| נשלח ב-29/6/2005 00:00 |
|
| |
על טיבם של דיונים מטא-הלכתיים - סיפור
אני מביא כאן סיפור שכתבתי לפני כמה שנים, בעקבות הרהורים על אפשרות או אי-אפשרות הכרעה בדיונים מטא-הלכתיים (ובעקבות היותי תלמיד לראש ישיבה שנחשב חדשן יחסית בכל הנוגע לפסיקת הלכה - סמכות השו"ע, תוקפם של מנהגים, תוקפו ההלכתי של הזוהר, האפשרות לחלוק על אחרונים, וכו' - רובם, כפי שניחשתם, כלל לא מיינסטרימיים).
מה שהביא אותי לחשוב, האם בכלל תיתכן הכרעה בנושאים הרי-גורל אלו. בהשראת 'פרנהייט 451' (וקודמיו 'עולם חדש, מופלא' ו-1984 האגדיים), כתבתי סיפור המקצין את השאלה, על ידי פנייה אל העתיד.
אני מביא את הסיפור לא למטרות שפיטת איכויותיו הספרותיות, כי אם כמקפצה לדיון - עם מי אתם מזדהים יותר, עם ראש הועד או עם הרב אור? (האם בכלל איזנתי בין הדמויות?) האם מצב כזה ייתכן בכלל? האם יש מוצא לשאלות כאלה? האם אין בכך דמיון ל'תנורו של עכנאי' המפורסם, כשבעצם גם שם ההכרעה הייתה אלימה למדיי? (באמת שלא חשבתי על הסיפור הזה כשכתבתי את שלי.) האם יש קשר בין חדשנות הלכתית להרפתקנות משיחית? האם הדברים קשורים לבניין בית המקדש בצורה כלשהי? ועוד ועוד.
אשמח לתגובותיכם.
------------------------------------------
הגיע זמן הגאולה
מבעד לחלון נשקף ממרחק הר הבית, מעליו מיתמר עשן. ריח אברים מוקרבים נישא בחלל האויר, חודר אל תוך החדר הגדול, שבו התכנסו כעת כל ראשי הרבנים, לכינוס מיוחד של ועד התאחדות רבני ארץ הקודש. ד"ר קרלוס שמידט עמד לסיים את דבריו. "עוד שאלות?" שאל. הדמויות המזוקנות הביטו בו בדממה. "ובכן, אחזור על עיקרי ההמצאה. מדובר במכונה פשוטה, המערבת חומצות אמיניות שונות בטמפרטורות גבוהות בתוספת חומרים מסוימים מן החי - ואני סומך בעניין הזה על הבטחתו של ראש הועד, שהפרטים הטכניים שחשפתי בפניכם לא יצאו מחדר זה - כך שבסופו של דבר נוצרת התרכובת הדרושה ליצירת חיים. המכונה גם מתפקדת כרחם מלאכותי, כך שבצורה זו אנו יכולים ליצור כל בעל-חיים המוכר לנו, כולל -" ד"ר שמידט הנמיך במקצת את קולו - "בני אדם".
ראש הועד הישיש הרים את עפעפיו הכבדות מעל לעיניו. "ואתה באת לכאן כדי -". "ואני באתי לכאן כדי לקבל את האישור ההלכתי של הועד על מנת להתחיל בייצור סדרתי של פרטים ממין הומו סאפיינס -" כמה ראשים הורמו בתמיהה. "כוונתי, בני אדם. מי כמוכם יודעים עד כמה מצבה הדמוגרפי של יהודה תלוי על בלימה כעת, גם עם עידוד הילודה המסיבי שהוחל ביוזמת הועד לפני שנים מספר. שלא לדבר על סדר הכוחות המעורער של צבא יהודה. רבותי," הוא הרים את קולו. "אין מנוס, לטובת יהודה ולטובת העולם כולו, מליישם את ההמצאה באופן מיידי. ההשלכות המוסריות העתידיות חושבו במחשבינו עד לפרט האחרון - ואתם יכולים לשאול גם את יעקב בן משה בעניין זה". העיניים הופנו לאיש המחשבים והביוטכנולוגיה של הועד. הוא הנהן בראשו. "לסיכום, הדבר היחיד שאנו צריכים הוא את האישור ההלכתי של הועד לייצור הומ- סליחה, תינוקות, באופן סדרתי. ההחלטה מונחת לפתחכם".
ד"ר שמידט התיישב במקומו. ראש הועד נעמד. "מר שמידט אמר את דבריו. מחר אנו מתכנסים שנית, להכרעה סופית ועמידה למניין אם יהיה צורך בכך. חישבו על כך היטב עד אז. משוחררים".
מלמול רחש בחדר כתגובה לדבריו. חברי הועד החלו לקום מכסאותיהם, דנים זה עם זה. "...נראה לי שניתן להביא ראיה משו"ת חכם-צבי..." "...אפשר לדייק מההוא-אמינא בתוס' כתובות סז..." "דוקא חשבתי על הפרי-מגדים בסימן קצח...". הרב יוסף אור נשאר ישוב בכסאו, פניו זעופות משהו. לאט, קם ממקומו ופסע מהורהר לכיוון הפתח. כשהגיע סמוך לדלתות העץ הגדולות חש שעיניים נעוצות בו. הוא נפנה, וראה את ראש הועד, עדיין ישוב בכסאו, נועץ בו מבט מתרה. "ראיות קבילות בלבד, אני מדגיש". הרב אור העיף בו מבט סתום, ויצא.
ראש הועד עקב במבטו אחרי הרב אור היוצא. זה זמן שהרב אור מנהל עימות סמוי עם דרך פסיקת ההלכה של הועד, הרואה עצמו כממשיך דרכם של הדורות שעברו בשלשלת הארוכה של המסורת, מהר סיני ועד עכשיו. עד עכשיו... וזו הבעיה. כעת, חש, הגיעה עת המבחן. ראש הועד התכנס בתוך עצמו. השם אלוקי, אתה היודע ועד. אתה היודע כמה עמל השקעתי מאז נעורי עד שהוקם הועד הזה. לא לכבודי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי. ועכשיו... האם הכל ירד לטמיון?...
אב בית הדין לא גרע את עיניו ממורו ורבו, השקוע בהרהוריו. לפתע, קם ראש הועד ממקומו, מבט החלטי מִתמיד שרוי על פניו. "בוא, נלך הביתה. אגב, מה דעתך על סי' יט בחלקת מחוקק...".
***
"...ואם כן יש לדמות זאת להא דאמר המשנ"ב סי' קצח ס"ק ד בהא דאדם שומע מפי ישראל, ובדיוק דבריו דכתב בתחילה אדם ולאחר מכן ישראל..." הרב אור הפסיק להקשיב. הוא בהה בזבוב שהסתובב מעל ראשו המיוזע של הדובר, ובאזניו עלו קולות השירה והזמרה מהר הבית. הוא ניסה לאטום את אזניו להם. שוב שוב ושוב אותם דיונים מפולפלים ריקים חוזרים על עצמם נאחזים בקוץ-קוצו של דיוק באמרי שמואל בחלקת זבולון בראשי עם ובעוד המוני חיבורים ושו"תים עם שמות מהמקרא. הרב אור חייך לעצמו במרירות. אכן, התנ"ך הפך לאינדקס של ספרים. תורה מונחת בקרן זוית ואין מי שירים אותה ינשקהּ ויניחה על השולחן בכבוד הראוי לה. ומאותם חילוקים דיוקים פלפולים מכריעים גורלה של אומה שלמה. '...התנערי, מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך...' התנגן בראשו פיוט עתיק. הוא חזר להקשיב. דובר אחר הביע דעתו. "...ולכן, הדין מוטל על החפצא של התינוק ולא על הגברא של המכונה. ואם תשאל, מה שייך גברא במכונה, אומר לך שהדין נותן, שהרי המכונה היא היולדת את התינוק והרי היא כאמא...". מעניין איך אמא יכולה להיות גברא, הרהר הרב אור. לא חשוב, הוא ודאי יוכל לתרץ זאת בעוד חילוק למדני בנתיבות יצחק...
"הרב אור, בבקשה!" רעם קולו של ראש הועד. הרב אור ננער מהרהוריו. "תורך החוקי להביע את דעתך - המנומקת בנימוקים קבילים" אמר ראש הועד ביובש. הרב אור קם.
"לא אאריך. בניגוד לרוב הדוברים הקודמים לי, דעתי היא לאיסור. שכן אמר הכתוב: 'פרו ורבו ומלאו את הארץ' - 'ומלאו את הארץ' על ידי 'פרו ורבו', להוציא את המכונה, שאינה במצוה".
כל חברי הועד שהיו עסוקים עד עתה בהרהורים משל עצמם, במעקב אחר הזבובים או בשרטוטים בלתי מובנים על לוחות הכתיבה שלהם, חדלו מעיסוקיהם והפנו את פניהם הנדהמות אל עבר הרב אור. הרב אור נשאר עומד על מקומו, והביט במבט שליו אל פני חברי הועד. העיניים כולן הופנו עתה אל ראש הועד הישיש, מחכות למוצא פיו.
"אמור שנית את נימוקיך", אמר ראש הועד באותה נימה מוכרת של יובש, שלא קשה היה לנחש את המסתתר מתחתיו. הרב אור חזר על דבריו.
"האם לדעתך זו ראיה קבילה?".
"כן, בהחלט".
"האם מוכרים לך דברי ה'אמרי יושר' דאין לנו לדרוש מפסוקים מדעתנו?".
"מוכרים".
"ובכן?".
הרב אור פנה למתקפה. "האם התנאים אינם כפופים לכללי פסיקת ההלכה? האם הם לא דרשו דרשות?".
"אני מבין שאינך בדרגת ה'אמרי יושר' בלבד, שאתה מרשה לעצמך לחלוק עליו בקלות כה רבה, אלא גם בדרגת התנאים", אמר ראש הועד בלעג שהתקשה להסתירו מבעד למעטה היובש.
"אינני בדרגתו של ה'אמרי יושר' כלל. אינני סבור כי הוא טעה. אך דבריו היו נכונים לזמנו בלבד".
"במה אתה שונה אם כך מכל הכתות המסתובבות היום בחוץ? במה אתה שונה מן הניאו-רליגיוזים, או מתנועת הקמיעות? במה אתה שונה מהרפורמים, מהקונסרבטיבים, מהבייתוסים? במה אתה שונה מן הקראים?".
"אם איננו קראים, אין זה מתיר לנו להתנתק מן המקרא. אך התורה שבעל פה עצמה מורה על כך שמותר לנו, וחובה עלינו, לדרוש את הפסוקים מדעתנו; ודאי שבדבר חדש, שעליו לא היתה מסורת מעולם".
"הזו דרכו של עם ישראל, המקובלת מדורי-דורות? אתה מדבר כאילו אנו כבר בגאולה השלמה, כאילו נפתרו כל צרותינו, וכל מה שנותר לנו הוא לדרוש פסוקים!".
"הגיע זמן הגאולה".
"אל תצטט לי שירים עתיקים. הבט אל החלון! הבט! ראה את הנעשה בהר הבית. רואה אתה את הצ'רקסים, חוגגים שם סביב למזבחם החדש? הקשב! שומע אתה את שירתם? האם דומה אותה קקופוניה מוזיקלית לשירתם הנאוה של הלוויים? הרח! הרח את עשן קרבנותיהם. כלום זוהי הגאולה שהגיעה?".
הרב אור הביט בו בכאב. "כעת, לאחר עשרים שנה..."
ראש הועד שיסע את דבריו. "לאחר עשרים שנה מהניסיון האוילי שלך ושל תלמידיך לכונן את בית המקדש בכוחות עצמכם, כאילו אין הוא של כלל ישראל אלא שלכם בלבד...".
"אילו הייתם מצטרפים...".
ראש הועד התקשה להסתיר את זעמו. "אילו היינו מצטרפים גם אנו לחגיגת האיוולת ההיא, אילו לא היינו עוצרים אתכם בעוד-מועד, היתה מדינת יהודה נמחקת מהמפה, כפי שאתה יודע היטב - וכפי שאולי לא ידעת טוב כל כך אז. חצי מראשי הנפץ התרמו-מימניים של איחוד מדינות הקווקז היו מכוונים אלינו, מחכים רק לאות. האם שמעת מימיך על המושג פיקוח נפש?".
"פיקוח נפש לא דוחה את לבו של עם ישראל. אך בכך שבניתם מחדש את מקדשם של הצ'רקסים, אין זה אומר שנעצרה הגאולה, או שהקב"ה לא שופך את רוחו על כל בשר...".
"האם אתה טוען גם לרוח הקודש?".
הרב אור לא השיב.
"כי אז היינו יכולים גם להעמידך לדין באשמת נביא שקר. נגמר הוויכוח. עמידה למניין!".
אב בית הדין נרכן, ולחש משהו באזני הרב הישיש. "אה, כן. את דעתי לא הבעתי. ראיתי להביא ראיה מה'קצות' בסי' רצ...".
הרב אור נשאר עומד, באותה תנוחה ובאותו מבע-פנים. הוא לא הקשיב. "...ואם כן, דעתי היא להיתר. נעמוד כעת למניין". אב בית הדין שוב לחש משהו באזני ראש הועד. "כן, עוד נושא פורמלי אחד קטן. הרב אור, גש למרכז האולם!".
הרב אור פסע למקום שעליו הצביע ראש הועד.
"את הוויכוחים על דרכי פסיקת ההלכה ניהלנו כבר עשרות פעמים; אך הפעם עברת את כל הגבולות. האם הנך מאמין בתורה שבכתב?".
"כן".
"ובתורה שבעל פה?".
"כן, על פי הגדרותיה ברמב"ם".
"האם אתה מקבל כסמכות את גדולי הדורות, כולם?".
"אין לאחרונים כל תוקף מחייב. זוהי דעת האחרונים עצמם".
"יודע אתה שאין זו דרך הפסיקה המקובלת היום. עם ישראל קיבל עליו את החיבורים ההלכתיים, ואין לנו רשות לחלוק עליהם. האם אתה פורש מדרכי ציבור?".
"לא; אך המחייב בהלכה אינו עם ישראל, אלא הקב"ה".
"אתה גם חכם בעיני עצמך עד כדי כך לחלוק על כלל ישראל, שלא לדבר על גדולי הדורות שקדמו".
"אינני חכם בעיני עצמי. הלכה פסוקה היא שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ההגעה לאמת אינה תלויה רק בחכמה, אלא גם בהשפעה הסגולית של הזמן והמקום. אכן, אילו היינו יושבים במקומנו הטבעי", הכאב ניכר בקולו של הרב אור "אילו היינו יושבים שם, אין ספק שהקב"ה היה תומך רגלי חסידיו, לבל ייכשלו בדרך האמת".
ראש הועד נראה עייף. "דנו בזאת די והותר. דבריך אינם מתקבלים על הדעת, שלא לדבר על כך שהם נוגדים את כללי הפסיקה המקובלים מקדמת-דנא. אך הכברנו על כך די והותר מילים בחודשים האחרונים".
ראש הועד שינה את קולו לנימה רשמית. "הרב אור, האם אתה מקבל על עצמך את דרכי הפסיקה המקובלים של הועד?".
"לא".
"האם תקבל אותם על עצמך אם נעמוד למניין ונכריע נגדך?".
"לא. ודאי שלא באיסורים כה חמורים. לועד אין כל סמכות הלכתית רשמית, וכולנו יודעים זאת. לא אוכל לשבת בצד ולשתוק בנושא זה. ואם לא תקבלו את דרכי, אני חוזר לישיבתי, ומלמד אותה שם".
"עזוב את הצדדים הפורמליים! האם ברור לך שהדבר עלול לגרום לתוהו-ובוהו? לאנרכיה? הלא כל אחד יטען שהוא בר-הכי, ויוציא קולות וחומרות מהפסוקים מדעתו!".
"הפסוק אומר 'והאמת והשלום אהבו'. גדול השלום, אך האמת חשובה יותר".
"צא מן האולם!" רשף ראש הועד.
הרב אור פנה אל הפתח, ויצא בלי אומר ודברים.
אב בית הדין נטל את רשות הדיבור. "דומני שהבעיה חריפה ממה שחשבנו עד כה. כל סמכותנו כרשות ההלכתית העליונה ביהודה היא מכוח תמיכת הציבור. למעשה, חלק גדול מפסיקותינו הן ברוח זו - על פי מנהג ישראל, על פי הדרך המקובלת בעם ישראל. הלוא אם לא נביאים הם, בני נביאים הם..." ראש הועד הניע את ידו בקוצר רוח. "...יסלח לי ראש הועד, אך חשוב גם לומר דברים ברורים מאליהם, מול אלו המנסים לערער אותם. נחזור לנושא. הרב אור, כפי שכולנו יודעים, הוא דמות כריזמטית ביותר. ישיבתו מושכת אליה אלפים מכל רחבי הארץ. אם יתגלה כי הוא הורחק מהועד, חוששני שהפופולריות שלו רק תעלה. אינני יודע אם שמתם לב, אך אותם תינוקות שאותם אנו עומדים להתחיל, אה, 'לייצר', אינם כלל בני אדם לשיטתו של הרב אור. יתירה מזאת, הם נעשו באיסור, כך שלא מרחיקת-לכת היא הפרשנות שיש להשמיד אותם. אנו עלולים לראות בעוד מספר שנים מסע ציד גדול נגד כל אדם שיסומן כ'מיוצר'. אם נחשוב גם על תגובות הנקם של ההורים המאמצים וחוזר חלילה, שפיכות הדמים שתיווצר תהיה נוראית.
"אך זהו רק הסימפטום לבעיה הגדולה יותר - באין סמכות תורנית אחת, תחזור הארץ לתוהו ובוהו. זה זמן העמיד אותנו הרב אור על כך שההלכה כפי שאנו פוסקים אותה כיום עומדת על כרעי תרנגולת. כעת הוא עלול לחתוך אותן לגמרי".
ראש הועד הביט בו. "ומהי הצעתך?".
"כולנו מכירים את דין זקן ממרא".
אחד הנוכחים קם. "אך אין הוא נוהג כאשר איננו יושבים בלשכת הגזית. והר הבית...".
ראש הועד העיף בו מבט שהיה יכול לשסע אותו פיזית. "דיברנו על כך מספיק".
הדובר התקפל במקומו.
אדם אחר קם. "נוכל אולי להשתמש בדין של הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין, הלכה ד'".
ראש הועד מלמל בשקט. "יש לבית דין להלקות מי שאינו מחויב מלקות, ולהרוג מי שאינו מחויב מיתה, לא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה...".
"הלקאה לא תעזור" אמר אב בית הדין בשקט.
השתררה שתיקה.
ראש הועד הנהן. "נעמוד למניין על כך. מי בעד?".
"רגע, רגע!" קפץ סגן אב בית הדין כנשוך נחש. "זהו נושא חשוב מכדי להחליט עליו בדקה! אני דורש דיון מסודר!".
רחש של מלמולי הסכמה עבר בין הנוכחים.
אב בית הדין קם שוב ממקומו. "הקשיבו בבקשה. אני יודע שזו הצעה דרסטית, אך זהו המוצא האחרון. כולנו יודעים את מגמת פניו של הרב אור עכשיו. אין לנו ספק בכך, ואין לאף אחד מאתנו ספק בתוצאות ההרסניות שייגרמו ממעשיו - עכשיו, עוד דקה, עוד שעה - אם לא נמנע זאת עכשיו. לא לחינם הורתה לנו התורה על דין זקן ממרא, ואני חש בכל מאודי שעל מציאות כזו בדיוק היא דיברה. למען אחדות המדינה הצעירה, למען המשך שלטון ההלכה, אנו מוכרחים לעשות זאת".
כל העיניים הופנו כעת אל ראש הועד. הוא נראה עייף, ותשוש מתמיד. "שמעתם את הדעות השונות. אני אישית מסכים לדעת כבוד אב בית הדין. נעמוד למניין כעת".
הקולות נרשמו. המזכיר הנהן. אב בית הדין הוציא מחגורתו אקדח מוכסף, והושיט אותו לשוטר שעמד על ידו. השוטר יצא.
"וכעת נעמוד למניין על המצאת ייצור התינוקות. מי בעד? מי נגד?".
***
ראש הועד ישב בלשכתו, והביט בצג שמולו. קרן עליו מכתב תודה ארוך ומפורט מאת התנועה הניאו-רליגיוזית ביהודה. "...אכן, הוכחתם את טענתנו, ש'איש הישר בעיניו יעשה' הוא אידיאל קונסטרוקטיבי, ולא קטסטרופה אפוקליפטית. הוצאתו להורג של הרב אור פותחת מבחינתנו עידן חדש...".
ראש הועד הפסיק לקרוא. עיניו הופנו אל המעטפה שהונחה על שולחנו. היו בה רק פתק, וצנטריפוגה רוקסל-8 מתוצרת איראסיה, שהכילה רעל מזוקק בכמות המסוגלת להרוג עדר פילים. הפתק היה כתוב בכתב יד, באותיות העבריות הקדומות ובכתיב החסר, שהיו הסימן המובהק לחסידי הרב אור.
"עד עתה שתקנו כשסרבתם לראֹת את אֹר הגאֻלה. עכשָו כשרצחתם ללא בֻשה את גדֹל הדֹר מנהִגנו אין אנו מֻכנִם לקבל אתכם כסמכֻת כלשהי. אינכם אלא כנֻפִית שֹדדים ורֹצחִם שפלים. אין אתם עֹד מכלל ישראל.
לא עלינו דמיכם כי אם עליכם.
על החתום
ארגון רֹאי האֹר".
ראש הועד הסיט את מבטו העגמומי אל השמשה חסינת הכדורים. מעל הר הבית היתמר העשן השחור של קרבנות הצ'רקסים, וקול שירתם נשמע בחלל האויר.
תוקן על ידי - הפרעתוני - 29/06/2005 0:01:59
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 23:13 |
|
| |
בוגי אתה יכול להרגע.
החרדים לא קבלו ניכוס על התורה אלא רק בחרו בה את הצד שנוח להם בה. מצדדים אחרים הם העדיפו להתעלם תוך צווחות אימים על כל מי שהעיר להם על כך.
לא מספיק להביא דוגמא של שירה בציבור מעורבת במצב של דחק ולהתעלם ממקומו של הבעל בפרנסת הבית (חיוב מן התורה והתחייבות בכתובה מפורשת), מההשתפות בצבא (כי התורה לא תסמוך על הנס- רמב"ן תחילת במדבר), ומדין המלכות (אפילו לשיטת הר"ן, אם הייתה השתתפות של כלל הקהל בהחלטה על מיסים קיים חיוב לשלמם) ועוד.
אז נכון קיימות טענות לכאן ולכאן, ולא באתי לקבוע מסמרות לאחד הצדדים. רק באתי לדחותך מגישה פשטנית הסבורה שבגלל שהייתה מסורת הלכתית לגבי ארבע חלקי שולחן ערוך אפשר גם לגזור ממנה על חלקים אחרים של תורה שאין לנו בהם מסורת, וכל מה שנשאר הוא לנסות ללמוד משאר מקורות.
הגר בבית זכוכית אל יזרוק אבנים.
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 16:05 |
|
| |
הפרעתוני: לא אמרתי שצריך לקבל את הדיסציפלינה שלי, אלא שצריך להשתדל לנהל דיונים עם כל אדם ע"פ כללי הדיסציפלינה שלו, וגם לנסות "לתרגם" טענות משפה אחת לשפה אחרת. הבאתי דוגמה - כנראה לא כל כך מתאימה.
זה כמובן קשה מאד לביצוע ודורש הרבה זמן והשקעה - לפחות כמו לימוד של שפה זרה.
הרבה יותר קל לשפוט את כל המציאות ע"פ ההגדרות שלנו, שהתרגלנו אליהן.
אני רואה בכך אחת המשימות של חיי - לנסות ללמוד "שפות" שונות כדי לדבר עם כל אדם ע"פ השפה שלו. אילו היו נותנים לי מספיק זמן וסבלנות, ייתכן שהייתי מצליח לגשר בין הרב אור לבין חברי הועד... וייתכן שלא.
תוקן על ידי - אראלסגל - 01/11/2005 16:08:02
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 13:54 |
|
| |
אראל, עברתי על חלק מהדברים שכתבת שם, וההצעה שלך רק תגרום יותר צרות מאשר תפתור אותן.
אחוז האנשים בציבור האורתודוקסי שיסכימו ללמוד ככה, הוא אפסי; בעניין זה אתה דומה לרב אור, כאשר בעצם אתה אומר "קבלו את הדיסציפלינה שלי", אבל לא מייסד שפה שבאמת אנשים יסכימו אתה (אגב, על המאמרים יש הרבה מה להעיר, ואכמ"ל).
אכן, אין שפה משותפת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2005 13:18 |
|
| |
הסיפור הוא גירסה עתידית לפרשת מגדל בבל - כל אחד מדבר בשפה אחרת - הרב אור ב"שפת הפסוקים" וחברי הועד ב"שפת האחרונים", אף אחד לא מנסה להבין את שפת רעהו, והתוצאה הבלתי-נמנעת היא פילוג ואלימות.
הפתרון לדעתי הוא למצוא שפה משותפת - לנסות להבין גם את הפסוקים וגם את פירושיהם, כפי שניסיתי להדגים כאן:
http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/limud/nituq_prjnut.html
גם עם שפה משותפת לא תמיד מגיעים להסכמה, אבל לפחות מבינים את נקודת המחלוקת ונעשים פתוחים יותר לוויתורים.
תוקן על ידי - אראלסגל - 01/11/2005 13:19:02
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 18:49 |
|
| |
יעלון,
אני לא בטוח שהצעתך (שהמזרוחניקים יגבשו השקפה) אכן תביא לציון גואל.
בגדול (וזה באמת נושא לאשכול נפרד) יש כל כך הרבה סוגים של מזרוחניקים, כפי שיש כל כך הרבה סוגי חרדים.
כיום מסתמן תהליך של הקצנה של חלק מהציבור הנ"ל לכיוון החרדי (מה שמכונה חרד"ל) - מבחינת הקפדה על שמירת תורה ומצוות, אבל קיימים גם סממני חרדיזציה אחרים אצל חלקם (השקפה נוקשה / חומרות בשפע / סגירות קהילתית / וכדומה). מן העבר השני, נמצא ציבור שהולך ומקבל את הנורמות החילוניות ללא כחל ושרק (ולעתים מוצא לו צידוקים הלכתיים מפוקפקים יותר ופחות). ויש, כמובן, הרבה "באמצע", עם גוני ביניים שונים.
אבל איך זה פותר את הבעיה?
אתן דוגמה אחרת. לעתים, כאשר מראיינים ברדיו רב כזה ואחר, ושואלים אותו למה הוא מתכוון כשהוא אומר, נניח, "כשרות לפי ההלכה". אז הוא אומר (ברוב ככל המקרים): "לפי השולחן ערוך".
האומנם? אנחנו יודעים על התימנים, שאינם מחוייבים לשו"ע. אנו יודעים על האשכנזים, שאינם מחוייבים לו כשהרמ"א חולק עליו. גם הספרדים לא מחוייבים אליו כשזה נגד מנהג. גם האשכנזים (משנ"ב למשל) לא קיבלו תמיד את הכרעות הרמ"א.
תאמר: "מנהג ישראל". ראשית, גם על כך יש ויכוח קדום, האם המנהג עוקר הלכות או שאין לו אפשרות כזו. בהקצנה: אם כל עם ישראל היה מפסיק ח"ו להניח תפילין - האם היינו רואים בכך 'מנהג ישראל - תורה'? ולמעשה, כבר היו מקרים דומים לכך.
די ברור שהכרעה הלכתית מורכבת מכל מיני שיקולים - שכוללים גם ספרי הלכה מרכזיים, גם מנהג ישראל, גם (!!!) את התורה שבכתב, גם את המשנה והתלמודים, גם את השכל הישר (ע"ע), גם את הלוגיקה הדווקנית, וכו'. מה קורה כאשר יש מחלוקת חריפה בשאלה אילו מהקריטריונים מכריעים?
אז תלמידי שמאי והלל הורגים זה בזה (בהקשר זה, תודה לרב מיכי. וגם בהקשרים אחרים). אז ר' אליעזר מנודה עד יום מותו. אז תלמידי חכמים מוחרמים וספריהם נשרפים. אז הרב אור מוצא להורג.
וזו הבעיה כולה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 18:43 |
|
| |
בוגי,
לפי דבריך על המזרוחניקעס, אתה פשוט אינך מכירם.
(מחקתי את החתימה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 18:37 |
|
| |
פרעתון
בתגובות שלי הוכחתי את הכרת הטרגדיה שאין לה פיתרון כל עוד לא יהיו מספיק בני אדם רציניים שיש להם סמכות תורנית וגם מכירים בצורך לפתוח ללא בושה וללא התחמקות את מנעול התלמוד.
אני חושב שמן הראוי לפתוח אשכול על הבעיה של המזרוחניקים/דתים לאומיים/סרוגים/מודרנורתואים (מחק את המיותר) שיש להם פתח לדרך טובה אבל הם חסרי השקפה (אידיאולוגיה) עצמית. לחרדים יש השקפה איתנה. הם דואגים שלא תהיינה סתירות פנימיות בין חלקי התורה על ראשוניה ואחרוניה ולא איכפת להם בכלל מהסתירות שבין התורה למציאות. הם לא נותנים לעובדות החיים המתפתחים לבלבל את השקפתם. לעומתם המזרוחים לוקחים בחשבון את המציאות אבל אין להם את הכוח והתעוזה (ואולי גם לא היכולת) לבסס את דרכם על השקפה תורנית. הם ניזונים מפתיתי הלכה שהם מוצאים בשולי הספרות התורנית. למזלם מצאו את הרב שרידי אש שמתיר טיפה שירת נשים ואולי עוד איזה ספר שמקצר את שרוולי הנשים וכדומה. אבל הם נמצאים בבעיה לא רק מפני שאינם זזים הלאה אבל גם הדבר הזה לבנות השקפה על שיטות יחיד מקילות ללא עקביות ענייית אלא ההקלה בלבד, הוא מגוחך.
עד שלא יתחילו ללמוד את התורה בצורה המתחקה על הרעיון החינוכי הטמון בדברי התורה ולקבוע תוצאות מעשיות (מומלצות ולא הלכות כפויות) אך ורק לפי הבנת הרעיון, הטרגדיה תעמוד בעינה.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 18:20 |
|
| |
בוגי,
מדוע נדמה לי שאתה מתעלם מהטראגיות שבמצב, שבו כל אחד מאמין בלהט שהוא צודק, ואין בו יכולת הכרעה ממשית?
כדי להגיע לפתרון, לא די לומר בפסקנות את דעתך, תהא אשר תהא. צריך להכיר תחילה בבעיה, ולנסות להבין האם היא כזו חריפה, וגם אם לא - האם יש דרכים לפתור אותה, ומהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 18:13 |
|
| |
הפרעתון
1. אני מזדהה עם ראש הועד להתיר את הילודה המדוברת. היא כנראה גם מצוה שלא כדרש האומלל של הרב אור. אבל אני גם מזדהה עם הרב אור בפתיחת מנעול התלמוד המרחיק את היהדות מהמציאות.
2. מצב הזה ייתכן בהחלט אבל אני מקוה שהמקדש העתידי יהיה מרכז חושבים עולמי ולא בית מטבחיים. גם אם עדיין יזדקקו למקדש בנוסח הישן עבור גולשי חטא חטא, אני מקוה שיקריבו קרבנות סויה כדעת הרב קוק.
3. יש מוצא לכל שאלה אם מתאמצים לחשוב. גם אם לא מגיעים להכרעה, ישנם כללי הכרעה.
4. יש דמיון לתנור עכנאי אבל הזמנים השתנו וחוקי המדינות מספיקים לשמירת השלום החברתי והדת אמורה להתעסק בשיפור החינוך האישי. לשם כך יש ללמד ולא לכוף.
5. חדשנות הלכתית שמנסה להקים את הסמכות העתיקה היא הצד השני של מטבע המשיחיות. אבל חדשנות הלכתית הפותחת מחדש את השיח התלמודי הפתוח ללא קיבעון הלכתי היא התרופה.
6. הקשר בין הדברים לבנין המקדש תלוי באיזה מקדש מדובר. ראה התגובה לשאלה 2.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 10:28 |
|
| |
הפרעתוני,
ראשית .
לגבי עצם הדברים, האיבון של ההלכה מפריע לרבים. מאידך, השמרנות גם לה יש ערך (וגם על כך, ע"ע קון). קל לומר שצריך דרך ביניים (כבנציון), אבל במקרים קיצוניים כגון זזה אין מקום לדרך ביניים. שכן לדעת הרב אור ויתור על עמדותיו כאן יולידמצב הרה אסון.
במצב כזה אין פתרון בית ספר, ובאמת בסופו של דבר כל צד צריך לשקלל את ערך העמדה שלו מול ערך הסדר הציבורי (ראה אלטלנה וכדו'). אם הצדדים אינם מגיעים לנוסחה משותפת החברה מתפרקת ואין מנוס מפעולות קיצוניות, מצד זה או אחר.
הדבר נוגע לסוגיא של חוקי הסדר מול החוקים המהותיים (עליה עמד בן איש באשכול סמוך, ולא הסכמתי עמו). זוהי אותה סוגיא עצמה.
זהו הסיפור על תלמידי הלל ושמאי שהרגו זה בזה. כאשר המסגרת של הדיון מתערערת, איןן פתרון אלגוריתמי, ואם לא מגיעים להסכמה כמעט אין מנוס מאלימות.
זוהי בדיוק ההדגמה לדעתי על חוקי הסדר (=כללי הדיון והתנהלות החברה), שבסופו של דבר יונקיים את כוחם מהעקרונות של כל אחד ממרכיבי החברה. אני מקיים את החוק רק בגלל שעקרונותיי שלי קובעים זאת. ברגע שהם יקבעו שלא, אני מפסיק לעשות זאת.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2005 00:03 |
|
| |
אישציפ,
פרשנות נפלאה. אני מאמץ אותה אל לבי.
מה שניסיתי להעביר הוא יותר את המצב הטראגי והחסר מוצא, מאשר את אשמתו של מישהו.
והנה, תראו מה קרה כשניסיתי לכתוב סוף פחות אלים:
---------------------------
...
"צא מן האולם!" רשף ראש הועד.
הרב אור פנה אל הפתח, ויצא בלי אומר ודברים.
אב בית הדין נטל את רשות הדיבור. "דומני שהבעיה חריפה ממה שחשבנו עד כה. כל סמכותנו כסמכות ההלכתית העליונה ביהודה היא מכוח תמיכת הציבור. למעשה, חלק גדול מפסיקותינו הן ברוח זו - על פי מנהג ישראל, על פי הדרך המקובלת בעם ישראל. הלוא אם לא נביאים הם, בני נביאים הם..." ראש הועד הניע את ידו בקוצר רוח. "...יסלח לי ראש הועד, אך חשוב גם לומר דברים ברורים מאליהם, מול אלו המנסים לערער אותם. נחזור לנושא. הרב אור, כפי שכולנו יודעים, הוא דמות כריזמטית ביותר. ישיבתו מושכת אליה אלפים מכל רחבי הארץ. אם יתגלה כי הוא הורחק מהועד, חוששני שהפופולריות שלו רק תעלה. אינני יודע אם שמתם לב, אך אותם תינוקות אותם אנו עומדים להתחיל, אה, 'לייצר', אינם כלל בני אדם לשיטתו של הרב אור. יתירה מזאת, הם נעשו באיסור, כך שלא מרחיקת-לכת היא הפרשנות שיש להשמיד אותם. אנו עלולים לראות בעוד מספר שנים מסע ציד גדול נגד כל אדם שיסומן כ'מיוצר'. אם נחשוב גם על תגובות הנקם של ההורים המאמצים וחוזר חלילה, שפיכות הדמים שתיווצר תהיה נוראית.
"אך זהו רק הסימפטום לבעיה הגדולה יותר - באין סמכות תורנית אחת, תחזור הארץ לתוהו ובוהו. זה זמן העמיד אותנו הרב אור על כך שההלכה כפי שאנו פוסקים אותה כיום עומדת על כרעי תרנגולת. כעת הוא עלול לחתוך אותן לגמרי".
ראש הועד הביט בו. "ומהי הצעתך?".
"כולנו מכירים את דין זקן ממרא".
אחד הנוכחים קם. "אך אין הוא נוהג כאשר איננו יושבים בלשכת הגזית. והר הבית...".
ראש הועד העיף בו מבט שהיה יכול לשסע אותו פיזית. "דיברנו על כך מספיק".
הדובר התקפל במקומו.
אדם אחר קם. "נוכל אולי להשתמש בדין של הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין, הלכה ד'".
ראש הועד מלמל בשקט. "יש לבית דין להלקות מי שאינו מחויב מלקות, ולהרוג מי שאינו מחויב מיתה, לא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה...".
"הלקאה לא תעזור" אמר אב בית הדין בשקט.
השתררה שתיקה.
ראש הועד הנהן. "נעמוד למניין על כך. מי בעד?".
"רגע, רגע!" קפץ סגן אב בית הדין כנשוך נחש. "זהו נושא חשוב מכדי להחליט עליו בדקה! אני דורש דיון מסודר!".
תלמיד חכם אחר קם מכסאו. "הוא צודק לחלוטין! אלו דיני נפשות. אסור להפעיל את הסעיף הזה ביד רחבה מדי!". עוד כמה מהנוכחים קמו, נכנסים אחד לדברי השני. "זה באמת דבר בלתי נסבל!..." "...הרב אור אינו עוד איזה פושע מועד..." "...יש להתחשב בתוצאות הקשות שעלולות להיווצר בשטח...".
סגן אב בית הדין היסה את כולם, ונטל את רשות הדיבור. "ברשות ראש הועד ואב בית הדין, אני מציע להוריד את ההצעה המדוברת מסדר היום".
במאמץ אחרון, קם אב בית הדין ממקומו. הוא נראה נואש. "הקשיבו בבקשה. אני יודע שזו הצעה דרסטית, אך זהו המוצא האחרון. כולנו יודעים את מגמת פניו של הרב אור עכשיו. אין לנו ספק בכך, ואין לאף אחד מאתנו ספק בתוצאות ההרסניות שייגרמו ממעשיו - עכשיו, עוד דקה, עוד שעה - אם לא נמנע זאת עכשיו. לא לחינם הורתה לנו התורה על דין זקן ממרא, ואני חש בכל מאודי שעל מציאות כזו בדיוק היא דיברה - " נאומו נקטע על ידי מבטו החודר של ראש הועד.
ראש הועד עצם את עיניו. הוא שתק לזמן מה, שקוע בהרהוריו. לבסוף דיבר. "איננו יכולים לעשות זאת. דיני נפשות חמורים הם מדי, והרב אור יקר לנו מדי. ניאלץ לקחת את הסיכון ולא נפגע באחינו".
רחש של הסכמה ואנחות רווחה נשמע בין הנוכחים.
"וכעת נעבור להמצאת ייצור התינוקות. מי בעד? מי נגד?".
***
על הצג במשרדו של ראש הועד קרן הדיווח המודיעיני-פוליטי השבועי. "...כעת, לאחר שממשלתו של הרב אור מחזיקה תחת השפעתה יותר משליש הערים ביהודה, הפך הכוח המדיני החדש להיות גורם שאין להתעלם ממנו במערכת הגיאו-פוליטית החדשה...".
הוא העביר את מבטו אל המכתב שקיבל הבוקר מאת ראשי התנועה הניאו-רליגיוזית ביהודה. "...אנו מודים מקרב לב על הפעולות האחרונות של הועד, שהוכיחו את אמונתנו על המולטיציזם הדיסהטרונומי החל על כל אדם מישראל (ובכלל) באופן אקזיסטנציאלי אבסולוטי. אנו דורשים לפיכך גם להגדיל את נוכחותנו בועד ממעמד של משקיפים להשפעה מהותית, לפי הגודל היחסי שלנו באוכלוסיה הלוקלית (הגדל והולך). נשמח לשיתוף פעולה פורה...".
ראש הועד הסיט את מבטו העגמומי אל השמשה חסינת הכדורים. מעל הר הבית היתמר העשן השחור של קרבנות הצ'רקסים, וקול שירתם נשמע בחלל האויר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 22:17 |
|
| |
אמממ,
היות ומדובר במדע בידיוני קצת קשה להתייחס ממש לנושא.
בכל אופן, לפי הסיפור די ברור שהקבוצה של הרב אור הזה
יותר בעייתית מזו של הועד.
הועד אמנם "תקוע" באיזהשהם קונספציות שאולי לא מתאימות למציאות (אני מקבל את ההנחה הזו בלי ביקורת כדי להבהיר את הנקודה) אבל גם הרב אור מלביש את הקונספציות שלו על המציאות, והוא (או לפחות אנשיו) מלבישים אותה בכח על המציאות גם כשזו עדין לא קשירה לקבל אותם.
ולכן עם כל הצער על אנשי הועד שאולי אם היו משכילים לפקוח יותר את העינים אולי היתה מגיעה גאולה מסוימת לעולם (וגם כאן לא אאריך בעיון על מהות הגאולה מפאת חוסר המקום) הרי שגישתו של הרב אור מסוכנת הרבה יותר לציבור. (כפי שהעבר הוכיח)
בכל אופן כל הענין הוא לדעת איך להחדיר את האור לתוך מקומות חשוכים, כך שלהערכתי המשמעות האמיתית של סיפור כזה, היא ההכרה שאולי הגישה העקרונית של הרב אור מוצדקת, אבל כדי שיצמח ממנה משהו טוב, אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב טוב איך מכניסים לתוכה איפוק, ומחדירים אותה קודם כל אל תוך השיח המקובל , בלי קפיצות דרך ולהטוטים שלפחות אנשי הועד יוכיחו שטרם הגיע זמנם .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 19:49 |
|
| |
חצק'ל,
תודה. אכן יש בסיפור כמה פרדוקסליויות (איזו מילה!) ששתלתי סתם בשביל שיהיה מעניין. בכל זאת אי אפשר להכניס אנשים לשטאנץ קבוע.
לגבי הסיום הדרמטי-מדי - אכן, מסלול ההתנגשות הוא לרוב הרבה פחות חזיתי. אחרי כמה ביקורות בכיוון הזה, עיבדתי גם סיום אחר, שלא נגמר בהכרח הרבה יותר טוב. אולי אעלה אותו לפה.
ולגבי הדמיון לתנורו של עכנאי - כוונתי לכך שר' אליעזר נשאר בנידוי עד יום מותו, וזו לא הייתה הפורענות היחידה שנגרמה, כזכור לאמ(א)שלום. זה לא סתם שזו הייתה הדרך היחידה. פשוט, אין דרך לשכנע בוויכוח כזה, מלבד הדרך הכוחנית. או פשוט לקוות שכל המתנגדים ימותו מעצמם, בסופו של דבר (ע"ע תומס קון).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2005 17:00 |
|
| |
מה אעשה וחשקה נפשי להתעכב דווקא על האיכויות הספרותיות של הסיפור. הוא מצוין. אהבתי במיוחד את 'גברא' ואת הכתיב החסר של חסידי הרב אור. המון מקוריות וכושר המצאה.
כפי שכבר העירו קודמיי, המהירות היגאל-עמירית שבה עובר ראש הוועד לפסים של חריצת דין-מוות מטרידה מעט.
מרכז הכובד של ההכרעה עובר מן הדיון ביצירת חיים מלאכותית לדיון בשאלת הלימוד מן הפסוקים, וזה אולי מבלבל מעט.
המעניין הוא שדווקא הגישה השמרנית, לכאורה, של 'יתמי דיתמי', עשויה לתמוך בגישה החדשנית כל-כך של המדע, בעוד הרפורמיסט מסוגו של הרב אור נשען על דיוק בלתי-מוכרח כדי לשלול אותה.
|
|
|
|
|