פרוש לכמה מזמורי תהילים

לב_העמק: הייתי רוצה לשים אותם ב"אתר הניווט בתנ"ך" - יש שם אוסף של מאמרים מסודר לפי פרקים (http://tora.us.fm/tnk1/prqim/t26.htm ), והמאמרים ששמת כאן מוסיפים נקודת-מבט ייחודית על שני הפרקים

לב

הרעיונות יפים, ושילובם בפסוקים נותן להם עוגן מכובד.
נקודה אחת לא ברורה לי, איך מצאת את עניין המעשיו חופפים לחכמתו, בהם אתה מסיים את פרק הלכו נרננה בתוכן הפסוקים.

בלימוד התהילים באופן כללי, קשה לפעמים לדעת את יסודות הפירוש, ומעניין דעתך על עניינים אלו.
1. אם הם נאמרו מתוך עיון, או מתוך ספונטניות
2. אם יש קשר פנימי בין מזמור למזמור, מה שקשה להניח אם זה אוסף של שירה ולא חיבור.
3. הקושי למצוא מי חיבר איזה מזמור.

לב העמק,

מזמור צ"ה "לכו נרננה" שייך לקבוצת מזמורים המכונים "מזמורי מלכות", כמו שאמרת, אלה מזמורים שעניין מלכותו של האל על כל העמים ועל העולם כולו בולטים בהם. רצף המזמורים צה - צט שייכים לקבוצה זו ונאמרים בקבלת שבת.

המזמור הששי הנאמר בקבלת שבת הוא כט, השייך, לפחות מבחינת התמאטיקה שלו (עניין המלכת האל וגדולתו על היקום כולו) לקבוצה זו, אף על פי שהוא נחשב במחקר מזמור עתיק יותר, למעשה הוא נמנה על השכבה העתיקה ביותר מבין מזמורי תהלים. יש הגורסים שמזמור כט עבר גיור לחומרה, אבל במקור הוא יונק ממקורות אוגריתיים. לדוגמה, הכרזה על כוחו של האל באספת בני האלים ("הבו לה' בני אלים") דגש על קולו של האל המופיע כידוע שבע פעמים במזמור ועוד..




תוקן על ידי - שחרית - 30/06/2005 10:21:26

לאראל

איזה שימוש אתה מעוניין לעשות בקובץ ?
ולעצם הפרוש: האם ראית בו משהו ייחודי ולכן אתה מעוניין להשתמש בזה, או שמסיבה אחרת אתה מעוניין בו.


הערות שקיבלתי באישי

בהקשר לדברים עצמם –
בניתוח הראשון הוא שם את הדגש בפרק על הפן של הגדולה (האימננטית) מול הפן היוצר של בורא עולם. ייתכן ופספסתי את החידוש, אבל הדבר מוזכר בעוד מקומות ואפילו בצורה מובלטת יותר (בעיני), לדוג' במזמור צ"ו, צ"ט ועוד.

בקשר לקטע "נפש האדם" בהמשך, סעיף א' מיד קישר אותי לפירושי הפסוק "אשר ברא אלקים לעשות", ובלי קשר ולהבדיל להבדל בין עבודות סמינריוניות בתואר ראשון לעומת התיזה בתואר שני או הדוקטורט - בהן אתה נדרש להביא חידוש ולא רק לסכם ולדון בספרות שנכתבה כבר

לגבי הסעיף השני – אני די לא מסכימה, דווקא חוקרים/יוצרים גדולים מונחים על ידי רצון להגיע לאמת/הוכחה/תיאוריה/מסקנה מדעית ואינם צריכים או מחפשים את ההבנה מצד הזולת או הסובב. ברור שהכרה מדעית חשובה אך הרצון לחקור ולגלות עומד בפני עצמו.

בפרק השני – מטבע הדברים לא ירדתי לסופם של העיניינים, עכ"פ, אני דווקא ראיתי בצד השמאלי של התקבולות – אותו הוא מייחס ל"כי ידע שמי" צד אקטיבי לעומת הצד הימני-הפסיבי. הקטע השמאלי הופך להיות פאסיבי רק כאשר מדובר על פעולות השם. (מהפס' כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי).