| נשלח ב-14/7/2005 18:30 |
 |
| |
"אורות הקודש" מול "ויואל משה"
הרבי מסטמר הוא מהדמויות החריפות, המעמיקות והחשובות ביותר במחשבה היהודית המקורית במאה העשרים. למרות זאת מקומו נפקד כמעט מכל דיון רציני, אקדמי, הגותי או דתי, במחשבה היהודית המודרנית. לעומת זאת התרבות הישראלית מייצרת אינפלציה של דיונים על משנתו הרב קוק. דומני שללא מידה גדושה של שנאה המקלקלת את השורה והטיה אידיאולוגית לא היה כלל ניתן להשוות בין כתביו של הרב קוק "זרעונים", "אורות הקודש" או "שמונה קבצים" ובין חיבורו המופתי של הרבי מסטמר "ויואל משה".
אפתח בהגדרה: מהי מחשבה יהודית מקורית? זוהי מסורת הגותית ארוכה ששורשיה בימי הביניים; פסיפס היסטורי של כתבים שנכתבו על ידי הוגים בני קבוצת מיעוט, שקראו לעתים קרובות תיגר על הנורמות והערכים של קבוצת הרוב (בדרך כלל נוצרים ומוסלמים) שבידיהם היו הכוח והעוצמה, אבל גם על נורמות הבאות מתוך הקבוצה היהודית עצמה. כל עוד היו היהודים קבוצת מיעוט בעלת מעמד משפטי בעייתי וגבולי בארצות הגויים, עלה בידם לייצר פרספקטיבה חדשה, חיצונית וביקורתית כלפי "בעל הבית". דיכויים ההיסטורי של היהודים לא זו בלבד שלא גרע מכך אלא הוא היה לעתים הדלק והמנוע.
מה קרה למחשבה היהודית (לפי הגדרתה זו) בעת החדשה המאוחרת, בין אשליית האמנציפציה ותשוקת ההתאזרחות לזריחתה של הלאומיות היהודית והציונות? לאחר תסיסה ארוכה ומשובחת שכללה מלחמת הכל בכל (חסידים-מתנגדים, משכילים-חסידים, אורתודוקסים-משכילים), היא הפכה בהדרגה מגבירה לשפחה: כלי שרת בהגדרתן של הקבוצות השונות; שופר ופלקט לפטריוטים גרמניים ממוצא יהודי או לחילופין אוסף סיסמאות בקונטרסים ציוניים מפוקפקים. דומה כי הפיכתם של היהודים לאזרחים טובים וממושמעים או לשופרות הלאום (בפרץ מאוחר של שכרון אביב העמים) חסלה כל אפשרות ממשית להציב אלטרנטיבה ביקורתית. ובמלים אחרות, מחשבה יהודית משובחת ולאומיות בוטחת הם על פי רוב תרתי דסתרי.
מתי שבו והתגלו סימניה של מחשבה יהודית במובנה המקורי? דומני שזו שבה ועלתה באווירה האפוקליפטית של ימי מלחמת העולם השנייה ובעשור שלאחריה. היא התגלתה על ידי הוגים ממוצא יהודי – רובם מתבוללים: בנימין, הורקהיימר, אדורנו וקרל לוית'. הוגים אלו הציעו פרספקטיבה ביקורתית טוטלית על תרבות אירופה: על אמונתה העיוורת בקדמה, בנאורות, ובהיסטוריה. למרות השוני העצום בצורת הכתיבה ובמושאי הביקורת הרבי מסטמר משתייך ללא ספק לקבוצה איכותית זו.
תפיסות לאומיות משיחיות
מקוריותו של הרבי מסטמר מתבטאת במכלול המרכיבים של כתיבתו: בתפיסתו את הזמן ההיסטורי כנסוג, ואת ההכרה האנושית כעיוורת ובביטול יציריה האידיאולוגיים המגושמים של הציונות הדתית. כאיש רוח אמיתי, הגותו היתה רדיקלית, חדשנית ולא פופוליסטית וביקרה את התרבות היהודית ומגמות בהלכה היהודית בזמן אמת.
דיונו בלשון הקודש הוא לדעתי אחת מיצירות המופת ההגותיות הגדולות של התרבות היהודית החדשה, דיון החותר תחת עצם המושג "לשון הקודש" ותחת אפשרות "תחייתה". הלשון נתפסת בידי הרבי כגילוי חד פעמי של הישות האלוהית השבה ומסתתרת בעמקי עצמה. זוהי מולדת אבודה שהדרך אליה אבדה ונשכחה. תפיסתו דומה במקצת לתפיסת "שכחת הישות" של הפילוסוף מרטין היידגר, אולם היא בעלת צדדים פסימיים הרבה יותר.
בתחום ההלכה הרבי הציע דיונים חדשניים ומסעירים בעידן שקיעתה והתאבנותה של ההלכה. דיונו במצות ישוב ארץ ישראל מפקיע כמעט כל מוסכמה שהושגה בעניין זה ומגדיר מחדש את מדרשי חז"ל, את המקורות שנכנסו לפסיקה ואת כל שיטות הפוסקים הראשונים. מדיוניו עולה שמתוך מקורות חז"ל שנכנסו לתלמוד ולפסיקה ומתוך כתבי חשובי הראשונים לא ניתן כלל להסיק על קיומה של מצווה כזו; על מנת לייחס להם מצווה זו עוצב, כבר למן המאה ה-15, נרטיב הלכתי המיוסד על פרשנות יצירתית של המקורות והתאמתן לשיטתו של הרמב"ן. איזו העזה יש כאן מצד איש הלכה במאה העשרים! דווקא מי שמוגדר כשמרן קיצוני מתגלה כאן כגדול החדשנים והמעיזים.
והרב קוק? בפרספקטיבה הגותית, מדובר בהוגה לא כל כך חשוב ולא כל כך מקורי, מיישמן של תפיסות לאומיות משיחיות - שנוסחו הרבה לפניו ולעתים בצורה הרבה יותר מעניינית, מקורית ומתלבטת (כמו שניתן לראות אצל הרבנים קלישר ואלקלעי). אין להבין את ההערכה הרבה לכתביו אלא מתוך צורך עמוק של יהודים דתיים (ולעתים גם חילונים) לחוש ולהגדיר במונחים תיאולוגיים "עמוקים" את הממד הלאומי שבהווייתם המשותפת; עד כדי כך שדומה הדבר שאם תיטול מהם ממד זה תוותר דתיותם ריקה מכל תוכן.
כתיבתו היומנית, המפוזרת והמרוסקת עושה שימוש חופשי ורופף במושגים מעולמה של הקבלה וההגות היהודית, ומכתבי הפילוסופים הגרמניים והספרות הרוסית; היא מצועפת בערפל מיסטי, גדושה בסמלים ומלאת פאתוס. בתחום העסקנות – הוא התגלה כמי שהוליך שולל את החרדים מתנגדי ההסתדרות הציונית וסייע בהקמת הרבנות הראשית – אחת הצורות הגרועות ביותר של רבנות מטעם. מה יש בו אפוא ב"מרן הרב זצ"ל"? ובכן, אף אני לא אמנע ממנו את מקומו: הוא היה פוסק שהציע דיונים הלכתיים מלומדים ומתקבלים על הדעת בעידן ירידת קרנה של ההלכה והפסיקה. כלומר, אז הוא היה "גדול" בקרב גמדים ועתה הוא "ענק" בין האצבעונים.
הכותב הוא דוקטורנט בחוג למחשבת ישראל באונ' העברית.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/958/407.html
תוקן על ידי - riv - 14/07/2005 18:39:32
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2012 06:02 |
|
| |
[בקשר להודעה הפותחת וכותבה:
ספרו של דוד סורוצקין, אורתודוכסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה קולח תיזות וסינתזות, כבירה משובחת מן החבית, משמח ומטשטש לרגע את המוחין, עד שצריך להתמקד שוב, לשוב לאיזה איזון, בכדי להמשיך בקריאה. זהו מחקר מעמיק של יוצר, המבקש להעמיד יותר מאשר חיבור אינפורמטיבי תימטי, המגוֹלל בין פרקיו תזה אחת ואחידה המתרוצצת, בקצב פעימות לב סדורות בין הפרקים, אלא מבקש התרוצצות של משלבים רעיוניים, שאינם מרפים מן הקורא, וקוראים אותו לדיאלוג עם כל אחד ואחד מעמודיו; קריאה הדורשת עירנות רבה, בקיאות בלתי מעוטה, ומעקב אחר השתלשלויות ומהלכים רעיוניים מורכבים, ההולכים ומתפתחים בין פרקי החיבור. כמובן, זהו מסימניו של חיבור למדני מרתק. ברם, זהו חיבור שלכתחילה דורש מן הקורא איזו תיבת תהודה אינטלקטואלית, וודאי אינו מבוא או בחינת פתחי שערים פופולרי. בעצם זהו מחקר יוצא דופן משום שכותבו כמו מכיר בכך שהוא כותב מחקר עבור חוקרים או עבור אינטלקטואלים-בקיאים, ואינו מנסה לכתחילה לפנות לכל קהל, או להקל על קוראיו, כדי להגדיל את תפוצת חיבורו.
http://shoeyraz.wordpress.com/2012/04/01/closed_society ]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2009 13:55 |
|
| |
אחד החידושים המופלאים ביותר בספר "ויואל משה" הוא הכוח העצום שהוא מייחס לשטן. הוא אמנם מביא כמה דוגמאות מדברי חז"ל (כגון על כך שהשטן הראה את מיטתו של משה מרחפת באויר כדי לגרום לבני ישראל לחשוב שהוא מת), אבל מסיק מכאן מסקנה מרחיקת לכת ביותר - שהשטן יכול להקים מדינה ולקיים אותה במשך עשרות שנים כנגד כל הסיכויים.
מכאן קצרה הדרך לפולחן השטן.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 16:22 |
|
| |
בעל, מצאנו גם מצאנו. יתר על כן, מצאנו גם פגמים אחרים בהגותו שיש להם שותפים אחרים.
(האמת היא שאני באופן אישי לא מאוד מוטרד מן ה"פגם" הזה; רק ציינתי את זה שהוא מבליט עד כמה ריבוי המילים שבשמונה קבצים איננו תמיד תורם לפיתוח השיטה, אלא נובע בעיקר מכתיבה ספונטנית; זה הכל).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 09:05 |
|
| |
העובדה שהגות מצליחה להגיע למיצוי לכדי ציר יסודי היא דווקא יתרון המורה על שיטתיות.
נק' המבחן היא באיזו מידה ציר זה מתמודד עם ריבוי תופעות משמעויות ואפשרויות להפרטה ממנו, ואם אמנם הפרטים והבעיות עימם מתמודד ההוגה אמנם מתקשרים ומתבהרים לפי הציר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 20:34 |
|
| |
א"ג
כלום לא מצאנו תופעה של הגות הסובבת סביב ציר אחד אצל הוגים נוספים? לדוגמא י"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 13:06 |
|
| |
בויואל משה אנו מתחברים לערכים נעלים כגון:
הונגריזם
ונדליזם
פאתטיזם
בריחה מהמציאות
חוסר רצון
חוסר טבעיות
חוסר דומיה
חוסר ודאות
אי הקשבה לכל מי שאינו אדיוט
הטומאה שבחיים ובטבע והדר הסכלות
אשרי עין ראתה אלה!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 13:00 |
|
| |
נכון.
זה באמת היה באירוניה.
הממ. נראה לי שאפשר לתמצת ככה תורה של הרבה הוגים.
ידידי,
אתה לא כתבת הרבה נקודות מרכזיות במשנה שלו. ואני צריך ללכת ללימודים.
הנה כמה שלא כתבת:
הרצון.
הטבעיות.
דומיה.
ודאות.
הקשבה פנימית. עצמיות.
הקדושה שבטבע. הדר הטבע.
ועוד.
יום טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 12:52 |
|
| |
אתה שואל באירוניה אבל אענה ברצינות. כבר כתבתי לעיל כי הכל סובב סביב הציר המוניסטי-הרמוניסטי, כלומר: הטוב השלם ("הקודש העליון") איננו ניתן למיצוי בעולמנו המוגבל; לכן הוא מופיע במקטעים חלקיים שונים, שכל אחד מהם אוחז חלק ממנו; בגלל שכל מקטע כזה תופס חלק אחר, המקטעים השונים והכאילו-מנוגדים נידונים להיאבק זה בזה; אך בעל הראייה ה"רזית" רואה כי למעשה כולם אינם אלא חלק מאחדות אחת שלמה ושכולם נחוצים להתעלותו של העולם, ואדרבא, דווקא המאבק ביניהם מוביל את העולם בתהליך של השתלמות הדרגתית; עם ישראל הוא מיקרוקוסמוס של התהליכים הנ"ל; ההשתלמות האמורה באה לידי ביטוי בתחיית האומה והשלמתה היא בגאולה, שאורה הולך ומפציע; לכן גם המרידה בקדשי ישראל היא חלק מהתהליך וגם בה יש חיוב, שכן הדת המסורתית איננה אלא מקטע אחד של הטוב השלם, שאיבד חלקים אחרים של אותו טוב שלם בשל ניוון הגלות; וכו' וכו'.
הנה תמצתתי לך את זה בפחות מכמה עמודים. לא את הכל, אבל הרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 12:08 |
|
| |
האם אחרי שקראת חלקים רבים משמונה קבצים, תוכל לשתף אותנו בנושאים המרכזיים אותם ניתן
לתמצת למס' עמודים?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 11:55 |
|
| |
אם יורשה לי לחזור לרגע לנושאו המקורי של האשכול:
לאחרונה יצא לי לעבור שוב על חלקים רבים ב'שמונה קבצים'. האמת היא שהרב קוק המתקבל משם אכן שונה מאד מזה המתקבל מ'אורות הקודש' למשל; בניגוד לחוקרים (אבינועם רוזנק, למשל) שהסבו את תשומת הלב לכך שהרב קוק של הקבצים יותר נועז מהרב קוק הנדפס, הדבר הראשון שבולט לעין הוא האופי המאד לא שיטתי, ואפילו לא מגובש, שעולה מן הכתבים. כידוע, הקבצים היו מחברות של רשימות שכתב הרב קוק לעצמו, וכלל לא נועדו להיות ספר שיטתי, אבל היא הנותנת. מדובר באוסף של פרצי מחשבה, לעתים כאלה הנותנים הרגשה מובהקת של השראה רגעית שעל גבול הקפריזיות, ומשקפים מצבי רוח משתנים בשנים שונות. את הרעיונות המרכזיים אפשר לסכם בכמה עמודים בלבד, וכל השאר אינם אלא פיתוח של הרעיון המוניסטי-הרמוניסטי הידוע. דב שוורץ כבר טען מזמן כי העורך (הרב הנזיר), שהיה בעל השכלה פילוסופית מסודרת, עשה כאן עבודה יסודית ששינתה את פני המקור, ולדעתי יותר מששינה את עצם הרעיונות שינה את אופיים ואווירתם. למעשה, הרב הנזיר נקט מתודה מובהקת של 'תיאולוגיה שלא מדעת'.
לעומתו, הרבי מסאטמאר, עם כל מה שאפשר לומר עליו, כתב את ספרו כמשנה סדורה, דהיינו כמאמרים שיטתיים, דבר דבור על אופניו.
האם בגלל זה ייאמר שהרב קוק איננו הוגה והרבי מסאטמאר כן? - לדעתי מסקנה זו מופרכת. הנזיר עזר לרב קוק לחלץ את מה שבאמת היה בו, והוא עצמו התקשה לנסח. נכון שפעולה מעין זו מעקרת משהו מן המקור, אך מצד שני גם השארת הדברים על מתכונתם המקורית גורע משהו מן היכולת להבין את הטקסט לאשורו (מצד מה שבאמת יש בו). מצד שני, דווקא אצל הרבי מסאטמאר אתה יוצא בהרגשה שהמבנה השיטתי הוא בעצם דרשנות עם לא מעט קוועטשים שספק אם הוא עצמו היה מוכן ללכת איתם עד הסוף.
תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 15/06/2009 12:11:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 08:40 |
|
| |
זכיתי והגעתי היום שוב לאשכול המעניין הזה.
קראתי בעיון את ספרו של י"ל על מסילת ישירם והופתעתי מהשמיניות באוויר שהוא עושה כדי להבדיל בין המוסר של רמח"ל לקבליותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2008 00:09 |
|
| |
בס"ד
אני לא מפריד בין החמור למשיח כוונת המאמר שבנימין זאב הרצל היה לו את היוזמה לכינון מדינת ישראל מבחינת החומר וזה הרעיון של חמורו של משיח עני ורוכב על החמור דהיינו החומר בהיפוך אתוון.
תוקן על ידי shay98 ב- 11/05/2008 0:09:49
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2005 08:09 |
|
| |
סליחה.
תוקן על ידי - aaatozzz - 28/10/2005 8:10:09
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 05:22 |
|
| |
נא לא להפוך את האשכול הזה כאשכול על ליבוביץ. יש מספיק אשכולות על שמו.עיינו במומלצים.
תוקן על ידי - קעלעמר - 31/07/2005 5:22:50
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2005 00:54 |
|
| |
נענע בראש לאות לאו
וקרא בקול גדול הן!
לומד מתפוז על רי"ל וקובע קביעות מרחיקות לכת.
זה משמועה, זה מסיפור של חבר קרוב ואמין, וכך הלאה..
|
|
|
|
|
