סוד "בחירה" לפרשת "ראה" ע"פ הרמב"ן

בס"ד

"ברכה וקללה"
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעון אל מצות ה אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום, ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם" לכאורה לשון הפסוק סתום הוא שהרי פתח "את הברכה אשר תשמעו וכו" ובפסוק כ"ח שלאחריו והקללה אם לא תשמעו ולשון "אם" הוא מדויק כי אין שמירת המצוות או אי שמירתן מהווים אלא הסיבה לתולדת הברכה והקללה ואין מהם מגוף הברכה או הקללה,וא"כ היה לו לכתוב בלשון "אם" גם ביחס לברכה המובטחת ?שאינה לכאורה אלא השפעה עללותית על שומר המצוות? ועוד יש להתבונן בלשון "ראה" שבוחרת התורה לומר ולהזהיר, והלא הברכה והקללה שניתנו בהר עיבל וגריזים עניינם בשמיעה והפנמה שאינה לכאורה ממין ראיה שעניינה תפיסת המציאות הנוכחת וההוות.
ובכדי שנוכל לבוא בסוד עניינם של ה"ברכה והקללה" האמורה בפרשתנו עלינו להתבונן בשורש תפיסתם ותוכנם הפנימי,הנה הברכה מהווה למעשה את מקור יניקת השפע של היקום וכל ענינה הוא למעשה בהשפעה שהנה משפעת ומזינה את העצם המושפע,ועניין השפע הזה הוא חיבור האובייקט המושפע אל שורש המציאות הפנימית שהנה המציאות בעלת הקיום המוחלט והאין סופי,
ומלת ברכה שורשה נעוץ בה שהיא משורש ב-ר וממנה יוצאים ונפרדים שורשי המונחים "בריאה","בריאות","ברה" "ברירות", "ברית" שעניין כולם הוא חיבור אל שורש יניקת הקיום מהמציאות האין סופית שממנה מושפע ו"מתברך" העולם כולו ולמעשה יניקה זו הנה נקודת היציאה הראשונית של היקום כולו בסוד "בר" במשמעות של "חוץ" ו"בן" והיא ע"כ נקודת ההתרבות הראשונית של היקום כולו וזוהי למעשה נקודת ה"יש מאין" הראשונית של הבריאה כולה, קרי נקודת הברכה והריבוי הראשוני של היקום, בסוד "בר-אשית בר-א אלוקים" וע"כ היא היא שורש עיקר כל האמונה ההכרה והידיעה כולה, ובה תתקיים או תיפול כל תפיסת והכרת מציאות הבורא ואחדותו הנצחית והדברים עתיקים ידועים ליודעי דעה..(שורש ברך הנו שורש הריבוי ב-2 ר-200 כ-20 שורש מיעוט רבים שנים סוד כל המציאות כולה מציאות שונה ויחסית..)[ סוד הפסוק "ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" שכאשר אדם שומע ומציית ומתעל דרכיו וחייו ע"פ הציווי האלוקי המוחלט מציאותו הנה מציאות מבורכת שהנו מושפע ויונק מהשפע האין סופי ומציאותו משוללת סירוס ועקירה, ( עקירה- סוד קור, קרי, מקרה..) ואומנם העקירות הפיזית אינה בהכרח שוללת מן האדם את זיו הוד תחושת הברכה והשפעת אור א"ס ואינה אלא ההתגלמות החומרית של אופן השפעת הברכה בעולמנו, וכאשר האדם יודע בדעתו ומתדבק בחייו אל מציאות ורצון קונו הרי מעמדו מתעלה ומתברך ותחושת השפע שופעת ומפעמת בו עד אין קץ סוד הפסוק "כה אמר ה, לסריסים אשר שמרו את שבתותיי ומחזיקים בבריתי וכו" ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם טוב מבנים ובנות" כי ההחזקה בברית הנה ההתחברות אל שורש מציאות בריאתו ותפיסת מציאותו מתוך נקודת ברית זו,( יעויין רמב"ן פר" נח עה"פ " והקימות את בריתי אתך ובאת אל התיבה" סוד נפלא ונשגב למאוד..) הנה פועלת ברכה אובייקטיבית ביצור הנפסד ומציאותו נחקקת בנצח האלוקי לעומת תחושת הברכה של המוליד שאינה אלא סובייקטיבית ויחסית מטבעה..] ובכל התפיסות המקבילות המלובשים בשורש "בר" יזכנו ה" לבוא בסודם בארוכה במקומם..
לעומת תפיסת הברכה ניצבת כנגטיבית תפיסת הקללה שכל עניינה הוא לסרס לעקר ולנתק כל מה שהושפע בברכה ומעשה הקללה מהותה הוא להעמיד את היצור הצורני במנותק ממציאות הצורה האין סופית ובעצם לנתקו משורש יניקת הקיום כולה ולהעמידו כיצור נפסד נכחד ואובד, שורש "ק-ל" שממנו מתגלית מלת קללה הנו שורש שמייצג ומגלם בתוכו ניתוק ועיקור היניקה וממנו מתגלים מלות סוד "קלון", "קלות" "קלקול" "קלישות" שכולם עניינם ניתוק והפקעה מהחיבור אל המציאות השורשית, וגם בשורשים אלו מחויבת האריכות ונתינת הדעת כ"א במקומו, וכאן צפון סוד גדול ונכבד שכל שורש הקלקול וההפקעה בעולם הנו מאותם ק"ל שנה שהיה אדה"ר פרוש ומופקע מהשפעת שפע הקיום שהוא נעוץ בסוד שורשו בחיבור ובחוויה המינית שהיא חווית האחדות העמוקה שאין למעלה ממנה, וזהו סוד חווית האדם בגן העדן, וזהו סוד ניתוקו הקוטבי כשגורש, וזה סוד עניין "כף הקלע" שהוא האבדון המוחלט בעולם ההפסד "גהינום" וזהו סוד מבהיל למתבונן..
ובזה נעוץ סוד פגם הברית סוד "אות ברית קודש" כי כולם בסוד היציאה וההפקעה משורש השפע והברכה בעולם וזהו שורש לכל קלקול ולכל הפקעה באשר היא,(סוד מציאות ה "קליפות" ששורשם ג"כ נעוץ בשורש אל(כצ"ל)מציאות שכל עניינה אבדון ונפסדות,ומכסה על המציאות האמיתית,) ויש בזה סודות נשגבים ונפלאים עמוקים ונוקבים, כי בזה באנו בשערי סוד ה"אהבה" וה"דעת" שהם שורש השפע והאור של הריבוי בעולם, והפגימה בהם הנה שורש עקירת השפעת האחדות בעולמנו היחסי והנפרד,וזהו צוהר נפלא לבוא בסוד פרשת "גן העדן" פשרה משמעותה והשלכותיה,והמשכיל יבין...
לאחר שנוכחנו להתבונן כי מציאות הקללה והברכה הנם שני הצדדים ששזורים בשורש חיינו וחוויותינו בעולם ולמעשה כל חוויה וחוויה במרקם חיינו נעוצים ביסודה שני פנים, פן אחד פוזיטיבי שהוא הברכה שהיא נתונה בידנו להשפיעה ולהזינה בכל פעולה ופעולה בחיים החומריים
ולצרפה לשפע ולהרמונה האחדותית האין סופית, ובזה נעוץ סוד "ברכה" שאנו מברכים על מאכלים ושאר הנאות וחוויות שונות, לצרף ולהפוך את העצם הבודד ואת חווייתנו החומרית המסוימת והחולפת לחלק מן ההרמוניה האחדותית האין סופית, שההכרה ה"ידיעתית" בשורש אותה בריאה ואותה חוויה הנה זו שמחברת וממזגת את כל המציאויות והחוויות היחסיות לחלק מן ההתגלות האלוקית הכוללת וההרמונלית, זאת פניה של הבחירה הפוזיטיבית שיוצקת את ממד הנצח במציאות כולה,
כנגדה עומד הצד הנגטיבי שהוא ה"קללה, שכל עינינו להפרות את חוויותינו באופן כזה שכל חוויה מחוויית חיינו תייצג רק את הנפרד והנפסד צד זה מעמיד את האינסטינקט וההתאוות החומרית כיסוד ושורש לחוויותינו ופעולתנו, ובכך להופכם למקרים יחסיים ונפסדים בהחלט,וזהו האבדון והקללה שאין למעלה הימנה..
שני צדדים אלו הם ניתנו בידנו לטוב ולרע, כוח הבחירה שניחן היצור האנושי הוא למעשה שני הצדדים שמאופיינת אישיותו,מחד מציאות חומרית קולקטיבית ותאותנית, ומאידך יצור שכלי אינדוודואלי שדעתו הנה חלק מן האחדות הדעתית האין סופית, וכל חוויותיו ומקריו באים מתוך נקודת בחירה זו, החיים האנושיים כולם מעוצבים ע"פ אמות מידה אלו,וכל שהבחירה תהיה מתועלת בהגשמת וגילוי המציאות המוחלטת והנעלית תהיה,הברכה וההשפעה שופעת ומפעמת בקרב בני האדם, אך אם הבחירה תהיה מתוך נקודת מוצא של "אי בחירה" שהרי הבחירה ב"רע" הנה מתוך יכולת הבחירה,אך היא מייצגת את הנגטיביות המוחלטת למה שמעלת הבחירה מייצגת
ומגלמת במעלתה,שהרי אין במניעי ה"רע" וגורמיו,אלא כוחות של רצון תאוותני קולקטיבי ובהמי שהנם שוללים מן הדבק בהם את מעלת "היצור הבוחר" שמגשים בבחירתו את היותו יצור נבחר,ובכך למעשה נשללת הברכה מאליה שהרי המציאות המושפעת שאמורה לקבל ולהחיל עליה את אור השפע האין סופי שללה מעצמה את יכולת קליטת וקבלת האור,בכך שפקיעה עצמה מהחבור
אל הדעת האין סופית,ובכך שמה את חייה בחושך ההתבהמות הנפסדת,והיא היא הקללה שאין למעלה הימנה.
כאשר התורה רוצה להבהיר ולהביע בפני בני ישראל את הדרך לתפוס את מציאות הברכה והקללה כפי שהוטבעה ונקבעה בעולם ע"י בורא העולם, בוחרת התורה להגדיר זאת כ"ראה" היינו תפיסת מציאות הוות נוכחת ונמצאת שניתן לתופסה ולהשיגה בחוש הראייה, שכל עניינה תפיסת המציאות המתגלית, בעיני התורה אין הברכה והקללה חזונות "אפוקליפטים", מופשטים אלא מציאות שהנה נוכחת ונמצאת ושזורה עמוק עמוק ביסוד שורש חיינו ופעולתנו בעולם.
מציאות הברכה כפי שהיא מובטחת בלשון התורה , והברכה אשר תשמעון אל מצוות ה" אלוקיכם וכו," לשון זה אינו אלא ללמדנו כי מציאות הברכה היא היא שורש כל המציאות הנמצאת וההוות ויכולת האדם להתחבר אל אותו שורש ויסוד מציאותו האישית ומציאותו הסובבת, היא רק ע"י ההידבקות וההכרה הטוטאלית בממציאות הבורא,וע"כ אין הכרה זו מאופיינת כתנאי לזכייה בברכה,אלא כדרך להתחברות ויניקה ממנה "והברכה אשר תשמעון" זוהי זוהי ההתחברות אל הברכה בעצמה ע"פ ראית תורתנו..
לעומת זאת הקללה שכאמור אינה אלא הצד הנגטיבי ששזור בבחירה ה"פוזיטיבית" וכל ענינה אינה אלא הכחדה וחידלון משורש יניקת המציאות והיקום כולו, אין היא מאופיינת אלא באופן "נגטיבי", "והקללה אם לא תשמעון" ע"ד השלילה, אין הקללה אלא על אשר הפקיע עצמו מהמציאות "הפוזיטיבית" קרי המציאות האמיתית והשורשית שממנה מושפע ויונק כל עצם ועצם במרחבי הבריאה..
דבר נוסף שלמדים אנו מפסוקים נפלאים אלו היא העובדה שהחיבור אל אותו שורש הברכה או להבדיל ההתנתקות הימנה לצד הקללה אין היא תלויה אלא ביניקת ה"דעת", "והקללה אם לא תשמעון וכו, וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם" ויעויין ברש"י על אתר שהביא דברי הגמרא שמכאן למדנו שכל המודה בע"ז כאילו כפר בכל התורה כולה.. היינו ששורש כל ההתחברות וההתנקות אינם תלויים אלא בהכרה והתחברות, שמוגדרת בלשון התורה כהתחברות ה"דעת", "אלוהים אחרים אשר לא ידעתם" הברכה אינה אלא הידיעה האמיתית שנתגלתה לבני ישראל "אתה הראת לדעת כי ה, אלוקים אין עוד מלבדו" זאת הידיעה השלמה והמוחלטת הכרה במציאות האחדותית היחידה והשלמה בהחלט... כל הכרה או ידיעה כביכול אחרת אינה אלא ניתוק מוחלט משורש הדעת ויניקה מבארות נשברים נפסדים מקולקלים ומקוללים.
התקווה והתפלה שאנו מייחלים ומצפים להגשמתה, היא שהעולם כולו יגיע אל תכליתו והתכללולתו במציאות האלוקים, וכל מעשה בראשית יצטרף ויתמזג במציאות האחדות האין סופית, שתהיה ידועה מוכרת וניכרת ביקום כולו ע"י ההכרה והידיעה שניחנו בה בני האדם, כפי שמתפללים אנו בתפילת ראש השנה "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו",ובכך נזכה לביום ההוא יהיה ה, אחד ושמו אחד"...ההכרה והידיעה האחת ואין בילתה....
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=562173