| נשלח ב-17/7/2002 20:10 |
 |
| |
על אלה אני בוכיה - ט' באב ה'תשס"ב
על צמצום הדעת, שהוא:
הגורם לשנאה ולרצון להשתלטות בכל רחבי המציאות,
המתבטא:
בטבח קרבנות עמנואל בתוך שאר ההרג מימי בראשית
בביטויים חסרי כבוד ומליאי זלזול בפורומים בתוך שאר דיבורי אדם
ב"אנוכיות" המופרזת על חשבון הזולת בכל התחומים
הבה נשתדל להתרחק מצמצום הדעת ולהתקרב למצב "ומלאה הארץ דעה"
ברכת צום משמעותי לכל בית ישראל ולכל החושבים!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2002 17:18 |
|
| |
רציו
 לרפורמים הדינאמיקה ולאורתודוכסים התורה!!!
נכון, זה גזר דין החלוקה שחלה כתוצאה מכתיבת התורה שבעל פה. ייתכן שלא מדובר בתופעה אקראית, אלא בהחלטה מודעת. ייתכן שראו חכמים שתורה עם דינאמיקה, לא היתה מתקיימת ולכן העדיפו תורה עם דינאמיקה זוחלת.
מה נעשה היום? אתה רציו הצעת לשדך בחזרה את שני הנתונים, בהבאת התורה לרפורמים. הצעה מעניינת מאד. אבל חושבני שלמען הצלחת ההצעה, על הבקשה לבוא מצד הרפורמה, שתכיר בחיסרון שלה בתורה (גם אם תורה ללא דת פורמאלית כמו שהציע יהוסף).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 18:36 |
|
| |
המענה לטענותיו, אקדמאי, נתת באשכול התפתחות ההלכה וגרוריו, "פוק חזי מאי עמא דבר" וזה מה שקובע, השאר אינו אלא תירוץ.
"יהודי" זה [הגר בעיר אחרת או עכ"פ עד לא מזמן היה] הוא עמל בתורה לשמה מנעוריו פרוש מהבלי עוה"ז. לו היה הולך ב"תלם", היה מוכתר כאחד מגדולי הדור הבא, לפי הנורמה החרדית. הוא ראוי לכל הפחות לכינוי 'רב', אם כי בפורום זה הא-פוליטי, ראוי להימנע בכלל מהזכרת דמויות עכשויות. מרוב אמונתו חשב כנראה, שניתן לשנות את העולם וכנראה לא הבין טוב מספיק, שאושיותה של התורה היא, נוהג חברתי.
בעוד רציו, שייך לרפורמה, שייך "יהודי" זה לכיוון ההפוך, שלא מוותר על ההיגיון החזל"י. לו היה הוא מחבר קינה, כנראה שהיא הייתה מבטאת את חוסר הנאמנות לתורה שבע"פ ככתבה וכלשונה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/18/2002 7:31:48 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 15:34 |
|
| |
בוקר טוב,
קמתי משנתי. הנני מסתער מחדש.
רציו,
קינתך אודות הקיבעון והסגירות הזכירה לי שראיתי לאחרונה קונטרס של יהודי בשם י*** ב***, מעמנואל.
נראה שהוא ת"ח רציני, אבל אנטי ממסדי בצורה אובססיביח, גם מהפכן לא קטן.
הרבה מהדברים הנדונים כאן בפורום כבר נכתבו על ידו. מן הרשימה הכללית של הקונטרסים שלו, המופיעה בדף האחורי, נראה שהבנאדם פולמוסן רציני, הולך בקו הלכתי הגיוני משלו, לא קונבנציונלי, לרוב לחומרא. אבל בדרך הוא מעלה טענות קשות שאין עליהם מענה.
בקיצור, מישהו שמע עליו?
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/22/2002 9:19:11 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 15:10 |
|
| |
יענטע
לא הבהרתי את עצמי כראוי.
התכוונתי לרציו, שקונן קינה בבית הכנסת שלו.
בבית הכנסת שלי לא יעלה בדעתי להציג את הדעות שאני כותב כאן.
אלו ההדיוטות שאליהם כיוונתי
(למרות שיש לי הרבה הערכה לתלמידי החכמים של ביהכנ"ס שלי).
אמר פעם אחד הפרופסורים הדתיים, שכחתי את שמו, ונדמה לי שציטטתי כאן:
יש אנשים שניתן לדבר איתם.
יש אנשים שמתפללים בחברתם.
לא תמיד ניתן לדבר עם אלו שמתפללים בחברתם.
(אולי זה הצום).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 12:13 |
|
| |
מיימוני,
העלבת אותנו! מי ומי ההדיוטות? פתחת בעבר אשכול 'חשיפת סודות' והמלצת עלינו כיכולים לסבול את החשיפות.
מה נשתנה? הפורום גדל וצורפו הדיוטות? או שיש הבדל בין סודות לסודות?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 12:04 |
|
| |
רציו
קראת אותה בקול רם?
מה עשו לך?
ואולי צריך לשאול: באיזה בית כנסת אתה מתפלל?
אבל חבל לבזבז את האשכול על שיחות שנוגעות לעניינים אישיים. העלית נושא בן שני פנים. האם צורת התפתחות התורה ולימוד התורה ראויים שתאמר עליהם קינה, והאם צריך לחשוף נושא זה בצורה כזו לפני ההדיוטות?
אמנם לגבי הראשון יש לדון. וגם גדולי ישראל המפורסמים, כמו המהר"ל והגר"א, יצאו נגד צורת לימוד התורה, אבל לכתוב על כך קינה - שאני.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 08:35 |
|
| |
וטו,
הרי חכם קורא ומבין את העיקרון כעיקר והפרט כטפל ובמיוחד כאשר כתוב רק "בית הכנסת".
כל עיקרון האבל על חורבן העם, הוא במיעוט הרגלי ההנאה בכל התחומים. אם המיעוט נהייה בלתי רציונלי, אז חוזרים לקידוש 'עצים ואבנים'. האם לא די בלהתרחץ פחות, בלאכול פחות ולאחר את הארוחות, 'בכל דרכיך דעהו' ולמה תהפוך ההגזמה בפרטים ל'צלם בהיכל'?
ארשום לפניכם שוב את קינתי שחיברתי למען הפורום שלכם באשקול הקיר האורתודוקסי.
קראתי אותה בקול בבית הכנסת שלי.
תורה תורה חגרי שק
על כי נסגרת בחותם שק
כך נפרדת מן החיים
והפסקת להיות סם חיים
לו נשארת בתנועתך
לא פסקה התפתחותך
בואי נתירך לדרור
ושובי להיות לכל, אור
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:37 |
|
| |
אקדמאי,
הרי אתה מומחה ההלכה שלנו באשכול התפתחות ההלכה והלא כן התפתח המנהג, ישיבה בארץ כן [וכן מדוייק במ"ב סקי"ב] ונר אחד לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:28 |
|
| |
לילה טוב ושקט.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:23 |
|
| |
התאורה...
מסך מחשב מהבהב...
הנח להם לישראל...
לילה טוב לכולם
הפורש מכם באהבה
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:21 |
|
| |
כמי שלמד הרבה נביאים וכתובים, וגם ספרי הלכה.
אני מחזיר רגע את הדיון להלכה.
ווטו,
ממקום שבאת:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט סעיף ג
ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מבה"כ שחרית.
נו, איפה כתוב שיש דין ישיבה לארץ שלא בבית הכנסת. מכללא דסיפא?
אי הכי, בהמשך הסעיף כתוב שאין להדליק יותר מנר אחד בשעת הקינות, גם בבית אין להדליק יותר מנר אחד?
מהי התאורה בחדרך כרגע?
הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם, בני נביאים הם. אבל, אין אלו אלא דברי נבואה...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:20 |
|
| |
דברי איקה הם ב"פרופורציה" או כדברי בוגי ב"הרחקה" שאסור לכתוב דברים אינטימיים אבל ללמדם בחומש מותר, כי בין כך קוראים ללא הבנה!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:16 |
|
| |
האם אתה מתכוון לומר שהאידיאולוגיה היא להימנע מללמוד דברים שעלולים להיות נגד האידיאולוגיה הרשמית?
איני זוכר בשם איזה רב אמרו, שנביא מותר ללמוד או לילדים קטנים, שאינם מבינים ואינם מנסים להבין, או ל"תלמיד חכם גדול".
הספרים היחידים והמעטים שיצאו כפירוש לנביא בשנים האחרונות הם נסיונות ליישב את הנביא עם האידיאולוגיה המקובלת.
אף אחד לא מוכן לעמוד מול דברי ירמיהו, או שאר הנביאים.
יותר קל לקרוא אלף פעם פסוקי קרבנות מאשר לשבור מידה אחת, או להיזהר פעם אחת בגזל. (אם כי אצלנו נזהרים בכך, ולו רק מחמת טומאת סכין כדברי איקה באשכול אחר).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:12 |
|
| |
אוי מיימוני, אתה עושה שוב את תרגיל שכליאל, דהיינו לראות מלאך כמשהו מיסטי ולא כרעיון.
כל עניין הגלגול הוא הרעיון, דטפי מהכי לא ידעינן, לכן זו אכן מחמאה גרידא.
לא לומדים נביא כי זו אידיאולוגיה... שמעתי מחכם גדול ש"הנביא הוא המצע והכסות של התורה".
תוקן על ידי - ווטו1 - 7/18/2002 1:17:39 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2002 01:08 |
|
| |
אילו הייתי מאמין בגילגולים הייתי רואה בכך מחמאה עצומה.
בעצם, גם כך.
תודה.
חשבתם פעם מדוע לא לומדים נביא אצלנו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
