מלחמת אחים - לפרשת מטות

ללא קשר לאקטוליה.

בני גד ובני ראובן מבקשים להשאר בעבר הירדן והתנאי שמציב בפניהם משה שחלוצי הצבא יעברו עם בני ישראל לכבוש את הארץ
וכך מצווה משה את יהושע:
אם יעברו בני ….ונתתם להם את עבר הירדן לאחוזה. ואם לא יעברו בני גד ובני ראובן את הירדן - ונאחזו בתוככם בארץ כנען.
בהוראה זו יש כשל לוגי מובנה. אם לא יעברו את הירדן - ז"א שהם ישארו בערים שבנו ויושבים בהם . - איך יאחזו בתוככם בארץ כנען ? הם לא עוברים כלל את הירדן. האם כוונת משה שיקשרו אותם בחבלים וימשכו אותם לארץ ?

אבן עזרא במדבר פרק לב
(ל) ונאחזו בתככם - חלק להם כבוד, כי הטעם, אם לא יעברו חלוצים, תוליכום עמכם בעל כרחם

רמב"ן במדבר פרק לב
(כט) וטעם אם יעברו בני גד ובני ראובן וגו' ונתתם להם את ארץ הגלעד - כי עתה לא מסר להם משה כל ארץ סיחון ועוג, רק קצת ערים בארץ גלעד שהוא מקום המקנה והם עטרות ודיבון והנזכרים כאן (פסוקים לד - לח) שבנו בהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם, ושאר הארץ הניחוה חרבה. ולכך צוה ליהושע והנשיאים, אם יעברו אתכם תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם, ואם לא ירצו לעבור אתכם תקחו מהם כל הארץ הזאת ותגרשו משם נשיהם וטפם, ותתנו להם אחוזה הראויה להם בארץ כנען שיכבשו אותה להם כאשר יעברו שם. ור"א אמר, ואם לא יעברו ברצונם, תוליכום עמכם בעל כרחם ויאחזו שם בתוככם:

האם משה מורה על מלחמת אחים ? האם הדבר בכלל היה אפשרי ?

מה דעת משתתפי הפורום בנושא ?

אליכין,

אני חושבת שאפשר לתת קרדיט גדול יותר לרבי מאיזביצא, מאשר "ניסיון לעודד". הוא מבטא תפיסה תיאולוגית, שזכותך לחלוק עליה, הגורסת כי למקום בו נמצאים יהודים החיים את יהדותם יש קדושה, שהינה כקדושת א"י. ע"פ תפיסה זו, הקדושה אינה נתחמת באמצעות גבולות פיזיים וטופורגרפיה, אלא באמצעים ערכיים ורוחניים. למרות שהדיון בגמרא שם (ברכות ח ע"א) מתחיל דוקא מדרשה על הפסוק, אפשר לנסח את דברי מי השילוח כהופכים אותו: "משכנות יעקב" (ריכוז אוכלוסיה יהודית, וחיים יהודיים) שווים/עדיפים על "שערי ציון" (א"י הפיזית, כשאין בה חיים יהודיים).

כדאי גם לשים לב, שיש בתפיסה הזו דגש מיוחד על אורח החיים היהודי-הלכתי כמקור לקדושה, שנעדר לעתים מתפיסות המעדיפות את א"י הפיזית ומדגישות את קדושתה כבלתי תלויה באנשים החיים בה.

אני לא בהכרח מקבלת את תפיסת העולם היהודית הזו, אבל לבטל אותה במחי יד, תהיה שטות, לענ"ד.




תוקן על ידי - אמשלום - 29/07/2005 17:05:06

א. ניתן להימנע מפגיעות אישיות בין חברי הפורום גם שזה עומד על קצה אצבעות המקלדת.
ב. תפיסתו של מי השילוח, אם כל הרצון הטוב לעודד את תלמידיו בגלות הארוכה, אין להם על מה שיסמוכו ואין כל משמעות של ארץ ישראל בגלות למרות שאין בכך פגיעה בחשיבות ובמעלת בתי המדרש ובית הכנסת בחו"ל, אבל הם לעולם לא יהיו בארץ ישראל.
לעצם העניין התפיסה הזאת נראית לי בעייתית מבחינה דתית ורוחנית בכך שהיא חלק ממגמה להפוך מצוות מעשיות לסמלים ורעיונות - דבר שהיה לו אח ורע בתולדות הדתות כלפי היהדות והסכנה ממשיכה גם בימינו אלו.


"אוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור"

אמשלום,

ולא רק ששמו מרדכי יוסף, אלא חי הרבה שנים לפני שחלמו על אגודת ישראל

לאיודע,

א. בעל מי השילוח הוא רבי מרדכי יוסף מאיזביצא.
ב. גם לו הייתי נשואה לרב רפורמי, לא היה תארי - "רבנית רפורמית".
ג. דבריו של מי השילוח מתאימים להלך הרוח בחלק גדול מאוד של החסידות (ראה למשל את דבריו המוכרים של ר' נחמן מברסלב - "לכל מקום שאני הולך אני הולך לארץ ישראל", וסליחה על חוסר הדיוק בציטוט).
ד. ציטוט אינו בהכרח מעיד על הסכמה, אם כי, אני חייבת להודות שיש בדברים האלה חכמה רבה בעיני.

אמשלם

קיבלתי עכשיו הודעה שהאדמו"ר מרדזין בעל מי השילוח מתהפך בקברו עקב העלאת דבריו ע"י רבנית רפורמית.
כידוע הוא היה קנאי מאד והתנגד אפילו לאגודת ישראל בפולניה .
עכ"פ
רמב"ם הלכות תרומות פרק א

הלכה ב
ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצות, ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א"י לשבטים אע"פ שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו.

הלכה ג
הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן אע"פ שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה אינו כא"י לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כא"י לא הגיעו, ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י אלא נשאר בה משבעה עממים, ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כא"י לכל דבר, והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא.

ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה -
בזה הענין נרמז שאם האדם יקדיש מקומו בד' אמות של הלכה חל קדושת ארץ ישראל על זה המקום, כמו שאמרו בני גד ובני ראובן 'ואתנו אחזת נחלתינו מעבר הירדן' שאף שאינו נכלל בגבולי ארץ ישראל מכל מקום הסכים השי"ת שיחול קדושת ארץ ישראל שם לכל מצות התלויות בארץ, וכן בכל מקום שיקדיש האדם מקומו לשם ה' הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ששם ישכון השי"ת בקבועות והוא דורש אותה תמיד, כדמצינו בגמ' [ברכות ח ע"א] 'אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה' וכו' והיינו דאמר ר' חייא משמיה דעולא 'מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד'.
[מי השילוח, לפרשת מטות]

לאיודעכלום
צר לי אבל לדעתי אין אתה מבחין בין קושי לשוני תחבירי של משפט לבין כשל לוגי.
הפסוק שציטטת איננו כולל כשל לוגי אלא יש בו קושי לשוני שניתן להפתר בקלות דווקא בגלל הדגשתך שהדברים נאמרו ליהושע המנהיג הבא.
משמעות פשוטו של מקרא לומר שאם בני גד וראובן לא ימלאו את חלקם בהסכם הם לא יהיו זכאים לנחלה בעבר הירדן אלא בארץ כנען, והדבר מוכח מדברי משה לבני גד וראובן כמה פ"ס לפני כן. וכן מתגובת בני גד וראובן בפ"ס שאחרי הציטוט שהבאת: "את אשר דבר ה' אל עבדך כן נעשה..."
תפקידו של יהושע לוודא שההסכם בין משה לבני גד וראובן מתמלא במלואו. אם הם לא ימלאו אותו אם לא יקבלו נחלה, מבחינה דתית וכחלק מעם ישראל, בעבר הירדן
בוודאי שהם יכולים להתנגד פיזית לשלטון יהושע ולהימנע מלהשתתף במלחמה, ולהשאיר בכח בעבר הירדן אך הדבר יביא או למלחמת אחים [שכמעט וקרתה בעקבות המזבח שהם בנו, ביהושע כ"ב]. או להפרדות שלהם מתוך עם ישראל מבחינה דתית ומדינית, שהירדן יהווה גבול בין שתי המדינות כפי שחששו הם באמת בסיפור ביהושע כ"ב

ב"ה.

א. אתה עצמך הבאת את פירוש הרמב"ן, שמשה עוד לא מסר להם את כל ארץ סיחון ועוג, אלא ערים מסויימות כדי להושיב הן את נשיהם ואת טפם.

ב. אפשר לשבת בארץ כלשהי כנתינים זרים, תיירים או כל מעמד אחר שאינו בעלות.

ג. והעיקר: בכל מקרה, גם אם זה יהי'ה שלהם מכוח כיבוש, זאת לא תהיה 'אחוזה', כמו שאר הנחלות של שאר השבטים, שהקב"ה הקנה לכל אחד מהם את חלקו.

ד. אפשרות נוספת היא שגם אני לאיודעכלום.

ערב שבת שלום!

ירמיהו

מה פירוש < לא יוכלו להאחז בה , היא לא תהיה שלהם >
הרי הם יושבים שם . ולמה לא תהיה שלהם ? אלא של מי ?