"אל הנער הזה התפללתי"...
אל הנער הזה התפללתי
שמונה עשרה שנה חלפו.
שמונה עשרה שנה של קריירה ושאיפות,
שמונה עשרה שנה מרתקות ויפות.
שמונה עשרה שנה והוא זכר.
זכר את הנער הפוחז שהיה,
לטוב ובעיקר לרע.
זכר את העוולות שגרם,
ושמונה עשרה שנה, אותן, על גבו ערם.
שמונה עשרה שנה, בזיכרונו הוא נצר את המשובה,
ושמונה עשרה שנה אחרי, עשה הוא מעשה וביקש תשובה.
נער מתבגר היה הוא, עת שלחוהו הוריו ללמוד "טעמי המקרא",
נער קונדסי, שמירר את חיי כל מי שעל דרכו נקרה.
מלמד הטעמים, יהודי יקר, השקיע בו מעל ומעבר,
אך כל מה שעניין את הקונדס הקטן היה "איך לצאת מכאן כמו גבר"...
שיעור ועוד שיעור חלף, עת התשלום הגיע,
אך הקונדס הקטן פנה להוריו ובפיו מסר מרגיע.
"אינכם חייבים לו למלמד מאום",
דקלם הוא במיומנות את הנאום.
"בשיעוריו המשמימים כלל לא נוכחתי,
ואת המלמד אישית, על כך כבר הוכחתי".
וכאסמכתא, עשה הקונדס מטעמים,
מאי-ידיעתו ולו אחד מהטעמים...
*****************
חלפו עברו להם שמונה עשרה שנים,
הקונדס, הפך לגדול שבנייסענים.
את משובות נעוריו החליפו התככים,
ואלו הכניסוהו לחצרות מלכים...
הקריירה עלתה על מסלול האצה,
ובזכות, הפך הוא לחבר מועצה.
לו רצה, כבר מזמן היה הוא שוכח,
הלא בישיבות מועצה, הוא תדיר נוכח...
אך לא, מעשה הקונדס, מזיכרונו, לרגע לא מש.
ונקיפות המצפון הפכו זה מכבר לבעיה של ממש.
כך, על-אף שחלפו להם ביעף שמונה עשרה שנה,
לא שכח הקונדס, כי בצוותא עם המלמד, הוא שנה גם שנה...
כשהוא ישוב במשרדו במועצה,
ביקש "הקונדס" לעצמו עצה...
*************
שמונה עשרה שנה, הוא נדהם מהחיזיון,
ברגע חזרו אליו אימי הביזיון...
הוא מעולם, מעולם, כך לא נפגע,
ומיני אז, הוא אף פעם לא נרגע.
והנה, המכתב האחוז בידו,
משיב לו באחת את כבודו.
מעטפה סתמית שנפתחה,
משיבה לאחור את הביקורת שנמתחה.
"טעיתי אז, ואני מתנצל",
הוא ישב לכתוב לי, מבלי להתעצל.
שמונה עשרה שנה, השתנו הזמנים,
"הקונדס" לא שכח לצרף גם מזומנים...
שמונה עשרה שנה, "הקונדס" השתנה,
היתה שווה לה, כל ההמתנה...
היה שווה לו כל הרפש,
ולו בשביל לחזות, בכאלו תעצומות נפש.
כהרף נעלמו הזכרונות המרים, הישנים
וכי כיצד ניתן לרגון על נער שזכר אחר ח"י שנים.
הלא בלומדי עמו, לזאת פיללתי,
"אל הנער הזה התפללתי".
(שמואל א' א' כ"ז).
_____________________________________________________
תיאורה של בקשת מחילה דיסקרטית, מעוררת התפעלות, שאירעה השבוע, בדידו של אחד מחברי המועצה.
למרות חשאיותו הרבה של המעשה, לא נסתר הוא מעיניהם חודרות-הראי של "מרנן ורבנן". 
תוקן על ידי - מרנן_ורבנן - 11/08/2005 0:15:27
 |
|
|
לא כך?
)
