מטרת כתיבת המסעות בתורה

בדיוק השבת התארחתי אצל חברה ממשפחה חסידית ובסעודת שבת שמעתי את הפירוש הבא:

אדם שנוסע מבני ברק לי-ם ובדרך עושה חניות בניים לתדלק\לאכול\לעצור להתערננות וכו', כשהוא יספר על הנסיעה הוא יספר "נסעתי לירושלים" בלי לפרט על העצירות, לכן השאלה בעצם היא מה טעם מצאה התורה לפרט אותם?

אלא שיש עצירה שאדם עוצר על דעת עצמו, מרגיש שהוא צריך לעצור\לקחת הפסקה- עצירות כאלו באמת נחשבות לשוליות, אך העצירות של עמ"י היו עפ"י הדיבור, עפ"י ה' חנו, עפ"י נסעו, היה בהן משהו מקודש, אלו לא היו עצירות על דעת עצמם אלא על דעת המקום, ולכן פורטו.

רעיון נפלא. אי"ה ובל"נ, כשאפנה (גם מהויכוחים הבוערים כאן).

בן-איש,

ממליץ שתפתח אשכול על דרך הפרשנות החסידית. יש הרבה מה לומר בנדון.


אידך גיסא

הנה ה"ווארט" הנזכר, והדיון שהתפתח בעקבותיו:

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1052235&whichpage=1

גישתו של ה"תורת אבות" שציין אידך, מיוחדת בכך שהיא מפרשת כל מסע ומסע והמסר שלו בעבודת ה'.

דא עקא, שדווקא פירוש זה מזכיר את גמישותה האין סופית של הדרשנות בכלל ותורת הסוד בפרט. כשקראתי את הדברים, לפי המלצתו של אידך, נזכרתי באיזה ווארט שמישהו הביא כאן מזמן, לפרש את הבדיחה האידישאית על "א מענטש זונטיג האט געטראכט מאנטיג" וכו', על פי הקבלה.

פשוט, הרמז לעבודת ה' יכול להירמז במסע באחד משלושה אופנים. או על ידי גימטריה, או על ידי צליל של שם המסע, או על ידי מאורע שהתרחש במקום זה.

המיוחד בדברים הוא, שהוא מניח מראש שכל מסע צריך להתאים לסדר קבלי מסוים מאוד, שכן "שם מ"ב" אליו רומזים המסעות על פי הקבלה, מורכב משבע פעמים שש ספירות, וכך המסע הראשון רומז לחסד שבחס, השני לגבורה שבחסד, וכן הלאה.

ידיעותי בתורת הסוד, שיתכן והן קלושות למדי, הצליחו להסביר קשר של שמונה עשרה מסעות בלבד מתוך המ"ב, לספירות אליהן הן אמורות לרמוז, לפי הביאורים בעבודת ה' המובאים שם.

תוקן על ידי - בןאישאחד - 07/08/2005 1:55:16

הסבר יפה, אך הבעיה היא שרובם-ככולם של המקומות ברשימת המסעות אינם ניתנים לזיהוי כלל, וממילא אין לנו מושג אם אלה מקומות ניתנים לישוב או לא; אנו יודעים כי מדובר במדבר קשה רק מכך שבמקומות אחרים בתורה הוא מתואר כך - ואם כן, חזרה הקושיה למקומה.

הסברו של הרמב"ם כאן הוא כ"כ יפה, עד שאף הרמב"ן בפי' עה"ת מעתיקו מילה במילה. (כמובן בתרגום התיבוני)

מיכי,

זה פירוש מקסים. תודה.

על אף שאין לי עסק בחסידות, בדיוק השבת הראו לי בעש"ט על התורה (מדגל מחנה אפרים) שמסביר כי המסעות הללו הם מסעות שעורך כל אדם. לדוגמא, 'קברות התאווה' הוא החכמה, שהמידבק בה תאוותיו כלות וכדו'.
הוא טוען שהיישום בפועל של המסעות היה מלווה בקלקולים, ולכן המסעות היו מעוותים (בקברות התאווה קברו את המתאווים במקום את התאוה וכדו'), אולם במהות יש כאן מסלול שמותווה מראש עבור כל אדם להתקדשות והיטהרות.
הוא מסביר בכך את ההבדל בפסוקים: 'מסעיהם למוצאיהם עפ"י ה'' לעומת 'מוצאיהם למסעיהם' (בלי עפ"י ה').

ושוב סליחה מכל הרציונליסטים דפה, על פרץ הדרוש הזה.



מיכי