זו שאלה שמציקה לי לי הרבה זמן, ועכשיו התעוררתי אליה שוב משיחה עם חבר. אני מקבל שיש אלוקים בעולם והוא רוצה באורח חיים מסוים,לא שאני מבין לאשורו את רצונותיו, אני משתדל לקיים את דברי התורה לא בהצלחה גדולה. לפעמים הדברים מוזרים, לא מתחברים לי.
אבל השאלה המנקרת היא אז מה? אז מה עם הוא ציוה?
מהו הדבר שמחייב לשמוע בקול האלוקים? ומי מחייב אותו?
והתשובה לכך צריכה להיות מוגדרת בצורה כזו; גם תבהיר את החובה וגם תעצור את הגלגל, שתבהיר מדוע היא עצמה מחוייבת.
שכר ועונש מתקבלים איכשהו על דעתי. נראה לי כגישת הרמח"ל.
סוג של אגואיזם. אם אני חפץ בשכר ממלא אשמור על הדברים המובילים אליו. אבל זהו הדבר? החובה היחדה היא בעצם איום תמידי של גהנום?
יכול להיות , שלעסתם ספרי מחשבה יהודית כפיצוחים. בלסתם ספרי פילוסופיה לקינוח, ואתם נדים לשאלתי. אבל עשו עמדי חסד והתירו לי את חבלי ספקי.
קטע מהתכתבות: אם למשל אני נח על מיטתי בנוחיות בליל סערה, ואשתי מטלפנת שאצא להביא אותה כי היא שכחה את הארנק, אני עושה את זה מתוך מחוייבות ולא מתוך חשק ורצון. אבל המחוייבות נובעת מכך שבאופן כללי אני אוהב ורוצה ובוחר. אם היחסים עם האשה יהיו כאלה שלא בריא וטוב ונכון לי באופן כללי להיות בהם, עלי היפרד ולא להיות ביחסים בלי אהבה ורצון ובחירה. אם היו מוכיחים לי בוודאות מוחלטת והייתי מקבל שאמונת דעעש אמיתית ואלוהים רוצה שאעסוק בעריפת תינוקות, הייתי אומר שגם אם זה אמת אני לא רוצה, ולא אציל את עצמי מגיהנום וזעם האל האמיתי על ידי שאערוף תינוקות. ואם האל האמיתי והאינסופי והיודע כל אומר לי שכך האמת ואני טיפש וקטן, עדיין לא אקבל ממנו ואלך עם האמונה האנושית הטפשית והקטנה שלי ולא אסכים לערוף תינוקות. וגם אם יתגלה אלי מהשמיים בעצמו אעמוד מולו ואומר לו בפניו: "לא רוצה!".
כלומר אני כדתי ומאמין עדיין בעצם פועל לפי רצוני ובחירתי גם אם אני מקיים חובות שלא נוחות לי באותו רגע, ולא בציווי מחייב מלמעלה. הקב"ה שאל את האומות אם הם רוצים לקבל תורה וסרבו. ובני ישראל אמרו נעשה ונשמע ואם היו מסרבים לא היו נכנסים למערכת היחסים והברית (או שהיו נעשים כשאר אומות או שהיו מתים כמ"ש כאן תהא קבורתכם, ובכל מקרה לא היתה נוצרת מערכת יחסים עם האל בלי רצון ובחירה). מתן תורה זו חתונה כמ"ש חז"ל. יחסי חתונה מוכרחים להיות ברצון והסכמה ובחירה חופשית. וגם אם אין דרך של גירושין לגיטימית אז אפשר לקפוץ מהחלון או לחיות בריב ומרד וכך נכון ועדיף מאשר לחיות במערכת יחסים לא טובה ולציית במרירות בקפיצת פה וסגירת לב. לפני שנים שאלו אותי שני בחורים חשובים ממשפחות רבניות שלומדים במיר, אם הייתי נולד נוצרי או מוסלמי הייתי מאמין בנצרות או באסלאם כמו שכעת אני מאמין ביהדות. ומה שאני כותב כאן היתה תשובתי להם. יש לפני דת כלשהי, תורה כלשהי, מערכת יחסים. זה מבחינתי כמו שידוך. יש כאן לפני הצעת שידוך כלשהי. אם אני טועם את חברתה וקרבתה וטוב לי וחי ובריא וצומח ושמח וטעים לי, אני נכנס ומתחייב ואעשה גם דברים לא נוחים מתוך המחוייבות לזה. ולא מעניין אותי אולי אם הייתי מכיר גברת אחרת הייתי חושב שהיא הכי טובה. לא בודקים את כל נשות העולם לפני שבוחרים בת זוג. טעמו וראו כי טוב ה'. אבל אם לא טוב לי באופן העמוק, אם אני שוקע ונופל לעצבות ועצבים ומתנתק מעצמי ומהחיות ומהאנושיות והצמיחה והשמחה וטוב הלב והנחת, באופן קבוע ויסודי, לא רק ברגע של משבר וקושי חולף שניתן לפתור, אז מה אכפת לי אם זו האמת או לא. מה אכפת לי אם זה מה שנאמר בהר סיני או לא. אני קודם כל רוצה לחיות ולצמוח ולהיות בעצמי טוב לאחרים ושיהיה גם לי טוב. האל שאני בוחר להאמין בו הוא כזה שקודם כל הוא רוצה שיהיה לי חי וטוב והוא לא מעמיד שום דרישה שיכולה להיות בסתירה לזה. אם הוא לא כזה אני לא רוצה להיות מאמין שלו ואם במקרה הוא אמיתי אז אני מורד בו כי עדיף לי שיעניש אותי מאשר לפעול כל חיי בשעבוד לרצונו בלי שאני אוהב את זה. אם אומרים לי שאני צריך לעשות דברים שכעת בבירור רעים לי ולאחרים כי בעולם הבא הם יגרמו שיהיה לי ולכולם טוב ואני בקטנותי לא יכול להבין ולראות, זה לא משכנע אותי. כי אפשר למכור לי ככה כל סיפור שהוא, ואם הייתי נולד לדת אחרת הייתי מאמין בה. אני חושב שנכון שאקח אחריות על חיי ואמונתי ודעותי ובחירותי ולא אלך כפתי מוחלט בלי שום מחשבה והתבוננות עצמית רק כי אומרים לי מלמעלה בשם אמת מוחלטת כלשהי שבלי קשר לכל מה שאני רואה וחווה תהיינה תוצאות טובות בעתיד. רק אם אני מרגיש בעצמי שיש טעם של אור וטוב גם עכשיו ואני רואה שיש דברים שמגבילים את זה ורואה שיש אפשרות שהם לא יהיו והטבע העמוק של העולם נראה לי שמורה שבאמת אין להם מקום בו, ויש התפתחות לכיוון ההוא גם אם עמוקה ולא תמיד ברורה לי או לכל אדם, ומבטיחים לי שלעתיד הם לא יהיו והאור המתוק יהיה בלי גבולות, לזה אני מסוגל להתמסר והאמין כי ראיתי את היסודות של זה בעצמי. לכן מבחינתי פחות חשוב מי המוסר המדוייק של מעמד הר סיני ומה המסירה המדוייקת. אם מה שקורה היום חי ועובד לי אני מקבל ומתמסר לזה כמו לאשה שטוב לי אתה ואם לא אז לא, ובזה מסתיימת הרלוונטיות של חקירת ה"אמת" מבחינתי. בשאלות של חיים ויחסים שזה בעיני העניין של דת, המושג אמת הוא לא כמו במדע שאפשר לדבר בפשטנות על אמת אובייקטיבית אחת וברורה וקבועה.
נשלח ב-18/11/2009 01:51
לא קראתי את כל מה שנאמר מרוב הטרחה הנדרשת ואני מקווה שלא חזרתי על דברי מישהו. לפי הבנתי לא יכול להיות שהחובה שלנו לקיים מצוות נובעת רק משכר ועונש כי אם זה כך אין זה שכר ועונש אלא אלימות ופרס,משל למה הדבר דומה לעבריין שמאיים עליך אם לא תשמע לדבריו תקבל מכות ואם כן תשמע הוא יתן לך כסף.על מנת שדבר יוגדר כשכר ועונש צריך שהדבר יהיה אכן מוסרי ונדרש ואז מגיע שכר לשומע ועונש לחוטא.אומנם כלפי האדם שאינו מבין את ההיגיון וההכרח שבזה נשאר לו רק יראת העונש
נשלח ב-11/11/2009 16:01
שימ שימ
א. בדיוק מאותה סיבה שאדם מקיים את חוקי המדינה שהוא חי בה, כאן אתה מקיים את חוקי הריבון העולמי.
ב. מוסר אנושי היא מוסכמה אנושית חברתית, והיא משתנה בהתאם לגאוגרפיה של העולם. לעומת הציוי האלוקי שהיא כאמור כלל עולמית,
מי שאינו מקיים או עובר על המצוות, הוא עבריין בצורה זו או אחרת,
למשל בכל אדם יש את החשק לנסוע ברכבו במהירות מופרזת, יש שמתאפקים, ביודעם את ההשלכות של מעשה כזה. ויש שלא.
נשלח ב-10/11/2009 10:41
SimSim314: שאלה לגבי מוטיבציה לקיום הצו האלוקי
השאלה שלי מתחלקת לשניים:
א. מה הסיבה לקיים את ציוי האל? (תשובות אפשריות בגלל שהוא יותר חכם, בגלל שהוא יכול להעניש, בגלל שמצוות מקרבות את הגאולה וכו' וכו').
ב. שאלה א' מתחזקת לאור השאלה מה הגבול בין ה"רצון" האנושי לבין הצו האלוקי. לדוגמא האם מוסר זהו צו אלוקי או אנושי? האם כל מה שאדם רוצה לעשות כנגד ציוי האל הוא בהכרח "יצר הרע" או שמדובר בדילמה לגיטימית? האם ראוי לקיים את הצו האלוקי בכל מקרה ובכל מצב, ואם כן מדוע?
אני יודע שהנושא רחב מאד, אז אשמח אם תכוונו אותי למקורות. בעיקרון מאד חשוב לי לקבל מראי מקום וספרים בנושא, אז אם אתם מציגים דעה - אנא מכם ציינו את מקור הדברים בכדי שאוכל לעיין בהם בעצמי.
תודה מראש למשיבים.
נשלח ב-21/9/2008 17:36
האם בתורת משה נאמר ככה או שהתורה מציגה את המחויבות לתורה ומצוות כנובעת מכך שה' הוצאינו מארץ מצרים וכרת אתנו ברית? הרי הגמרא טוענת שעל הטיעון ככה (כפה עליהם הר כגיגית) היה ניתן לומר מודעה רבה לאורייתא.
נשלח ב-8/7/2008 02:17
בד"כ את מעלתו הנפשית וממילא הנבואית של משה ניתן לייחס לתכונת הענווה שלו.
הענווה מאפשרת הזדהות שאינה מתנגדת ואינה דורשת קיומו של 'אני' בשום מקום.
היא מתאימה לפיכך הן למנגנון של קבלת התורה והן למנגנון של הזדהות נבואית עם הגילוי שה' רוצה לגלות לאדם, באופן שאדם אינו צריך להתרומם מעבר לזה.
נר' שמשה ביקש מה' שגם להשגת מציאות ה' תהיה לו הזדהות מושלמת, ונאמר לו שלא יצליח.
{סימוכין ניתן למצוא ברש"י ר"ה כא. שפי' את חז"ל ששער נ' לא ניתן למשה כידיעת מציאות ה' על אמתתה}
נשלח ב-7/7/2008 15:27
ניקח לדוגמא את הנביאים עצמם לא בדרגת משה
ניקח נביא אחר,אשר יטען כי השם דובר בו,ועליו לומר מספר דברים אל העם
מה העם יאמר לאדם כזה?
האם העם משכיל באמת לשמוע את דבר השם?
האם באמת תם עידן הנביאים לפחות בדורות הקרובים אלינו?
האם כדי להיא את דבר השם אל העם,על העם להיות משכיל בנפש האדם?
באמת?
נשלח ב-7/7/2008 15:20
הנה כאשר משה ביקש לראות את כבוד ה',אמר לו האלוהים לא יראני האדם וחי
מה בדיוק משה רצה מהשם,האם הוא ביקש הפרדה בינו לבינו כלומר לראות את השם כפועל בפני עצמו,מבלעדי משה?
מהי אותה המחיצה אשר השיג משה?
מדוע אם כן,נאמרו לו המידות דווקא עכשיו?
כל הנביאים דימו את האל לדמויות אנושיות(שמייצגות גם תכונות אופי)
האם משה לא סמך על בני האדם? שייצגו את האל בנבואותיו(שהם כמובן בעלי תכונות אופי)
משה ראה במלאך אלוקים סנה בוער באש,הוא לא ראה דמות או דיוקן אדם
משה ראה את האלוקים(כך אני מערער) כמעל הטבע(אשר הסנה אינו אוכל)
אם משה היה מתפלל לאלוהים,והיה מבקש לראות אותו (כתפילה שאנו מתפללים)
אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא....
האם משה השיג בנבואותו את אלוקים באופן הזה?
ונניח שאלוקים היה נגלה אליו והיה אומר לו רצית ראות אותי בתור כך וכך(סנה בוער,דיוקן אדם)
אם משה היה טוען,לבקש לראות את האלוקים ,אדון עולם ...בטרם כל יציר נברא?
האם משה היה נענה לכך?
האם משה קיבל בנבואותיו את הדבר הזה?
למי ידמה האדם את אלוקיו?(מה ראוי לאלוקים,למען כבודו)
נשלח ב-31/7/2007 12:37
בספרו של דוסטויבסקי האחים קרמזוב אחת מהדמויות הוא משרת מחונך למחצה שאדונו חשף אותו לדעות אתאיסטיות, ואז הוא שואל אם אין אלוהים אז הכל מותר, למה לא לרצוח? כשקראתי את הקטע הזה בספר שאלתי את עצמי ואם יש אלוהים אז מה, למה לא לרצוח? השאלה הטרידה אותי הרבה לפני הספר אבל שם רואים איך אנשים מקבלים שצריך לשמוע בקול אלוהים ללא ערעור, אני לא הבנתי את זה ועד היום אני לא מבין את זה. לדעתי התשובה היחידה שעושה את הציות לאלוהים להגיוני היא התשובה הליבוביציאנית, אלא שהכרעות ערכיות או שמקבלים אותן או שלא.