בנות צלופחד - לפרשת מסעי

מורה נבוכים חלק ג' פ' נ

להלן מתוך תרגום הפרופ' שוורץ
מבין אלה הזכרת המסעות18. לכאורה זאת הזכרת מה שאין בו תועלת כלל. בשל דמיון-שווא זה, העולה ראשונה על הדעת, אמר: ויכתֹב משה את מוצאיהם למסעיהם על-פי ה' (במדבר ל"ג, 2). הצורך בזאת גדול מאוד, כי כל הנסים ודאיים רק למי שראה אותם. אבל בעתיד הזכרתם הופכת סיפור שהשומע עשׂוי להכחישו. ידוע שאי-אפשר - ואין להעלות על הדעת - שיהיה נס קבוע ועומד לאורך הדורות ולאנשים כולם19. מבין נסי התורה, יתרה מזאת, מהגדולים שבהם, שהייתם של ישֹראל בַּמִּדְבָּר ארבעים שנה ומציאותו של המן בו בכל יום. וּמִדְבָּר זה הוא, כמו שהזכיר הכתוב, נָחָש שָׂרָף ועקרב וצִמאון אשר אין מים (דברים ח', 15). אלה מקומות רחוקים מאוד מן היישוב, לא טבעיים לאדם, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורִמון [ומים אין לשתות] (במדבר כ', 5), וגם נאמר עליהם: ארץ לא עבר בה איש [ולא ישב אדם שם] (ירמיה ב', 6). ולשון התורה: לחם לא אכלתם ויין ושֵכָר לא שתיתם [למען תדעו כי אני ה' אלהיכם] (דברים כ"ט, 5). כל אלה נסים ברורים נראים. ומפני שהאל יתעלה ידע שלנסים אלה עתיד לקרות מה שקורה לסיפורים20, ויחשבו שבני ישׂראל שהו בערבה הסמוכה ליישוב, שבה מסוגל אדם לשהות, כגון הערבות בהן מתגוררים הערבים21 כיום, או שאלה מקומות שאפשר לחרוש בהם ולקצור או להיזון מאחד הצמחים שהיו שם, או שטבעו של המן לרדת באותם מקומות תמיד22, או שיש באותם מקומות בארות מים. לכן נדחו דמיונות-שווא אלה כולם, והודגש הסיפור על אודות כל הנסים האלה על-ידי הבהרת התחנות, כדי שיראו אותם העתידים לבוא, ואז יֵדעו את גודל הנס בשהיית מין האדם באותם מקומות ארבעים שנה23.

לאחרונה יצא ספר בהוצאת מוסד הרב קוק בו מלוקטים דברי המורה על פרשת השבוע , ומעובדים בלשון ימינו.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1503113

ב"ה.
תגובת ירמיהו:
לאיודעכלום,שלום!
למדתי וחזרתי.המשימה שאני לוקח על עצמי אינה קלה, אך אנסה לתמצת את הרעיון.אם לא אצליח,לפחות כוונה טובה היתה לי (ואני יודע איזו דרך רצופה כוונות טובות...).
בכל מקרה,אני ממליץ על לימוד מן המקור!
הטפחים הם יחסית לגובהו של כל אחד -"באמת איש".אינני מכירך,אך אני מקווה שאתה מספיק גבוה כדי שזה יהיה למטה מעשרה טפחים גם עבורך.
פירוט השמות של בנות צלפחד מופיע שלוש פעמים (לא כולל ספר יהושע).בפעם הראשונה בסדר התולדות,בפעם השניה כשבאו אל משה לטעון את טענתן,ובפעם השלישית,בפרשתנו,כשנישאו לבני דודיהן.
בפשטות מסתבר לומר,שבסדר התולדות יופיעו כסדר לידתן, כשבאו אל משה יופיעו כסדר חכמתן,וכשנישאו יופיעו כסדר נישואיהן.
בשתי הפעמים הראשונות הן מופיעות באותו סדר, והדבר מעורר את השאלה לשם מה? באשר בדרך-כלל מתקיימת קורלצי'ה ישירה בין גיל וחכמה (חכמת חיים?) -"ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה".
על-כך משיב רש"י כבר בפרשת פינחס שהחזרה על שמותיהן, בשונה מן הסדר בפרשתינו,באה ללמד ששקולות הן.

אך מכיוון שבפרשתינו הן מסודרות לפי מפתח שונה,סדר נישואיהן,איך ניתן ללמוד מכך ששקולות הן?
לכן מסביר רש"י,שכאן הן מסודרות על-פי גילן, סדר נישואיהן תואם את סדר גילן,"לא יעשה..לתת הצעירה לפני הבכירה",ובפרשת פינחס,בשתי הפעמים,הן מסודרות לפי סדר חוכמתן.
כך נוצרת היכולת להסיק ששקולות הן,שכן כאמור גם סדר גילן מצביע על סדר חוכמתן.
כלומר,יש את החכמה המולדת,הקוגניצי'ה הטבעית - "סדר חוכמתן"(פרשת פינחס),ויש את החכמה הנרכשת,נסיון החיים "רוב שנים יודיעו חכמה"-"סדר לידתן" (פרשת מסעי). האיזון ביניהם יצר את המצב "ששקולות היו".
פורסם בקישור הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1494296

בס"ד
כתב רבנו האר"י זלה"ה בשער הפסוקים(פרשת פינחס סימן כ"ז)
וז"ל:"ותקרבנה בנות צלפחד וגו':
דע,כי צלפחד הוא שורש הגבורות ,ולכן יש בו אותיות צל פחד.וה' בנותיו,הם הה' גבורות הנשארות ביסוד דז"א,ואינם הולכות אל המלכות,אבל באות גבורות אחרות מחדש,וניתנים אל המלכות,כנודע ולכן היה משרע"ה מסופק אם היה להם חלק ונחלה בארץ,שהיא המלכות.והשיב לו הקב"ה ,שכיון שהם מאירות במלכות,ראיות הם ליטול חלק בארץ.והנה ה' גבורות האלו,השלה מהם הם נמתקות ע"י החסדים.והשנים אינם נמתקות כנודע.והנה הג' הנמתקות הם חגלה ומלכה תרצה כי חגלה פי' חג לה לפי שהיא מתוקה,גם מלכה שמה מורה עליה,גם תרצה מלשון רצון וחסד והשנים שאינם נמתקות הם מחלה ונועה.מחלה כמו מ"ח ל"ה מלשון (בראשית ז',כ"ג)"וימח את כל היקום ".נועה ,מלשון (ישעיה כ"ד"י"ז)"נוע תנוע הארץ".עכ"ל
פירוש הענין ידוע שמשה היה יסוד דאבא ובנות צלפחד טענו כי אבינו מת במדבר רמזו על משה שלא נכנס לארץ ומשה הסתפק האם יש להן נחלה בארץ משום שהם ה' גבורות וחסר ה' חסדים
והקב"ה השיב לו מכיון שהם מאירות במלכות שהיא הארץ יש להן חלק ונחלה בארץ.ושלשה נמתקו חגלה מלכה תרצה ושנים לא נמתקו מחלה ונועה,(הם היו בנות אותו צלפחד שהיה מקוקש עצים ביום שבת).