לא אומרים ביצה.

בר בי רב

<"בקשר להקדמתו של היש"ש (ואגב, קשה לי עם סגנון כזה של בקורת כלפי אדם גדול כיש"ש) יש המפקפקים באוטנטיות של מכתבו של הרמב"ם לבנו וטוענים כי הוא מזוייף, האם תוכל להרחיב בנושא?">

ראה ראיות לזיוף, ב"אגרות הרמב"ם", מהדורת יצחק שילת, (הוצאת שילת-מעלה אדומים תשנ"ה), עמודים תרצז-תרצט.

אם אין לך גישה לספר, באם תשלח לי לתיבה האישית, כתובת דוא"ל, אסרוק עבורך בל"נ את דבריו.

מסיכומו של הרב שילת, (סוף עמוד תרצח):

"לסיכום, נראה בבירור כי "צוואה", זו אינה אלה בדיה ספרותית מתקופת הפולמוס של כתבי הרמב"ם, שנתחברה ע"י "משכיל" ספרדי ממעריצי הרמב"ם והראב"ע, אשר שמר טינה לצרפתים מחד, ולחלק מיהודי צפון אפריקה מאידך, ודבר אין לה עם הרמב"ם".

בהערה שם:

"יש להצטער על שגדול כהמהרש"ל, בהקדמת ספרו "ים של שלמה" לבבא קמא, הלך "שולל" אחר "איגרת" זו, (למרות שרמז לפקפוקו במהימנותה), וכתב מה שכתב".

__________________________

אתנחתא

<"לא עיינתי כעת האם יתכן שבזה נחלקו שתי המסורות דכא בא' או בה' ואולי כבר כתבו על זה)">


צדקת, כבר כתבו על זה.

הרב דוד פרידמן, (אב"ד פינסק-קרלין, שבתחילה היה מ"חובבי ציון", אך "חזר בשאלה"), כתב בספרו שו"ת שאילת דוד חלק יו"ד סימן י, (דבריו מובאים גם ב"אוצר הפוסקים", לשו"ע אהע"ז, סימן ד סעיף א, הערה בעמוד 208 טור א):

"... איך לכתוב בס"ת פצוע דכא אם דכא בא' או דכה בה' כאשר בזה נפלה מחלוקת גדולה בין בעל המסורה

תשובה:

בדבר זה נחלקו הבבלי והירושלמי, ביבמות דבמשנה דף ע' א' קתני: ואיזהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים, ואפילו אחת מהן, וכרות שפכה כל שנכרת הגיד וכו', ובירושלמי שם בהלכה ב': פצוע הייתי אומר עינו כו' ת"ל דכא שבא בין עקוביו. אמר ר' חגי קומי ר' יוסי: אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב, אלא ביציו בלבד, והנה מזה הירושלמי נראה שמפרש לקרא הכי: פצוע שם הפסול, ודכא שם האבר שבו מדבר, שאם נפצע פסול מלבוא בקהל, ויהי' הפירוש שנפצע האבר ששמו דכא, [בעבור שפלותו שהוא נמוך מכל אברי האדם], וכרות שפכה: שם הפסול הוא כרות, ושם האבר הוא שפכה, ר"ל שע"י כריתה נעשה ממקלח לשופך, [כמסקנת הבבלי דף ע"ה ב'], וזה הגיד, או ששמו שפכה מחמת שפיכתו, ואמרינן דזה גיד, מדסמכיה לדכא, שדכא כבר הכריח שהוא מאברי הלידה, [ולדברי הירושלמי מתורץ קושיית הרשב"א בהמשנה, אמאי לא מפרש איזהו דכא? כיון שלהירושלמי לא הוזכר כלל שם פסול דכא כלל, וכן אין מקום לקושיית התוס' שם דף ע"ה א' ד"ה כרות שפכה כו': תימא לר"י כו' הא אמרינן בגמרא פצוע בכולן דכא בכולן כו' ודו"ק], ולפי סברת הירושלמי, דדכא הוא כינוי להביצים על שם שפלותן, יוכרח לכתוב דכא בא', כמו ואת דכא ושפל רוח, אבל בהבבלי דף ע"ה ב' גרסינן: אמר רבא, פצוע בכולן, בין שנפצע הגיד, ובין שנפצעו הביצים, בין שנפצעו חוטי הביצים, דך בכולם בין שנידוך הגיד כו' כרות בכולן כו', ר"ל, שמפרש לקרא פצוע דכא וכרות, כולם שמות המקולקלים שנעשו באברי הלידה, שפוסלין אותו מלבוא בקהל, ר"ל, שנעשה באברי הלידה קלקול פציעה או דיכה או כריתה, ושפכה הוא תואר לכל אברי הלידה, שהם ע"י שלשה הקלקולים האלו, פצוע דכה כרות נעשה הגיד ממקלח לשופך...".

נישטאיך

הסברו של התפא"י הוא אכן יפה ומקורי, אך אין כוחו אלא בתור רעיון , אך ודאי שאין שאין הדבר בדוק מבחינה הסטורית, אלא רק בתור הסבר רטרואקטיבי.
ואני סבור שגם לתפא"י עצמו לא הייתה יומרה שהדבר מדוייק מבחינה עובדתית.

(אגב, אתה ודאי יודע שרובם של ההסברים והתירוצים בנוסח הזה הם כאלה.)

בקשר להקדמתו של היש"ש (ואגב, קשה לי עם סגנון כזה של בקורת כלפי אדם גדול כיש"ש) יש המפקפקים באוטנטיות של מכתבו של הרמב"ם לבנו וטוענים כי הוא מזוייף, האם תוכל להרחיב בנושא ?

בדק הבית

ואיך אומרים בארמית ביצה שאינה ביעי ?

יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.

בר_בי_רב

לצערי לא הבנתי את דבריך, הבנויים מסביב לתיאוריה שה"ביצים" מן הכלל יצאו.

האם יצאו ללמד על הכלל כולו או רק על עצמם?

ללשונו של המג"א (אורח חיים סימן קנו ס"ק ב) הוא: "אל יוציא דבר מגונה מפיו ולכן לא יאמר בתלמוד ביצים אלא בעים".

רק פרטים: ביצים ותלמוד.

ואילו במקור דבריו, (המהרש"ל, ים של שלמה בבא קמא פרק ד סימן יא), הלשון הוא: "ומשום הכי קבלתי מן הראשונים, שהיו נזהרים שלא לומר בתלמוד בצים, אלא בעים, וכן כל כה"ג".

פרט: ביצים, וכלל: וכן כל כה"ג.

מדוע השמיט המג"א את הכלל?

מה כלול ב"כל כה"ג" שבדברי המהרש"ל?

באם לדברי המהרש"ל חובת השינוי אינה מיוחדת לביצים, אלא לכל "כה"ג", (שהוא מגונה), למה פרט "ביצים" ולמה רק בתלמוד"?

והרי מדבריו:

"ועוד יותר. שאפי' על המותר לומר מדקדק הקב"ה במי שאינו מוציא בלשון יפה מנופה כסולת נקייה, ואעפ"י שאין זה מגונה ממש. וכמה פעמים נאמר טמאה בתורה, אפ"ה הראה הקב"ה בכבודו מדת ענוה לבשר ודם, שילמוד דרך ארץ, ויוסיף לקח, לעיין בכל מלה ומלה. ומשום הכי קבלתי מן הראשונים, שהיו נזהרים שלא לומר בתלמוד בצים, אלא בעים, וכן כל כה"ג…".


הערה לדבריו:

"הקב"ה מדקדק במי שאינו מוציא בלשון יפה מנופה כסולת נקייה".

האם גם שתי הקדמותיו לים של שלמה, (חולין וב"ק), הן בלשון יפה מנופה כסולת נקייה?

__________

ה"תפארת ישראל" דן בדברי המג"א, בפתיחת פירושו למשניות ביצה:

"המסכת הזאת קראוה האחרונים "ביעא" מדמתחלת עם מלת ביצה. אמנם למה החליפו מלת ביצה שהיא לה"ק, שבה רוב לשון המשנה, עם מלת ביעא ארמית".

לאחר שהביא את דברי המ"א דלעיל, הוא כתב:

"ובעניי לא ידענא מי סני ביצה... וברוך ה' שהאיר עיני, מדאמרינן דתלמיד אחד דרש מי ביצים אינו מכשיר, וטעו וסברו שאמר מי בצעים אינו מכשיר ונכשלו בזה, ולהכי מדאירע כבר קלקול בזה לכן הנהיגו לומר בלשון חכמים ביעא במקום ביצה כדי שלא יכשלו עוד".

אין ספק שהסברו הוא מקורי, אך לפני שאפשר לקבלו, יש לענות על מספר שאלות:

א. מתי חשבו על השינוי?

ב. באם "הראשונים" שבדברי המהרש"ל, הם ה"ראשונים" במשמעותם ה"המקובלת", מדוע לא מצאנו אצל ה"ראשונים" כל זכר לדבר?

ב. באם "הראשונים" הם ה"ראשונים" במשמעותם ה"המקובלת", מתי החלה ה"הנהגה"??

ג. אם ה"ראשונים" סיפרו על הנהגה קדומה, שהחלה בימים שבהם עוד נהגו דיני טומאה וטהרה, מדוע אין הדבר נזכר בגמרא המספרת את סיפור ה"מי ביצים", (סנהדרין דף ה עמוד ב):

"מעשה שהיה. דתניא: פעם אחת הלך רבי למקום אחד, וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה. אמר להם: מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה? אמרו לו: תלמיד אחד בא לכאן, והורה לנו מי בצעים אין מכשירין. - והוא - מי ביצים דרש להו. ואינהו סבור: מי בצעים קאמר. וטעו נמי בהא: מי קרמיון ומי פיגה - פסולין, מפני שהן מי בצעים/ביצים,ואינהו סבור: מדלגבי חטאת פסילי - אכשורי נמי לא מכשרי. ולא היא, התם לענין חטאת - בעינן מים חיים, הכא - אכשורי כל דהו מכשרי. תנא: באותה שעה גזרו: תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו".

באותה שעה גזרו "תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו", אך לא גזרו לבלבל את הביצים בביעים.

ג. מדברי הים של שלמה משמע, שהשינוי הוא רק בגלל הלשון המגונה, ולא בגלל מי ביצים.

ה. מדוע השינוי מביצה לביעא היה ידוע רק בין האשכנזים, ולא בין הספרדים, וכפי ששאל השדי חמד (כללים מערכת הלמד כלל צד).

האם לספרדים אין ביעים?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עה עמוד ב

אמר רבא: פצוע בכולן, דך בכולן, כרות בכולן. פצוע בכולן - בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים, בין שנפצעו חוטי ביצים; דך בכולן - בין שנידך הגיד, בין שנידכו ביצים, בין שנידכו חוטי ביצים; כרות [בכולן] - בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו ביצים, בין שנכרתו חוטי ביצים. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ממאי דהאי פצוע דכא באותו מקום? אימא: מראשו! אמר ליה: מדלא מנה ביה דורות, ש"מ באותו מקום. ודלמא האי דלא מנה בו דורות, דאיהו הוא דאסור, בריה ובר בריה כשר! דומיא דכרות שפכה, מה כרות שפכה באותו מקום, אף האי נמי באותו מקום.

הלבן .

"אשך" מוזכר לגבי מומי כהנים ולכן צריך לומר את המום : "מרוח אשך " .
ואילו בפסולי קהל אינו מזכיר האשך כי הפסול הפציעה והמעיכה הוא בכל , בביצים בחוטים ובגיד ומזכיר שופכה כדי ללמד ש"באותו מקום" .

תוקן על ידי - talmid - 13/07/2005 20:50:21

כן עליך אני מקשה. (על הרמב"ם קשה בלא"ה (בנוסף לקושיותץ הרמב"ן, וכי יש לנו כל המלים בעברית? הרי יש לנו רק המלים ששרדו בכתבי קדש, ובוודאי שכתבי הקדש מתבטאים בעדינות.

הלבן,

לפי הרס"ג הראב"ע גם דכא מובנה ביצי זכר ודלא כרש"י (לא עיינתי כעת האם יתכן שבזה נחלקו שתי המסורות דכא בא' או בה' ואוילי כבר כתבו על זה).

בארמית אשך נקרא "פחדין", ולפי המפרשים כבר נזכר באיוב מ, יח.

אתנחתא

הרמב"ן כבר מביא כמה דוגמאות שלא כדברי הרמב"ם.

אך אני מבין שקושייתך היא עלי ולא על הרמב"ם.

כלומר, היות ומצאנו בתורה "אשך", הרי זו ראיה שחלק זה אינו נכלל ב"אבר הבעילה בזכר".

ואכן, דומני שנפל פיתא בבירא...

ומדוע נאמר פצוע דכא, ולא אשך?

מיציץ,

האם צריך לבקש במכולת 12 ביעים ?

כשבר בי למד בחיידר, הרעבע שלו לא תרגם את הפסוק הזה...

ברבי,

לא הבנתי אותך, הרי יש בפסוק במפורש "אשך"?

נאךמלנישט: לשון נקיה ולימוד הלכות אישות [מיימוני]

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1332559

וראו לינקוקי אמשלום שם, די בהתחלה



(מחקתי את החתימה...)

ו"אמר רבי יהושוע בן לוי, לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר "מן הבהמה אשר איננה טהורה" ולא כתיב "מן הבהמה הטמאה" (פרשת נוח ז,ח. ריש פסחים)

אעתיק מש"כ בחידושי על מס' ביצה.

כתב המגן אברהם אורח חיים סימן קנו סק"ב אל יוציא דבר מגונה מפיו ולכן לא יאמר בתלמוד ביצים אלא ביעים [יש"ש ב"ק פ"ד], ולכן יש המדקדקים לקרוא למסכתין "ביעא" ולא "ביצה" .

ולכאורה תמוה הרי ביעא זה תרגום של ביצה בארמית ומאי שנא ?

ונראה לפרש על פי הרמב"ם במו"נ מביאו הרמב"ן עה"ת וז"ל "והרב אמר במורה הנבוכים (ג ח) אל תחשוב שנקרא לשוננו לשון הקדש לגאותינו או לטעותינו, אבל הוא בדין, כי זה הלשון קדוש לא ימצאו בו שמות לאבר הבעילה בזכר או בנקבה, ולא לטפה ולשתן ולצואה רק בכנוי".

ולפי"ז הדברים מאירים כי "ביעא" בארמית כוונתה לביצת התרנגולת לבדה ואינה משמשת גם כנוי לאיברי הזכר, שהרי להם יש בארמית שם עצם, משא"כ "ביצה" בלה"ק כוללת גם את איברי הזכר שהרי בלה"ק אין שמות עצם לדברים אילו רק הכנוי ביצה כולל גם אותם ולכן הוי "ביעא" לשון נקיה טפי מ"ביצה".