הלכה יומית

ביגלל כל האשכולות על עיתונים ודיברי חולין כל אחד מוזמן ליכתוב איזה הלכה ששמע או בעינייני היום
וניזכה להגדיל תורה ולהאדיר
אז ככה הריאשונה...


מנהג האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב, משום מנהג אבלות בכל ימי בין המצרים, אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו בזה, אלא כעיקר תקנת רבותינו התנאים שגזרו שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסק הרמב"ם ומרן השולחן ערוך.



ולענין תספורת לנשים בימים אלו, דבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים לענין אשה שאבלה על אחד מקרוביה, שלאיש אסור להסתפר בשלושים יום של האבלות, ואילו לגבי אשה, פסק מרן השולחן ערוך שמותרת בתספורת תוך שלושים יום, והרמ"א חולק וסובר שגם על האשה חל איסור תספורת שלושים יום.



ולכאורה דין אבלות בימים אלו דומה לדיני אבלות של שלושים יום, ובאמת, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל פסק שיש להחמיר לאשה שלא להסתפר בימים אלו וזאת על פי פסק הרמ"א בדין אבלות ממש. ומכל מקום יש מרבני האשכנזים שכתבו, שאף על פי שבאבלות ממש מנהגם שגם הנשים אינן מסתפרות, מכל מקום בבין המצרים יכולות להקל, אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז האבלות היא מתקנת המשנה ממש ולא רק מחמת המנהג, אין לחלק, ולמנהג האשכנזים יש להחמיר בזה על כל פנים בשבוע שחל בו תשעה באב.



ומכל מקום אנחנו שקבלנו עלינו הוראות מרן השולחן ערוך, נוקטים להקל בזה, ויכולות הנשים להסתפר אף בשבוע שחל בו תשעה באב.



ובשנה זו (התשס"ה) יחול תשעה באב ביום ראשון, לפיכך אין בשנה זו דין שבוע שחל בו תשעה באב כלל. לפיכך למנהג הספרדים, אין איסור תספורת בשנה זו כלל, חוץ מיום תשעה באב עצמו שבודאי שאין להסתפר ביום זה

דין הזכרת משיב הרוח


מתחילין לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת מוסף של שמחת תורה, והזכרה זו אינה שאלה ובקשה על הגשם, אלא היא שבח להשם יתברך, ולכן הזכרה זו נקראת "גבורות גשמים", אבל שאלת טל ומטר שבברכת השנים, היא בקשה מהשם יתברך על הגשם, וישנם כמה הבדלים בהלכה בין הזכרת גבורות גשמים שבברכת "אתה גבור", לבין שאלת טל ומטר שבברכת השנים, והשינוי הראשון הוא, שמזכירין גבורות גשמים כבר מתפילת מוסף של שמחת תורה, ואילו שאלת גשמים אינה אלא מליל שבעה במרחשון כפי שיתבאר בהלכות הבאות.



ואמרו בגמרא (ברכות לג.) שמזכירין גבורות גשמים בברכת "אתה גבור" משום שהיא ברכה על תחיית המתים, ומתוך שירידת גשמים שקולה כנגד תחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושאלת גשמים קבעו בברכת השנים משום שברכת השנים היא ברכה על פרנסה, וירידת גשמים גם היא ענין פרנסה לעולם.



מנהג הספרדים וחלק מעדות האשכנזים, שבימות הקיץ אומרים בברכת "אתה גבור" "מוריד הטל", ולמנהג זה אם שכח לומר משיב הרוח ואמר מוריד הטל וכבר סיים ברכת מחיה המתים, אינו חוזר. אבל אם לא הזכיר משיב הרוח וגם לא הזכיר מוריד הטל (כמנהג חלק מעדות האשכנזים בימות הקיץ), אם לא התחיל עדיין ברכת "אתה קדוש" יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בין ברכת מחיה המתים לברכת האל הקדוש וימשיך תפילתו, ואם התחיל כבר ברכת "האל הקדוש" אין לו תקנה ויחזור לראש התפילה.

דין נויי הסוכה


דרשו חז"ל על הפסוק "זה אלי ואנוהו", התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה. לכן מצוה לקשט את הסוכה בקישוטים נאים לנאותה, ועוד שהנוי של הסוכה עשוי להנעים עליו את ישיבתו בסוכה שתהיה עריבה עליו.



כשתולה את קישוטי הסוכה בסכך, צריך ליזהר שיהיו הקישוטים צמודים לסכך, שלא יהיו יורדים מהסכך שיעור ארבעה טפחים (שלושים ושנים סנטימטר), שאז יש חשש שיפסלו את הסוכה, אבל כשתולה הקישוטים והם בתוך ארבעה טפחים מהסכך, הרי הם בטלים לגבי הסכך ואינם פוסלים את הסוכה.



נאמר בתורה (ויקרא כג) "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ופירשו רבותינו שסוכות אלו שהושיב בהם הקדוש ברוך הוא את בני ישראל, אלו ענני כבוד שהקיפם הקדוש ברוך הוא, וזכר לעננים אלו נצטוינו לישב בסוכה, ומובא במדרש, שבעה עננים היו, ארבעה מכל צד, ענן למעלה, וענן למטה, וענן אחד מלפניהם, שהיה מנמיך לפניהם את ההרים והגבעות, ומגביה את העמקים והשפלות, והורג את הנחשים והעקרבים, ומנקה את הדרך לפניהם, וכנגד אותם שבעה ענני כבוד, נצטוינו לישב בסוכה שבעת ימים, ולכן כשיושב אדם בסוכה, טוב שיכון שציונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה, זכר ליציאת מצרים, וזכר לאותם ענני כבוד שהקיפם הקדוש ברוך הוא לישראל.

מדיני יום הכפורים


לא ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך, ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בשחרית מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה.



צריך להוסיף מחול על הקודש במוצאי יום הכפורים, ולכן אסור לאכול או לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין מעט, וראוי לכל אדם להחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים, עד שיעברו שעה וחומש (שבעים ושתים דקות,) מזמן שקיעת החמה, כדעת רבינו תם, וכן דעת רוב רבותינו הראשונים, ומכל מקום, אדם חולה שמצטער הרבה מן התענית, וכן נשים מעוברות ומניקות המצטערות הרבה מן התענית, רשאים להקל לטעום מעט זמן אחר צאת הכוכבים.



צריך להבדיל על הכוס במוצאי יום הכפורים. ואין מברכים על הבשמים בהבדלה, וצריך לברך "בורא מאורי האש" על נר ששבת, דהיינו נר הדולק מערב יום הכפורים, או על נר שהודלק מנר אחר שדלק מערב יום הכפורים, ואם אין לו נר שדלק מערב יום הכפורים, לא יברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים.



המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכפורים בבנית הסוכה, כדי לצאת ממצוה למצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל".



מצוה להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכפורים, ואמרו במדרש, שבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (קהלת ט.)



תוקן על ידי - האיש_החושש - 12/10/2005 6:46:55

דיני יום הכפורים
בערב יום הכפורים, נוהגים להתפלל תפילת מנחה, בעוד היום גדול, דהיינו בשעה מוקדמת, ובתפילת העמידה, אומר כל אחד פסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", ואחר כך יאמר וידוי ו"על חטא" כפי שנדפס במחזורים. ואז ילך לביתו ויאכל סעודה מפסקת, ויש לפרוש מכל חמשת העינויים, אכילה, שתיה, רחיצה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה, מלפני שקיעת החמה. (ומצוה מן התורה להתחיל בכל דיני התענית קודם שקיעת החמה וראוי לנהוג כן לפחות כרבע שעה קודם שקיעת החמה.)



ומצוה להדליק נרות לכבוד יום הכפורים, וקודם ההדלקה יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכפורים" ואין לברך עם ההדלקה ברכת שהחיינו, אלא לאחר חליצת נעליים, משום שבברכת שהחיינו מקבלת עליה קדושת יום הכפורים.



נוהגים להתעטף בטלית קודם שקיעת החמה (כדי שיוכל לברך עליה), ומתפללים כל תפילות יום הכפורים בטלית, כדי שיתפלל עמו בכוונה.



הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו.



אסור לרחוץ במים ביום הכפורים, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ולא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט וכדומה, מותר לרחצם, כיון שאינה רחיצה של תענוג. ביום הכפורים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ויטול שלוש פעמים לסירוגין כדרכו בכל ימות השנה, ומברך על נטילת ידיים

מצות אכילה בערב יום הכפורים

ההלכה מוקדשת לרפואת בת-שבע בת ציפורה.


כתוב בתורה (ויקרא כג.) "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב" דהיינו שמליל עשירי בתשרי חלה החובה להתענות תענית יום הכפורים. והקשו רבותינו (במסכת ברכות דף ח.) על לשון הפסוק "בתשעה לחודש בערב", שלכאורה היה נכון יותר לכתוב "בעשירי לחודש" וממילא נדע שחובה להתענות כבר מליל עשירי בתשרי, שהרי בכל דיני תורתינו, היום הולך אחר הלילה שלפניו, וכגון ביום השבת, שמזמן שקיעת החמה ביום שישי, נכנסת שבת.



ותירצו רבותינו שהטעם שנכתב בפסוק "בתשיעי לחודש בערב" בא ללמדינו שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. וראוי למעט במלאכה בערב יום הכפורים, כדי שיוכל להרבות באכילה ושתיה, וכל העושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה.



וכמה טעמים נאמרו על מצוה זו. הרא"ש כתב, שהטעם שציונו הקדוש ברוך הוא במצוה זו, שבאהבתו אלינו צוונו להתענות ביום הכפורים כדי לכפר על עוונותינו, וציוה עלינו להתחזק באכילה ושתיה קודם יום הכפורים, כדי שנוכל להתענות למחר. ובשבלי הלקט כתב, שאדרבא, כאשר אדם אוכל ושותה בערב יום הכפורים, התענית קשה עליו ביותר, ובזה מקיים מצות "ועניתם את נפשתיכם". ובספר שפת אמת כתב טעם נוסף, שכאשר אדם אוכל ושותה, הוא שמח וטוב לב, ומתוך כך יראה לפייס את חבירו בערב יום הכפורים.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאף הנשים חייבות במצוה זו להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים, ואף על פי שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, וכאן המצוה היא בקום עשה, לאכול, מכל מקום, מכיון שהרא"ש כתב שטעם המצוה הוא כדי שנתחזק לקראת התענית, והנשים אף הן מחויבות בתענית, אם כן, גם הן שייכות בציווי להתחזק לקראת התענית.



תוקן על ידי - האיש_החושש - 10/10/2005 7:54:06

הלכות ערב יום הכפורים

ההלכה מוקדשת לרפואת בת-שבע בת ציפורה.


נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות כפרות בערב יום הכפורים, לשחוט תרנגולים לכל בני הבית, ונוהגים ליקח תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית הנקבות. ובעת שמסובב התרנגול סביב לראש המתכפר, אומר, זה חליפתך זה תמורתך זה כפרתך, וכפי שנדפס במחזורים, וכשמסובב סביב עצמו יאמר, זה חליפתי וכו'.



אלא שהרשב"א בתשובה (סימן שצה.) כתב, מנהג הכפרות שעושים בערבי יום כפור, מצאתיו מנהג פשוט בעירנו, עם עוד דברים שנראו בעיני שהם כדרכי האמורי, (דהיינו מנהג גויים,) והרחקתי מנהג זה הרבה, וצויתי לבטלו, ואף ששמעתי שדבר זה נשאל לרב האי גאון, ואמר שכן נהגו, עם כל זה מנעתי המנהג. גם מרן השולחן ערוך כתב שיש למנוע מנהג זה. וכן פסק גם בספר פרי חדש ועוד.



ומכל מקום הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שמכיון שכבר פשט מנהג זה, הן אצל עדות האשכנזים, והן אצל עדות הספרדים, ומכיון שכך גם דעת הגאונים לקיים מנהג זה, וגם רבינו האר"י היה נזהר מאד לקיים מנהג הכפרות, וכן כתבו לקיים המנהג עוד רבים מגדולי הפוסקים, לכן הנח להם לישראל במנהגם, ובפרט שנוהגים ליתן הכפרות או דמיהן (דהיינו כסף כנגד מחיר עוף אחד,) לעניים, ובזה יש מקום לומר שגם הרשב"א מודה להתיר, כיון שאינו דומה כל כך לדרכי האמורי, אלא שיש ליזהר שתעשה שחיטת העוף כדת וכדין, על ידי שוחט מומחה וירא אלוקים. ומכל מקום ניתן גם לקיים מנהג הכפרות במעות שיסובב סביב ראש המתכפר ויאמר, זו חליפתך וכו', אלו המעות ילכו לצדקה ותכנס אתה לחיים טובים ולשלום.

עשרת ימי תשובה


אמרו רבותינו במסכת ראש השנה (יח.) על הפסוק "דרשו ה' בהמצאו", אלו עשרה ימים מראש השנה ועד יום הכפורים. וכתב הרמב"ם: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד, שנאמר דרשו ה' בהמצאו".



ולכן בימים אלו מוטלת באופן מיוחד החובה והאחריות על האדם, לפשפש במעשיו, ולשוב בתשובה שלימה על מעשיו הרעים, והיינו שיתחרט על מעשיו הרעים, ויודה בהם בפיו, והיינו אמירת הוידוי, ויקבל על עצמו מכאן ולהבא שלא ישוב לחטאיו, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. (דהיינו שכל כך תהא קבלתו להבא חזקה ומוחלטת, עד שהקדוש ברוך הוא יעיד עליו שלא ישוב לחטאו עוד).



עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, (שיפייס את חברו), שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם "לפני ה'" תטהרו". ולכן אם חטא לחברו בממון כגון שגזל ממנו או לקח ממנו ממון בריבית וכדומה, ישיב לו תחילה הממון שלקח ממנו שלא כדין, ואף על פי שהשיב לו, אינו נמחל לו עד שיפייסנו. ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, (דהיינו בדיבורים), צריך לפייסו, וכל שכן אם הכלימו והלבין פניו ברבים, שהרי הוא כשופך דמים. וכבר אמרו רבותינו, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים.



וכתב רבנו יוסף חיים זצ"ל, שחייב כל אדם לבקש מחילה מאביו ואימו בערב יום הכפורים, על כל מה שחטא להם ופגע בכבודם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא, ומזלזל בכבוד אביו ואימו, שאם בין אדם לחברו חייבו חז"ל לבקש מחילה מחברו, כל שכן מאביו ואימו שכמעט אין אדם ניצול מחטא זה בכל יום.

המלך הקדוש
בגמרא במסכת ברכות (דף יב:) אמר רבה בר חיננא, משמו של רב, כל השנה כולה מתפלל האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים, שאומר המלך הקדוש והמלך המשפט. והיינו שבחתימת ברכות אלו בתפילת העמידה, צריך לסיים המלך הקדוש והמלך המשפט. והסביר רש"י, המלך הקדוש, לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם.



והמתפלל תפילת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה, ובאמצע התפילה התעורר אצלו ספק אם חתם "האל הקדוש" או "המלך הקדוש", דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שבכל מקרה יש להניח שמן הסתם חתם כהרגלו בכל השנה, וחוזר לראש התפילה.



ואם חתם "האל הקדוש" ותוך כדי דיבור נזכר שטעה (דהיינו מייד בסיום הברכה תוך כדי שיעור זמן אמירת "שלום עליך רבי" שם ליבו שטעה), ומיד תיקן ואמר "המלך הקדוש" יצא, ואינו חוזר לראש התפילה. וכן הדין לעניין "המלך המשפט" שאם טעה וחתם כדרכו בכל השנה, ונזכר מייד ותיקן לומר "המלך המשפט" יצא.



אלא שלענין ברכת "המלך המשפט", אף אם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", ולא תיקן מיד לומר "המלך המשפט", מכל מקום אינו חוזר לראש התפילה אלא לברכת "השיבה", וממשיך משם והלאה על הסדר, ורק אם נזכר שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אחר שסיים תפילתו, חוזר לראש התפילה, וסיום התפילה לענין זה, היינו שסיים אמירת "יהיו לרצון" שאחר "אלוקי נצור". ומנהג האשכנזים שאינו חוזר כלל כשטעה בברכת המלך המשפט, בין אם נזכר באמצע תפילתו, ובין אם נזכר אחר התפילה. וגם ספרדי שטעה בברכת המלך המשפט, כשחוזר להתפלל, טוב שיתנה ויאמר: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת חובה, ואם אינני חייב לחזור הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת נדבה

תקיעת שופר
מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ונחלקו הפוסקים אם יש לומר וידוי בין התקיעות, (כפי שמודפס בהרבה מחזורים.) או שאסור לומר וידוי בין התקיעות, ודעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאסור לומר וידוי בין התקיעות, ושאף מי שנהג כן, צריך לבטל מנהגו, שנכנס לחשש ברכה לבטלה, ולספק אם חייב לחזור שוב ולברך על התקיעות, ומכל מקום, אם רוצה להרהר הוידוי בליבו בלבד, רשאי לעשות כן בין התקיעות, אבל בשעת התקיעות עצמם ידום ויקשיב היטב לקול השופר.



נשים פטורות ממצות שופר, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות. ומכל מקום נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולבוא לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, ואישה שלא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת, יכולה לשמוע תקיעת שופר בבית, (או בבית הכנסת בשעות הצהריים כפי שמקובל בכמה מקומות), ואין לברך על תקיעת שופר כשתוקע עבור נשים, משום שנשים אינם מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ויש נשים מעדות אשכנז שנוהגות לברך לעצמן על תקיעת שופר, ויש להן על מה שיסמוכו, ומכל מקום אין לתוקע עצמו לברך עבור נשים גם למנהג זה.




תוקן על ידי - האיש_החושש - 29/09/2005 7:46:26