היום ט"ז סיון, הוא יום השנה הראשון לאדם הגדול. משמעות היום; כניסת העובדה ש"העולם ללא [נוכחות פיזית של] ר"ג", בשגרה הקבועה.
אך דבריו -גילויי האמיתות שלו- נצחיים המה, כמאמר החכם: "כל התקדמות היא בת נסיגה חוץ מגילוי האמת" [ואף לחזו"א סוף ספר אמונה וביטחון שייתכן שנשתכחו גילויים, היינו גילויי תופעות טבע ולא מדובר שם בהשכלת האדם].
נכנס כבדרך אגב ויכוח קצר בין דר_הלפרין ומנלן על המשמעות ההלכתית של דיוקים מדעיים שאין האדם האב טיפוסי מתייחס אליהם.
הנני מעתיק מהדברים:
דר_הלפרין: הפריה איננה דומה לזריעה...
זריעת זרע באדמה, ההטמנה היא של משהו הדומה יותר לעובר בבע"ח. מאחר והזרע נוצר לאחר הפרייה של הביצית הנקבית של הצמח באבק ההפרייה הזכרי. כך שהזרע מכיל את הגנים של שני "הוריו".
בעוד שהזרעה מלאכותית בבע"ח היא הזרעת חומר גנטי זכרי בלבד, וההפריה מתבצעת בגוף הנקבה. מבחינה זו, ההזרעה דומה לפעולת האֲבָקה בצמחים (pollination).
בעיני מי שאיננו אמון על הבחנות ביולוגיות ההבדל עלול להיראות "דק", בשעה שלאמונים במקצוע הוא נראה עבה כקורה.
מנלן: ... מקובלני שהתורה ניתנה לפי תחושת האדם הרגיל ולא לפי ה"אמונים במקצוע" (יש תפארת ישראל ידוע על התולעים התת מיקרוסקופיים שעכ"פ למי שאינו עונד משקפיים מיקרוסקופיים אין סרך איסור).
דר_הלפרין: הדיון כאן דומה יתר לשאלת היציאה ידי חובה בקול שעבר התמרה אלקטרונית (למשל רמקול) במצוות התלויות בשמיעה. ולא לשאלת החיידקים הנראים רק במיקרוסקופ. ע"כ.
בנושא הזה אביא כמה שמועות ששמעתי ממו"ר בשם ר"ג ז"ל
א. לגבי הריגת כינה בשבת שהתירו חז"ל למרות שהתברר מדעית כי היא נוצרת בדרך פו"ר. טען ר"ג שגם אם נניח שחז"ל העלו על דעתם זאת, בכל זאת מאחר ולא התייחסו כך ליצירתה אלא כלנוצרת מהעיפוש, לכן הכריעו כן את דינה.
ב. לגבי החריצים והחורים הקטנטנים שבשקדים שהעירו ה"מעוררים" שזה מחמת תולעים, סבר ר"ג שלא טוב עשו המעוררים אף שמעתה ראוי להחמיר. כי הם גרמו שיתייחסו מעתה לכך כלסימני תולעים ואילו לא היו מעוררים לא היתה חובת החמרה מאחר ולא התייחסו לזה כלסימני תולעים.
ג. לגבי רסק תפוחי עץ שאין החתיכות ניכרות שהכריע המ"ב שיש לברך שהכל, סבר ר"ג שכיום שברור [בהשתכלות ישירה] שהרסק הוא חלק טבעי מדרך צריכת התפוח וממטרתו, מתייחס הרסק ישירות לתפוח ולכן יש לברך בורא פרי העץ אף אם אין חתיכות ניכרות.
ד. לגבי ביטול בשישים ובפרט בהוספת אחד "שישים ואחד" וכו' לחריף קצת יותר אין דיוק מדעי אלא גדר מעוגל וקבוע [העובר גם את ההרחקה המדעית בהעדר טועם בר סמכא - "קפילא"]. ע"כ
הרעיון נראה שהוא שעל תורת חיים המחנכת לחיים נכונים להיקבע בדרך חיי האדם שהם בהתייחסות אובייקטיבית ולא דיוק מדעי. כן אנו מוצאים שר"ח אינו רגע המולד אלא יום שלם וכן בכל השיעורים ובכלל מקצועות התורה. ברוח זו יש את דברי החזו"א לגבי תקופת החמה שפוסקים כשמואל למרות שהוא פחות מדויק מדעית מר' אדא, כי התורה ניתנה לצרף הבריות. היינו שחינוך האדם הוא לפי התייחסותו לחיים ולא כאיזה יחס טכני של כוחות תיאוסופיים הפועלים על פי כפתורים מדעיים.
באשכול אחר הביא בוגי בשם רוני_גרין הגדרה כללית להבדיל בין מדעי, אוביקטיבי וסובייקטיבי, ע"ש ותמצאו נחת!
לטעמך א"כ [לפ"ד האריז"ל] מ"ש לעת"ל שלא יקבעו הלכה כב"ה מאותה סיבה כבזה"ז? אע"כ שיש כאן צירוף נימוקים וזה לא שלא היה שייך כלל להכריע גם בזה"ז כב"ש עכ"פ בנושאים שההכרעה דקה פחות. לכן אמרו שהקש ששבר את גב הגמל הוא ענוותנותם של בני ב"ה אך לע"ל שאמורים לחיות לפי דיוק מירבי אי"צ לכך [וגם תימלא הארץ דעה ותתאים להם ה"גישה הפסיכולוגיסטית" של צירוף הבריות וגם כולם ענווים יהיו].
נשלח ב-10/12/2008 23:31
ווטו
גמרא דמסעיי ליה
ירושלמי מסכת עירובין פרק ג דף כ טור ד /ה"א
תני' דבית שמאי דבית שמאי אמרין אין מערבין לאדם אלא אם כן היו כלי תשמישו שם סומכוס כבית שמאי דתנינן סומכוס אומר אף בחולין לכהן
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-10/12/2008 22:03
כב' הרב ווטו שליט"א
ייש"כ גדול על פניניו היקרים האחרונים ההולכים בדרך הראשונים שבפתח האשכול המתוק הזה על היסוד הזה שלא ניתנה תורה למלאכה"ש אלא לצרוף את הבריות. עם כל זאת יש להעיר שהרי מה שקבעו הלכה כבית הלל ולא כבית שמאי היא סוגיא ערוכה במס' עירובין די"ג: "וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן וכו' ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו".
נמצאנו למידים שלולא החשבון הצדדי היתה ההלכה כב"ש גם בזה"ז ולפי דברי כ"ת בפשיטות הול"ל דלא אכשר דרא לחיות בדרגת הדקות של ב"ש.
"כמובן" שגמרו יסודי עם מחשבוני כף היד בתקופת התנאים!?
סומכוס נזכר כ"פ בש"ס כתלמידו של ר"מ שהיה שנים הרבה אחר שמאי הזקן אך זכורני שיש ומיוחס גם כהולך בדרך ב"ש. אם אמצא אביא [למרות שאין בזה שום נפ"מ אלא לייפוי!]
תוקן על ידי ווטו1 ב- 10/12/2008 20:13:56
נשלח ב-10/12/2008 16:59
א. מנין שסומכוס מתלמידי בית שמאי? כמדומני שהוא מתלמידי ר' מאיר.
ב. כזה חשבון דק? תסלח לי, כל בר דעת שגמר יסודי ואילו לפני כן יכול להבין אותו. הסבה היא כמובן אחרת.
נשלח ב-10/12/2008 15:50
באשכול סמוך המבחין בין ב"ש לב"ה, הצביע לינקזצר לאשכול זה. אכן בנושא זה ניתן ללמוד [לינקיו של ת"ח צריכים תלמוד] שהבין מתוך דברי כותבים שם שב"ש היו קרובים לדיוק מדעי ואילו ב"ה להתחשבות אובייקטיבית בקושי האדם לדייק עד כדי רמת דרישת ב"ש [שבשם האריז"ל מייחסים אותה להלכה שלעת"ל, ע"ש].
בדרך זו אציין שתי דוגמאות בלימוד תחילת מס' ב"מ בהן גם מתבטא [לפהנלע"ד] הויכוח בין הנטיות לשני הצדדים האמורים.
א. מחלוקת סומכוס וחכמים שלסומכוס "ממון המוטל בספק חולקין" גם כאשר הממון מונח אצל אחד הטוענים ואילו לחכמים "המוציא מחברו עליו הראיה" גם כאשר מוטל הממון בספק שלא מחמת טענותיהם. היינו שסומכוס [מתלמידי ב"ש] התחשב בעצם הספק בו שני הצדדים שוים ולכן בדיוק מדעי עליהם לחלוק גם מול מוחזקות כי עוצמת הספק בו יש לכ"א צד גדולה מעוצמת ההחזקה [וכל' תוס' ב"מ צ"ז: "כאילו שניהם מוחזקים"] ואילו החכמים מתחשבים בעוצמת המוחזקות שלמרות שאינה משנה את הספק [כי מחלקותם גם במקרים כאלה] כי היא עוצמה קונקרטית מרשימה יותר.
ב. בשנים אוחזין בטלית שזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי שנוטל הראשון שלושה רבעים והשני רביע כאילו אינם אוחזים בחצי מסוים מאחר וויכוחם הוא על שיעור חצי בלבד. לכאורה לפי דיוק מדעי בטענותיהם טענת הראשון לעומת טענת השני היא ביחס של 2:1 ולכן היה עליו ליטול רק שני שליש ולשני שליש. אע"כ שלא ניתן לדרוש חשבון כזה הדורש דיוק מדעי דק [ואולי אף לב"ש] ודו"ק.
נשלח ב-19/9/2007 21:08
דוד ,
נראה שמקרה זה הוא טיפוסי ל"דרבנן טבעי" בו מצפונו של כל בן תורה מתעורר לו!
נשלח ב-19/9/2007 20:25
שאלת תם: האם מצד דרבנן טבעי יש לאסור השתמשות בידית ברז העובדת עם מים חמים ומים קרים מחשש שיפתח המים החמים בשבת.
למתבונןן "מן הצד" - זה מה שהייתי - ראיתי את השמש כפי שרואים אותה בצורה טבעית הרבה פעמים סמוך לשקיעה.
לעניין תקדימים,
מדווח בירושלמי שהלוויתו של ר' יהודה הנשיא (שדר בציפורי ונקבר בבית שערים) התקיימה ביום שישי ונמשכה זמן רב אלא שהשמש שקעה מאוחר. דא עקא, שזמן לא ארוך אחרי רדת החשיכה קרא הגבר, ועלה השחר.
מסופר שם שהמשתתפים הבינו שבעצם ההלוויה נמשכה לתוך השבת אלא שהשמש המשיכה להיראות, ולכן הם שאלו : "שמא ח"ו חיללנו את השבת?"
יצתה בת קול ואמרה:
כל מי שהשתתף באשכבתיה דרבי - מזומן לחיי העולם הבא.
ע"כ דברי הירושלמי כפי שנחרטו בזכרוני. (אינני ליד ספרי עכשיו).
עדין אין מכאן ראיה ברורה לשאלתי, האם מדובר בחילול שבת באונס או שהשבת לא נכנסה ע"פ דין.
מקור נוסף.
בשעתו שמעתי מר' אביגדר נבנצל, שהרב טוקצ'ינסקי, בספרו בין השמשות דן בדיוק בשאלה הזו.
אך הספר לא בידי.
אם מי מחכמי הפורום ימצא את הדיון שם וידווח -- אודה מאד.
,
