| נשלח ב-15/8/2005 00:22 |
 |
| |
עומק מתנגד - אפיקורס
בביאור הפתגם החסידי המפורסם אצל פרחי החסידות האומר "שלשה עומקין הם: עומק שוטה – משוגע, עומק חסיד – רבי, עומק מתנגד – אפיקורס", לא מצאנו ביאורים רבים בתורה החסידית שבכתב. לעיתים, בהתוועדות רעים ולאחר לגימת כוסית הגונה של יי"ש, היינו מבחינים בנסיונות מוצלחים יותר ומוצלחים פחות לתפוס את עומקו ומשמעותו, אלא שגם לאחר שנים רבות נותרה עדיין תחושה בלתי נוחה של העמידה מול תעלומה (ותעמולה) בלתי פתורה כל צרכה המעלה ניחוח של הדבקת תגיות ותוויות בלתי מוצדקת ובעיקר - בלתי מוכחת.
ברבות השנים סברתי, שאם קבלה - נקבל, ואם לדין - יש תשובה. איך ניתן לומר ש"עומק מתנגד - אפיקורס"? הרי רואים אנו מתנגדים יראי שמים מרבים המקפידים על קלה כחמורה (כולל ותיקין, שלש סעודות ונחירה בסוכה), יש מתוכם שאף נלחמים מלחמות השם נגד דיעות אפיקורסיות כמו ההשכלה והרפורמה והציונות (ואקצר משום "אסור לספר בשבחן של וכו'").
*
הנקודה התיכונה אשר בבסיסה נסוב רוב הדיון בפורום, הינה בנסיון הגישור שבין יראת שמים ליושר אינטלקטואלי, שבתפיסה המסורתית אינם דרים בכפיפה אחת. כל אחד מאיתנו מנסה בדרכו ליישב את ההתנגשויות שבין שתיהן, ולנסות במידת האפשר להיות נאמן לשני עקרונות היסוד הללו.
דרך פתרון הבעיה וישובם של סתירות איננה פשטנית ואיננה מובנת מאליה כלל ועיקר. ריבוי האשכולות ומגוון הדעות הרחב שבא לידי ביטוי כאן בפורום, מהווה עדות בלתי אמצעית לכך שאין פתרון ונוסחה מוסכמת על כולם. היפוכו של דבר, כל אחד ואחד אוחז בגישה או תת גישה שונה, וכמספר החברים מספר הדעות והגישות.
שאלת השאלות היא זו: אדם שיש לו מוח בקדקודו כיצד מסוגל הוא להאמין בדברים שאין הדעת הישרה סובלתם?
הנה, לדוגמה, החוקר מן הדרום הסביר בטוב טעם ודעת כיצד השכל הישר נוגד את אמונת ההמון המקובלת בדבר המשכיות המסורת.
כיוצא בזה, לא נעלמה מעינינו הידיעה וההכרה בדבר הבעייתיות של ביקורת המקרא, ארכיאולגיה, גיל העולם, אבולוציה, ובכלל האמונה הבלתי מסוייגת שאנשים בדורות קודמים היו חכמים יותר ונבונים יותר, שהוא יסוד המנוגד בתכלית לשכל הישר.
בסופו של יום, כל הפלפולים המרשימים מתגלים במלא חולשתם ככוסות רוח למת, ודאי שאין בכחם בכדי למנוע לפחות את התחושה שאין לאדם ברירה אלא לוותר על אחד מהעקרונות האמורים.
אם יבחר האדם להאמין בתפיסה המסורתית והשלטת מדורי דורות, הרי זה כאילו הצהיר בריש גלי שהוא מוותר, במידה זו או אחרת, על היושר האינטלקטואלי, או שפשוט מעולם לא היה לו.
מאידך גיסא, הישענות והסתמכות בלעדית על "השכל הישר" יש בה יותר מהצהרה על הפניית העורף למסורת ישראל המוכרת לנו מדור דור.
התפיסה היותר בעייתית מהגישות שהזכרנו היא דוקא זו הבוחרת להמשיך ולהאמין. אלו המבכרים להסתמך על היושר האינטלקטואלי משום שהם הגונים בטבעם, ואופיים איננו מאפשר להם להחליק או להדחיק פרשנויות עקמומיות ואי עמידה בסטנדרטים מינימליים של יושרה, בחירתם קשה. אך משעה שבחרו בה, שוב אין להם בעיה להתמודד עם הסתירות וההתנגשויות, השכל מנצח וזהו. האמונה במסורת איננה תחושה טבעית שקשה לחיות בלעדיה.
לעומתם, אלו שעדיין מתאמצים להישאר נאמנים למסורת ולדחוק את השכל שאינו נותן מנוח, נגזר עליהם לחיות את חייהם בהתמודדות בלתי פוסקת בין הרצון להאמין לבין התחושה וההגינות הטבעית המחייבת יושרה אינטלקטואלית ומשיכה לאמת הטהורה כפי שהיא. המאמין האמיתי במסורת מבין או מאמין שההגיון אינו תמיד ביטוי האמת.
*
ההשקפה והאמונה הרווחת אצל המאמינים המבקשים מזור למלכודת שבנפשם האומללה והמיוסרת, נוטה לתלות את אי הבנתנו בדלות וצמצום שכלנו.
השערה זו שהיא נחלת המון רב והגון, היא בבחינת הרחקת העדות, ואף היא גופא תוצאה ישירה של הדחקת התחושה הטבעית האומרת שאין חיה כזאת בנמצא.
אבל, וזה האבל הגדול והמטריד ביותר, מה נאמר על אישים שמשכמם ומעלה כגון החזון איש והבריסקר רב ושכמותם?
כיון שגיליתי את רבינו גדליה נתיישבו לי כל ההדורים.
*
נתגלה לי, שבאמת, בעומק ליבם, החכמים האמיתיים מעולם לא האמינו כהוא זה בשום דבר שבו המסורת נוגדת את השכל הישר. יש להם הסברים טובים מדוע יש להמשיך לדבוק במסורת (ראו גם האחים קראמזוב לדוסטוייבסקי, וש"נ), אבל הדבקות הבלתי מתפשרת במסורת, גם כשהיא אמיצה ותקיפה עד לכדי מסירות נפש, איננה מחייבת אותם להאמין שהמסורת אמיתית היא, יחידה ואין בלתה.
מסיבה זו ניתן למצוא ניגוד מעניין: אם בשלב מסויים היו אנשים חכמים אלה מצדדים להקל בכל דבר שיש בו ספק הלכתי, ונטיה זו נשתמרה היטב בעולם הליטאי המסורתי, הרי שבשלב אחר, כיון שראו שההקלה היתירה עלולה לגרום לעזיבת המסורת עד לנטישתה לגמרי, החליטו להזיז את המטוטלת לעבר השני ולהפוך פתע פתאום למחמירים מן המחמירים.
ומכאן, שהכל נמדד לפי הצורך החשוב שבהדבקות למסורת ושמירת הקהילה, אך בשום אופן לא מחמת אמיתותה.
וזהו עומק פתגם חכמינו, "עומק מתנגד - אפיקורס".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2005 19:58 |
|
| |
http://www.theatlantic.com/doc/200512/god-accident
בירור עדכני בנושא
הנה קטע:
Is God an Accident?
Despite the vast number of religions, nearly everyone in the world believes in the same things: the existence of a soul, an afterlife, miracles, and the divine creation of the universe. Recently psychologists doing research on the minds of infants have discovered two related facts that may account for this phenomenon. One: human beings come into the world with a predisposition to believe in supernatural phenomena. And two: this predisposition is an incidental by-product of cognitive functioning gone awry. Which leads to the question ...
by Paul Bloom
.....
I. God Is Not Dead
hen I was a teenager my rabbi believed that the Lubavitcher Rebbe, who was living in Crown Heights, Brooklyn, was the Messiah, and that the world was soon to end. He believed that the earth was a few thousand years old, and that the fossil record was a consequence of the Great Flood. He could describe the afterlife, and was able to answer adolescent questions about the fate of Hitler's soul.
My rabbi was no crackpot; he was an intelligent and amiable man, a teacher and a scholar. But he held views that struck me as strange, even disturbing. Like many secular people, I am comfortable with religion as a source of spirituality and transcendence, tolerance and love, charity and good works. Who can object to the faith of Martin Luther King Jr. or the Dalai Lama—at least as long as that faith grounds moral positions one already accepts? I am uncomfortable, however, with religion when it makes claims about the natural world, let alone a world beyond nature. It is easy for those of us who reject supernatural beliefs to agree with Stephen Jay Gould that the best way to accord dignity and respect to both science and religion is to recognize that they apply to "non-overlapping magisteria": science gets the realm of facts, religion the realm of values.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 19:24 |
|
| |
תודה על המידע המעניין אקרא אותו ונדבר על זה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 18:44 |
|
| |
להמילטון היקר,
אם בגנים עסקינן, אשמח מאוד אם תביא מחקר מדעי תומך, רצוי שיהיה בעברית, או לפחות מתורגם על מנת להקל על חברי הפורום. זה נושא מרתק לדיון
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 18:35 |
|
| |
מיימוני,
כן האמונה היא ענין פיזיולוגי ישנם אנשים שגדלו בבתים מלאים באמונה וההורים ניסו להחדיר להם אמונה וזה לא הלך וכן להיפך אנשים נהפכו לאנשי אמונה ללא רקע אמוני ומאמינים בשטויות
האמונה היא לא רק דתית הנטיה היא להאמין שהם נשלטים וחייבים להאמין במורה הדרך ותמיד צריכים מורה דרך כיון שאין יכולת חשיבה עצמית
היה כתבה לאחרונה ב- NY Times שיש מדענים שטוענים שבקרוב יהיו תרופות שיוכלו לחזק את הגן הנ״ל אני חושש מהיום שיתחילו לחלק תרופות מהסוג הזה
תוקן על ידי - hamilton - 18/08/2005 18:35:26
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 18:29 |
|
| |
קראתי את דבריכם ויש כאן דיונים מעמיקים ומעניינים למדי.
אני מאמין שיושר אינטלקטואלי הוא חשוב מאוד, וצריך לשמוע הרבה מאוד דעות ולא להסתגר בתוך דעה אחת בלבד.
ולחפש בכל דבר משהו שיועיל להשקפת העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 18:09 |
|
| |
המילטון
האם אתה סבור שאמונה אינה בחירת האדם אלא ענין פיזיולוגי, כמו צבע עינים?
כמו כן, גם אלו שטוענים שיש נטיה לאמונה, ומשתיתים זאת על מחקרים עדכניים, טוענים כמדומה רק שיש נטיה לאמונה דתית, אך לא מה יהיה תוכנה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 17:36 |
|
| |
דגים, יש כמה וכמה פתגמים מפורסמים וספרים שנאמרו/נכתבו ע״י סופרים שתויים
אתה רוצה לומר "יצירי מוחות ריקם ומעוותים" ניחא, אבל מה רע בכוסות מלאים וודקה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 17:29 |
|
| |
יש אנשים שנולדו עם אמונה (גן מסוים) ולכן אין להם שאלות ובעיות וכמובן שיש בזה דרגות יש כאלה כמו אתנחתא שמאמינים במסורת אבל לא בשדים וכד' ויש מן ההמון שנעזרים בתמונות של רבנים להבריח עכברים
אם יש צורך בבחירה בשביל להאמין זה מורה שבעצם אין אמונה אותם אנשים נולדו ללא הגן המסוים שגורם לאמונה אבל הם בבוחרים אמונה בגלל כמה וכמה סיבות בגלל גירסא דינקותא שגורם ליראת העונש או שנוח לאנשים להישאר בקהילה וכל שאר הסיבות השונות ומשונות
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 13:41 |
|
| |
אקו,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2005 11:20 |
|
| |
בהמשך לאתנחתא: ויש אומרים, ש'פתגם חסידי מפורסם', בדומה להרבה כאלה, אינם אלא יצירי מוחות ריקם ומעוותים, הנאמרים בעת 'רעוא דרעוא', היינו על כוסות מלאים וודקה.
1981
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 20:10 |
|
| |
יש אומרים שעומק החז"א הוא ר"ג. ומאידך יש אומרים שעומק ר"ג הוא תמהוניות ומוזרות. וי"א שעומק אקסופט הוא בידור ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 06:40 |
|
| |
אקו,
שאלת תם, והחסיד מה עושה כשהוא נקלע לכך?
אינני מוחה בכבוד מו"ר ר"ג, כי לא נראה שהיה חושב שדברת בגנותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 04:44 |
|
| |
אני תמיד אומר לבני משפחתי "צריך לדעת את האמת אבל צריך לסבול את השקר"!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 03:41 |
|
| |
אקו
ברוך השב.
חזרת ומאמר עמוק (תרתי משמע?) בידך.
אני, למשל, איני בטוח שאני מבין הכל.
אנסה לסכם במילים משלי כדי לראות אם הבנתי.
יצאת מפתגם חסידי.
תיארת את המצוקה של מי שנקרע בין המסורת לבין שאלות מן המציאות, המדע והשכל הישר.
כמדומה לי שכאן יש הנחה יסודית שיש סתירה בין השנים.
מי שחתום גם על נאמנות למסורת - המוקשית - לפי הנחת יסוד זו שלך - לבין נאמנות לבירור עד הסוף מבחינה אינטלקטואלית (אפשר היה לומר "שכלית", אבל המילה הזו פחות מדי ברורה עבורי, ואשכולות אחרים יוכיחו) - מתקשה למצוא מזור. לדעתך, מפני שאין באמת פתרון?
כלומר, יש פתרונות שונים כמספר האנשים, אך זו כנראה דעתך. שאין פתרון. לא עם יושר אינטלקטואלי.
לכן, ההצעה היא להישאר נאמן למסורת, בגלל שהיא מסורת, ולא בגלל שהיא אמת. (שקרים קדושים?).
וזו, לדעתך, היתה גישתו של ר' גדליה נדל.
ובכן, אם הבנתיך -
אזי, אני מוחה.
מוחה על המסקנה, שהיא בעצם הנחת יסוד, שהסתירה בין הבנה שכלית לבין מסורת היא מחוייבת, בלתי נמנעת.
ומוחה על ההסבר שהסברת את גישת ר' גדליה.
אני עצמי סיפרתי בעבר כיצד ראיתיו נוהג מנהגים של הקהיליה שבה גדל וצמח. לא הבנתי מדוע עשה אותם. אך עד כמה שירדתי לסוף דעתו, לא היה עושה דברים שהאמין שהם שקר.
ההסבר שלך את שיטתו הוא עמוק, מעניין, ולא חשבתי עליו מעולם.
ובכל זאת, קשה לי לקבלו אליבא דמורי ורבי.
זה לא אומר שאתה טועה. זה רק אומר שזה מחודש מאד בעיני.
***
עד כאן מחאה על כבוד הרב. עתה דברי התלמיד.
אני מציע גישה אחרת. איני פוסל את המסורת, ואיני מאמץ את כל המסורת.
אני סבור שהמסורת טעונה בדיקה. את האמת יש לאשר ולהשאיר. את מה שאינו כזה, יש להשליך. גם אם הוא מנהג בן דורות. במיוחד אם הוא כזה... כלומר, אם אין בו תועלת.
מהי תועלת? טוב, איני רוצה להעמיס על אשכולך דיון בשיטתי. אשמור זאת לאשכולות אחרים.
אוסיף רק שאני סבור שמבחינה מסויימת, קלעת לאמת. לא בדעת ר' גדליה, אלא בדעת חז"ל.
צא וראה את הסוגיה על אלו שנהגו להפריש חלה מאורז בתחילת "מקום שנהגו" בפסחים, ותראה את שיטתך כתובה בגמרא, אליבא דרב אשי (בעוד שיטתי היא שיטתו הדחויה של רב יוסף).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
