עיסוק באלוקות כנגד ע"ז (?)

בהקדמת חובות הלבבות שהועתק כאן לא מזמן, מביא שעסק חכם אחד בעניין מידות 35 שנה, וכששאלו אותו שאלה בהלכות גירושין, נזף בו על כך שמתעסק בדברים שאינם מיסוד נפש האדם.

אנו נתקלים לרוב, בדו שיח אינטנסיבי סביב נושא האלוקות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, זה שולל וזה מחייב.
השאלה שמציב אותו חכם בהקדמת חוה"ל, עולה וניצבת בפני כל העוסק ודן בשאלת האלוקות, האם זו השאלה הראשונה שעל האדם לשאול את עצמו?
שמא שניה או שלישית בחשיבותה שאלה זו?

האם לא מפנים אנרגיה שאמורה להיות מופנית לערכי היסוד של האדם כאדם?

שאלה זו עולה ומתעצמת כאשר אנו רואים שהתנ"ך מקדיש הרבה מאד יחס לנושא האלוקות.

מה שנראה, כי עיקר העיסוק באלוקות מצד היהדות ובמהלך ההיסטוריה הקדומה, באה על דרך השלילה. כלומר, אנשים קידשו כוחות, סגדו ורצחו בשם כוח השמש את עובדי הירח, אנשים השחיתו את מה שקשור לכח אחד בשם הכח האחר, עד שבאה התורה ואמרה - אין כוחות מחולקים, אין חלק במציאות שאינה זכאית לכבוד, הכל זה יחידה אחת של אותם ריבוי אלים - אלוקים - אל בלשון רבים, ואם מדברים על "ציות לכוח" אין לזה מקום אלא כלפי "כלל הכוח" הזה. ומכאן שזה היסוד לביטול תפיסות עולם שגויות.

ועל דרך זה נוכל להבין גם את המשמעות החשובה לחיינו, גם כאשר התמעטו עובדי ע"ז ברמה שהיתה אז.

אור הנערב,

לדיון כן אין דעה משל עצמו שמחייבת את כלל המשתתפים בו. באופן אישי אני סבור (מאמין?) בא-ל באופן קרוב לשלך, ואולם זה עדיין לא מונע ממני להציג את ראיית האמונה בא-ל כהתפתחות - שלב ביניים וכו' - הלך רוח קיים אצל כמה אנשים בעולם המודרני (ואשר היטבת להציגה).

עוד לא "נכנסתי" לעומק הטענות השונות כאן, אבל מקריאה שטחית יחסית עלתה בי שאלה אחת מרכזית, שנדמה לי שנוגעת לרוב התגובות עד כה.

עלתה בי תחושה שהיחס הבסיסי לאלוהים, הוא כאל המצאה אנושית שמשתכללת והולכת. לשון אחר - הנחת העבודה הבסיסית היא לכאורה שאין אלוהים באמת. אין כח ****** שעומד בבסיס המציאות, שברא אותה ומנהל אותה על פי רצונו/חכמתו/טובו.
בראשית היתה ההתייחסות לאלים רבים. ההשתכללות הביאה לאל אחד. ו... עוד השתכללות הביאה לחוסר צורך באל בכלל? ואיפה נכנס ה"מוניזם" (?) ההודי? הרי הוא הופיע לפני התפשטות המונותאיזם ולא אחריו לכאורה.

בכל אופן, מה שאני רוצה לומר שההנחה שלי היא שאלוהים הוא אחד לא בגלל שזה נח או לא נח, מתאים ונח או לא, אלא כי הוא ככה. אני גם חושב שזה הגיוני וכו' (ע"ע), אבל הבסיס וההסתכלות שלי על הפוליתאיזם והמוניזם והאתאיזם הוא מנקודת מוצא שהם כולם קודם כל סילוף של האמת המציאותית. הם שקר - במובן הבסיסי של לא-אמת. זה לא אומר שאין מה ללמוד מהם, שאין שם רסיסי אמת, שלא צריך לכבד אותם - כל אלו, איך ומתי וכמה הם שאלות טובות, אבל אחרי התובנה הבסיסית של מה אמת ומה לא.

ואם הדיון כאן הוא בעצם דיון מנקודת מוצא חילונית/רפורמית-ליברלית וכל מי שמניח את קיומו של אלוהים כעובדה יתפס כמוגבל - כדאי להיות מודע לכך.

סימן שאלה.
(כוונתי לומר, לא ברור לי שמה שאמרתי נכון, והריני מציב זאת במנגינה של תמיה ושואל - האם קלטתי נכון או לא).

ממללא, אם אתה דובר אידיש, אז דוד המלך הוא גם חרדי



תוקן על ידי - אתנחתא - 25/07/2005 21:10:35

אתנחתא,

לא ברור לי היכן ראית בדברי לעג לחרדי כלשהוא. אם כוונתך לסיפור שהבאתי, הרי שכל כוונתי היתה להראות את זרות המחשבה של אדם נטול אמונה ביחס לאמונת האחר (ברור שאותו הודי לא סבור שהפסל מושיע אותו, אלא הפסל הוא מעין סימבול לרעיון רוחני).

ולגבי דוד המלך כחרדי... נו, שויין.

ממללא,

אני מכיר את החרדי ההוא שאתה לועג לו, קוראים לו דוד המלך וכתב לעגו בספרו הקטן תהלים, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא יריחון.....

האמת היא שמאז שנעלמתי ועד שאמצא לי כוך משלי, אני מתארח בבית אולטרה-חרדי אז אני מוכרח לנתב את הסיטרא אחרא שבי למקומות אחרים .

אבל, לא התכוונתי להרוג את האשכול .

ממללא

תודה על הדברים, זה נשמע מאד הגיוני.

עבודת אלילים – האם אנו מסוגלים להבינה? (מואדיב)
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=813282

בברכה.

ממללא, הזמן ,שחסרת, עשה לך רק טוב.

טוב ששבת!

ממללא,

א. סלחתי.

ב. [כתבת לפני את מה שהתכוונתי לכתוב בעצמי (רק בלי הקטע על איש העסקים ההודי...)]

יהוסף,

פעם נכחתי ביחד עם בחור חרדי בפגישת עסקים שנערכה במשרדו של אדם ממוצא הודי. באמצע הפגישה, ביקש ההודי להפסיק למספר דקות בכדי שיוכל להתפלל, ומיד שלף פסל מצדו של החדר והחל להשתחוות לו ולמלמל תפילה חרישית.

לאחר סיום הפגישה פרץ חברי החרדי בצחוק מתגלגל תוך הרעפת כינויים לועגים לעמיתנו ההודי שמתפלל לחתיכת הפסל הזה.

תהיתי לי בליבי אם אותו בחור ניסה פעם לחשוב כיצד מרגיש כלפיו אדם לא-מאמין כאשר הוא רואה אותו מתפלל למה שבעיניו לא קיים כלל.

דומני שאתה לא מודע לכך ששאלת קיומו/היעדרו של א-ל אחד הפכה לא רלבנטית ולא מעניינת לחלק ניכר מהתרבות המערבית שפשוט חי את חייו מבלי להזדקק לה. נסה לשאול אנשים חילוניים-משכילים ממוצעים על כך ותיווכח שאת רובם השאלה כלל לא מעסיקה או מעניינת.

נכון שאף בעולם המערבי ניתן למצוא בי אדם רבים שמאמינים באמונות שנכרכות במושג הא-ל (ע' למשל באשכול על עושי נפלאות והמגזר העסקי, שגווע בטרם עת, לטעמי הקלוקל). ואולם, עיסוק בשאלות הא-לוהות כשלעצמה, במישור הפילוסופי, הוא נחלת מיעוט קטן ושולי. אף היות מושג הא-ל מקור להתנהגות מוסרית צע"ג, שהרי אנשים מוסריים/לא מוסריים ברמות שונות ללא הבדל דת גזע ומין, וללא תלות באמונתם (לפחות לכאורה, באופן אישי אני סבור שאמונה דתית כלשהי, כן משפיעה על מוסריות האדם ואכמ"ל).

אף העובדה ששאלת הא-לוהות היא מרכזית באנושות במבט לאחור אינה מלמדת דבר עד ימינו, לאחר שידוד המערכות של הזמן החדש. אני משוכנע שיותר זמן, אנרגיה והון אנושי ולא אנושי מושקעים על אהבה, אוכל, מלחמות, מדע ואומנות מאשר על עיסוק בא-לוהות - בימינו אלו. העובדה שאולי בעבר המצב היה שונה אינה אומרת דבר, וייתכן שלדורות הבאים תיראה התיאולוגיה כפי שנראית בעינינו כיום עבודת הבעל.

אמשלום,

הבנתי. עמך הסליחה

האם יש אי מי שחושב שחיים תחת אל אחד כולל הכל, הדורש כבוד לכל הבריאה, פרימיטיבי יותר מאשר ריבוי אלים או אל מצומצם?

הבחינה מה היו התוצאות, אינה תמיד הפונקציה הנכונה לבדוק אם הרעיון הראשוני בו אנו דנים נכון או לא.

ושוב השאלה -
יש ספק שאל כולל הכל כמושא לעבוד אותו, עדיף על פני אליל מצומצם או כמה מצומצמים?

________________________________

ונשוב לנושא האשכול.

למה העיסוק באלוקות נהפך לנושא כה מהותי באנושות.

הטענה שהעליתי, בוחנת את האפשרות, שהעיסוק הוא בעיקר "שאריות אנרגיה" שהתהוו סביב ריבוי אלים, עד שכבש את רוב העולם האל המתקדם, ומהיות והעיסוק בו כישות מעניינת ואף התפשטה בפרטים ופרטי פרטים בדתות, היא עדיין מהווה נושא לעיסוק.

על כל פנים, השאלה היותר ישירה, היכן עומדת שאלה זו -שאלת האלוקות- מבחינה אובייקטיבית, בעולמנו אנו - עכ"פ בעולם המערבי?

תוקן על ידי - יהוסף - 21/07/2005 21:06:44