בלעם קען נישט בענטשען

שמעתי פעם לפרש הפסוק ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה מדוע שלח הקב"ה את בלעם לקלל את ישראל ואח"כ הפך את הקללה לברכה שכהיה יכול לשלחו מיד לברך? לכאורה היה יכולים לתרץ פשוט שבלעם אינו יכול לברך. הקב"ה היה צריך להפוך את הטבע שבלעם יברך.
אבל שמעתי לתרץ שכשאדם מברך אינו מברך בלב שלם, אומר הקב"ה יעזור וכו' כדרך תפלה בלי כוונה, אבל כשאדם מקלל הוא בכוונה גמורה, וכיון שהקב"ה רצה שישראל יתברכו בברכה שלימה וחזקה לכן עשה הקב"ה שבלעם יקלל, והקללה ודאי יהיה בשלימות ואח"כ הפך הקב"ה את הקללה לברכה שזה יהיה כרכה שאין כמוה.
מישהו יודע מקור לזה?

ליידער ליידער איז דא א שטיקל אמת אין וואס די זאגסט.

אבער א ברכה וען א איד גיט איינעם א ברכה וויל ער דאך אז עס זאל מקוים ווערען.

אפשר מיינט ער זיך ? מיין ברכה!!!!!

קבלתי בתיבה אישית..

מזכיר לי רעיון נפלא מהחת"ס עה"פ "ואברכך מברכך ומקללך אאור", שאדם מבורך כאשר הוא מברך, יודע איך ועל מה לברך, משא"כ דל ואביון לא יכול לברך כראוי. לעומת זה בקללות, מי שמקולל כראוי, יודע לקלל במלוא המרירות, משא"כ מי שלא חסר לו הרבה. לכן אמר הקב"ה "ואברכך מברכך" - אלו שהולכים לברך אותך אדאג לברך מראש, עוד לפני כן, כדי שהברכות יהיו הגונות, משא"כ "ומקקלך אאור" - את אלו שהולכים לקלל אותך, אקלל רק אחרי שיקללוך, כדי שלא יוכלו לקלל כראוי.

שיין ווארט!