פרשת פרה אדומה הקסימה דורות בשל המסתורין שבה. כתבתי כבר בעבר בנושא זה, והשנה נזדמן לי מבט חדש על הנושא – פתרון אפשרי של התעלומה - ואני מבקש לחלוק אותו, ברשותכם, עם הרבים.
הדיון הוא ארוך, ולכן אחלקנו לחלקים:
המסתורין שבפרשה – בעיני חז"ל.
דיני הפרשה – מסוכם על פי במדבר חוקת, יט א-כב
הטעם של פרשת פרה אדומה, לפי הצעת של חוקרי מקרא (כן, כן, לפעמים יש שם דברים טובים...).
למי שאין זמן לקרוא הכל, אני ממליץ לקרוא רק את המסקנות המסומנות, ואם אין אפילו זמן לזה – את הפסקה האחרונה, המסומנת כולה בצבעים מרהיבים. מי שרוצה לברר מה המקור למסקנות, יוכל לעיין בשאר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/7/2005 17:08
בס"ד:
לאלי_כין:
כמדומני שלא הבנת את דבריי כתבתי במפורש שחז"ל ידעו את הטעם הנסתר של פרה אדומה,אבל עדיין לא קבלו רשות מהמשמים לגלות כי עד שנת הר"נ היה אסור לגלות סתרי-תורה ומשנת ת"ר הותר לגלות וכמ"ש מהר"א אזולאי זלה"ה בהקדמת ספרו אור החמה.עש"ה.ודו"ק לכן לא גילו את סוד פרה אדומה.
ולפי הרש"ר הירש זצ"ל ישנם מצוות שאין להם טעם
השמעיות ובכל זאת עלינו לקיימם,וזהו בדיוק כמ"ש לעיל
בשם הכוזרי לרבנו יהודה הלוי זצ"ל.
נשלח ב-12/7/2005 09:41
באופן כללי נראה לי שהאשכול נוגע בנקודה נכונה.
עולם הקדש הוא עולם פנימי שיועד לעם ישראל כדי שיוכל להתקשר לקב"ה באופן ממשי ובר תוקף גם בעולם שכבול למסגרות חומריות (שזה קיים בעצם מאז יציאת מצרים ועד ימינו אנו במינון כזה או אחר). [מן הראוי לציין מפורשות שבענין זה יש חילוק מסוים בשונה מדעת הרמב"ם בנידו]
עם זאת עולם הקודש לא יכול ולא אמור להקיף את כל מסגרת החיים של האדם והעם במסגרת העולם .(אולי חוץ מכהן גדול, ובמינונים יורדים גם אצל כהני הדיוט ולויים) באשר תפקיד העם להתקיים בתוככי העולם החומרי ולהחדיר לתוכו נורמות חיים אחרות בשלל תחומים. (משפט, מוסר, משפחה , מלכות [פוליטיקה בלע"ז] כלכלה ועוד ועוד)
איך שלא יהיה יש נקודה בה שתי המסגרות האלו נפגשות.
נקודת המוות מעמידה את שתי המסגרות האלו כבטילות וחסרות משמעות, באשר שתיהן סופן לגווע ולהיעלם כלא היו, אדם שמת (או חברה שנחברת וכד' במובן כולל יותר)
מאבד את שתי ההקשרים האלו לעולם הזה, בין אם שיקע את כולו בעולם הקדש ועשה בו נפלאות, ובין אם פעל בעולם החול ועשה ותיקן בו הרבה, עד שנראה ש"הכל הבל" "ומותר האדם מן הבהמה אין"...
כאן נכנסת "חוקת התורה", ומוצאת את הקשר בין שתי העולמות האלו שנמצאות ב"תוך החיים" של היהודי, כאשר אכן סוף שתיהם להתבטל אל "חוקת התורה", גם ל"עולם הקודש" אין ערך בזכות עצמו, וגם למצוות ש"בעולם החול" לא , שניהם מערכות מצוות שנועדו כדי להחדיר מגמות של התורה אל תוך העולם הזה, ובתור שכאלה אינן בטלים גם כאשר כל המסגרת האנושית בטלה, שהרי תכליתם אינה לקיים את העולם הזה,
אלא להוביל אותו (ואת האדם ביחוד) למציאות אחרת כזו שתוכל להתקיים רק אחרי שהמסגרות הנוכחיות של העולם יתבטלו מקיומם הנוכחי.
את ההכרה הזו באה הפרה האדומה לקיים.
היא מטהרת את הטמאים כי הם מתבטלים כלפיה,
ומטמאת את הטהורים כי הם פועלים ופעילים כלפיה.
ואפשר (וראוי לחכם) לדקדק יותר בפרטי הדינים, ואכ"מ.
בברכת "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
נשלח ב-11/7/2005 22:47
שי98 אתה אומר דבר והיפוכו
ברור לך שחז"ל ידעו טעם למצוה אבל מהשמים לא גילו אותו?
כל רעיון מצוות פרה אדומה שנקבל מצוות ללא שאלת הטעם וחז"ל ידעו טעם נסתר שאסור לגלות?
אתה פוסח על שני הסעיפים.
לדעתי בדומה לסוף דברך העיקר הינו שיש מצוות שקשה מאוד לתת להם טעם ויש לקיימם רק בגלל הצווי הא-והי ללא התייחסות לשאלות הסבר.
באופן כללי לגבי נתינת טעמים למצוות, בעיקר בשיטת הרמב"ם, יש לדעתי להדגיש שהרמב"ם מפרט את טעמי המצוות בספר המחשבה מו"נ, ובו הוא מסביר הסברים שקשורים למציאות היסטורית, ומתעלם מהם כמעט לחלוטין בספר ההלכה משנה-תורה.
כיוון שבריא לי שזהו אותו כותב, ואותו רמב"ם - [לכל המפקפקים]. לא ניתן אלא ללמוד מכך ששאלות טעמי המצוה -והסיבות מדוע נחקקה כל מצוה מנותקות משאלת הקיום של המצוה.
שתי שאלות נפרדות אלו עונות על צרכים שונים של יהודי שומר תורה ומצוות ולא פוגעות אחת בשניה. לכן אין מקום, בשיטת הרמב"ם, לטענה מהסוג: הסבר הסטורי מכיל בתוכו אפשרות לבטל מצוה בגלל שינוי היסטורי.
אין קשר בין קיום המצוות בפועל לטעמים מדוע נקבעו מצוות אלו, אין גם קשר בין שינוי היסטורי לביטולם.
הפרדה מוחלטת זאת הינה עיקר שיטת הרמב"ם והיא המאפשרת לחיות בשלום גם עם משנה תורה וגם עם מו"נ. ולחיות את העיקרון ההלכתי שזו התורה לא תשתנה לעולם גם לא על ידי התגלות א-והית עתידית [לשיטת הרמב"ם כמובן].
דוגמא לעקרון זה ברמב"ם, דווקא בספר משנה תורה, בסוף ספר עבודה ולפני ספר קורבנות:
"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו...
וכל הקורבנות כולן מכלל החוקים הן אמרו חכמים שבשביל עבודת הקורבנות העולם עומד..." [הלכות מעילה פרק שמיני]
הקורבנות בכלל החוקים? אבל יש להם הסבר ממדרגה שניה לפי החלוקה של הרמב"ם במו"נ מצוות שהינם בעלי צורך להרחיק האדם מדעה ממחשבה או מדרך חיים שגויה של ע"ז.
אלא הרמב"ם רומז כאן שקקיום מצוות הקורבנות לדורות בעולם ללא עבודה זרה כלל הינו חוק! מצוה ללא הסבר ויש לקיימה לנצח, ולשאוף לכך. למרות שהמציאות שבגללה נחקק חוק זה השתנתה לטובה, כפי שמעיד הרמב"ם עצמו את השיפור מפולחן מעשי לפולחן בפה.
מיימוני
לשיטת הפרשנות שלך מדוע נכתבה פרשה זו כאן בספר במדבר ולא בפרקי הטהרה או הקורבנות בספר ויקרא?
לדעתי יש כאן מסר חשוב של התורה בדבר היחס לאירועים ההיסטורים של דור המדבר.
פרשת פרה אדומה הינה הקו המעביר מסיפורי השנה השניה לסיפורי שנת הארבעים. כפי שאמרו חז"ל 38 שנה לא היה דיבור אל משה ולא קרה שום דבר המצריך התייחסות של התורה.
אבל כיצד בכל זאת מתייחסת התורה לשנים אלו היא מלמדת אותנו דיני היטהרות מטומאת מת!
כל מה שעשו בנ"י בשנים אלו מבחינת התורה הינו למות - דור חוטאי המרגלים.
ולכן כאשר חוזרת התורה לספר את שנת ה40 היא פותחת קודם כל בצורך להיטהר מאירועי 38 השנים ולהיטהר מטומאת המתים שדווקא במחנה.
"הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור"
נשלח ב-11/7/2005 19:38
בס"ד
אין לי ספק בכך שחז"ל ידעו את הסוד של פרה אדומה רק שהיה אסור עדיין לגלות את טעם סוד פרה אדומה כי לא קיבלו רשות משמים על כך,וידוע שדברי חז"ל בנויים על החכמה הפנימית וכמ"ש מהר"ל מפראג זצ"ל בהרבה מקומות ומכללם בנצח ישראל חידושי אגדות דרך חיים ועוד...וידועים דברי הזהר שכל תלמודא על רזין דאורייתא,והביאו מוהרח"ו בהקדמתו לס' עץ חיים ושלמה המלך לא השיג את סוד פרה אדומה כמ"ש "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" ,וראיתי בענף יוסף על מדרש תנחומא שהביא בשם רבנו בחיי "והיא רחוקה" בגימטריא פרה אדומה ויוצא מזה שלא גילה ה' את סוד פרה אדומה.
ומצוות מוכיחה כי עלינו לקיים את מצוות ה' מפני ציוי ולא בגלל שאנחנו מבינים את טעם המצוה אלא זאת חקה שאין עליה עוררין שכך רצון ה' בדבר,ולא רק מצוה זו מעררין עליה אומות העולם אלא גם שעטנז וכלאיים כמ"ש רש"י בפרשת חקת על החומש ולמעשה ראיתי בס' שערי אורה שכ' שאדם יקיים גם המצוות שהם משפט כמו החקה כלומר מפני חק ה'.וגם הכוזרי
לריה"ל מביא בעניין מצוות שמעיות ומצות שכליות שאדם יקיים את המצוות השכליות שיש בהם טעם כמו המצוות השמעיות שאין בהם טעם.
מתי כבר תקליד את ההברקה שתוריד את הכותבים המרחפים לקרקע מוצקה.
נשלח ב-10/7/2005 21:26
עד שיש מצוה אחת, שבאה להוכיח את הצורך לפעמים באמונה פשוטה, וזהו לכאורה גם טעמה של מצוה זו וכדצידד מיימוני, אתם רוצים לעקרה?
וביותר, שכבר נתבאר בזה גם ענין מטמא טהורים ומטהר טמאים, שכן האמונה הפשוטה מטהרת את פשוטי העם, ו"מטמאת" את נבוני המדע היכולים לחקור ולתור בשכלם ולמצוא טעם לכל דבר!
והרי זהו סוד ענינה של מצוה זו, ולמה לקלקל סוד זה בדברים רחוקים?
נשלח ב-10/7/2005 21:15
בס"ד
עניין פרה אדומה הוא סוד עץ הדעת טוב ורע אשר מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.
והסביר מהר"י פתייה בס' מנחת יהודה כי הוא ענין כמו שאדם חולה לוקח תרופה שמרפא אותו ואם אדם בראי יקח תרופה יהיה חולה.ודפח"ח.
לגוי של ימינו בדומה לגוי של רבי יוחנן בן זכאי גם אישה הנאסרת לבעלה בימי נידתה גם מעבר לימים שבהם היא רואה דם ממש ולאחר מכן טובלת וכו' יראה כמנהג מוזר ומתמיה.
והאיסור לבוא על נידה מבוסס אף הוא בסופו של דבר על חששות פרימיטיביים כשבימי קדם ייחסו לנידה טומאות איומות באופן דומה כפי שיוחסו לגופות.
מה היית משיב לו? (אין צורך לדחות אותו תחילה בקנה, אמור מייד את שאתה משיב לתלמידיך )
נשלח ב-10/7/2005 16:56
הלא זה כבר נכלל בהסבר הרמב"ם הכללי על קרבנות, שהרי פרדה אדמוה בכלל קרבנות, ומה החידוש.
בכלל הרמב"ם יש לו שני ביאורים, א' שסיפורי התורה הם חלומות וב' שהקרבנות הם בגלל גמילה, ובא מיימוני ומחילם על כל התורה כולה.
נשלח ב-10/7/2005 16:51
לא לקרוא את דבריו בעיון זה בזבוז...
(מחקתי את החתימה...)
נשלח ב-10/7/2005 16:46
לפחות זה מראה שקראת את דבריו בעיון..
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
נשלח ב-10/7/2005 16:33
אני מבקש להסב תשומת לב הקוראים שבראשית דבריו החליף הרב מיימוני בטעות בין רבן יוחנן בן זכאי לרבו גמליאל.
(ההערה מתפרסמת כיוון שהרב מיימוני אינו יכול לתקן כרגע בפנים)
(מחקתי את החתימה...)
נשלח ב-10/7/2005 14:14
ושוב תחזור השאלה הנצחית, א"כ מה טעם לצפות לחידושה של מצווה זו?
)
