| נשלח ב-11/7/2005 19:26 |
 |
| |
סודה של פרה אדומה פרשת חקת
בס"ד:
כתב מיימוני:
כל הלומד את פרשה פרה אדומה מתרשם ממנה שיש בה מסתורין. כלומר, משהו מופלא שאינו ברור ועושה רושם שיש בו גדולות ונצורות.ראשית,טומאת מת וטומאה בכלל –והטהרה מהן.מה הן ומדוע הן? שנית,אופן העשיה של הפרה,(ובחירתה של פרה אדומה,נדירה כל כך),דווקא. שלישית,הדינים הסותרים בדיני פרה,שמצד אחד היא מסייעת לטהרה ומצד שני היא מטילה טומאה על העוסקים בה.
תחושת המסתורין הזו,לסוגיה,משתקפת במדרשי חז"ל,וכולם נמצאים במדרש "במדבר רבה" (העתקתי,כרגיל,מתוך פרוייקט השו"ת).
במדבר רבה (וילנא) פרשה י"ט
א.שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי:
אילין עובדייא דאתון עבדין (=המעשים האלו שאתם עושים) נראין כמין כשפים.
אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין,
ואתם אומרים לו טהרת!?
אמר לו:לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך?
אמר לו:לאו
ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו הן.
א"ל:ומה אתם עושין לו?
אמר לו:מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת.
א"ל:ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך.
כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה י"ג)"וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". מזין עליו מי נדה והוא בורח.
לאחר שיצא,אמרו לו תלמידיו:רבינו לזה דחית בקנה.לנו מה אתה אומר?
אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה.
ב.רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן דכתיב בהן חקה אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה אדומה אשת אח דכתיב (ויקרא יח) ערות אשת אחיך וגו' ובלא בנים יבמה יבא עליה וכתיב בערות אשת אח (שם /ויקרא/ יט) ושמרתם את כל חקתי וכלאים (דברים כב) לא תלבש שעטנז וסדין בציצית מותר וכתיב ביה חוקה את חקותי תשמרו, שעיר המשתלח דכתיב (ויקרא טז) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו והוא עצמו מכפר על האחרים וכתיב ביה והיתה זאת לכם לחקת עולם פרה מנין דתנן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים והיא גופה מטהרת בגדים וכתיב בה חקה זאת חקת התורה.
ג.אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי על כל דבר ודבר שהיה אומר הקב"ה למשה אומר לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לו משה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר לו הקב"ה באותה שעה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא במה תהא טהרתו לא השבתיך זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת.
ד.ויקחו אליך פרה אדומה א"ר יוסי ברבי חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה
(הציטוטים אינם לפי סדר המדרש,אלא לפי הסדר שנוח לי כאן).
מה אומרים המדרשים:
מדרש א' מראה לנו,דרך שאלתו של הגוי,את אחד הגורמים המתמיהים בדיני פרה אדומה.הרי הם נראים כמין מגיה – כשפים.ואין דבר מנוגד לתורה כמעשי כשפים,ואף הגוי מבין זאת.
רבן גמליאל מציע שתי תשובות:האחת היא שאכן כך הוא סדר העולם,שצריך לגרש את הרוחות הרעות ואת הטומאה באמצעים מגיים והדומים להם.תשובה זו מתקבלת על דעתו של הגוי,אך היא נדחית בידי תלמידיו,ואף רבן גמליאל מודה להם בשתיקתו לשאלתם שאכן כך הוא,שאין זו התשובה האמיתית. התשובה האמיתית,לדבריו,היא הטרונומיה מוחלטת.כך רצה ה'.כמובן, החסרון היחיד בתשובה נפלאה זו הוא שאין זה מסביר מדוע דווקא כך רצה ה' כאן,ולא באופן אחר.תשובה שמסבירה הכל אינה מסבירה,בעצם,מאומה.אך יתכן להעמיס בדברים שכאן, בפרשת פרה אדומה,המטרה היא להמחיש את היסוד ההטרונומי, האי-רציונלי או הא-רציונלי,שיש בדיני התורה.
המקור ב' מראה לנו את הסתירה המפורסמת בדינים.כיצד הפרה מטהרת ומטמאת גם יחד? לדברי ר' יהושע,זו סיבה מספקת כדי ש"יצר הרע ישיב עליהן".עם זאת,קושיה כזו קיימת גם לגבי דינים אחרים בתורה,כמו כלאים,אשת אח לייבום ושעיר המשתלח.השאלה נותרת ללא תשובה.
המקור ג' מראה לנו כי גם משה הופתע לנוכח פרשת פרה. הוא ציפה לטהרה עבור טומאת מת,אך התשובה חרגה ממה שהיה צפוי להאמר.
המקור ד' מראה לנו כי,אולי בניגוד לרבן גמליאל,יש הסבר לפרשת פרה אדומה.אך ההסבר הזה–שלא מבואר היכן יש לחפשו – הינו סוד,ורק משה רבנו זכה לגלותו.(בתלמוד נחלקו רב ושמואל שמא אף שלמה המלך ידע את הסוד הזה).
ציינתי שאלות נוספות שמעוררים דיני טומאה וטהרה,כמו השאלה על טיבם בכלל,מדוע הם ולמה הם.אך השאלות הללו אינן מעסיקות את המדרש. לפחות לא כאן.מעבר לכך,אנו רואים כי חז"ל,בהקשרים שונים ושמא בנסיבות שונות, הוטרדו באותן שאלות שלנו.עם זאת,התשובות שלהן,שנאמרות בלשון קצרה, מכסות טפח ומעוררות טפחיים של שאלות.
לפיכך,השאלות שנרצה לעסוק בהן (מבין כל השאלות) הינן:
א.מדוע הטהרה מושגת על ידי מעשים מוזרים הנראים כמעשי כשפים?
ב.מדוע יש סתירה בדיני פרה,שהיא מטהרת מכאן ומטמאת מכאן?
חז"ל עצמם מביאים בחשבון שלושה הסברים,דוחים אחד, ונשארים עם שנים:
1.הטומאה והטהרה הן באמת מעין מגיה שהתורה התירה.
2.אין טעם לדיני פרה אדומה,ואין זו אלא קביעה הטרונומית.
3.יש טעם,והוא נסתר,ונגלה רק למשה רבנו.
בקביעה (3) אין שום רמז שמפנה אותנו באיזה כיוון יש לחפש אחרי ההסבר.ספק אם ניתן אפילו לטעון שהמדרש מראה שמדובר בסוג הסבר שניתן לניסוח מילולי.לא ברור לי אם הניתוח והסיווג של סוגי הסברים היה קיים בתודעתם של חז"ל (להבדיל מהשיטות שניתן לייחס להם,כדרך הלימוד בכל מקום)אמנם,מכך שיש נסיון לטעון ששלמה גם הוא ידע את הסוד,נראה שמדובר בכל זאת בסוג של "חכמה",אך יש לברר מה מקיף מושג זה אצל חז"ל.
כפי שנראה בהמשך,הפתרון שאציע,בהתבסס על מחקר המקרא המודרני,קרוב יותר לרמב"ם ולרוחו אך אפשר למצוא מעין מקור לזה גם בדברי חז"ל כאן.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1460349
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2005 21:41 |
|
| |
בס"ד
בשבילי הפרשה:
"דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה" וגו' (י"ט,ב').
הענין של פרה אדומה הוא, על פי דברי ר' משה הדרשן (ומקורו בבמדב"ר פי"ט ח'),לכפר על עון העגל: "תבוא האם ותקנח צואת בנה".אך צריכים להבין איך מצות פרה אדומה היא תשובת המשקל על חטא העגל.
ויש לומר דהנה בעגל מצינו שעל משה רבינו ע"ה שהתורה הקדושה קראתו "משה איש האלקים" (דברים לג, א) עליו אמרו "כי זה משה האיש" (שמות לב, א), הכחישו את האלקות שבו וחשבוהו לאיש גרידא, ולהבדיל על העגל אמרו "אלה אלהיך ישראל" (שם פסוק ח), נמצא שבעגל חטאו לטהר טמאים ולטמא טהורים, לכן בא התיקון שבאותו הדבר שחטאו, בו יקיימו מצוה, "לטהר טמאים ולטמא טהורים, באומר קדוש" (פייט לפר' פרה), לפי מה שאומר הקב"ה, ולא להיפוך. ירבה תורה - וואידיסלב
אדם כי ימות באוהל (יט, יד).
דרשו חכמינו ז"ל "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". ומטעם זה אמרו חכמינו ז"ל (נדרים פא:) הזהרו בבני עניים. ולמה לא תצא תורה אף מבני עשירים, יש לומר דבני עניים הואיל שלומדים מתוך דוחק שכיח בהם יותר תורה וכמבואר (בשולחן ערוך הלכות תלמוד תורה) דאין התורה מתקיימת באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא באלו שממיתין עצמן עליה. וכמו שדרשו חכמינו ז"ל דהתורה מתקיימת במי שממית עצמו עליה,וזה שכיח יותר בבני עניים מבבני עשירים שהרגלו בתענוגים וכמו שאמר שלמה (קהלת ב', ט')"אף חכמתי עמדה לי".ודרשו חכמינו ז"ל חכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי.
אולם חוץ מטעם זה יש לומר גם טעם אחר,והוא,דאדם שיש לו צער באיזה ענין,אזי הקב"ה מרחם עליו בענין אחר שלא יהיה לו צער ח"ו בכל ענינים,ולכן על פי רוב מצוי יותר בעניים שיהיה להם בנים מחוכמים בעלי שכל ויהיו מוכשרים להבין תורה ומשל ומליצה,כיון שיש לו צער בעניני פרנסה שוב אין הקב"ה רוצה לצערו אף בזה שלא יהיה לו בנים בעלי שכל,רק אדרבה הקב"ה משפיע לו שיהיה לו איזה שמחה ותענוג נגד הצער שהוא מקבל במה שהוא עני, ולכן הקב"ה נותן לו בנים בעלי שכל ראויים ומוכשרים לקבל תורה, ולכן אמרו חכמינו ז"ל "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" בני עניים דייקא. זהב שבא -מהרש"ג
ויראו כל העדה כי גוע אהרן (כ"א,כ"ט).
שנסתלקו ענני כבוד (רש"י).
פילוסוף אחד שאל את רבי ישראל מרוז'ין:מדוע היו ענני כבוד בזכות אהרן דוקא,ועל שום מה נקראו ענני כבוד?
הסביר לו הצדיק:חוקי הטבע מאשרים,כי האדים שיוצאין מפיות שני אוהבים,מתחברים באויר.אהרן היה רודף שלום ומרבה שלום,בהשפעתו אהבו כל ישראל איש את רעהו,ומן האדים שעלו מפיות ששים רבוא ונתחברו יחדיו,נוצרו ענני הכבוד...הדבר היה אמנם בזכות אהרן-אך הוסיף כבוד גם לישראל.אשרי העם שכה הוא מאוהב...ממעינות הנצח זצ"ל
פורסם בקישור הבא:
http://www.ashlag.org/default.asp
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2005 17:31 |
|
| |
בס"ד:
תגובת איש ציפור:
באופן כללי נראה לי שהאשכול נוגע בנקודה נכונה.
עולם הקדש הוא עולם פנימי שיועד לעם ישראל כדי שיוכל להתקשר לקב"ה באופן ממשי ובר תוקף גם בעולם שכבול למסגרות חומריות (שזה קיים בעצם מאז יציאת מצרים ועד ימינו אנו במינון כזה או אחר). [מן הראוי לציין מפורשות שבענין זה יש חילוק מסוים בשונה מדעת הרמב"ם בנידון]
עם זאת עולם הקודש לא יכול ולא אמור להקיף את כל מסגרת החיים של האדם והעם במסגרת העולם .(אולי חוץ מכהן גדול, ובמינונים יורדים גם אצל כהני הדיוט ולויים) באשר תפקיד העם להתקיים בתוככי העולם החומרי ולהחדיר לתוכו נורמות חיים אחרות בשלל תחומים. (משפט, מוסר, משפחה , מלכות [פוליטיקה בלע"ז] כלכלה ועוד ועוד)
איך שלא יהיה יש נקודה בה שתי המסגרות האלו נפגשות.
נקודת המוות מעמידה את שתי המסגרות האלו כבטילות וחסרות משמעות,באשר שתיהן סופן לגווע ולהיעלם כלא היו,אדם שמת (או חברה שנחברת וכד' במובן כולל יותר)
מאבד את שתי ההקשרים האלו לעולם הזה,בין אם שיקע את כולו בעולם הקדש ועשה בו נפלאות,ובין אם פעל בעולם החול ועשה ותיקן בו הרבה,עד שנראה ש"הכל הבל" "ומותר האדם מן הבהמה אין"...
כאן נכנסת "חוקת התורה",ומוצאת את הקשר בין שתי העולמות האלו שנמצאות ב"תוך החיים" של היהודי, כאשר אכן סוף שתיהם להתבטל אל "חוקת התורה",גם ל"עולם הקודש" אין ערך בזכות עצמו,וגם למצוות ש"בעולם החול" לא,שניהם מערכות מצוות שנועדו כדי להחדיר מגמות של התורה אל תוך העולם הזה,ובתור שכאלה אינן בטלים גם כאשר כל המסגרת האנושית בטלה,שהרי תכליתם אינה לקיים את העולם הזה,
אלא להוביל אותו (ואת האדם ביחוד) למציאות אחרת כזו שתוכל להתקיים רק אחרי שהמסגרות הנוכחיות של העולם יתבטלו מקיומם הנוכחי.
את ההכרה הזו באה הפרה האדומה לקיים.
היא מטהרת את הטמאים כי הם מתבטלים כלפיה,
ומטמאת את הטהורים כי הם פועלים ופעילים כלפיה.
ואפשר (וראוי לחכם) לדקדק יותר בפרטי הדינים,ואכ"מ.
בברכת "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1460349
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2005 17:22 |
|
| |
בס"ד:
לאלי_כין:
כמדומני שלא הבנת את דבריי כתבתי במפורש שחז"ל ידעו את הטעם הנסתר של פרה אדומה,אבל עדיין לא קבלו רשות מהמשמים לגלות כי עד שנת הר"נ היה אסור לגלות סתרי-תורה ומשנת ת"ר הותר לגלות וכמ"ש מהר"א אזולאי זלה"ה בהקדמת ספרו אור החמה.עש"ה.ודו"ק לכן לא גילו את סוד פרה אדומה.
ולפי הרש"ר הירש זצ"ל ישנם מצוות שאין להם טעם
השמעיות ובכל זאת עלינו לקיימם,וזהו בדיוק כמ"ש לעיל
בשם הכוזרי לרבנו יהודה הלוי זצ"ל.
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1460349
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2005 17:02 |
|
| |
בס"ד:
תגובת אלי_כין:
שי,אתה אומר דבר והיפוכו
ברור לך שחז"ל ידעו טעם למצוה אבל מהשמים לא גילו אותו?
כל רעיון מצוות פרה אדומה שנקבל מצוות ללא שאלת הטעם וחז"ל ידעו טעם נסתר שאסור לגלות?
אתה פוסח על שני הסעיפים.
לדעתי בדומה לסוף דברך העיקר הינו שיש מצוות שקשה מאוד לתת להם טעם ויש לקיימם רק בגלל הצווי הא-והי ללא התייחסות לשאלות הסבר.
באופן כללי לגבי נתינת טעמים למצוות,בעיקר בשיטת הרמב"ם, יש לדעתי להדגיש שהרמב"ם מפרט את טעמי המצוות בספר המחשבה מו"נ,ובו הוא מסביר הסברים שקשורים למציאות היסטורית,ומתעלם מהם כמעט לחלוטין בספר ההלכה משנה-תורה.
כיוון שבריא לי שזהו אותו כותב,ואותו רמב"ם-[לכל המפקפקים].לא ניתן אלא ללמוד מכך ששאלות טעמי המצוה -והסיבות מדוע נחקקה כל מצוה מנותקות משאלת הקיום של המצוה.
שתי שאלות נפרדות אלו עונות על צרכים שונים של יהודי שומר תורה ומצוות ולא פוגעות אחת בשניה. לכן אין מקום, בשיטת הרמב"ם,לטענה מהסוג:הסבר הסטורי מכיל בתוכו אפשרות לבטל מצוה בגלל שינוי היסטורי.
אין קשר בין קיום המצוות בפועל לטעמים מדוע נקבעו מצוות אלו,אין גם קשר בין שינוי היסטורי לביטולם.
הפרדה מוחלטת זאת הינה עיקר שיטת הרמב"ם והיא המאפשרת לחיות בשלום גם עם משנה תורה וגם עם מו"נ.ולחיות את העיקרון ההלכתי שזו התורה לא תשתנה לעולם גם לא על ידי התגלות אל-והית(כצ"ל)עתידית [לשיטת הרמב"ם כמובן].
דוגמא לעקרון זה ברמב"ם, דווקא בספר משנה תורה, בסוף ספר עבודה ולפני ספר קורבנות:
"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו...
וכל הקורבנות כולן מכלל החוקים הן אמרו חכמים שבשביל עבודת הקורבנות העולם עומד..."[הלכות מעילה פרק שמיני]
הקורבנות בכלל החוקים? אבל יש להם הסבר ממדרגה שניה לפי החלוקה של הרמב"ם במו"נ מצוות שהינם בעלי צורך להרחיק האדם מדעה ממחשבה או מדרך חיים שגויה של ע"ז.
אלא הרמב"ם רומז כאן שקקיום מצוות הקורבנות לדורות בעולם ללא עבודה זרה כלל הינו חוק! מצוה ללא הסבר ויש לקיימה לנצח, ולשאוף לכך. למרות שהמציאות שבגללה נחקק חוק זה השתנתה לטובה, כפי שמעיד הרמב"ם עצמו את השיפור מפולחן מעשי לפולחן בפה.
מיימוני
לשיטת הפרשנות שלך מדוע נכתבה פרשה זו כאן בספר במדבר ולא בפרקי הטהרה או הקורבנות בספר ויקרא?
לדעתי יש כאן מסר חשוב של התורה בדבר היחס לאירועים ההיסטורים של דור המדבר.
פרשת פרה אדומה הינה הקו המעביר מסיפורי השנה השניה לסיפורי שנת הארבעים. כפי שאמרו חז"ל 38 שנה לא היה דיבור אל משה ולא קרה שום דבר המצריך התייחסות של התורה.
אבל כיצד בכל זאת מתייחסת התורה לשנים אלו היא מלמדת אותנו דיני היטהרות מטומאת מת!
כל מה שעשו בנ"י בשנים אלו מבחינת התורה הינו למות-דור חוטאי המרגלים.
ולכן כאשר חוזרת התורה לספר את שנת ה40 היא פותחת קודם כל בצורך להיטהר מאירועי 38 השנים ולהיטהר מטומאת המתים שדווקא במחנה.
"הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור".
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1460349
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2005 19:40 |
|
| |
בס"ד
אין לי ספק בכך שחז"ל ידעו את הסוד של פרה אדומה רק שהיה אסור עדיין לגלות את טעם סוד פרה אדומה כי לא קיבלו רשות משמים על כך,וידוע שדברי חז"ל בנויים על החכמה הפנימית וכמ"ש מהר"ל מפראג זצ"ל בהרבה מקומות ומכללם בנצח ישראל חידושי אגדות דרך חיים ועוד...וידועים דברי הזהר שכל תלמודא על רזין דאורייתא,והביאו מוהרח"ו בהקדמתו לס' עץ חיים ושלמה המלך לא השיג את סוד פרה אדומה כמ"ש "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" ,וראיתי בענף יוסף על מדרש תנחומא שהביא בשם רבנו בחיי "והיא רחוקה" בגימטריא פרה אדומה ויוצא מזה שלא גילה ה' את סוד פרה אדומה.
ומצוות מוכיחה כי עלינו לקיים את מצוות ה' מפני ציוי ולא בגלל שאנחנו מבינים את טעם המצוה אלא זאת חקה שאין עליה עוררין שכך רצון ה' בדבר,ולא רק מצוה זו מעררין עליה אומות העולם אלא גם שעטנז וכלאיים כמ"ש רש"י בפרשת חקת על החומש ולמעשה ראיתי בס' שערי אורה שכ' שאדם יקיים גם המצוות שהם משפט כמו החקה כלומר מפני חק ה'.וגם הכוזרי
לריה"ל מביא בעניין מצוות שמעיות ומצות שכליות שאדם יקיים את המצוות השכליות שיש בהם טעם כמו המצוות השמעיות שאין בהם טעם.
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1460349
|
|
|
|
|
|
