| נשלח ב-22/6/2005 08:04 |
 |
| |
הפריה מלאכותית בשבת; לד"ר הלפרין
ידועה בדיחה על רב שנשאל היאך מותר לקיים מצות עונה בשבת הרי יש בכך (בכל אופן הרבה פעמים) מלאכה של הזרעה. ענה הרב שמאחר והרבנית אינה שולחת את העוזרת במקומה, שמע מינה שאין זו מלאכה.
זו רק בדיחה ומובן שדרך אישות אינו נחשב (דרך) מלאכה, אבל מה יהיה אם מאיזו סיבה שהיא יזדקק רופא המפרה מחוץ לרחם זרע וביצית, האם ייחשב המעשה למלאכה?
השאלה מופנית לכל אבל אני משער שד"ר הלפרין התמחה בכגון זה ולכן פניתי במיוחד אליו.
תוקן על ידי - קונילמל7 - 22/06/2005 8:28:43
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 22:54 |
|
| |
מלמד,
האם אתה מלמד? יתכן שזוהי הסיבה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 18:48 |
|
| |
אני מסכים אתך במלת "נולד", שזה קיצור מ"נולד לו"=דהיינו: "אשתו ילדו לו", אך בהמקראות שהבאתי, פשוט שקאי על פעולת ההולדה, (חוץ מכפי המפרשים אברהם הוליד דר"ל חינך, עיי"ש אבן עזרא ורמב"ן), ומה שלא עלה זה על דעתך, אולי זה בגלל שבפעם הא' שנחשפת לפסוקים הנ"ל, דיברו איתך "שפת הילדים ושפת היתד".
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 08:00 |
|
| |
מעולם לא עלה על דעתי שאברהם הוליד את יצחק היינו המעשה ההוא, האם כשאני אומר ילדתי בן, אז הכוונה למה בדיוק? וכך במקרא, הלשון נולד לו בן וכיו"ב? כמובן שרק אחרי הלידה ניתן להכיר בצלם ודמות האב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 05:22 |
|
| |
אתנחתא:
לפי דבריך, מה הפשט "ויולד בדמותו ובצלמו" או "אברהם הוליד את יצחק"?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 05:09 |
|
| |
ברבי,
אני חושב שהיישוב שלך הוא הוא דברי מלמד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2005 00:34 |
|
| |
אתנחתא
חשבתי שוב על השאלה הראשונית שהעלית, ובלא להיכנס לכל מה שנאמר פה, נראה לומר שכל מה שקשור להתנהגות רגילה של חיי האדם אינה נחשבת אף פעם למלאכה.
ולכן כשם שמותר לאכול דגים ולהוציא עצמות מהפה ואין זה בורר כי זה דרך אכילה.
וכשם שמותר לאכול פרי וירק ואין זה טוחן כי זה לא בדרך עשיית מלאכה אלא דרך אכילה במהלך החיים הרגיל,
כמו כן אין לאסור ביאה כי אין זו מלאכה אלא חלק ממהלך החיים הרגיל וכנ"ל.
ואל תשיבני מהשתנה או יריקה לרה"ר, כי שם אין האיסור על מעשה ההשתנה והיריקה, שהוא מהלך החיים הרגיל, אלא האיסור הוא מחמת ההוצאה לרה"ר או הזריה לרוח, שזה כבר לא המעשה הטבעי הרגיל כבעניננו.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 26/06/2005 0:34:55
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 23:31 |
|
| |
האם בשפה כלשהי המלים ללדת, מוליד, ליילד, להיוולד, מבטאות את אקט ההפריה? (אני מדבר מבחינה לשונית גרידא), זוהי שפת הילדים או שפת ה"יתד" שבמקום הריון הם כותבים ב"זמן התשע חדשים לפני לידת התינוק", כדאיתא בפרק מקור ראשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2005 04:55 |
|
| |
ל קראתי את כל האשכול, ועמכם הסליחה, אבל נזכרתי במקרה שקרה לי, והקשור לענייננו. (ולגוף הטענה, אני מקווה שאינני חוזר על דברי אחרים).
באחד הימים לימדתי במוסד אקדמי סוגיה הקשורה להלכות שבת, ונצרכתי לתת מבוא בסיסי לכמה מן ההלכות הרלוונטיות. בין השאר הגעתי לאיסור "מוליד", ושאלתי בכיתה: "מישהו יכול לטמר לי למה מתייחס איסור זה? לתת דוגמא אולי?". אחד התלמידים הצביע בבטחון ואמר: "לקיים מצוות פרו ורבו".
השבתי כמובן שעל זה אין איסור בשבת, אבל אני חייב להודות שהתשובה הטרידה את מנוחתי: הנה לפנינו מלאכה, שלקחה את שמה מפעולה טבעית מסויימת, וכלולים תחת גדרה שלל פעולות - חוץ מאותה פעולה עצמה!
לא צריך לענות לי על התמיהה. אני יודע היטב שמונחי ההלכה אינם חופפים את המונחים הטבעיים, וכי שפת ההלכה היא שפה בפני עצמה וכו' וכו' (ולימים אף השתמשתי בדוגמא זו כאשר ביקשתי להבהיר את עניין "שפת ההלכה" לתלמידי). ובכל זאת, נקודה למחשבה.
אך כאן נשאלת השאלה: אם לגבי הולדה טבעית יש לנו מקורות המתירים, לגבי ההזרעה המלאכותית אין לנו. האם כאן לא ייכנס החשש של איסור "מוליד", ולו רק בשל החשש הנובע ממובנו היומיומי של מונח זה?
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 23:04 |
|
| |
דר.
שפיל לרישיה ולסיפיה... וזל"ק: "בכלל לא הבנתי הקשר בין הגדרתו זו למלאכת זורע, בשלמא אם היה מחלק כן לענין מלאכת קוצר, שהגדרתו היא ניתוק דבר מחיבורו - לחיי, אך לגבי זורע שעיקרו לענ"ד הוא הצמחת דבר מה בכך שהחיבור הוא לא לצמיתות ".
כלומר, אין הדיון מתמקד עכשיו במלאכת קוצר כי אם במלאכת זורע.
אתנחתא,
משום מה אינני מסוגל להבהיר לך יותר את כוונתי, אולי יקומו פה אחרים ויסבירו לך את מה שכתבתי.
חשבתי שזה ברור מספיק לומר שמה שבטבעו של עולם חלק מברייתו של האדם, אינו נכנס לגדר "מלאכה". גזיזת צפרניים אף שעושים את זה אין זה מחלק ברייתו והתנהגות ה"טבעי" של האדם.
בבעילת בתולה (אם מתכוין לעשות פתח) אני מבין יותר למה אתה חושב את זה לדוחק. וכנראה שההסבר הוא שמכיון שאין זה דבר מתמיד, אלא פעם אחת "עושה" אותה לכלי, ה"ז נחשב למלאכה, ואינו דומה ליניקת תינוק או תשה"מ.
אגב: אציין המ"מ בס' שביתת השבת מלאכת דש ס"ק עט, עיין שם.
תוקן על ידי - מלמד_לאדם - 23/06/2005 23:06:00
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 19:09 |
|
| |
מלמד,
משום מה נראה לי שזה הכלל אצלך. שמה שכבר נדפס בשו"ע שזוהי מלאכה כבר נראה מאד טבעי כמלאכה רצינית ומה שלא נדפס - לא נראה לך. כך פשוט נראה ומצטלצל טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 15:27 |
|
| |
אתנחתא,
השתנה חוץ לד' אמות, בעילת בתולה, וכן כסיסת צפרניים: המלאכה בעיקרה שנינו נודה שיש עליה שם "מלאכה", (הוצאה, בונה, וגוזז), אלא מאי, שהוא עשה את זה בגוף שלו, זה לא ייגרע ממנה תורת מלאכה.
משא"כ בפעולה שביסודה היא ענין התלוי בגוף, ואנו דנים אם מחמת חשיבותם לגוף יהיה עליהם שם מלאכה, אז פשוט שהתשובה היא שלא.
ומה שכתבת שיניקת התינוק מותר בגלל שזה מלאכה כלאחר יד, לכאורה קשה מאד לומר שתינוק שיונק כדרכו וכדרך כל העולם, שיחשב עושה פעולה זו כלאח"ר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 15:21 |
|
| |
תמיהני עליך דר., שלא הבחנת בכך שאני לא אמרתי גדר במלאכת "קוצר" - ששם אכן שייך להתפלפל אם המלאכה היא עקירת דבר מגידולו, או ניתוקו מחיבורו. אני כתבתי בנוגע מלאכת "זורע" שלכאורה לכולי עלמא גדר המלאכה היא הפעולה של הצמחת והגדלת צמחים וזרעים. וזו היתה הנקודה של הודעה שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 13:49 |
|
| |
אתנחתא,
לפעמים עצם העקרונות שנויים במחלוקת.
הגיוני,
אינני יודע כרגע תשובה לשאלתך.
לכל חכמי הדור והפורום,
S.O.S.
אני עדיין מגשש באפילה.
עשו עמדי חסד ולמדוני מה גדרו ומקורו של איסור הפריית צמחים בשבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2005 13:20 |
|
| |
למדתי עכשיו מס' ערכיו שם מובא בדף ז' שאשה המוצאת ליהרג מכין הוולד שימות לפני הריגתה כדי שלא תתנבל ופירש שם רבינו גרשום שאם לא ימיתו הוולד לפני הריגתה תפריש דמים מרובים וגנאי הוא לו,
רציתי לשאול ובעיקר את דר' הלפרין האם אמנם הריגת העובר קודם הריגתה מפחיתה את שיפוע הדם מאשר ע"י הריגתה,
אולם יתכן שהרגו התינוק וחיכו שתפסיק להפריש דם ואז הרגו אותה,
ואגב למדתי מפה דרגת ההתיחסות לעובר לפי הגמ' עד שבשביל שלא תתנבל הורגין בידים העובר וצריך אני עוד לעיין בסוגיא זו ואולי ראוי זה לאשכול חדש.
|
|
|
|
|
