ודאי שהאמת היא אחת. אך הדרכים אליה רבות ומגוונות. מכיוון שכך, אין לראות במשפט "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" סתירה, מפני שכשהמטרה היא אחת, יכולות להיות דרכים שונות להגיע אליה.
אני אנסה להסביר בקצרה. כמו שכתבתי הרב קוק לא שמח בכפירה וגם לא עודד אחרים לכפור, אלא ראה שלכפירה יש תפקיד חיובי. במה דברים אמורים, הכפירה חיובית בזה שהיא מזקקת את האמונה. כלומר, האמונה עקב דברים כאלו ואחרים, לא מה שהיא אמורה להיות. מספר דוגמאות : 1. מושג האלוהות ירד (הפסקה המפורסמת שכבר נידונה פה 'כפירה שהיא כאמונה וכו' '). 2. החזרת לימודי המחשבה. 3. החזרת כוחות הגוף. ועוד. אליבא דהראי"ה הכפירה לא באה סתם, אנשים כפרו כי משהו באמונה היה חסר, ושרואים לכיוון שהולכים הכופרים מבינים מה חסר באמונה ואפשר לתקן. לאורך משנת הראי"ה פזורות הרבה פסקאות, ונושא זה רחב. מקווה שהדברים עכשיו מעט ברורים יותר.
בעלבעמיו,
אתה צודק. ואני באמת חושב כמוך שהסטת כל משנת הראי"ה לכיוון הצדיק הופכת אותה לחסרת משמעות. אך גם בלי הסטה זו, דבריו של כותב המאמר לא משקפים את משנת הראי"ה. שכן הבדל עמוק בין ללמוד משהו לבין להפוך אותו לאמת כמו שהוא. הרב קוק, אחרי הכל לא היה פוסטמודרניסט.
ולגבי כותב המאמר. צריך גם ללמוד את נקודת מבט הנאצית, ולהבין כמה היא מרושעת וטעות. אך אם היו בארץ קבוצות ניאו-נאציות גם להם היה צריך לאפשר ללמוד חומרי לימוד שהם חפצים?
וצעדה של יולי תמיר, הוא אולי עוד הוכחה לנקודת מבט הפוסטמודרנית של השמאל. ר' מיכי, כתבת על זה אחד מספריך, לא?
נשלח ב-25/7/2007 14:01
האין
כתבת שהראי"ה ראה בחיוב את הכפירה. הסבר בבקשה לבור(ים) כמוני במה מדובר!
נשלח ב-25/7/2007 12:40
דומני שאין מדובר בטעות, אלא באינטרפרטציה ממש לא הכרחית. ההבחנה אינה בין הכנסה למערכת החינוך לבין למצוא נקודת אמת, אלא בין ללמוד משהו לבין לתת לאויב לגיטימציה.
אכן אין מניעה, ואף ראוי, לגלות אמפתיה לסבל של הזולת. וגם לא צריך בהכרח לקשור עמדות פוליטיות (האם יש להגיע לפשרה טריטוריאלית וכדו') עם ההתחשבות וההבנה לסבל של הפלסטינאים. אבל לא על כך מדובר.
כאשר אנחנו הקרבן של כוונותיהם הרצחניות (כבר מתקופת הנכבה, שם רצו לזרוק את כולנו לים, מי מאיתנו שיישאר בחיים כמובן), ולאחר מכן לא לשאת בתוצאות של המזימות הללו אלא לדרוש זכויות שוות ואמפתיה. זה נראה לי בעייתי.
ועוד לאחר מכן אנחנו אמורים לממן את הלימודים שמסבירים לתלמיד כמה שאנחנו היינו רשעים כלפיו, זה נראה לי מעט יותר מאשר לגלות אמפתיה.
ואין כל זה אומר שהפלסטינאים לא סובלים. הם אכן סובלים, אך הם בישלו זאת לעצמם. כמו גם בעזה כיום.
מכאן ועד המסקנה ממשנתו של הרב קוק שיש לדלות ניצוצות מכל מקום בחוץ (=מחוץ לבית המדרש) הדרך ארוכה מאד. אם היה להם רעיון כלשהו שניתן ללמוד ממנו, הייתי מוכן לנסות וללמוד על אף האיבה והרתיעה שלי מהם. אבל לא מדובר על ללמוד מרעיונות, שכן עיקר הרעיונות שלהם (כקולקטיב) נוגעים להשלכתנו למקום הנ"ל, ולא ממש חשוב לי ללמוד מזה משהו.
לסיכום, רובו של המאמר הזה אינו אלא דמגוגיה. אכן ניתן לומר שיש יותר מקום להתחשב בסבל הפרטי של פלסטינאי שאיבד את ביתו (באשמתו, כקולקטיב), וגם להעיר על כך שאין הכרח לערב זאת בעמדות פוליטיות (כלומר גם ימני מובהק יכול לגלות אמפתיה לסבל של פלסטינאי יחיד, ואולי גם של ציבור). אבל לדעתי אין לכך כל קשר לרעיונות הנ"ל של הרב קוק, ובודאי לא לצעד של יולי תמיר.
את הצעד הזה יש לבחון רק מהיבטים טקטיים, האם הוא יועיל או לא. מן ההיבט המוסרי אין לו כל מקום. להיפך, זהו צעד מרושע וראוי לגינוי מבחינה מוסרית, שכן הוא נותן פרס ולגיטימציה לתוקפן, ומעודד רגשי אשמה אצל הקרבן (סטוקהולם, כבר אמרנו?).
_________________
מיכי
נשלח ב-25/7/2007 12:28
האין,
אתה צודק,
אך הבעיה שאם סוברים שזה לצדיק בלבד, הטענה הופכת לחסרת משמעות.
_________________
נשלח ב-25/7/2007 12:23
יש לכותב טעות יסודית. אמנם אמר הראי"ה שכל דבר יש בו נקודת אמת מסויימת. אבל מכאן ועד להכניס כל דבר לתוך החינוך הדבר רחוק ביותר. לדוגמא, הראי"ה ראה בחיוב את הכפירה אבל לא לימד אנשים להיות כופרים. אולי יש צורך ללמוד את הדעה ההפוכה, אבל בטח ובטח שלא לקבל אותה כלגיטימית. וגם לגבי ללמוד את הדעה ההפוכה יש בחוגי מרכז הסוברים שזה לצדיק בלבד.
אישציפ,
דוקא לפי התרשמותי מדבריך בהאי אתרא קדישא, הזכרה של שני יהודים לא ממש צריכה להפחיד אותך. אך אנסה להסביר זאת שוב.
הכללים של הלוגיקה מתארים את צורת החשיבה שלנו, ולאו דווקא את העולם (אפשר לדלג: אם כי, יש על כך ויכוח. ראה ברגמן שם. אולם גם הויכוח הזה אינו מערער את טענתי, שכן גם אם הלוגיקה היא תיאור נכון של העולם, זו עצמה אינה אמת לוגית. היא משפט סינתטי).
על כן כשאני אומר שנכון הוא ש-X ובו בזמן גם לא-X, יש לי בעיה עם צורת החשיבה שלי, שאינה מכירה באפשרות הנכונות של משפטים כאלה.
אולם השאלה איך בנוי העולם אינה עניין ללוגיקה אלא לניסיון. על העולם אנו אמורים ללמוד מתוך הניסיון. בעיית המשפטים הסינתטיים (=טוענים טענות על העולם)-אפריורי (ללא ניסיון), עדיין לא נפתרה על ידי אף אחד.
כעת ננסה לחשוב על משפט א: ברור שאין בעולם משולש עגול. לעומת המשפט ב: אין במתמטיקה משולש-עגול. מי מהם מחודש יותר (או ברור פחות)? משפט א. הסיבה: כי הוא טוען משהו על העולם. במתמטיקה הכל יוצא מהגדרות, ולכן הכל ברור וחד משמעי. בעולם כשלעצמו לא ברור איך דברים מתנהלים, והאם הם עושים זאת בהתאם ללוגיקה האנושית שלנו.
דוגמא נוספת. האם ניתן להפריך באופן אמפירי את החוק האלגברי 2+2=4? לכאורה, כן. ניטול שני תפוחים ונכניס אותם לקערה. לאחר מכן נוסיף לקערה עוד שני תפוחים. לבסוף נבחן כמה תפוחים בסה"כ נמצאים בקערה. אם ישנם שם 4 תפוחים, אז החוק הנ"ל מאושש, ואם יש שם מספר שונה של תפוחים, אז החוק הופרך.
ולא היא. זה לא נכון. גם אם נמצא בקערה 5 תפוחים, החוק האלגברי לא הופרך. הסיבה לכך היא שחוק אלגברי לעולם לא יכול להיות מופרך. הוא הכרחי, ולכן הואלא עומד למבחן הניסיון. מזווית אחרת: הוא לא בר הפרכה כי הוא לא עוסק בעולם, או במציאות, אלא בחשיבה ובהגיון.
אם כן, מה המסקנה שנסיק מתוצאה אמפירית של 5 תפוחים בקערה? שהוספת תפוחים לקערה אינה מתוארת על ידי פעולת חיבור אלגברי. התיאור המתמטי שלה, אם בכלל יש כזה, הוא אחר.
דוגמא לדבר. חיבור כוחות במכניקה אינו מתואר באמצעות החיבור האלגברי, אלא באמצעות חוק אלגברי אחר (שקרוי, רק מפאת דמיון טכני לחיבור רגיל: חיבור וקטורי).
אם כן, המתמטיקה והלוגיקה אינן עוסקות בעולם אלא בחשיבה ובהגיון. אין קשר הכרחי בין שתי אלו לבין העולם כשלעצמו. על כן מה שנמנע מתמטית, או לוגית, אינו מן הנמנע שיופיע בעולם (אמנם ייתכן שאנו לא נוכל להבין אותו, ואולי אף לראות אותו).
מסקנה: הנמנעות הן בלתי אפשריות בלוגיקה הרבה יותר מאשר בעולם. זו היתה טענתי.
מ.ש.ל
הפעם השמטתי את השמות הרלוונטיים, ואני מקווה שיצא מובן יותר.
מה שהלב...הזמן...
מיכי
נשלח ב-17/8/2004 22:31
מיכי ,
אולי תסביר לי הק' במילים פשוטות מה אתה רוצה להגיד .
גודש התאוריות והדמויות שהזכרת קצת מקשה עלי את ההבנה .
בתומ"ר .
אך אנסה להסביר זאת שוב.
