מאמר מצויין על החינוך בעידן ההנתקות שהגיע לידי היום
נכתב על ידי הרב יוסף בן משה כמאמר המשך (מקווה שאשיג גם את הראשון) במדורו הכל כך מוצלח "חנוך לנער" בעיתון "יום ליום".
לקרוא ולהפנים.
להשקיף טוב, מגיל צעיר הוא היטיב את משקפיו בעצבנות בפעם המי יודע כמה להיום.
הוא מצפה עכשיו לפגישה חשובה מאוד , למעשה הוא כבר בחדר ההמתנה, לפני פגישתו עם האיש שעימו יש לו את הסיכויים לעשות עסקים גדולים, ואולי אפילו שותפות שתניב לו רווחים בטוחים בקנה מידה גדול וללא סיכונים כלשהם.
הנה, קוראים לו והוא נכנס. כבר בשנייה הראשונה הוא מתקשה לתאר את הבעת פניו הראשונית של האיש שישב מולו ורואהו כעת לראשונה בחייו.
באורח תמוה מיד לאחר שהחליפו את מילות הנימוס הראשונות ביניהם פנה הלה לדבר דווקא על משקפיו.
"מהיכן קנית אותם?" שאל המארח כשעל פניו ניכרת עתה היטב הבעה משתוממת, "עברתי ליד חנות אופטיקה, ראיתי שישנם מבצעים רציניים על זוגות המשקפיים מתוצרת חברה מסוימת יחד עם עדשות ממספר חמש ומעלה, אז רכשתי לי זוג".
"שמת לב שמסגרת המשקפיים הזו גדולה מידי יחסית למבנה הפנים שלך?" שאל המארח בעדינות. "לא כל כך התייחסתי לזה" השיב הלה תוך שהוא מתפלא על נושא השיחה המתפתח בד בבד עם הבעת התמיהה הגדלה והולכת על פני מארחו הנכבד.
"מהו מספר העדשות לו אתה זקוק לצורך שיפור ראייתך?"
"שניים וחצי בכל צד", מגיעה התשובה.
"ומהו מספר העדשות אותן מרכיב הנך כעת?"
"חמש וחצי" מגיעה התשובה, "עליהן היה המבצע המדובר".
רק עתה מתחיל המארח לשוחח על נושא הפגישה המיועד שלהם אך... "אולי כדאי שתפנה למישהו אחר לצורך ניהול העסקים המדוברים, אני בכל אופן לא כל כך מעונין לעשות עסקים עם אדם שזוהי מערכת השיקולים המנחה אותו בטיפול בליקוי הראיה שלו...".
***
תגובות רבות נתקבלו במהלך השבוע האחרון על מאמרי הקודם שעסק בהתייחסות הנכונה של ילדינו אל הסרטים הכתומים.
רבות מאותן תגובות נכתבו בסערת נפשם של אנשים שטענו כי תחושת הערבות היהודית הידועה, אמורה להכתיב התייחסות ההפוכה בדווקא מזו שהוצגה על ידינו.
אחרים, טענו בפניותיהם כי אין זה נכון לערב את הילדים בעולמם הכל כך מסובך של המבוגרים. "דיים במה שהם מבינים מעצמם, אין לנו צורך להוסיף להם מעבר לכך" היתה טענתם.
היה גם מי שטרח לגלות לאזני בחיוך את מחיריהם של הסרטים הכתומים והכחולים לפי "שער הגוגואים" המקובל, בתלמוד התורה בו לומר בנו היקר...
נסעתי השבוע עם אחד מידידיי, אברך יקר ועדין נפש ברכבו. שלא במתכוון שמעתי את שיחתו הטלפונית עם בנו בה נשאל "האם הבאת לי סרטים כתומים מבני ברק"? והוא בצער משיב שהיום "הם" לא עמדו משום מה בצומת של קוקה קולה... למול אנחת הצער של בנו לא יכול האב שלא להבטיח להשתדל יותר בפעם הבאה בהשגת הסרטים הללו.
סוערת במיוחד היתה פנייתו של אחד מהתושבים המועמדים שלא ברצונם לאותו פינוי מביתו, זה שכהזדהות עמו ממש נועדו הסרטים הללו על צבעם הכתום - בוהק.
"איך אתם מסוגלים", הוא שאל, "להתעסק בדקדוקי עניות שכאלו בזמן שאנחנו כל כך דואגים וחרדים לעתידנו? מדוע אתם משאירים את הדו-שיח כל כך רחוק מאיתנו בזמן שאצלנו - יהודים שומרי מצוות- המונח על השולחן הוא כל כך משמעותי לגבינו?" וכן הלאה טענות כאובות ו... בהחלט מכאיבות את הלב.
בכוונה הבאתי את כל הטיעונים הללו (ויסלחו לי כל אלה שאליהם לא התייחסתי, שבכלל דבריהם דבריכם) שכן מבחינתנו קשה הוא הרגע דווקא בגלל הבאת כל הטיעונים הללו ועוד רבים בחשבון.
איננו בורחים מהם חלילה, איננו עוצמים את עיננו לנגדם, אך כאשר המדובר הוא על השקפה ועוד יותר בניית ההשקפה הנכונה אצל ילדינו, איננו יכולים ורשאים להניח לעצמנו שלא לחשבן היטב את צעדינו.
ההתייחסות לתכשיטי הזהב היקרים כל כך שלנו חייבת לעבור בחינה וצירוף ברמה הגבוהה ביותר שכן שזהו עתידם וזהו חלק בלתי נפרד ממה שינחה אותם בהמשך דרכם בחיים הרבה אחרי שההינתקות תבוצע, או שלא.
***
אמת ויציב הוא הדבר שתחושת הערבות שלנו אמורה להכתיב רגישות גבוהה לצרת אחים.
נכון גם לומר שילדים אינם צריכים לכאורה לשמוע על פוליטיקה והסובב לה.
נחמד יהיה להשאיר לילדינו את ההתייחסות התמימה כל כך אל הכתום הכתום הזהואל עוד נושאים רבים.
ומעל לכל: אכן כן, קשה עד מאוד לעמוד מול כאבם החי כל כך של המפונים עצמם.
אך מנגד חשוב מאוד שנזכור בצורה הפשוטה ביותר כי השקפה - כמו משקפיים, איננה נושא לשיקולים שאינם ממין הענין!
הנושא האמור להעסיק אותנו כאן הוא כושר ראייתם של ילדינו היום ובעתיד, והוא בלבד.
אדם המחשיב את ראייתו ככזו שניתן להתייחס אליה כמו לכל סחר-מכר בו מערכת השיקולים עלולה להיות מושפעת בהחלט משיקולי רגש, ("לא מתחשק לי לקנות את זה" או לחילופין "זה מאוד שבה את ליבי, אני מוכן לשלם על זה יותר") בל יתפלא אם יגלה בהמשך כי כושר ראייתו נפגם וכבר אינו מבחין בין דקויות.
ברור גם כי "אמור לי מהי השקפתך ואומר לך מהו עולמך הרוחני בתחומים רבים אחרים".
בלשון מושאל אפשר לומר בחריפות "כי לא כצורנו צורם", מן הבחינה הזו שהתייחסותם לתרי"ג המצוות שונה משלנו.
הם העמידו בראש סולם העדיפויות שלהם עניינים כמו יישוב ארץ ישראל, הרבה מעל לעניינים המסורים לנו מדורי דורות כיסודות היהדות הצרופה כך שלמעשה סופרים הם את תרי"ג המצוות בסדר שונה לחלוטין משלנו.
שבת, כשרות, טהרת המשפחה והייחוס ועוד נושאים שכאלה אף פעם לא הציקו להם בעת שאצלנו היוו הם את הקו האדום, זה שמעבר לו כשל כוח סבלנו בהוראת גדולי ומאורי הדור שליט"א.
אף פעם לא ראינו אותם מתייצבים לצידנו כתף אל כתף בעת המאבקים הגדולים שהיו בקונצנזוס כאבה של היהדות הנאמנה.
שלא לדבר על התקופה בה ישבו הם בעמדת השפעה לה היה משקל רב על קיומנו הגשמי והרוחני - ולא לטובתנו.
איננו משיבים להם כגמולם חלילה אבל זוהי הנקודה בה עלינו לחדד כי הכאב שלהם נובע ממקום אחר מזה המוכר לנו. הם כואבים קודם את השבר הגדול שלהם באובדן דרכם, דרך האתחלתא דגאולה המתנפצת להם בשחיטת פרותיהם הקדושות בזו אחר זו.
אסונם, בו ראשי אותה מדינה שנראו להם כמשיחי ה' - עליהם יש להתפלל בדביקות, הם הם המנפצים להם את החלום, איננו אסוננו.
אצלנו הכאב הוא כזה הניזון מסדר אחר של התרי"ג מצוות, איננו יכולים לוותר על השקפתנו בעקבות הרגש גם אם הוא נשמע משכנע.
אין אדם בר דעת שיוותר על השקפתו וכושר ראייתו בגלל שיקולים שאינם רפואיים, בפרט כשידוע שהרכבת משקפיים שאינן מתאימות במאת האחוזים מזיקה בהחלט לראייה בטווח הקרוב או הרחוק.
***
בודאי אינני מעלה על דעתי שיהיה מי שיוותר על כושר ראייתו של בנו בטענה שעדיין קטן הוא ואינו מבין.
גם אם הוא בגיל צעיר בשביל זה זוהי ההזדמנות לוודא לפחות שהוא אינו מבין את הדברים בראייה עקומה.
תוקן על ידי - tcyhj - 28/07/2005 0:35:18
נשלח ב-5/8/2005 16:37
גם אני נבוכתי מאוד משירת התקווה שנשמעה לא במקומה למי שקצת חשב, וגם חסרו לי פרקי התהילים. מאוד.
ולמרות ואף על פי- אחינו הם.
נשלח ב-5/8/2005 11:45
.
דיפדפתי כעת ב"בחדרי חרדים" ומצאתי אשכול הפותח בשורות הבאות.
כל מילה נוספת מיותרת
החלטתי לסוע להביע הזדהות...לראות איך הם מתמודדים.
היו שם הרבה טף יותר מאשר הורים וסבים וסבתאות...
המון תינוקות שעודם בבטן אימם והמון בני יומם כאלה קטנטנים חמודים שרק נולדו.
ראיתי משפחות שלמות שבנסיבות אחרות יכולות להוות לסמל ולדוגמא למשפחתיות מאושרת ומפרגנת כמו בספרי ילדים שקראנו.
אנשים שקטים רציניים מתורבתים עדיני נפש.
ראיתי
א ב ל
גיליתי אתמול מה ההבדל ביננו החרדים לבין הדתיים לאומיים וזה מאד צרם לי. מאד
כשהגענו ציפינו שכחלק מהעצרת כלם יעמדו ולפחות יאמרו יחד או יצעקו כפי שמתבקש פרקי תהילים כמו שאנו יודעים "ברוב עם הדרת מלך".
איזו אכזבה זו היתה כאשר הדוברים היחידים ששמענו היו בני איילון ועוזי לנדא ואולי גם ראש ישיבת בני עקיבא שאיני זוכרת את שמו. שום רב גדול לא הגיע לתמוך וצעוק בכל בוכים את "ממעמקים קראתיך" הרי מי אם לא הם במעמקים כרגע- הא ?
ולהפך אחד מהם נדמה לי ראש הישיבה הנ"ל התחנן כפשוטו לאריאל שרון לרדת מהתכנית הזו. רק עוזי לנדא ציטט מהנביאים ומפרשת השבוע ודוקא הוא נעזר במקורות לעודד את רוחם הנדכא.
היתה מעיין השלמה באנשים האלה הכנועים לאידיאולוגיה שלהם שמכה בהם בפרצוף.
אתם יודעים מה ?
הגעתי למסקנה שמדובר באנשים מאד פשוטים.מאד תמימים.
אחרת אין לי הסבר למשונה מכל.
בסוף העצרת האהבלים הללו נעמדו לשיר את שירת התקווה בחצי דבקות חצי מבוכה אבל הם עשו זאת !!!
ואנחנו לא ידענו אם לצחוק או לבכות.
מה שלמדתי אתמול בשדרות הוא ש"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו"
נשלח ב-4/8/2005 21:17
לא שכחתי, פשוט אין לי זמן.
בנוסף אני גם לומד את קריאתו של הרב עובדיה להתפלל על ה"מנותקים" שהובאה כאן.
נשלח ב-2/8/2005 17:43
חשיש- תודה
נשלח ב-2/8/2005 17:41
הנני כאן-
מהציטוט שהבאת מ"בחדרי" אנו רק למדים עד כמה צריך להכות על חטא הפרוד ושנאת החינם בין הציבור החרדי והדל"י..
הפגנות בכביש 6 על חילולי קברים- ברור! חילולי קברים? ה' ישמור.. אבל פינוי קברים מגוש קטיף- תשמע, זה לא כל כך פשוט, יש עוד צדדים בענין..
ועל כך אני חושבת שבציבור החרדי צריך להכות חטא על שלא הצטרף למאבקם של הדלי"ם
מעבר לכל חילוקי הדעות האידיאולוגיים צריכים לזכור תמיד שייש יהודים שסובלים ואם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע את הסבל הזה, חובתינו בתור אחיהם לעשות כל מה שביכולתינו- אם בתפילה ולימוד ואם בהזדהות ע"י סרט כתום, השתתפות בהפגנות וכד' שגם אם לא יועילו בטוחני שהם מחממים את ליבם של תושבי הגוש ונותנים להם תחושה שעמ"י איתם ולא יעזבם בעת צרה
אם יש מי שחושב אחרת- מוכנה לשמוע.
ועכשיו tcyhj- אני מוכנה להפגזה
נשלח ב-1/8/2005 21:24
כל הכבוד,
כרגיל דן לכף זכות...
נשלח ב-1/8/2005 20:40
אולי הלכה לישון....
נשלח ב-1/8/2005 20:38
דלת? היכן את עכשיו?
נשלח ב-1/8/2005 16:23
יידישקייט. תודה על הפירגון, ואכן גם אני זכיתי לחשוב על כמה נקודות בתוך המכלול בזכות הכותבים באשכול ודלת בפרט.
דלת.
א. תודה על שיעור האוריינות, מאוד נהניתי מהרעיון הזה של ששת הכובעים וצורת החשיבה שלהם (המותאמת להפליא למה שאנחנו רגילים לשייך לצבעם) מבטיח להשתמש בזה בהזדמנות הבאה (הרגע קיבלתי טלפון ממנו השתמע שההזדמנות הזאת תגיע כנראה כבר מחר)
מתנצל שוב בפני כל מי שמתקשה בכתיבת ניקי,
והרי לפנייך "גזור-הדבק" שעשיתי מ"חדרי חרדים" המתקשר ישירות עם נושא כתיבתנו:
הרב יוסף אלנקווה רבה של נווה דקלים שבגוש קטיף התראיין אמש למערכת החדשות "זמן אמת" ובו סיפר על המקרה הקשה שתושב הגוש הוכה קשות עד זוב דם ע"י השוטרים שנכחו במחסום כיסופים, במהלך הראיון המרגש אמר הרב אלנקווה הגיע הזמן לבקש סליחה מהציבור החרדי על מכות קשות ונמרצות שקיבלו בזמן הפגנות שונות על חילולי שבת וחיטוטי שכבי וכד' ורק כעת אני מבין את מה שהציבור עבר וסבל אחרי מה שראיתי בשבועות האחרונים את התנהגות המשטרה כלפי הציבור שלנו אני מבין מה עבר הציבור החרדי במשך כל השנים שלא הצטרפנו למאבקיו ועל כך אני חושב שהציבור הדתי לאומי צריך להכות על חטא על זאת שלא הצטרפו למאבקים של החרדים
נשלח ב-31/7/2005 21:27
יידישקייט,
דבר ראשון אפתור לך בעיה שהתעוררה גם אצלי- השם הכל כך מסובך tcyhj הוא בעצם 'אבטיח' בעברית, כך שמה שנשאר זה רק ללחוץ אלט-שיפט ולכתוב אבטיח..
לגבי ששת כובעי החשיבה- זו צורת דיון שלמדתי פעם בתקופה שבה שיעורי 'אורינות' היו מאוד פופולאריים, וזה לא היה כל כך מזמן:
בדיון משתתפים שישה כובעים- לבן, שחור, צהוב, ירוק, כחול ואדום.
הכובע הכחול-הוא כמו שוטר מנהל את הדיון, משתיק כובעים שחורגים מ'סמכויותיהם' כפי שיובאו להלן וקובע מי יאמר את דברו. משהו כמו יושב ראש (וכאן אני מגלה שטעיתי מקודם והייתי צריכה להעניק לך את התואר כובע כחול ולא לבן..)
הכובע הלבן- מובר עובדות נטו בלי פרשנות בכלל, בד"כ משעמםם ויבשושי להחריד
הכובע האדום-שופע רגשות, נוטה לשימוש מוגזם בפעלים כמו "חשתי" ו"הרגשתי", ובאופן כללי- רק מרגיש ולא חושב
הכובע הצהוב-מציג את הצדדים החיוביים האופטימיים והורודים
הכובע השחור- מציג את הצדדים האפלים של נושא הדיון, שולל כל קורטוב חיובי של אדום ומשתדל מאוד לדכא ולנבא נבואות פסימיות ו..שחורות
הכובע הירוק-מסמל צמיחה והתחדשות, מביא רעיונות חדשים ליעול ושיפור, ובכלל- מקורי מאוד
כמדומני שרוב בני האדם נוטים לאמץ לעצמם כובע אחד כצורת חשיבה על כל נושא שהוא, החשיבה בשישה כובעים מפרה מאוד ומרחיבה את הדעת, ומובן שבסופה מסקנות שמסכם היושב ראש- הכובע הכחול.
אם טעיתי בענין הכובעים עקב שכחה אשמח לשמוע תיקונים.
לגבי הויכוח על tcyhj, נכון יש לי מה לשמוע ממנו כמו שלו ממני- אני מאמינה שויכוח אינו לשם ויכוח אלא לצורך החלפת דעות ואימוץ דעות שונות משלך אם יתברר שטעית. והלוואי שאקיים את המילים היפות האלה ובלהט ויכוח לא אסחף להגן על עמדותי בכל מחיר.
נשלח ב-31/7/2005 21:03
אפשר קצת הרחבת ההשכלה על נושא ששת כובעי החשיבה?
אני היחיד שפיספס משהו בילדות?
אם תשימי לב לא הבעתי תמיכה מוצהרת כל כך בדעותיו של הנ"ל (קשה לי כל פעם לכתוב את שמו חסר הפשר מחדש ועמו הסליחה...)
הבעתי תמיכה בהחלט ברמת ההתבטאות היפה שלו וכן הבעתי את התרשמותי לאחר קריאת כל הדו שיח המאוד פורה ומעמיק ביניכם שאם את תשני מעט את הגישה לנושא (לא בהכרח את דעותייך מן השורש) תגלי שאת מוותרת על חלק מסויים בכלל דעתך שאגב ניכר כי השקעת בה מחשבה רבה והיא איננה נשלפת סתם מן השרוול - בשונה מאצל חלק מאלה שהגיבו כאן על נושאים חשובים אלו.
נשלח ב-31/7/2005 20:20
אתה נשמע כמו הכובע הלבן מנהל הדיון בששת כובעי החשיבה..
אולי תביע גם את דעתך אתה?
אם כי לא צריך, אחרי תמיכתך המוצהרת בדעתו של tcyhj
תוקן על ידי - דלת_אחורית - 31/07/2005 20:29:57
נשלח ב-31/7/2005 17:10
tcyhj: אצלינו בין החבר'ה אומרים "שנון" על רמת התבטאות שכזו.
קבל אני חושב שהמסר ברור ויפה כפי שאתה מציג אותו באופן כללי.
אמנםלא עם כל מילה שכתבת אני מסכים במאת האחוזים אבל בכללי זה מדהים.
דלת אחורית: לדעתי אם תנסי לראות את הדברים במבט קצת פחות משוחד ממה שכלל התקשורת מציגה אותו תוכלי לקבל קצת יותר בהבנה את דעתו של tcyhj
נשלח ב-31/7/2005 14:31
כן בהחלט.
אבל הנקודה היא שהאידאולוגיה אמורה להוביל את החלק המעשי ולא להיפך, שאם לא כן זו אינה אידאולוגיה.
נשלח ב-31/7/2005 09:48
כתבתי על המשפטים הקטנוניים לא בגלל שאתה הזכרת זאת- אני נתקלתי בטיעונים מן הסוג הזה בקשר להתנתקות ונתקפתי בחילה, אני שמחה לקרוא שאתה לא חושב כך
לגבי מה שכתבת לגבי גדולי ישראל- כתבתי כבר כמה פעמים שהדעות בנושא חלוקות
כתבת: הטיעון לפיו "ישיבה בכל מקום בארץ היא בחזקת סכנה" אינו רלוונטי כאשר הנושא הוא השקפתי.
-למיטב ידיעתי אידיאולוגיה אמורה להתבטא בפסים מעשיים ולא להשאר בגדר השקפה אוורירית ולא מעשית
אני חושב שהמסר ברור ויפה כפי שאתה מציג אותו באופן כללי.
