טיפול במיסיון ובמיסיונרים

אעלה כאן אשכול בעייתי, אבל הדברים בהחלט מציקים לי.

אתמול הגיעו לירוחם עיה"ק כמה מיסיונרים שחילקו חומר בתיבות הדואר. מייד נאספו כל קהל עדת ישראל, חרדין כמיזרוחניקין, ועשו באופן נדיר יד אחת (אף שהיום כבר טרח המלמד המלומד של בני בחיידר להודיע שלא יטעו ח"ו לחשוב שהמיזרוחניקים הם חברים שלנו או משהו כזה, ר"ל) וכיסחו אותם (ואח"כ בטעות גם שני יושבי רכב מחברת YES)במכות עד שהעיפו אותם בחזרה למקומם.

ואנוכי הקטן שומע את תיאוריו הנלהבים של בני, שהתלהב הן מאירועי הכיסוח הנ"ל והן מהאיחוד הנדיר של הכוחות, ותמה לעצמי. עלו בי כמה נקודות ביחס לעניין זה:

1. האם מניעיהם של המיסיונרים הם שפלים? מסתבר שלא. הם רואים לעצמם חובה דתית ומוסרית להחזיר לב הטועים לאבותיהם ואמותיהם הבתולות שעל הארץ ובשמים כאחד. אם כן, מבחינה מוסרית ודאי לא מגיע להם עונש, ובודאי שאין לשמוח לאידם.
2. ועדיין, האם אין ההלכה מחייבת אותנו לנהוג כן, אף שהלב אולי לא שלם עם זה?
3. ועוד שהרי אין ספק שהם מגיעים לירוחם על מנת לצוד נפשות של אנשים שמצויים במצוקה, ולנצל זאת על מנת להשיבם להנ"ל (אמנם לשיטתם נראה שמניעיהם טובים. עיין לעיל. מה היו עושים אנ"ש לגבי חילוניים במצוקה. האם לא היו מנסים לנצל את מצבם?).
4. האם יש דרך אחרת למנוע זאת?
5. האם אין כאן עניין שנתון לבחירתו של כל אחד. הכיצד אנו מונעים מאנשים מבוגרים ושקולים לפגוש טיעונים מנוגדים שיוכלו לבחון אותם ולבחור חופשית? האם מי שיקרא ספרי אפיקורסין למיניהם גם היינו מכים אותו (אני מייד נכנס למחתרת), או שמא יש כאן טינה היסטורית נגד הנצרות שהללו נושאים בעונש מחמתה?
6. האם היינו רוצים שיעשו כן לאנ"ש שבאים להשיב לב ישראל הטועים (מדובר על מבוגרים בעלי בחירה חופשית ושקולים בדעתם) לאביהם שבשמים? הרי כלפי המיסיונרים אנחנו נחשבים בדיוק כמו שהחילונים נחשבים לגבינו. רק שאצלם יש 'מצווה' לנצר ואצלנו אין מצווה לגייר אלא רק להחזיר בתשובה.
7. הערה: אני כבר רואה את מייציץ מצביע על האשכול של חטיפת הילדים, ואני מפנה את תשומת ליבו לכך ששאלתי כאן נוגעת למוסר ולא רק להלכה.
8. האם היינו רוצים שבמדינות הים השונות יעשו כך לאנ"ש? זה אולי כבר שיקול טכני של 'דרכי שלום', 'איבה' וכדו', אבל אני חש שיש כאן גם ממד מהותי של מחוייבות להדדיות כלפי הנורמות הנוהגות כיום בעולם (לשמחתי), לפיהם לא מכים אנשים על אמונותיהם כל עוד הם נוהגים כשורה.
9. ובסופו של דבר אני מצרף גם תהייה האם ראוי שבמדינה מתוקנת יהיה איסור על הטפה דתית (עד כמה שאני יודע יש איסור כזה בישראל. ויתקנו אותי משפטנים או אחרים שבינינו). הרי הדבר מסור לבחירה חופשית של אדם, ומדוע למנוע העלאת טיעונים שונים לטובת צדדים שונים.

כל אלו הרהורים שעלו בלבי הדואב, על אף שאני יודע שהם בעייתיים מאד מבחינת התורה והמסורת כפי שהיא בידינו. אשמח לשמוע התייחסויות.



מיכי

ולשאת בסיכון שהם יוכיחו (לאותם נערים) שאתה מדבר שטויות........
לפי ההלכה אני לא בטוח.