ביקורת - איך יוצאים מזה?

לילה שקט,
ברוך הבא אל הפורום
וישר כח גדול על הדברים.

אני מקווה שקראת את האשכול מתחילתו.
במהלך האשכול ניסיתי בכל המרץ להטות את האשכול אל הנקודה בה צריך לראות את הדברים מקבל הביקורת

ולא אל ההאשמות שיש לנו אל נותני הביקורת.

ואכן בנקודה זו אנו נמצאים.

אז מה דעתך בנוגע לנקודה בה אנו נמצאים?

מומלץ לקרוא...

אליך מבקר ביקורת יקר / זוהרת כהן

כתבתי פעם מכתב לחבר שלך, שודד החלומות. אתה והוא מאד דומים, אתה יודע? שניכם מעריצי אמת רשומים, יתכן ואתה אפילו מזהה אותו בתוכך. בכל אופן, אני לא יודעת אם הוא קרא את המכתב, אבל אני כן יודעת שאם הוא היה קורא - הוא היה מרגיש חוסר נוחות מסוים, את אותו חוסר נוחות אשתדל לגרום גם לך כעת.

לא מתוך רוע לב, מתוך אכפתיות.

לא כלפיך.

כלפי האנשים שאתה שולח את חיציך אליהם, וישנם רבים כאלה.

יוצא לי להביט בך לפעמים בעבודתך המקצועית, כששואלים לחוות דעתך, אתה בוחן היטב את האובייקט, בחינה קפדנית, מחמירה, ויש לך מבט רציני כזה על הפרצוף (שתמיד תהיתי איך אתה מצליח לגרום לו להיראות כל-כך רציני...) כביכול אתה מודע לגודל האחריות שאתה נושא על כתפך, ואז אתה נותן את הדיאגנוזה, חדה וקטלנית.

פעם חשבתי שזה רק משום שבאמת האובייקט היה טעון שיפור, אבל כשהתבוננתי בך יותר מצאתי שתמיד היא כזו, ואתה אפילו לא מסתיר את זה.

אתה דווקא מאד נהנה להגדיר את עצמך "ביקורתי", ראיתי אותך הרבה פעמים מדגיש את זה, שיידעו שאתה לא סתם טיפוס שטחי, חסר טעם כזה, שמקבל הכול, שהכול יפה בעיניו, אתה אפילו נוטה לזלזל מעט באנשים כאלה ש"מתלהבים מכלום" כהגדרתך, אתה רואה בהם אנשים נחותים.

אותך די קשה להלהיב, זה אפילו אתגר.

אגב, גם מאד קשה להצחיק אותך, אולי פעם ביובל מישהו מצליח לספר בדיחה שגורמת לך לצחוק בריא (וזה יכול לקרות רק כשהוא סיפר אותה בהפתעה ולא הספקת להכין את עצמך לקראתה מראש) בדרך כלל התגובה שלך לבדיחות היא חיוך אומלל כזה, ומבט מלא רחמים.

בעצם, בכלל קשה לספק אותך.

כל התכונות האלו באות בעסקת חבילה.

אתה לא עושה את זה בכוונה, זה פשוט יוצא לך כך, בספונטאניות...

אני יכולה להבין אותך, אם כי אני לא מתכוונת לעשות את זה, גם כי אין לי כוח וגם כי אני לא רוצה להבין.

אני לא רוצה להבין אנשים שחיים על טעויות של אנשים אחרים, שבונים את האגו שלהם מההריסות של השני, שאת תחושת העליונות שלהם הם שואבים לא מלהוכיח עד כמה הם טובים, אלא מלהוכיח עד כמה אחרים הם לא. אני לא רוצה להבין אנשים שבאופן עקרוני בוחרים להסתכל דווקא על מה שלא טוב, כי הם חושבים שזה מה שיגרום להם להיחשב ל"אנשים מבינים", ל"אניני טעם", על חשבון הזולת, ועוד ליהנות מזה.

לא רוצה, האנושות נכוותה ממכם די.

יש לך ביקורת?

זה בסדר, באמת שלא ציפיתי שתשתפר כל כך מהר.



וכאן, בדף כתבותיה:
http://www.aish.com/hebrewSite/article_search_results2.asp?article_author=Zoheret+Cohen&title_text=&date_amount=&date_option=year

מומלץ לקרוא את המכתב לחבריו - שודדי החלומות, האחים והצרה..

זה באמת הבית שלו.
מה הוא צריך לרדת כמה קומות בשביל לעשן בחוץ?
בואי ניקח אחד שבא לו לעשן בביתו רק כי בא לו ולא בשביל לקנות בכח את הטריטוריה שאסור לאחרים לגעת בה.

אבל הבעיה היא שזה גם הבית שלה והיא לא רוצה את העשן הזה בבית.

אז תכלס, הוא מבין שהיא צודקת.
מצד שני הוא צודק גם.

והנוגע לעניין האשכול הזה הוא שהביקורת שלה היא נכונה מצד אחד אבל לא בטוח שהיא הוגנת.

איך צריך להתייחס לביקורת שהיא נכונה מצד אחד אבל יש מה להשיב עליה מצד שני?

כן. אבל לפני שהוא יוצא החוצה, הוא צריך לברר עם עצמו למה הוא מעשן בבית, למרות שהוא יודע שזה מפריע לאשתו ולבית? כלומר, הוא בודאי חשב בעצמו על הרעיון של לעשן בחוץ, למה הוא לא עושה את זה?

האם זוהי דרכו להתמרד? או אולי זו דרכו להיות נוכח? אולי זו ההתרסה הדרושה לו, כדי שירגישו בו יותר בבית?

בעלי, למשל, מאחר תמיד. כבר ביום הראשון, כשקבענו להיפגש ברבנות ואני יצאתי באמצע העבודה בשביל זה - הוא נתן לי לחכות שעה תמימה. האיחורים שלו הם שם דבר. והוא איש מקסים, טוב לב, איכפתי, עוזר לבריות, נבון, מתוכנן, מקפיד על פרטים. לו רצה, יכל להיות תמיד בזמן. אבל הדרך שלו לאחר ולתת לשני לחכות, זה להתריס, זה להיות יותר מורגש, זה להתמרד דווקא משום שהוא תמיד חיובי כל כך.


האיש הזה שמעשן למורת רוחה של אשתו - אולי חסרה לו בתוך הבית חלקת אלוהים הקטנה שלו, ואז הוא מפזר עשן בכל מקום, שישמש כשליחו?

עד שלא תימצא ביניהם תשובה לשאלה הזאת, היא תמשיך לקטר - והוא ימשיך לקטר, תרתי משמע...




תוקן על ידי - מגי_אדם - 15/12/2005 20:43:40

הוא צריך לצאת החוצה לעשן, או להכיר בחולשתו ולא לכעוס על הביקורת.

מה דעתכם על אדם שמעשן בביתו...

ואשתו מתלוננת מדי פעם שהבית מסריח מהסיגריות...

הוא יודע שהיא צודקת...

אבל הוא מכור לסיגריות ולא קל לו לצאת מהבית כל פעם...

והביקורת שלה היא נכונה ופועלת בו מועקה מסויימת...

כיצד הוא צריך להתמודד מול זה?

אהבתי !!!!!!!!! את כל השלוש הודעות. נהדר.

אבל עיקר הבעיה שלנו היא לא עם אנשים שמדברים לעניין

אלא עם אנשים שמטיחים בנו האשמות סתמיות.

או עם אלה שחוגגים בכל הזדמנות שהם מצאו בנו איזה פגם.

2) ויש אנשים שלא אומרים ש"אנחנו" לא בסדר אלא שיש להם דעות לגבי "הדרך" בה לדעתם אנחנו צריכים ללכת.

יש להם הרבה הצעות והם מנדבים את השקפתם למען ההכרעה כיצד צריכים להיות הצעדים הבאים שלי.

גם זה בהשגחה פרטית ומי שאומר לי את הדברים זה ה'.

וכאן ה' בא לפרוץ לי את האטימות...ולפעול בי סיעור מוחין או אולי אפילו נותן לי חיסון נוסף לצורך הגיבוש העצמי שלי.

כשאני מתמודד עם עוד דעה אני צריך לשמוע מה אמרו, ולשכלל שוב את החלטותי.

מה שחשוב הוא שאני נשאר בעל הבית על עצמי והאדם שממול הוא או יועץ המלך או ליצן החצר.. אבל אין זה משנה כי שניהם נשלחו לכאן על מנת לחזק אותי או להדרים אותי.

ליצן החצר מחזק אותי והיועץ מאיר את עיני.

ואני יכול להתייחס לשניהם בכבוד כי הם באו עם מתנה בשבילי.

אוקי,
1) אז באמת מה שאנחנו רוצים זה שיקבלו אותנו כפי שאנחנו.
ואם מישהו אומר לנו ש"אנחנו" לא בסדר אז זה פוגע בנו וככל שאנו פחות חסינים הדבר גם גורם לזעזוע שמוריד את בטחוננו העצמי.

והשאלה היא איך להתמודד עם בני אדם שאומרים לנו ש"אנחנו" לא בסדר? ויש הפרש בין אנשים רחוקים שאומרים לנו שאנחנו לא בסדר ואנשים קרובים שאומרים לנו שאנחנו לא בסדר.

וברור שמי שאומר לנו ש"אנחנו" לא בסדר אז הוא סוג עדין של רוצח שיורה עלינו טיל רוחני ישר ללב.

יתכן והוא אינו מודע לחומרת מעשיו..יתכן והוא שונא את החיים ופורק את שנאתו עלי..יתכן ואין הוא מכיר ברגשותיו של הזולת..ויתכן והוא מגלגל את מה שעשו לו במהלך חייו ומעביר את זה עלי..אבל על כל פנים הוא מתנגד לחלק מהבריאה שנקרא "אני". ה' ברא אותי והאדם הזה לא נראה לו כל העניין או לפחות חלק מהעניין.

נקודת המוצא לדעתי היא הידיעה שהכל בהשגחה פרטית. גם זה שמישהו אומר לי שאני לא בסדר אז ה' שלח אותו לומר לי כך.

היינו, שמצד אחד ה' בורא אותי ומבסוט ממני ומצד שני הוא שולח לי מישהו שיערער את תכלית הבריאה שלי.

והיא הנותנת: כשזה קורה אני יכול להשתמש בזה כקרש קפיצה אל נקודת הבריאה שלי ולהתרומם ישירות אל המקור המהווה אותי.

והנה סיפור מהגמרא: הבן של רבי שמעון בר יוחאי ישב ולמד תורה והתעלה מעלה מעלה במעלות הרוחניות ולפתע פגש אדם [זה היה אליהו הנביא שהתחפש לאדם מכוער ורע] וכשהוא ראה אותו אמר לו "אאיזה מכוער אתה!"

ענה לו המכוער - "לך ותגיד את זה לאומן שעשה אותי [ה']"

יש פרשנים שאמרו שרבי אלעזר בנו של רבי שמעון ניסה לעורר את זה אצל האיש המכוער [את הקשר אל הבורא]

ויש פרשנים שאמרו שאליהו הנביא בא בכדי לעורר את זה אצל רבי אלעזר בן רבי שמעון.