האשה והשד
מה היייתם עושים אילו חזרתם מפגישת עסקים, בשעת לילה מאוחרת, ומצאתם שמיכה זרוקה ברחוב?
אם לא ראיתם אותה כשעברתם ברחוב זה זמן קצר לפני כן, אולי הייתם מביטים בשמיכה לרגע, וחושבים: איך היא הגיעה לכאן? וממשיכים בהליכה, אך אם הייתם יהודים בהונגריה, הייתם מרימים את השמיכה, אך לפני כן הייתם דוקרים אותה "למוות".
אולי שמיכה עם חורים לא שווה הרבה, אך כך לפחות בטוחים, שמתחת לשמיכה לא מסתתר איזה שד חי, שיקפוץ עליכם, כאשר תרימו את השמיכה.
שהרי דקרתם אותו למוות.
וזה עוד לא הכל, ייתכן שלאחר שתדקרו את השמיכה, לא תמצאו מתחתה שד מת, אלא אשה חיה וערומה, שהובאה לשם ע"י השד שחטף אותה ממטת בעלה!
מסובך?
בכלל לא!
זהו סיפור "פשוט" על שמיכה, שד ואשה, שקראתי בשאלה שהובאה בספר "מחנה חיים" (חלק שלישי, או"ח סימן נ"ה, ירושלים תש"ל), מאת הרב חיים סופר, מי שהיה אב"ד ביעמרינג, סעמפעטער, מונקאטש, פעסט.
והרי לשון השאלה:
"אשר נשאלתי מפי חמי אוהב תורה, ומכבד התורה ירא אלוקים, ר' יוסף צבי (סופר) [דייטש] ז"ל, המעשה שהיה כך היה: הוא ואחוזת מריעיו, ארבעה אנשים סוחרים, הסכימו להתייעץ על פני השדה בעבור משא ומתן אחד, ויראו להתייעץ בביתם, כי אזנים לכותל, והלכו בלילה מחוץ לעיר, ושם נשאו ונתנו בדבר, וגמרו יחדיו שלא ליגע בו, כי יש סכנה בדבר.
וכאשר הלכו לביתם וחפצו לילך אחורי בתים, ראו כר עליון שנקרא "דאכענט", מונח עלי ארץ ורצו להגביה, אמר אחד מחביריו: כעת הוא חצי לילה, אולי יש איזה כישוף בדבר, מראשית קחו איש מאכלת, ונדקר בתוך הכר בכמה מקומות, כי שמעתי באופן זה לא יזיק הכישוף, ועשו כן ודקרו בתוך הכר, וכהרף עין נשמע קול אשה אשר קראה: "גלויבע השי"ת דער מיך ערלאזט האט", והמה האנשים האלו חיל ורעדה אחזתם ונזרו אחור, והאשה קראה אחריהם לזרוק לה בגד עליון של אחד מהם, כי היא ערומה, ואח"כ תדבר אליהם, וזרק לה אחד מהם ראק שלו ולבשה אותו, וקמה האשה ועמדה לפניהם, והם הכירו אותה כי היא אשה מבעל בית בעיר, וסיפרה להם:
"דעו כי זה לפני ג' שנים הייתי יולדות ובעלי לא היה אז בהעיר, והבטיחה לה אשה שתבוא לישון אצלה, ומחמת איזה סיבה לא היה בא, ויהי כבחצי הלילה ואני הייתי נעורה במטה, ואיש עמד לפני, והוא עלה על המטה ובעל אותי, ולא יכולתי לצעוק, וכאשר הבוקר אור ראיתי שהדלת סגורה, אמרתי אין זה כי חלום חלמתי, כאילו הייתי ער ואחד בעל אותי, דאל"כ איך הדלת סגור, ומפתח בו מבפנים, ומאז ועד עתה הרגשתי שהוא מזיק שד, וכמה פעמים בלילה נושאים אותי ממטתי, הגם שבעלי עמי במיטתי, הוא נרדם ואותי נשאו, ושד זה בועל אותי, ולא היתה לי רשות לגלות, ועכשיו שדקרתם הצלתם אותי, שלא יהיה לו עוד כח לשלוט עלי, והתחילה לבכות: ואנא אני באה אם אתם תספרו את הדבר הזה ימאס בעלי בי, וגם בני ובנותי יהיו לחרפת עולם, ע"כ עשו עמדי חסד, ותשבעו שלא לגלות שמי לעולם, והמה כולם נשאו ידם נגד השמים, ונשבעו לה בחי העולמים, שלא לגלות שמה אפילו לנשותיהם, והוליכו אותה עד פתח ביתה.
כך היה המעשה ומאז לבי דואג, אולי עשינו שלא כדת, כי מדבריה היה ניכר שלבסוף נתרצית לו בבעילותיו, א"כ נאסרה לבעלה, כי היא סוטה המזנת תחת בעלה ע"כ מבקש שאגיד לו אם מחוייב לעבור על שבועתו אשר נשבע לה בה' או לא מחוייב לעבור, וגם זאת שיש סכנה בדבר לפניו עם יוודע הדבר על ידו שבעלה ובניה יעשו לו מעשים אשר לא יעשה".
ע"כ השאלה בלשון המחבר.
מה הייתם אתה אומרים אם היו פונים אליכם בשאלה שכזו?
האם הייתם שואלים את המספר, לצבע הכדורים אותם הוא בולע?
האם הייתם שואלים אותו, אם הוא מעשן או מזריק?
האם הייתם עונים לו את מה שענה לו הרב, שסמך על סיפורו של המספר ושל האשה, ולא שאל שאלות, אך קבע עובדה הלכתית, חד משמעית:
אסור לשואל לספר לבעל האשה, כי מצא את אשתו ערומה ברחוב מתחת לשמיכה.
למה?
כי היא לא עשתה דבר, היא בס"ה נבעלה לא אחת ע"י שד, וזה אינו איסור, ואף שהשדים פרים ורבים כבני אדם, (חגיגה דף טז עמוד א), אך מאחר ואינם מורכבים מארבעה יסודות, אלא רק מאש ורוח וכמו שכתב הרמב"ן בויקרא פרק יז פסוק ז, אין הם נקראים בשר.
אתם בטח זוכרים את אשכולי החסיד, השידה והגדי, ומי שאינו זוכר ימצאנו ב-
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1147815.
באשכול זה עסקתי בסיפור המובא בתלמוד הירושלמי על חסיד שפותה למעשה עבירה ע"י אשה, וכשנצטער אח"כ על מעשהו, באה אליו ה"אשה" ואמרה לו: אל תצטער יא חסיד, כי איני אשה, אלא רוח שנשלחתי לנסותך, שממנו ניתן להבין, שביאה על שידה אינה נחשבת לביאה מפני שאיננה אשה, ואם כן, גם אשה שנבעלה ע"י שד אינה נאסרת לבעלה, אינה ביאה, מפני שרק בעילת אדם אוסרתה.
והדברים מפורשים בבית שמואל (אבן העזר סימן ו ס"ק יז):
"הנרבעת לבהמה - וכן הנבעלת לרוח או לשד אע"ג שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה".
ומקורו בתשובת המהר"מ מלובלין סי' קט"ו, שאלה שדן בה גם החיד"א בבאריכות בשו"ת חיים שאל חלק א סימן נג.
רב זה כלל לא שאל, למה הביא השד את האשה לרחוב, ואיך הגיעה השמיכה לרחוב, ואיך הגיעה האשה להיות מתחת לשמיכה זו, די היה לו לשמוע את סיפור האשה כדי לדעת מה היה שם.
הוא הבין מדבריה שהשד שהיה חוטפה מספר פעמים בלילה, היה עוטפה כל פעם בשמיכה כדי שח"ו לא תצטנן עד לפעם הבא.
הוא גם לא שאל איך הגיב הבעל שידע שאשתו לידו במטה, רואה אותה חוזרת לביתה בחצות הלילה, כשלגופה רק "ראק" גברי, שאינו שלו, ואולי בעל שאינו יודע שאשתו נעלמת מהמיטה, מספר פעמים בלילה, לפגישה "רומנטית" עם שדים, גם אינו יודע כשהיא חוזרת לביתה.
אם היא לא סוגרת את הדלת בחוזקה.
השאלות ששאלתי הן אולי שאלות טכניות, ומאחר ורב אינו "מהנדס", הוא לא דן בהן, הוא בס"ה דן רק בשאלות ההלכתיות, שהתעוררו מפני שהאשה היתה נחטפת ע"י השדים.
כשקראתי את הסיפור התחלתי להבין, מדוע חסידות סטמאר כה פופולרית בין ההונגרים.
 |
|
|
אף על פי ש'צדקתי'.
