| נשלח ב-4/8/2005 21:51 |
 |
| |
טענה בדבר זן ויהדות
אמר לי יהודי טוב אחד, אחרי שסיפרתי לו על העניין שלי בזן, "זן זה יהדות". על דרך הפשט, אין ספק שזו שטות. אבל איך זה כן נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2008 00:08 |
|
| |
chouteng:
chuppa:
אני מתעניין על יהודים שהם בודהיסטים, בעיקר למה יהודי שמחפש משמעות יפנה לבודהיזם ולא ליהדות, על אף שגם היהדות מציעה משמעות עמוקה.
*****
בעלבעמיו:
שוטנג,
מה אירע לנו שהיהדות נתפסת כבעלת תוכן עמוק פחות מהבודהיזם?
*****
chuppa:
chouteng
אני חושב שאני יכול לענות לך בכמה מישורים, במישור האישי ובמישור מחשבותי על הקבוצה של היהודים שמחפשים משמעות בבודהיזם.
נתחיל בקבוצה: ראשית, יש מונח יחסית חדש לתאור קבוצה שכזו: JUBU, ג'ודיזם + בודהיזם. אם תחפש לפי המילה הזו תגיע להרבה רעיונות ודברים בנושא. בתוך הקבוצה אני חושב שבנושא המניעים יש להבחין בין היהודים שקיבלו חינוך דתי לבין אלו שלא קיבלו. לגבי אלו שלא קיבלו חינוך דתי כל כך, אני מניח שהפנית החיפוש לכיוון רחוק מהיהדות המסורתית נובע מתדמית שלילית של מחזיקי המסורת ומתדמית קשה של ההלכה. את זה קראתי במפורש בספר של אחד רוג'ר קמנץ, משורר (ופרופסור לאנגלית) שתאר בספרו the jew in the lotus מסע של נציגי יהדות אל הדלאי למה. ראוי לציין שהזוית שלו היא אמריקאית כמעט לגמרי, וייתכן מאוד שבמקומות אחרים המצב שונה.
מבחינה אישית, אני קיבלתי חינוך דתי למדי - מדרשיה ואח"כ שנתים במעלה גלבוע. אני חושב שיהיה לי קשה לפרוש את היריעה האישית כולה, גם בגלל האורך וגם בגלל הפרטיות. בקיצור, ההתענינות שלי בזן התחילה מגיל 18 בערך עם הספר הידוע 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' שהשאיר בי רושם עמוק. מאוחר יותר קראתי מעט יותר על זן כשלעצמו, כלומר ספרי זן קלאסי וטקסטים ישנים מאוד, במיוחד חביב עלי האוסף 'חכמת זן'. רוב הזמן (כך נראה לי היום) התעסקתי עם זן בגלל הפרס הגדול שהוא מציע: הארה. הבנתי שמי שזכה בהארה אין לו עוד סבל בעולם, והוא לא מפחד מהמוות. ובאמת, מהזמן שהתחלתי לתרגל זן (ולא רק לקרוא על כך) אכן פחת הסבל שלי וגם אני מפחד פחות מהמוות.
יש עוד סיבה שאני כרגע רואה רק אצלי: אני חושב שביהדות הרבנית יש איזו הליכה עיוורת אחרי המילים, הליכה שמובילה לסבל, להם ולשומעי לקחם. דווקא בפורום הזה קראתי חלק מזה, אודות הפאות, הז'בו, אמונת חכמים של ההמון וכו' אתה מכיר את זה כמוני. אני מודה שאני מאוד מפחד מחיים שכאלה, וזה עוד גורם לרתיעה שלי מהיהדות הרבנית.
*****
מיימוני:
חופה יישר כוח על גילוי הלב ועל ההגדרות הברורות. בעיני מתבונן מן החוץ, הבודהיזם והזן ועוד תורות מהמזרח הרחוק נתפסות לפעמים כסלט אחד של דעות. אני מכיר את הדיונים האלו במקצת. וכמה הערות שאינן אלא הקדמה לדיון ארוך המתחייב מדבריך. (ואפשר לדון בדברים אישיים בתיבה האישית, אם תרצה) א. יש להבדיל הבדלה חריפה מאד בין נציגי היהדות לבין היהדות. בין מי שהורה, נניח, לשרוף פאות בטעות, לבין אחרים. ראשית, גם רבנים טועים לפעמים. שנית, יהדות דתית נאמנה אינה בהכרח חרדית. אני כותב זאת בכאב בתור חרדי, אבל זה כך. בכל מקרה, המטרה והשאיפה והתקווה היא להיות מה שמכנים אצלנו "בן עליה". זה נעשה על ידי התחזקות בתורה ובמצוות, אבל זה לא זהה דווקא לאוסף המגדירים הסוציולוגיים שאפשר לראותם, בראי עקום, בח"ח. ב. בנקודות מסויימות יש באמת קרבה בין בודהיזם או זן לבין היהדות. בעבודה עצמית, בתיקון המידות, בעבודה על הדמיון. ועוד. ג. לקח לי שנים רבות להבין על מה מדברים כאשר מדברים על "הארה". מעניין שאפשר למתוח קוים מקבילים בין מה שהיא אמורה לתת לבין התודעה העצמית שמתפתחת בתפיסות חסידיות מסויימות אצל המתקרב לה'. (הידע שלי בחסידות מבחינה זו נופל אפילו מהידע בבודהיזם. אני מסתמך על ספר שקראתי לאחרונה ועל ניתוח הציטוטים שבו, כמובן על ידי עצמי, אם כי גם מה שהמחברת כותבת נראה סביר). זה נושא גדול להאריך בו, ובעז"ה מחר. ד. פחד המוות הוא אולי הדבר הקשה ביותר. אם לא הפחד מבדידות. אני יכול לחוש זאת בעצמי. עם זאת, נראה לי שיש לדבר כמה תרופות. והן תלויות בהבנה לא פחות מאשר בעבודה רגשית. עיקר מה שאני רוצה לומר הוא שיש לנו בבית, ביהדות, לא פחות ולמעשה יותר ממה שיש בזן. אם גם בשפה אחרת. לפעמים קל יותר להתחבר לדימויים מעולם רחוק. אבל אני מאמין - יודע - שהתשובות נמצאות אצלנו בתוך התורה. ואני מבקש לדון בזה, ורק בשלב זה קובע מקום וזמן לדיון. בהמשך.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
chuppa:
מיימוני
אתה מאמין שהתשובות נמצאות בתורה, ואני רואה את הטענה הזאת אצל בן בג בג האומר הפוך בה. היום אני חושב שייתכן וזה נכון, אבל בשביל שמישהו יפסיק לחפש תשובות במקום אחר הטענה זוקקת ביסוס עניני (לאו דווקא הוכחה) מעבר לעובדה שאמר את זה בן בג בג. יתרה מזאת, אם נביא בחשבון את גורם הזמן אפשר שיש תשובות שבתורה לוקח המון זמן ללמוד, אבל פתח ספר של זן מסטר ותקבל את זה עכשיו (והפוך, יכול להיות שבתורה יש תשובות פשוטות לשאלות שנחשבות מאוד מסובכות בבודהיזם).
יש עוד נקודה אחת חשובה. גם אם נאמין שאמנם כל התשובות בתורה, מה עם חיפוש השאלות?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2008 00:07 |
|
| |
chuppa: סיפור נאה. האם על החפץ חיים?
כאשר תלמידת זן מקבלת את חותם המסטר היא צריכה לתת שיחה. זן מסטרית גרז'ניה פרל, בשיחה הראשונה שלה סיפרה סיפור נאה: (אני מתרגם מאנגלית, אולי היא או אני משמיטים פרטים)
איש אחד מאמריקה ביקר אצל רב גדול בפולין. והנה בחדר רק מדף עם ספרים, שלחן וספסל. שאל האמריקאי את הרב "היכן כל הרהיטים?". שאל הרב "היכן הרהיטים שלך?". אמר הבחור "אני רק מבקר כאן", וענה הרב "אף אני רק מבקר כאן". עכ"ל.
כשסיפרתי אמרו לי שזה על החפץ חיים. אמת? על מי זה אם לא עליו?
*****
מיימוני:
חופה אכן הסיפור מיוחס לחפץ חיים. מענין איך הסיפור השתלשל והגיע עד אליה.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
איכה:
אם אני לא טועה הסיפור מיוחס[ גם] לר' אריה לוין
[כתוב באחד מספרו של שמחה רז על הר' אריה-"איש צדיק היה",או "צדיק יסוד עולם"]
*****
אידך_גיסא:
אני שמעתי אותו על ר' משה מפעשווערסק. אידך גיסא
*****
mdabraham:
צייט גייסט מיכי
*****
ירוחםשמ:
אני לא יודע אם החז"א אמר את האמרה. אבל אני ראיתי אותו גר כך.
מענין שאת הסיפור הזה לא מספרים על רעבעס של חסידים.( אני ממשפחה חסידית ומתפלל נוסח ספרד) מודה ועוזב
*****
levham:
אני דוקא שמעתי את זה על המגיד ממעזריטש
*****
עפר_ואפר:
אכן זה מסופר על הח"ח. אם אינני טועה זה מופיע במאיר עיני ישראל.
*****
מאירקה99:
קראתי את הסיפור, בשמו המפורש של הח"ח, ב READERS DIGEST, במדור (שכחתי את שמו) - של סיפורים קטנים על אנשים גדולים (בערך זה השם). אני יכול לציין שזה היה ב 1978 (אני זוכר שהראיתי זאת לדודתי ע"ה, שנפטרה באותה שנה).
*****
chouteng:
chuppa: יש קישור?
*****
chuppa:
chouteng
אני עדיין מחפש את הקישור. קראתי את זה במגזין primary point של סתיו 2005 של בי"ס לזן קואן אום. הנה קישור לאתר הכללי של בית הספר:
http://www.kwanumzen.com
אם תציין לי מה מעניין אותך אני מקווה שאוכל לעזור.
מימוני
ההשערה שלי היא שזה הגיע אליה מבעלה ג'יקוב פרל שגם הוא זן מסטר באותו בי"ס. ג'יקוב פרל הוא יהודי מפולין שגדל בארה"ב.
נישטאיך
בדיוק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 22:27 |
|
| |
Eliashir-
Here is a quote which might be relevant.- "The notion of a plurality of "souls" may have been taken over from shamanistic tradition: most of the Siberian peoples today believe in two or more souls (M.A. Czaplicka, Aboriginal Siberia (1914) ,cap. 13) But as Nilsson has lately said, "pluralistic teaching about the soul is founded in the nature of things, and only our habits of thought make it surprising that Man should have several "souls" (Harvard Theological Review 42 (1949) 89- (E. R. Dodds, The Greeks and The Irrational, 1966, Cap. 5, pg. 174----)"
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 03:33 |
|
| |
בעזהי"ת
אנא יסלחו לי חברי הפורום, שלמשך מספר ימים הושעה עיסוקי בזה האשכול.
כפי שכתבתי כאן, בפירוש או ברמז, העיסוק בשיטות 'הדרך להארה', הינו עיסוק מעשי ולא פילוסופי, ואני אין ברצוני לדון בכך כל עיקר בתקופה בה החתירה להארה לא תוכל להיות אלא כחתירה מילולית עקרה.
ימי תשעת הימים לא היוו לטעמי כר פורה לרוח לפעום, ויש לומר שגם הימים המתרגשים עלינו עתה אינם שכאלה –ולכן שמחתי היא על מערכת היידפארק שאינה מגבילה אותך כלל באורך חיי אשכול, ומאפשרת לך דיון ארוך טווח וסבלני, כראוי בעצם למי שרוצה לברר נושא ואינו מכור כפייתי לגלישה באינטרנט.
הרעיון הבא שאבחן לפניכם, לא הופיע מהזן, אלא מ"משנתו של דון חואן".
כאמור, טענתי היא שאפשר למתוח מכנה משותף בין כמעט כל העיסוקים האזוטריים המקובלים, החל מהיוגה וכלה בזן (ולמעשה גם בקבלה היהודית, ועוד חזון למועד פרק זה), "הדרכים להארה", ומכח זאת ללמוד לימוד השוואתי ביניהן, ולהחכים עוד ועוד בנושא חמקמק ותמוה זה.
לכן, למרות שלא מצאתי מקבילה ל"שתי הנפשות" בזן, אני בטוח שקיימת היא שם –ופשוט לרועץ עומדת לי אי היותי "חכם זן" מופלג.
בספרו של קרלוס קסטנדה "הצד הפעיל של האינסוף", (היות ששפת המקור כאן היא אנגלית, דומה עלי שבבטחה תוכלו לסמוך עצמכם על התרגום לעברית, ואם לא כן, הספר באנגלית ממתין לכם ומצפה), מופיע תיאור אודות "שתי הנפשות" שבאדם: ההתקן הזר, והנפש התחתונה.
מה לי כותב ומה לי מכביר במילים, לתאר את הרעיון, שיכלתי לקחת את אמירתם של חז"ל אודות היצר הרע כמלך זקן וכסיל –והיצר הטוב כילד מסכן וחכם, ולתמצת בכך את אשר מתאר שם קסטנדה על המצוי בנפשו של אדם.
קסטנדה מגדיל ומוסיף תיאור שמזכיר את הסטרא אחרא הקבלית –אודות "טורף" אשר נזון מזוהר המודעות האנושית (הקליפות שניזונות מנצוצות הקדושה), ולצורך כך כופים על האדם את נפש "ההתקן הזר" שמאלצת כמעט את האדם להיות כחדל אישים העסוק במרדף אינסופי אחרי הזנב של עצמו.
נוכל לקבוע בפשטות, שלא היה קשר מידע בין העולם החדש והעולם הישן.
הגלגל, לא היה ידוע לאינדיאנים, לא היה מצוי בתרבויות אמריקה.
ואם הגלגל, אמצאה טכנית פשוטה וקליטה ביותר –שאפילו אם רק בילדותך היית רואה אותה, עדיין יכלת לזוכרה שלשים שנה מאוחר יותר ולשחזרה בקלות, אם הגלגל לא עבר מהעולם הישן לחדש, לא נוכל לטעון בקלות שרעיון פילוסופי מורכב אודות "שתי הנפשות" שבאדם כן עבר, ומצא לעצמו שביתה בתרבות שונה לגמרי.
נוכל לטעון מכאן מסקנות ממסקנות שונות, כל אחד אליבא דשיטתו, אבל לאלפי עניות דעתי נצבים אנחנו כאן לנוכח רעיון פילוסופי זהה, משני מקורות לכאורא שונים בתכלית זה מזה -מהיהדות ומשיטה רוחנית-אזוטרית.
_____________________________________________________
ומה ה' דורשׁ ממך כי אם עשׂות משׁפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.
תוקן על ידי - 000_אלישיר - 16/08/2005 3:33:27
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 11:54 |
|
| |
אנשיל,
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 05:50 |
|
| |
אלישיר,
אני חושב שדיוננו סוטה מן הנושא ועל-כן אקצר.
א.אתה ממשיך לדבוק ב"מזרח" כלשהו, אני איני חושב שיש מזרח מכיוון שהארץ עגולה, במציאות וכמשל.
העולם אותו אתה מציג מתחלק להמון העם, ולמעמיקים(?) - עולמי אינו.
ב.לא ביקשתי להוכיח, אלא להציג דוגמא לחששות אישיים. הנח להם לעם קדושים.
אתה מדבר על זאזן כעיקר. אתה מדבר על תרגול מעשי כעיקר.
מנין לך שזה "עיקר הזן"? ממורה? מספרים? האם אתה יורד לסוף דעתי?
זן="מדיטציה". בזה אין ספק, בדיוק כמו ש"טאו"=דרך. אבל מה זה אומר? מהו אותו זן? (מדובר במחלוקת עתיקת יומים, תחילתה בסין ו"סופה" במאה העשרים+)
נניח לזן. מהי "יהדות"? נניח לה, מהי "תורה"? אם אתה עובר לפסים א-היסטוריים, הקושי לדבר על כל מושג מתעצם.
קו"ח "דת" שחרטה על דיגלה "אי הסתמכות על מילים"...
(דרך אגב, אותה "דת" הסולדת ממילים, כתבה הרבה מאד על סלידתה ממילים...)
ולסיום, כתבת:
"לא התלמוד עיקר אלא המעשה" אני מניח שהיתה שגגת כתיב, ונמחק "אי".
חזק ונתחזק.
תוקן על ידי - maple - 10/08/2005 6:46:51
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 20:59 |
|
| |
בעזהי"ת
maple.
א. אחזור על חלק מהודעתי הקודמת:
'המזרח' מלא בפולקלור עד אפס מקום, במנהגים מעורבבים, באמונות טפלות מכל הבא ליד, וכל שאר כיוצ"ב.
כלומר גם הטענה שבמזרח תמצא עיסוק יותר אמיתי, אינה אלא כלפי אסכולות בודדות על רקע המון עם נבער.
ולכן, אפילו לפי ההגיון הבסיסי של טענתך, הצבעה על המון עם נבער מדעת במערב, ניו אייג', אינה מעידה כלל על אי המצאות אסכולות כנ"ל.
ב. אמנם חושד אתה בלומדי גמרא בתרגום לאנגלית.
אך האם בזאת סיימת כל צרכך את מטלת הוכחת כלל שתופס בכל מקום?
והאם בזאת סיימת את מטלת ההוכחה שהכלל הזה תופס בכלל בתחומי העולם הנפשי?
הגמרא, שונה מאוד מאוד מתרגול הזאזן.
הגמרא היא לימוד חכמה דרך טקסט.
כל עוד אינך ברמה השכלית של כותבי הטקסט, ברי גם ברי שתרגומו על ידך מעקר הרבה מאפקט ההחכמה.
(לאור המשך דברי, איני נדרש כלל להביא כטיעון את כמות אנשי הרוח מ'המזרח' שנדדו למערב או למדו מערביים ישירות בשפת המקור. צבר ארם (גוגל לרשותכם) למשל, מדבר יפנית שוטפת ומכיר את תרבותה הרבה יותר מיפני ממוצע).
הזאזן, החלק המעשי של הזן, המדיטציה שבדרך להארה, כוללת בעיקר תחום אחד בלבד:
תרגול שקט פנימי (כלומר שהיה ללא דיאלוג מחשבתי).
שקט פנימי הנו דבר נצבר, שניה לשניה ודקה לדקה בעבודה סיזיפית -ומעבר לרווחי הטווח הקצר, זוהי המטרה האחת שבזאזן.
כאמור, הזן דוגל בשגרת מדיטציות בדרך להארה.
קסטנדה, מסביר זאת בפשטות, וכפי שכתבתי במקצת בהודעתי הראשונה: הדיאלוג המחשבתי מונע את האדם מגשת אל יכולותיו הנפשיות (קחו דוגמא פשוטה. נסו למקד מבט בצורת משולש שקודקודו העליון הוא תקרת הראיה, וקודקודיו התחתונים הם קצוות הראיה התחתונות. תרגול קצר יבהיר לכם ש'או מחשבה או ריכוז בראיה' -המחשבה גוזלת 'הספק' מ'תחנת הכח הפנימית', וכל עוד כך, אין ביכולת 'תחנת הכח הפנימית' לספק 'מתח' די הצורך -להפעיל את 'רכיב' ריכוז הראיה). אף אחד לא צריך ללמד את האדם את יכולותיו הנפשיות, שאין כאן מה ללמד -הכל מצוי כבר באינסטינקט. כן צריך ללמד את האדם איך לחלוף את המחסום שעומד בדרכו מגשת ליכולות נפשו. הדרך היא צבירת שקט פנימי. ככל שיצבור האדם שקט פנימי, כן הדרך תפתח לפניו. זאזן בהסבר מן העולם החדש.
ואם כן, אין שום נפקא מינה מהיכן טקסט פילוסופי כלשהו הגיע -ובתרגומו המדויק אם לאו, כשהדברים מגיעים לאמנות מעשה.
לא התלמוד עיקר אלא המעשה, לא הפילוסופיה של הזן עיקר, אלא השקט הפנימי.
ג. כפי שרמזת (אולי) הזן, מילה בהיגוי יפאני, מקובל ליחסו להודו במקור -כשבאמצע הספיק לעבור על פני חצי מאסיה ולפשוט וללבוש צורות שונות, וכמובן להתערבב ללא הכר כנהוג באסיה -כלומר אין למעשה שום צורה של 'זן אמיתי' על פני הגלובוס.
_____________________________________________________
ומה ה' דורשׁ ממך כי אם עשׂות משׁפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.
תוקן על ידי - 000_אלישיר - 09/08/2005 21:33:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 13:16 |
|
| |
הרב מיכי,
זהו סיפור על המתודה.
מספרים שלרב מיימון, בכותבו את ספריו הידועים (שרי המאה,ועוד כמה) היו על שולחנו שתי צלחות: אחת עם שמו של רב, והאחרת עם כותרת של סיפור או דבר תורה. בכל פעם לקח פתק אחד מכאן ופתק אחד מכאן, חיברם יחד וכך כתב את ספריו.
אבל אף אחד לא כועס, שכן אף אם לא נאמרה המימרה/קרה המעשה על ידי אותו רב ממש, בוודאי היה ראוי אותו רב שיאמרו או יקרו על ידו.
אנשיל
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 11:22 |
|
| |
אנשיל,
ידועה העובדה שסיפורים מוצלחים מסופרים על אנשים רבים (היום קוראים לכך 'אגדה אורבנית', וזה בד"כ מוצג כמשהו שהמספר עצמו ראה במו עיניו). אני מכיר כמה תופעות כאלו, הן בעולם המסורתי-דתי והן בעולמנו הכללי דהיום.
את הסיפור של הרב מיימון בעוונותיי אינני מכיר, וחזקה עליו שזהו סיפור טוב. אנא שתף אותי בו.
מיכי
תוקן על ידי - mdabraham - 09/08/2005 11:22:31
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 09:30 |
|
| |
הרב מיכי,
סחתיקה.
ולעניין אותו סיפור על אדמורים שונים,ידוע הסיפור על הרב מיימון עם צלחת הסיפורים וצלחת הרבנים...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 05:23 |
|
| |
בוקר אקרא ואצפה,
איני חושב שראוי אני להמשיך בדיון הנשגב כאן, לפי שגישתי לנושא שונה במדת מה.
אולם נכתב עלי (בהסתיגות) לעיל:
"האם רצית לקבוע, שהעיסוק המזרחי בזן הוא מסורתי-דתי-אמיתי, ואילו זה שבמערב הוא בבחינת ניו-אייג' ואינסטנט?
שאם זוהי כוונתך, תימא אני עליך.
נכון הוא שתרבות הניו אייג' מפותחת היטב היטב, אבל האם תאמר שאותו דפוס אינו קיים במזרח? -הדפוס בו תהיה אסכולה של אנשי רוח בתוך המון עם פולקלוריסטי?"
ואני אשאל:
האם העיסוק היהודי ב... הוא מסורתי-דתי-אמיתי, ואילו זה שב... הוא בבחינת ...?
וכל אחד ימלא את החסר כראות עיניו, למשל:
האם העיסוק היהודי בתורה הוא מסורתי-דתי-אמיתי, ואילו זה שבנצרות הוא בבחינת הבל?
האם העיסוק היהודי בתלמוד הוא מסורתי-דתי-אמיתי, ואילו זה שבאקדמיה הוא בבחינת אינטלקטואלי-קר?
האם העיסוק היהודי בקבלה הוא מסורתי-דתי-אמיתי, ואילו זה של מדונה-אסתר הוא בבחינת ???
על חטאי אתוודה,
חושד אני באילו שלומדים תלמוד משוטנשטין (רק הדפים באנגלית)
וחושד אני באילו שלומדים זן (או כל "תורה" אחרת) מתרגומי יד שניה ושלישית.
אבל זו דעתי העניה ואני מקבל שיטות אחרות.
ה"זן" הנפוץ במערב הוא אותנטי כמו ה"זן" היפני. שניהם התגלגלות של זרם מחשבה/כתיבה/ריטואלים... מסוים. או לפחות כך טוענים.
באשר למקבילות בחסידות, איני בקיא בכגון דא אך הייתי נמנע מללכת בכיוון הזה שמא אמצא את עצמי מסיע מקדמונו של עולם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 02:24 |
|
| |
בעזהי"ת
א. מאמר ביניים שלפני ההודעה:
אגדיר סיווג ראשוני ל'שיטה רוחניות אזוטרית', ואקבע שכל שיטה שתמצא בה את המרכיבים הללו היא מאותה משפחה, ולא משנה מהיכן צצה (ויתרה מזאת, אפילו אם מצאת אחד מהמרכיבים –סביר להניח שגם האחרים נמצאים בקרבת מקום):
-מרכז הגוף, הטאן טי אן הסיני, הקי היפני, הרצון הקסטנדאי.
-הפסקת הדיאלוג הפנימי כשער לעולם הנפשי הנשגב יותר.
-ממילא. –כאן זו אבחנה שלי, לאור זאת שביהדות הנושא הספציפי הזה בדיוק הפוך, ומכל מקום, בין אם בעבודה הסיזיפית היוגית, ובין אם בהמתנה להארה הזנית, לא תוכל לטפס להארה, אלא תצטרך לנהר החיים לסחוף אותך אליה בזמנו שלו.
שלשת הכללים הללו מתקיימים הן ביוגה למינה, הן בשיטות טיפוח המודעות של הצ'י גונג למינהו, הן במדיטציות הזן, הן ביוגה הקסטנדאית ולטענתי בכל שיטת טיפוח מודעות (רוחניות אזוטרית) שתוכלו למצוא.
ב. נושא ראשון לחקר והשוואה:
בספר המידות לרבי נחמן מברסלב, בערך 'תפילה' (ח"א, מ"ז) כך נכתב:
"בשעת תפילה יפרוש כפיו, כאלו מקבל איזה דבר".
היאך אתם פורשים את ידיכם לקבל איזה דבר?
ראשית, כפות ידיכם יהיו מופנות כלפי מעלה, כבית קיבול.
שנית, אם אמפה את הגוף לפי השעון, הראש כ-12, וכפות הרגליים כ-6 ואזור מרכז הגוף קדימה כ-9, נוכל להגדיר שבעת היותכם עושים כזאת, כפות הידיים יהיו איפשהו בין 9.5 עד 11 –למטה מכאן התנוחה אינה 'טבעית', ולמעלה מכאן המתנה תשמט אחורנית אל הראש.
אם נעיין בתנוחות הריקוד של הצ'י גונג של הפאלון דאפה (http://www.falundafa.org.il/ver_01/downloads/articles/english/exercises/Falun%20Dafa%20-%20Exercises.zip ) נוכל לראות את תנוחת התחילה והסוף לכל תרגילי הריקוד בתצורת כף יד מעורסלת על כף יד –בקדמת מרכז הגוף.
בכף היד, ע"פ הרפואה הסינית, נמצא נקודת קרינה אנרגטית (המילה אנרגיה נמצאת בשימוש מפוקפק בעולם המערבי. אין כאן שום אנרגיה בהגדרה הפיזיקלית, אלא יותר נסיון לתת דימוי. הביטוי העברי 'נקודת כח רוחני' קולע הרבה יותר למטרה), עיינו בתרשים שבקישור המצורף ('שער האש') –ובהסבר הנלווה.
( http://www.qigong.co.il/energy%20points.htm )
ובמקום הסבר ארוך נוסף, אוכל להשתמש במשפט קצר שאמר לי בזמנו אחד ממורי האייקידו שאצלו למדתי: "כף יד למטה אין אנרגיה, כף יד למעלה, יש אנרגיה".
מבחינת 'חכמת המזרח', אך טבעי ומובן זה שבתפילה, כפעילות מדיטטיבית כזו או אחרת ("שכינה כנגדו" "ויהיה ליבו פנוי למעלה, כאילו הוא עומד בשמיים" וכו' וכו'), כפות הידיים יהיו מופנות כלפי מעלה 'כמקבל מתנה'.
ומסתבר שרבי נחמן מברסלב (והרמב"ם בעצמו פוסק להלכה שיהו ידיו כפותות זו על זו –וכלפי מעלה משמע) סובר גם הוא כהאי גוונא.
האם ניתן ללמוד כאן על הקבלה בין העולם הנפשי 'המזרחי' ובין העולם הנפשי 'היהודי'?
אמר קודמי לאשכול, שאת המסקנות צריכים לעשות לבד.
אם נצא למסע מהכיוון ההפוך, אם ננסה למצוא ביהדות הסבר לדברי רבי נחמן מברסלב, ותוך כדי כך נעזר ב'מזרח', נוכל אולי כבר להרכיב כאן פאזל שלם.
בקונטרס עלום שנערך משיעוריו של רבי אברהם יאראוויטש זצ"ל –שנפטר לפני שנים אחדות, מוסברת סקיצה של הפעולה הרוחנית בגוף האנושי:
'שפע רוחני' מגיע אל הגוף דרך שבע נקודות רוחניות (בג"ד כפר"ת) לאורך עמוד השדרה (ולכל מי שנושא הצ'אקרות פתאום מצלצל מוכר, יש כאן כשלעצמו פרק שלם להקבלה וחיקור אלא שאכמ"ל) עד לתחתיתו.
אותן נקודות נמצאות ב'שבירת כלים', כלומר אינן יכולות להכיל בחובן את הניתן בהן –והוא 'נושר' מהן לתחתית.
והיכן שהשפע הרוחני של האדם מתרכז –שם הוא מצוי. אפילו התחומים הנשגבים ביותר שבו, יהיו משועבדים להגשמת המאוויים של אותו אזור בו השפע מרוכז.
ואי לכך, והיות שהנקודה התחתונה היא נקודת המין, לא פלא שבכך רוב העולם מצוי.
מכל מקום.
'שער האש' משמש להקרנת אנרגיה.
ברייקי, למשל, מניחים את כפות הידיים, ודרכן ה'אנרגיה האוניברסלית' מועברת.
ומסתבר, שבהפנותך את כפות הידיים כלפי מעלה, אתה משדר 'אנרגיה', 'שפע רוחני' כלפי מעלה.
ובעשותך זאת, אתה מעלה את הרוחניות שבך מעיסוק בתחתוניות –במין או ברגש שמעליו, האכילה, אל הספירות היותר גבוהות –הלב ושכל.
אך טבעי הדבר הוא שבעת תפילה תרצה כך לעשות, ואך טבעי הדבר הוא שבעת תרגול זן, כך תרצה לעשות.
(אותה סקיצה של פעולה רוחנית שבגוף האדם, מפי רבי אברהם יאראוויטש זצ"ל, היא פרק ידע ששופך הרבה אור אודות שיטות טיפוח אנרגיה רבות –שכולן למעשה מבקשות "להחזיר את האנרגיה האבודה אל מרכזי החיות" –כאמירה הקסטנדאית. אולי בעז"ה אכתוב זאת בהמשך, אכמ"ל והיות שמדובר בנושאים רחבי היקף, מוטעה הוא לגשת לכתיבה כלאחר יד).
_____________________________________________________
ומה ה' דורשׁ ממך כי אם עשׂות משׁפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.
תוקן על ידי - 000_אלישיר - 09/08/2005 3:22:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 19:14 |
|
| |
אנשיל,
באשר לספריו של אנקורי, על טעם וריח.
אומברטו אקו, אמנם בספרות ולא במחקר, עושה דווקא את מה שאני חושב שהוא יותר פורה (בעקבות רבו ומורו: בורחס): במקום להשוות בין השונים, להציג את ההקשר האחד, ולתת לקורא להתרשם מתוך כך על ההקשרים הקרובים אליו יותר, ולעשות אתה ההשוואות בעצמו. למשל, אני חושב שקיבלתי יותר מתיאורים של הזן עצמו, מאשר מן הניסיונות ההשוואתיים הנפוצים והאופנתיים כל כך. את ההשוואות ליהדות אני מעדיף לעשות בעצמי.
אסיים בכך שהסיפור אותו הבאת הוא אחד הסיפורים החסידיים היותר חביבים עליי, אולם אני מכיר אותו על ר' יצחק מוורקי (תלמיד חבר של הקוצקר, שנפטר לפניו).
גל על הסיפור אעיר שתי הערות
1. גם אתה בהבאת הסיפור פעלת כמו שהצעתי למעלה: הבאת סיפור חסידי, ונתת לקורא להתרשם ולהשוות. הרבה פעמים ההשוואה עולה מבין לשורות והיא קשה לניסוח ישיר.
2. אולי יש לסיפור זה גם קשר ישיר לנדון דידן: מה שהכי חשובה הא מה שעושים באות ורגע. כדאי תמיד לעסוק בנושא אחד, אז זה יוצא הכי טוב. המגמה ההשוואתית לפעמים 'צובעת' את המחקר של כל אחד משני ההקשרים בצבעים שיאפשרו השוואה מעניינת, אך לא תמיד מהימנה.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 09:30 |
|
| |
הרב מיכי,
קודם כל, שלא כדעתך, אני דווקא ממליץ בחום על שניים מספריו של אנקורי, שעוסקים הרבה בקשר שבין חסידות מוקדמת, ברסלב ופסיכולוגיה ("הלב והמעיין" ; "וזה היער אין לו סוף". מצד שני אני לא כזה מייבין גדול בחסידות.
אם להתייחס לנושא הדיון כאן ברמה יותר גבוה מאשר דיון גנרי למשרתות ("הכל דומה להכל" וכו'), נטיה שאומברטו אקו לועג לה יפה בספר המופת "המטוטלת של פוקו" הרי שלדידי, ההחלטה אם יש דמיון בין זן ויהדות קשורה לחץ אותו ירינו למטרה ועתה אנו מסמנים סביבו עיגולים.
אם אנו סוברים שחיפוש האדם אחר משמעות נעלה /אופפת כל למתרחש בחייו הוא אוניברסלי, הרי שהדעת נותנת כי לפחות חלק מהנקודות שהאנשים החושבים יגיעו אליהן בחיפושיהם יהיו משיקות. כך לא ניתן להסביר מהו ה"זן" והוא (בהגדרה פשטנית מאד) אותו דבר שהוא הכל אבל אין למצוא אותו בשום חפץ נבדל, לדעתי דמיון מסוים לכך יש גם בתפיסת הטאואיסטים את הטאו, ובוודאי שמי שמוכן לראות את היהדות כמנסה להגיע לתוצאה דומה, יסבור שיש לא מעט קווי דמיון בין התורות.
(ראיה פשוטה לכך שהיהדות לא "דומה להכל" ניתן למצוא במרחק הניכר שיש בינה ובין הנצרות, האיסלם וההינדואיזם (וגם מדת הבון הטיבטית, למי שמתעקש)).
מאידך, מי שימשיך להחזיק בהנחה שיהדות, והרצון למציאת פשר בקוסמוס המוצא את תשובתו בה' אחד יש רק אצלנו, ושכל אותן תורות מזרח הן בגדר פולקלור ותו לא, אכן יתקשה לקבל כל קו דמיון שהוא בין יהדות וזן או יהדות וטאואיזם.
ורק לשם ההדגמה, הנה סיפור אחד ידוע:
אחרי פטירת ר' משה מקוברין, הזדמן אחד מחסידיו לפני ר' מנחם מנדל מקוצק.
שאל אותו הצדיק: "איזה דבר היה העיקר אצל רבך?"
ענה לו החסיד: "מה שהתעסק בו באותה שעה היה אצלו העיקר".
מה אתם אומרים, זה זן או חסידות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 05:41 |
|
| |
בעזהי"ת
הנה קפצתי לי לביקור קליל באשכול (מדור הספורט בעיתון שנזרק ליד הדלת, לא היה עד כדי כך מעניין ומרתק. אישית, כבר הייתי מבטל את המנוי הקלוקל הזה על ערימת הדפים המערבית שנזרקת כאן כל בוקר ליד סף הדלת…), וכבר נוספה לה עוד דעה לאשכול.
יסלח לי ידידי שאחלוק מעט עליו.
וראשית, כהבהרה כללית:
כל אימת שכתבתי 'חכמות העולם העתיק', 'חכמות המזרח' וכל כיוצ"ב, כולם הם מושגי מתודה ולא הגדרות מדויקות.
'המזרח' בעיני כולל גם את קסטנדה -למשל, וקסטנדה הוא בכלל מהעולם החדש.
היות שבקהל הרחב המושגים כך נתפרסמו, וכך אינשי אמרינן, אין עלינו אלא לדבר בשפה המוכרת.
כתבת, maple, שהזן במערב שונה מהזן במזרח.
האם רצית לקבוע, שהעיסוק המזרחי בזן הוא מסורתי-דתי-אמיתי, ואילו זה שבמערב הוא בבחינת ניו-אייג' ואינסטנט?
שאם זוהי כוונתך, תימא אני עליך.
נכון הוא שתרבות הניו אייג' מפותחת היטב היטב, אבל האם תאמר שאותו דפוס אינו קיים במזרח? -הדפוס בו תהיה אסכולה של אנשי רוח בתוך המון עם פולקלוריסטי?
אם נבחן את התמונה בישראל, ולמשל את תרגול הזא-זן, נוכל למצוא דווקא כמה עוסקים רציניים ביותר בתחום, מסורים אליו, ונזכיר למשל את דני וקסמן (גוגל לרשותכם).
וכך תוכל למצוא בעוד ועוד חכמות 'המזרח' –ואין ישראל יוצאת דופן בעניין (למרות שאטען שדווקא הישראלים יתמסרו הרבה יותר לכל זאת, כדברי הנביא עמוס על הרעב לדבר ה', וכהאי גוונא שכתבתי בסוף הודעתי הראשונה באשכול).
אמירה כגון זאת (ואם שגיתי בהבנת דבריך, סליחה ומחילה), נמצאת יותר בתחום הרומנטיקה.
הזן כשלעצמו, אינו הדת הנפוצה במזרח הרחוק.
יש לזהות כאן בין הבודהיזם, הטאואיזם, הזן וההינדואיזם –ועוד להוסיף למשל את הנטיה לעשות ערבוב אחד גדול, ומעבר לכך לזכור שהיוגה אינה בהכרח הינדואיזם, שהצי' גונג אינו בהכרח טאואיסטי או בודהיסטי, וכנ"ל על הזן, וכמו כן לחקור על פי הגיאוגרפיה ולהבדיל בין תרבויות הודו (ובתוך כולם מאות ואלפי סיווגי משנה), טיבט, סין, יפן ודרום מזרח אסיה.
_____________________________________________________
ומה ה' דורשׁ ממך כי אם עשׂות משׁפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.
|
|
|
|
|
|
