| נשלח ב-8/8/2005 22:52 |
 |
| |
הכול בשל חורבן המקדש ?
שגור בפי הציבור הדתי והחרדי לראות את זמן קיום המקדש כאוטופיה ולתלות את כל צרותינו בחורבנו של הבית. אבל למעשה המצב, הן המדיני והן המוסרי, בחלקים ניכרים מתקופת הבית, היה גרוע בהרבה מבזמננו.
עוד מלפני תקופת יאשיהו שעליו סופר:"ויתוץ את בתי הקדשים אשר בבית ה' אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה" (מלכים ב' כ"ג) (ע"פ פשטות הפסוק ומפרשים כרש"י התקיימו בתים שבהם עבדו עבודה זרה על ידי זנות בתוך בית ה'!!)
ועד שלהי הבית השני בתקופת הורדוס, שבניין יפה כבניינו לא היה, אבל אכזריותו לא נעצרה אפילו ביום מותו. הוא ציווה שכדי שהעם לא יישמח במותו, עם פטירתו יוצאו להורג ארבעים צעירים שהשתתפו בהסרת נשר הזהב מעל בית המקדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 13:23 |
|
| |
ב"ה.
"מקדש בלי הכרה במהותו ותפקידו יוצר מצב מסוכן מאוד" -
ואני לתומי הבנתי שסביב מהותו ותפקידו של המקדש סובב כל האשכול.
"מאידך עולם בלי מקדש מאבד הרבה מערכו ויעודו" -
לענ"ד, נושא ערכו ויעודו של עולם, מכיל אורך רוחב ועומק הקובעים ברכה (=אשכול) לעצמם. הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 12:04 |
|
| |
ראשית יש"כ על הדיון (אמנם החומר די לעוס, אבל לפחות יש בו טעם מסוים…)
לעצם הענינים כמה הערות, דומני שיש הכרח להבדיל בין הפרט האנושי, ובין ה"עולם" (הן במובן של העולם האנושי ובפרט היהודי, והן במובן של העולם על כל שלל מרכיביו והגורמים הפועלים בו) לאדם כפרט אכן ידיעה שלימה של הבורא יכולה כמובא בחז"ל : "א"ר אלעזר:כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו") [ברכות לג.]. גם בזמן שמסביבו העולם כולו בחורבן בהליכה אחרי ההבל וכו'. האדם בעל הדעה יודע את מה שהמקדש אמור "לעזור" לו לדעת בלי שיזדקק למקדש ממש.
אלא שלעולם ה"עולם" יזדקק למקדש (לפחות בעולם הנראה והנצפה, כלומר זה שקודם ימות המשיח וה"עתיד לבוא") בגלל שיש בעולם דרגות רבות של מציאות. בעלי הדעה (בודאי שבמובן אליו התכוונה הגמ') אינם מרובים כ"כ , ויש עוד גורמים רבים שמרחיקים את הכרת האמת (כפי שהאריך ר' אתנחתא) מהאדם בכלל מישראל בפרט, וכ"ש משאר הישויות בעולם. (בע"ח צמחים וכו') ולכן כדי שה"עולם" יגיע להכרה הנכונה, נזקקת "הסרת לוט" כזו בדמות בית המקדש.
אלא שכשהיא לבדה , ואינה מלווה בהכרה של האדם, אין בה טעם ויש בה סכנה גדולה. כפי שקרה בעיתות החורבן, ש"הסרת הלוט" גרמה לתחושה של עוצמה רוחנית, שבהעדר דעת מתאימה, גרמה לע"ז ג"ע ושפ"ד (דומני שתופעה דומה [להבדיל??] באופן קצת אחר , קורה מאז התחדשות הזמן המודרני שהאדם חש שיש בו עצמות לשלוט בעולם ) ובסופו של דבר לחורבן גמור. (לא רק של המקדש, של החברה ובמובן מה של סדר העולם כולו…)
המסקנה היא שרעיון המקדש והתממשותו לא מתקיים (הן שכלית, והן מעשית כנלמד מתולדות ימי העולם) כשאינו הולך יד ביד עם התקדמות ידיעת האמת וישום דרכי הופעתה בעולם .
מקדש בלי הכרה במהותו ותפקידו יוצר מצב מסוכן מאוד, מאידך עולם בלי מקדש מאבד הרבה מערכו ויעודו.
בקיצור קנפליקט "ביצה ותרנגולת קלאסי"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 08:20 |
|
| |
ספרן,
אדרבה, משם ראיה.
איך מתפרש שיקצצו ח"ו בהלכה??
לדידי, רק משום מחלוקת זו,
ואני אמנע מלפרש זאת להדיא, אילולי אתנחתא יוכל לפרש במילות המשל 'קבלה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 07:44 |
|
| |
בורג,
לא נתברר,כיצד אתה מפרש,במה נחלקו אדמה"ז והגר"א.
להבנתי,וכך מבואר בנפה"ח,שהמחלוקת רק ברמה המעשית,
אם להפיץ הדברים להמוני בית ישראל,שלדעת הגר"א
ותלמידו,עלולים אז לקצץ ח"ו בנטיעות ההלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 07:19 |
|
| |
בורג, אדה"ז חידד והגדיר את זה לשיא העמקות והפך הענין לדרך חיים מרכזית, אך הרעיון יש לו שרשים חזקים במחשבה היהודית, החל מרס"ג, דרך המהר"ל הרמ"ק והשל"ה עד לאדה"ז.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 06:59 |
|
| |
אשר,
הבנתי את הגמרא שם. לא הבנתי את ההגיון שבה. ביקשתי שתסביר לי מה טעם אתה מוצא בו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 22:56 |
|
| |
אמשלום
אם הבנתי נכון הצבעת על אבסורד, שמקום המקדש שמהוה בעצם את האנטיתזה לאלילות, הוא הוא המקום שבו שוכן יצרא דע"ז.
הגמ' בחגיגה שציינתי מביאה שאלה ששאלו את ר' יהושע בן חנניה שהיה תמיד מתוכח עם ה"מינים" מה יהיה איתנו? איך נסתדר בלעדיך? ר' יהושע עונה להם שישנה הקבלה בין היכולת של "כוחות הטומאה" לבין היכולות של "כוחות הקדושה". כמו שיעקב אומר לעשיו "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" כלומר שתמיד תהיה הקבלה בין 2 הצדדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 20:20 |
|
| |
אתנחתא
הקשית לשאול.
לא בגלל שביקשת ממני לא לצטט מהקבלה. אני מוכן לעשות זאת. ואכן, כל ציטוט שלי עלול להיות מוטעה, כי אני חושש שפשוט איני מבין את השפה הזו באופן ראשוני ביותר.
הקושי הוא בשתי שאלותיך. אמנם על אחת קל לי לענות.
א. שאלת אם אני מבין את "אמיתות הימצאו שממציא כל הנמצאים, ואינו יודע את הנמצאים בידיעה שמחוץ ממנו".
ובכן, איני מבין את המשפט הזה של הרמב"ם. אני רק משער שכוונתו, באופן כללי, להתמודד עם הצורך לנסח ביטוי לאמונה - או ידיעה - על מציאות ה', לבין ההיצמדות לתפיסת הפילוסופיה האריסטוטלית, שאכן הרמב"ם נכשל וקיבל חלקים ממנה, לדעתי.
ב. עוד שאלת אם הקב"ה נמצא במציאות הפיזית והיא אינה מסתירה אותו.
ובכן, איני יודע איך לענות על השאלה הזו.
ברור שהקב"ה נמצא בכל מקום ושומע אותנו בכל מקום. אבל, מצד שני, הוא לא נמצא בשום מקום, מפני שאין לו גוף ודמות הגוף.
הוא נמצא בכל מקום בבחינה שהוא
1. מהווה כל דבר.
2. יודע מה נעשה בכל מקום וזמן.
3. שומע מה שמבקשים ממנו בכל מקום ואתר וזמן (אם כי גם שתיקה או סירוב היא תשובה, גם כשהיא אינה מוצאת חן בעינינו).
מעבר לכך, איני יודע ואיני מבין את פירוש דברי וטו על הווה הנמצא בכל מקום. תהיה זו טעות חמורה להשוות ביני לבינו בדבר זה. הוא, במובן מסויים, מיסטיקאי, החווה בכל מקום את הקב"ה. אני הנני פילוסוף וספקן. גם אם יש לי חוויה כלשהי, אני מניח אותה בסוגרים ובוחן אותה בשבע עינים - או בשבע פילוסופיות, כדי לעגן אותה במערכת שיטתית.
ג - יש בעצם גם ג'. האם המציאות הפיזית "מסתירה" את ה'?
זו שאלה לא פשוטה, מפני שמה זה "מסתירה"? האם הכוונה שהקב"ה אינו נגלה בחויה? שקשה להכירו ולדעתו ויש ספקות באמונה בו? זה קשור לנושא שנזכר בדבריך לעיל והצעתי להפוך אותו לאשכול.
שומה עליך להסביר לי מה הכוונה במילים אלו כדי שאוכל לענות עליהן. העובדה שהן מופיעות לא רק בקבלה אלא גם אצל האבן עזרא, נניח, אינן הופכות אותן למובנות עבורי. הרי אין שאלתך אם אני מקבל אמונה במילים בלי להבין את תוכנן, והריהן בשבילי כצפצוף הזרזיר... סמיילי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 20:15 |
|
| |
מיימוני, זו טעות! אמשלום טעתה פליטת המקלדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 20:14 |
|
| |
אמשלום
מתי ציטטתי את בעל התניא (אני מבין שזהו אדמה"ז)? זו ממש תיאולוגיה שלא מדעת!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 20:13 |
|
| |
אריק
עמך הסליחה.
שאלת אם בעיני התפילה היא כצפצוף הזרזיר.
ובכן, ציטטתי את לוינגר לענין זה לגבי תפילת המוספין. זו כמובן לשון גוזמא שלו, כי גם אינו מתכוון שזה כזה.
ובעיני, שום תפילה אינה צפצוף זרזיר, מפני שאדרבה, היא בעלת תוכן חשוב מאד - לאדם. בעיני תפילה היא פעולה אקזיסטנציאלית, הקשורה לטבעו של האדם ונותנת לו ביטוי. (כדברי הרב וולבה, שציטטתיו כמה פעמים, האדם הוא החי המתפלל).
כמובן, יש הבדל בין תפילות לפי תוכנן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 19:43 |
|
| |
מיימוני,
רק בקשה אחת ממך, סמי בוויכוח זה כל מושג קבלי, סמי מכאן עולמות, אצילות, שפע, ספירות, ייחודים, אני מדבר על אמיתות הימצאו שהרמב"ם מדבר עליו בתחילת היד. כעת איני מדבר על שום רעיון מעולם הקבלה. ולכן איני מדבר על מציאות אונטלוגית וכו'. אני מדבר על אמיתות הימצאו שממציא כל הנמצאים, ואינו יודע את הנמצאים בידיעה שמחוץ ממנו.
מה דעתך על הרעיון, שווטו בדרכו שלו מבטא בפורום, שהווה - הקב"ה, נמצא בכל גם בבריאה הפיסית, והבריאה אינה מסתירה וחוצצת עליו, רעיון של הראב"ע ושל הרס"ג ולא של הקבלה! האם אתה יכול להסכים לכך? או זה בלתי אפשרי?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 19:02 |
|
| |
אתנחתא,
זה באמת נראה היה לי משונה שמיימוני מצטט את אדה"ז, אבל בפורום הזה קורים דברים משונים בכל יום ויום...
לגבי פירושך -
נראה לי שיש בו אמת מסויימת (בעניין הקדושה בטהרתה שבינה לבין ע"ז כחוט השערה, במיוחד בכל הנוגע לרגש האנושי), והדברים נאמרו בהרחבה ע"י מואדיב באשכול שפתח לא מזמן על ההתעלות הרגשית והאמונה (אני מקוה שהפעם איני טועה...).
אני תהיתי, שמא החיבור בין ע"ז לבית המקדש, אינו יכול לנבוע מן הדמיון החיצוני בין השנים. נראה לי, שברגע שבני האדם מבינים את הא-להות כמגולמת בחומר ממש (עצים ואבנים מחוברים לבניין), ואין בהם העומק להבין את הרוחניות הספציפית שבבית המקדש דוקא לעומת מזבחי ע"ז, קל להם לסטות משם ולהאמין שהא-להות מגולמת גם בעצים ואבנים (פזורים או מחוברים לבניין ע"ז). כלומר - מי שמבין את א-להים כנגלה בתוך בנין, אינו זקוק לסטיה מהותית מדרכו האמונית כדי לראותו נגלה בפסל.
במובן הזה, חורבן בית המקדש, בכך שהוא מנטרל את ההתגלמות ה"חומרית" של א-להים, מהווה קפיצת מדרגה אמונית, ומשחרר גם מכבלי הע"ז.
אשר,
זה פירוש מוזר בעיני, וקשה לי לראות בו הגיון כלשהו. האם תוכל להסביר מה טעם אתה מוצא בו, ואחכים?
תוקן על ידי - אמשלום - 10/08/2005 19:10:32
|
|
|
|
|
|
