מזה לא יכל לפרש. וממשיכה האמא וכותבת לרבי:
מה זאת עוד הפעם גלות, הלא השתחרר מעבודת הצבא, והלא בכלל אנשים יש לו הרשיון לחיות, ולמה עליו עוד הפעם לנוע, הלא זה 8 שנים שהואש נע ונד וכל ימי עלומיו מתנודד בכל הארץ.
ועל כך השיב הרבי:
עליה לשמוח בהנהגת בנה ... והשי"ת יהי' בעזרו להתעסק בעבודת מלאכתו ולהצליח בה בגו"ר

ובמענה שלה לרבי היא מספרת וכותבת:
שלחתי לו הכרטיס שכתבתי מאבי [כלומר: המכתב הנ"ל מהרבי], וכאשר קרא את הכרטיס כתב ליל, אמי היקרה איני יכול לתאר לך גודל העונג והחדוה יתירה והשמחה רבה שלי על זאת שמשפחתינו זכו לאור כי טוב, ומרוב ההתפעלות שלי אייני יכול להתאפק ואני קורא בקול גדול מזל טוב, אשריך.
[ומסיימת האם את מכתבה לרבי:] גם אני אומרת מזל טוב שזכו לכך.

ומיד ברח אבי לעיר אחרת, להמשיך לימודיו במחתרת. וזהו עבורי מקור ההשראה ללימוד מתוך דוחק ומסירות נפש.

הלבן

צערך - צער חביריך

נייחל ליום שנבין שהמוות היא 'טוב מאד'!
======================================

דגים, 'תוספת זו, להפגין שהוא באמת...'

הלבן,

אני משתתפת בצערך.
יהי זכרו של אביך, מקור של אור וברכה בחייך.

.



תנוחמו מן השמים.