בין מסורבת הגט לאסיר הסירוב
הרב משה שפיר/ מוסף "עונג שבת"
בין מסורבת הגט לאסיר הסירוב
שני סיפורים מוזרים מונחים על שולחני כבר שבועות ארוכים, צירופם והקבלתם מעוררת לכאורה שאלה מתבקשת, או בעצם סימן שאלה על התקדמותנו בהקמת המדינה ביובל השנים האחרונות:
נתחיל עם הסיפור הכאוב והמוכר פחות, סיפור שכשהגיע לבסוף אל עוה"ד יעקב ווינרוט שהוכנס בעובי הקורה, בתחילה - הוא הגיב בתדהמה גמורה, באי אמון ובבטחון מוחלט שנפלה כאן טעות. "מעולם לא שמעתי סיפור כזה - - -" הוא אמר. אבל כשעמד על האמת הכאובה בעצמו החל - בהתנדבות - לנסות להזיז... ולא שזז הרבה בינתיים.
ולמי שאינו בקי בפרטים נספר כי מדובר בראש כולל חשוב, יהודי צרפתי וחרדי, עדין נפש ואציל הרוח, אבא לעשרה ילדים, מפרנס יחיד, את היהודי הזה הושיבו כעת בבית הסוהר בין גנבים ופושעים. ולא, למי שמנחש, הוא לא זרק אבנים בכביש שש, לא מחה על חילולי קברים או מחה על כבוד השבת, לא.
מדובר במעשה שאולי כמותו לא נעשה במדינת ישראל מאז היווסדה משהו הרבה יותר חמור מכך עד ש"קופת העיר" המלומדת בסיפורים קשים נאלצה לפרוס חסותה המלאה ולנסות את כוחה במקרה הבלתי פתיר הזה.
בפירסומיהם השונים מתנצלים אנשי קופת העיר במילים הבאות, וכותבים: "זו אינה עוד נפילה כלכלית, מהסוג שעלוני קופת העיר רומזים עליה לפעמים. לא היו כאן כל עסקים... זו גם אינה נפילה של נער משולי המחנה, ולא מס הכנסה שעלה על בעל חנות... מדובר כאן על משהו אחר ושונה, שלולא היה אמיתי וכאוב עד מחנק גם אנחנו לא היינו מאמינים שדבר כזה עלול להתרחש במדינת חוק...
אי אפשר להבין.
רישיונו הישראלי לא היה בר תוקף. אבל היה לו רישיון אירופאי תקף. הוא נסע בו משום שבר סמכא אמר לו בהחלטיות כי על פי החוק מספיק לו הרישיון האירופאי... השוטר שעצר אותו היה סבור אחרת. הוא הוזמן למשפט תעבורה, אבל לא היה כל ספק שאין טעם לשכור עורך דין - אפילו אם ייגזר עליו קנס כספי כלשהו הוא לבטח יהיה קטן יותר משכר הטרחה של עורך דין.
אבל השופטת מצאה לה כאן טרף קל, וגם התובעת לא הניחה לדג שנפל ברשתה. היא רצתה דווקא מאסר בפועל, ודווקא לשנה שלמה... עונש בסדר גודל מבהיל השמור לפושעים פליליים...
"איך את יכולה להושיב במאסר אב לעשרה ילדים קטנים?" שאלו אותה בתדהמה, והתשובה המרושעת שלה מבהירה את העניין ללא כל ספק: "וכי באלו ילדים מדובר? האם הם יילכו לצבא?!"
ולכן הוא שם...
בית המשפט ביקש, וקיבל, תסקיר מלשכת הרווחה, המעיד על מצוקתו של הנאשם וממליץ לא לגזור עליו מאסר בפועל. אך בניגוד לנוהל המקובל בית המשפט לא התחשב בתסקיר וגזר עליו שנה מאסר בפועל
המשפט הותיר אותו נדהם ומזועזע, הוא הגיש מיד עירעור, מקווה ששם תצא האמת לאור. אבל משמיים גילגלו את העירעור לפני שופט ערבי .
בהוראת הרבנים שליט"א נכנסה קופת העיר לתמונה, והחלה לטפל בענין בכל החזיתות האפשריות, בינתיים - ללא הצלחה. וכך הם כותבים בפנייתם אל הציבור: "לנו לא נותר אלא לנסות להקל. על המשפחה השבורה, לסייע בכל כוחנו - כי העול הכבד של הוצאות המשפט, אלפי הדולרים שנשפכו על העירעור שלא הצליח, הצטרפו לנטל המעיק זה מכבר על כתפיו שלא אותו תלמיד חכם מופלא, והכריעו לגמרי את הכף
בבית יושבת האישה, היא אלמנה חיה - אולם אין לה אפילו קצבת שארים... לבדה עליה להתמודד, וכלים לעשות זאת אין בידה.... וכי איך תתמודד כאשר המפרנס אחד איננו, ורק חובות נותרו לה לשלם? איך היא תעבור את האוקיינוס הגדול הזה, של שנת המאסר? מה יהיה על המשפחה הזו, הכורעת ליפול מול עיננו?
נזדמנה לידינו מצוות פדיון שבויים נדירה. אף פעם לא חשבנו שהמצווה הזו, הקשורה בתודעה אל מושקה המושלך לבור בחצרו של הפריץ - תתגלגל כה קרוב לפתחנו"
כן, כך, קורה בארץ ישראל שנת תשס"ה לאור יום השמש, מחריד.
ציפור קטנה לחשה לנו שהיתה גם מעשיה קטנה נוספת שהשפיעה על החלטתה של השופטת הנאורה: הדיון הראשון בעניינו של האברך היה בתום יום העבודה של השופטת, היא בראותה שכבר לא תספיק לגמור גם את התיק הזה, ציוותה עליו להכין לו עורך דין ולהתייצב בשנית מוכן לדין. ברם כאשר יצא הנתבע לביתו הוא נתקל בתובע שבעניינו, והלה אמר לו כי חבל על שכר עורך הדין מפני ואין כמעט סיכוי שהוא יענש על משגה כה זוטר. למעשה האברך עשה כדבריו וכך יצא קצפה של השופטת על... פגיעה בכבודה! שכן האיש לא שמע לעצתה... לא בדקנו את האיש האמין שסיפר את הדברים, אך הוא טען בלהט כי לדעתו אגב כך יצא לאור הפסק המוזר של אותה שנת המאסר...
וכאן נזכרנו בסיפור השני הידוע יותר, בו מדובר באשה מסוימת שהוכתרה על יד התקשורת בתואר "מסורבת הגט", כשהסיפור הוא באשה המצפה לגט מבעלה וכדרכם של דברים הגיע הדיון אל בית הדין בתל אביב, וכך באחד הדיונים המכריעים האחרונים הגיעו הצדדים בעזרת בית הדין, לאחר דיון ארוך ומייגע בן כ-3 שעות, להסדר גירושין שהיה מותנה בין היתר, בקבלת אישור של הביטוח הלאומי למחיקת חובות הבעל כלפי הביטוח הלאומי. דנו בתיק בין השאר הרב דייכובסקי והרב בן שמעון שהאיצו בו ביום בטוענת הרבנית שתנקוט את הפעולות הדרושות לקבלת תשובת הביטוח הלאומי.
בכפוף לכך, הסכימו הדיינים הרב דיכובסקי והרב בן שמעון להגיע היום במיוחד לבית הדין הגדול, למרות שמלכתחילה הם לא היו משובצים לדיונים ביום זה.
בבוקר התקשר הרב דיכובסקי למזכירות ביה"ד הגדול בירושלים, כדי לברר אם הגיע אישור הביטוח הלאומי, והתברר שלמרות הרצון הרב שהפגינו הדיינים מעבר לחובתם לא הגיע דבר.
תחת זאת, רצו הטוענת ולקוחתה אל התקשורת והצליחו ליצור כותרות בעיתונים הגדולים במדינה ואף רתמו לעזרתם עיתונאים מבני הציבור הד"ל, שששו לחרחר ריב ומדון בכל מה שקשור לעולם הרבנות והתורה.
בכתבי בית הדין הגדול שהגיעו לידנו, מתאר הרב דייכובסקי את חוצפתה של הנתבעת כדלהלן: "בינתיים הובא בפני תדפיס של כתבה שפורסמה באתר התקשורת של מעריב, תחת הכותרת "איפה הגט". הידיעה עוסקת בפרשה שבפנינו, ומעבר להיותה רצופה בסילופים, פורסמה בה תמונתה של האשה בתיק זה ושמה הפרטי... ידיעות דומות פורסמו בכלי תקשורת אחרים. הטו"ר מצוטטת שם כאומרת: "אני מתכוונת לא לצאת מכאן היום. אני מזמינה את כולם לשבות, עד שלא יגיע ההרכב. רק באזיקים יצליחו להוציא אותי מפה".
בתגובות לכתבה, מגיבה הנתבעת: "...אני עמדתי בכל התחייבויותי וסידרתי את כל המוטל עלי והופעתי לדיון בשעה היעודה. אלו שלא הופיעו ולא עשו את המוטל עליהם החליטו להכפיש את שמי במקום להודות בטעות ולהתנצל. והרי ידוע שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה".
כאן האריך הרב דייכובסקי בכאב על האשה שנפלה בידי אנשים ששחרו לפרסום כמו ארגון יד לאשה וכדומה והוא אף מדגיש כי הפרסום של תיק כזה מנוגד לחוק [ודינו של העובר על הוראות אלו הוא – מאסר ששה חודשים!]
הרב דייכובסקי גם מדגיש כי: "מהנסיבות האופפות את הפרשה, במיוחד על רקע היותה של האשה "כוכבת" של סרט העוסק בעניינה, עולה חשד כי הפרסום נועד ליצור השפעה בלתי הוגנת על שיקול דעתו של בית הדין ולשבש את ההליך המשפטי בעניינם של הצדדים, אציין עוד כי לבני הזוג ילדים קטינים, ופרסום שמה ותמונתה של האם, לרבות פרטים הקשורים מהותית לסכסוך המשפחתי עלול להביא לפגיעה קשה בטובתם של הקטינים, ומיותר להאריך בכך.
בהמשך דבריו כתב הרב דייכובסקי שליט"א כי בעצה אחת עם הרב בן שמעון שליט"א הוחלט כי כל זמן שעניינה של האשה מנוהל בצורה של הסתה ודמגוגיה נגד בתי הדין לא יהיה מנוס אלא להחליף את עצמם בדיינים אחרים שימשיכו את הדיון.
"לא יהא זה הוגן כלפי האשה שאשב בדינה, כאשר גיבשתי דעה כה שלילית כלפי הייצוג אותו היא מקבלת. לבי לבי על האשה המסכנה אשר נקרעת בין סכסוך הגירושין האישי שלה, לו דרוש פתרון נחרץ ויפה שעה אחת קודם, לבין גורמים אשר עושים אותה "כלי משחק" וקרדום לחפור בו במאבקם הציבורי נגד בתי הדין הרבניים. על כגון דא נאמר: "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי".
האם מישהו יכול שלא לראות את האמת בצדקת דרכם של הדיינים שליט"א, הם לא טענו אלא שלמען האמת והצדק ראוי שהם יוחלפו בדיינים אחרים. חלילה, לא כבודם ולא זילות בית הדין, אלא האמת הנכונה שראוי שתעשה. הם גם לא גזרו על הנתבעת שנת מאסר או קבורה אינסופית בגנזכי בית הדין, אלא החלפת הדיין באחר אובייקטיבי, ותו לא.
גם טובת ילדיה ורוממות החוק הישראלי שימשו רקע להחלטתם ועוד המון שיקולים רבי משקל כמו שניתן לקרוא בתיק הרבני המדובר, אך כל אלו לא עמדו להם לרבנים שליט"א, הם היו אלו שהושבו על ידי התקשורת על ספסל הנאשמים, העיתונים הגדולים במדינה שהסבירו את הפרישה במילים הקטנוניות "פרש לאחר שנעלב", האשימו אותם בסחבת שלא כדין ו"סיוט שלא נגמר".
הם אפילו לא התביישו להסתיר את הליווי המאסיבי שהעניקו לפרשיה, ולא העלימו את עובדת היותה של הנתבעת שחקנית בסרט ["מקודשת"] שכותרתו היא "מאבקן של מסורבות הגט בבתי הדין".
כאשר המגוחך הוא שהנתבעת הציגה את מה שקרה אחר כך במציאות, וקשה להאמין שהיא לא ייחלה לתרחיש שונה מאשר הצליחה להציג בפעם השנייה.
***
למי שהתבלבל, מדובר במדינת ישראל שנת תשס"ה, את האברך התמים שלא שגג כמעט במאומה הושיבו בבית הסוהר לשנה תמימה, ככה שיהיה, ושהילדים והאישה וכולם יסבלו כי הם ממילא לא משרתים בצבא.
גם את הרבנים הושיבו על ספסל הנאשמים, ככה שיהיה, אשמתם של הדיינים הייתה כי דאגו בטעות לצדק ולילדים של הנתבעת עצמה.
אז מי שחי באיזושהי אופוריה במדינה הזו או מטפח מין ציפייה לצדק חברתי, מהתקשורת או מהממסד, שישכח מזה.
 |
|
|
