| נשלח ב-17/8/2005 14:58 |
 |
| |
שמואל הנביא ושאול
כשהגעתי אל שמואל הנביא היו לי כמה קושיות חזקות נכמרו רחמי על שאול המלך למה מאס בו אלוקים?
למה כעס עליו שמואל הנביא?מה פשעו ומה חטאתו הוא חמל על מעט הצאן ורצה להביא קרבן לה' ובכן מה בכך למה חרה עליו אפו של שמואל בשם ה' וניחם במלכו.ממה נפשך אם לא היה ראוי למלוכה למה משך אותו שמואל למלך?הלא שמואל היה רואה ויודע הכל!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 11:19 |
|
| |
שמואלס:
השיג ושיח בין שאול לשמואל אחרי מלחמת עמלק
מעניין לעקוב אחרי התנהלות של השיחה בין שאול לשמואל
דבר ראשון איך ששמואל בא אליו שאול מקדם את פניו באמירה הקימותי את דבר ה'
כנראה שכבר אז שאול לא היה לגמרי שלם עם עצמו ובאיזה שהו מקום הוא ידע שלקיחת הצאן לשלל לא היה לגמרי בסדר וכנראה שגם מבע פניו של שמואל לא הראו סימפטיה רבה לכן הוא הרגיש צורך להתגונן ולהכריז בתוקף הקימותי את דבר ה'
ועל השאלה הרטורית של שמואל שאומר לו ומה קול הצאן הה באזני . שאול עדיין בהתכשות מלאה לאיזה שהו אשמה עונה לו לשמואל כאילו שהיתה זו שאלה של איזה תייר ואומר לו מעמלקי הביאום וכו' מספר לו סיפורים
זה כבר היה יותר מדי לשמואל והוא עושה סוף לסוג שיחה הזאת ועובר לדבר גלויות ואומר לו הרף והגידה לך וכו' ולמה לא שמעת בקול ה' וכו'
כאן שאול עובר ממצב של התכחשות מלאה למצב של השלמה לכך שלא הכל התנהל כמו שדובר אבל ניגש לסנגר על עצמו ויאמר שאול אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' וכו' שבסך הכל את עיקרי הדברים הוא קיים הרי נלחם וכילה את עמלק ואם היה איזה שהוא חריגה קטנה שלקחו לשלל את הצאן הרי שזה נעשה מתוך כוונה טובה לזבוח לה'
ושמואל לא עושה לו שום הנחות ומשיב לו החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' וכו'
כאן שאול נשבר ומודה חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך וכו'
ירוחםשמ:
כבר ספרתי זאת בעבר
החידושי הרי"ם בהיותו אברך צעיר התארח בשבת פ' זכור אצל האדמור מרוזין,
שאל אותו הרבי מרוזין- תגיד לי- שאול היה טיפש? הוא היה ילד? איך הוא מוציא מפיו משפט כזה, הקימותי את דבר ה', כשההוכחות פועות מה(מ- בסגול) מה מה?
השיב לו הרי"ם- האגדה מספרת שבאותו לילה , אגג בא על שפחה, וממנה נולד המן האגגי,,
ובסוף המגילה כתוב קיימו וקיבלו- קבלו את התורה מחדש,.
אמר שאול כי- הקימותי את דבר ה' לעתיד, בזכות פעולתי- בני ישראל יקיימו את דבר ה'!
ישבו כמה דקות בשתיקה, ושאל הרי"ם את הרבי- נו? מה אתה אומר על הווארט שלי?
כפתור ופרח- שפתיים ישקו -השיב הרבי.
לא לא אמר הרי"ם זה לא נכון- אדם אינו צריך לעשות ולתכנן את מעשיו של ה'. ולדאג לה'- הוא צריך לקיים את המצווה עליו!
אישציפור:
לענ"ד שאול חשב שדי בקיום כללי של דבר השם (כלומר להילחם בעמלק), וכאשר שאול הבהיר לו שקיום דבר השם צריך להעשות באופן מדויק ובמלואו, ניסה להתגונן ולבסוף נכנע.
ניתן לראות בכך המשך של התפיסה של שמואל שמלך חייב להיות כפוף באופן מוחלט לנביא הלכה למעשה (ולו רק תודעתית) תפיסה שמצריכה בירור לענ"ד. אך כרגע אכ"מ לכך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2005 18:34 |
|
| |
אריכות בעניין חומרת חטאו של שאול, אי התאמתו למלוכה, והשוואת העניין לחטא דוד, ניתן למצוא בספר העקרים ד כו:
http://www.daat.co.il/daat/mahshevt/ikarim/d10-2.htm#1
העתקתי את החלקים העיקריים:
[עונש שאול בעניין עמלק]
ואולם למה נענש שאול שתוסר המלכות ממנו מפני חטאו, ולא נענש עונש אחר, כמו שנענש דוד על עניין בת שבע ולא הוסרה המלכות ממנו?
הטעם בזה לפי דעתי הוא:
שדוד לא חטא במצווה פרטית שנצטווה בה אחר שהיה מלך,
או במצווה פרטית שנצטווה בה בתורה מצד שהוא מלך, אלא במצווה כוללת אותו עם כל האנשים. כי איסור אשת איש או רציחה כוללת כל האנשים, ולכן ראוי שיהיה עונשו שווה לעונש כלל האנשים.
אבל שאול חטא במצווה פרטית אליו מפי שמואל, אחר שהיה מלך, או מצד שהיה מלך.
שאמר לו שמואל: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א' י'),
ואמר גם כן: לך והכיתה את עמלק וגו' ולא תחמול עליו וגו' (שם ט"ו),
ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו.
...
זהו דעתי בדבר הזה.
[הסבר נוסף לעניין העונש]
ויש מי שכתב בזה טעם אחר. והוא ששאול חטא באומנות המלכי, וראוי שיאבד המלכות ההוא. אבל דוד לא חטא באומנות המלכי, ולכן ניתן למחילה.
והרי זה דומה לשני סופרים, שאחד חטא שעשה שטר מזויף, ואחד חטא שבא על הערווה. שכאשר נתן המלך לכל אחד עונשו כפי חטאו, והעניש למי שבא על הערווה להלקותו, שאחר שלקה אין ראוי שיפסיד אומנתו, והרי זה נשאר באמונת אומנתו, כמו שהיה קודם זה.
אבל הסופר שעשה שטר מזויף, אף לאחר שקיבל עונשו על מה שחטא הנה ראוי להעבירו מאומנתו, ולא יינתן לו אומנה כלל באומנתו.
וכן שאול, לפי שחטא באומנות המלכי, שחמל על אגג ולא עשה נקמה בעמלק כראוי, ראוי להעבירו ממנו.
וזה הטעם אינו מספיק אם לא יאמר בו יותר מזה, לפי שקודם מלחמת עמלק נאמר לו: ועתה ממלכתך לא תקום, על שהעלה העולה בגלגל קודם שבא שמואל.
ואפשר לתקן זה הדעת ולהשיבו אל הדעת הראשון על זה הדרך, כשנבאר המידות הראויות להיות במלך עד שיוכלל באחד מהם החטא הקודם.
[תכונות נדרשות ממלך]
ולפי הנראה שהמידות ההכרחיות למלך מצד המלכות הם שישה: וזה שהכוונה בהקמת המלך הוא להלחם באויבים ולשפוט את העם משפט צדק. אמרו ישראל כששאלו מלך: ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו (שם ח'). ועל כן ראוי שימצאו בו המידות ההכרחיות לזה.
אולם מידות השופטים כבר נתבארו שהם ארבע:
אנשי חיל,
יראי אלוהים,
אנשי אמת ,
שונאי בצע.
וכשנערב עם אלו התארים שהם הכרחיים מצד המלחמה, נמצאם בין כולם שישה.
האחד צריך שיהיה המלך אכזרי לזרים ורחמן לעמו, ומוסר נפשו להצילם, כמו שמדרך הרועה לסכן נפשו להסיר המזיקים ולהלחם עם הארי והדוב לשמור הצאן ולרחם עליהם: בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל.
והשני שייטיב למטיבים אליו ולעבדיו ולאנשי מלחמתו, שאם לא יעשה כן, מי ימסור נפשו בעבור כבודו, מי יקנא בעדו אם יבגדו בו.
והשלישי שיהיה שונא בצע ולא יהיה חמדן, שהרועה שהושם לשמור הצאן אין ראוי לו לגזול עורם מעליהם ובשרם מעל עצמותם, שאז ישוב העניין בהפך, שיהיו הצאן לפרנס הרועה ולא הרועה לשמור הצאן. ולזה אמר הכתוב: וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד (דברים י"ז). שאם ישתדל לקבץ כסף וזהב, אפילו מן האויבים, כשלא ימצא בהם ייקח מעמו.
והרביעי שיהיה איש חיל אמיץ כוח לבו בגיבורים, לשבר מלתעות עוול, ולא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול ולא יירא לעשות משפט.
והחמישי שיהיה מדבר אמת ולא ימצא עוולה בשפתיו וישפוט משפט צדק, שמי שהוא מכחש או דובר שקרים, הנה הוא אם מפני היראה או מפני שאינו יכול להשיג רצונו בזולת זה, והשופט אין לו לירא משום אדם. אמר הכתוב: לא תגורו מפני איש (שם א'). וכל שכן המלך שאין מי שיעכב על ידו מעשות רצונו. ועל כן אין ראוי לו שישקר, ועוד כי לא יבטח האדם בדברי המלך אם תדברנה שפתיו עוולה ולשונו תהגה רמיה.
והשישי שיהיה ירא שמים וחרד על דבריו ויהיה נכנע לעובדי השי"ת וישמור מצוותיו שנצטווה עליהן מצד שהוא מלך או אחר שהוא מלך. ואף בשאר המצוות ראוי לו שלא יתגאה על אחיו לחשוב שהוא בן חורין מן המצוות יותר מהם.
אמר הכתוב: לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל (שם י"ז),
וזה כמאמר החכם: המלך והדת אחים נאמנים.
ואם יראו העם את המלך מזלזל בתורה ובמלמדיה, יבואו כל העם להקל בה, ותפול התורה בכללה.
[תכונות שאול ודוד בהתאם לנדרש ממלך]
וכשנחפש מידות שאול נמצא אותו חסר בכולן.
אולם בראשונה שחמל על אגג עד שאמרו רבותינו ז"ל: (יומא כב,ב).
וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (שמואל א' טו) לך והכית את עמלק,
אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה,
כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה!
ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה?
ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו?
יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה.
והיה אכזרי על עמו, כי את נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.
ודוד בהפך, שהיה מכה את מואב ומעבירם במגרה ובחריצי הברזל.
וכשראה המלאך המשחית אמר: אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי (שמואל ב' כ"ד).
בשנית שלא הטיב לדוד שסיכן נפשו בהריגת גלית.
ודוד בהפך שציווה בשעת מותו ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד. (מלכים א' ב').
בשלישית אמר הכתוב על שאול: ותעט אל השלל (שמואל א' ט"ו).
ודוד בהפך שהיה נדיב לב ומחלק השלל ואומר: הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' (שם ל').
ברביעית אמר שאול: כי יראתי את העם ואשמע בקולם (שם ט"ו).
ודוד לא היה ירא מעשות משפט, אמר הכתוב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב' ח').
בחמישית שהיה שאול משקר לשמואל ומכסה פשעו.
ודוד הודה מיד ואמר חטאתי בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע (תהילים נ"א).
בשישית שלא היה נשמע לשמואל ועבר על דבריו במצוות הפרטיות שנצטווה.
ודוד היה נשמע לנתן הנביא ולגד החוזה ולשמואל בכל מה שנצטווה מפיהם.
ולפי הדברים הללו הוא מבואר שמצד זאת המידה היה אפשר שישוב זה הטעם השני אל הטעם הראשון.
גם כשיחופשו הכתובים נמצא דוד שלם בכל המידות הללו ושאול חסר בכולן, בעבור זה הייתה נסיבה מאת השם יתברך שלא יישאר המלכות לשאול, ושלא יישאר ממנו זרע הגון למלוכה.
וגם אבנר שר צבאו מת, כדי שיתקיים המלכות קיום יפה ביד דוד וזרעו, כדי שיהיה משל ודוגמא למלכים הבאים אחריו, כדי שלא יתגאו על השם יתברך למרות עיני כבודו, שהמלכות שלו היא.
ולזה אין ראוי למלך בשר ודם לזלזל בעובדי השם יתברך ושומרי תורתו שהוא לבדו מלך הכבוד. כמו שביארתי בפי"ד ממאמר שני.
ואמר הכתוב: והוא מהעדה מלכין ומהקים מלכין (דניאל ב').
- דו"ד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2005 04:46 |
|
| |
ירמיהו,
ועדיין אין אלו מסבירים. החטא הוא עדיין חטא כללי, ולא משהו מסוים למלכים. במקרה זה נפגש והתבטא רק בזה. ובנוסף, אני מחבב יותר את הגישה המפרשת עונשים כהכרה בחוסר התאמת החוטא לייעודו, ולא כעונש במובן המקובל, וכאן, בהסברו של מיימוני, יש את זה יותר מבהסבר שלך.
אבל זה טעם אישי, עם תיאולוגיה שלא מדעת, ובהחלט אין בזה כדי לפסול את הפירוש שלך. אולי מה שרגיל הייתי לשמוע את ההסבר שלך בביאור חטאם של: קין, ישמעאל, עשיו, קורח, ירבעם, מנשה וכו' וכו' - הוא שהביאני לאהוד פחות את ההדבקה הזו גם כאן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2005 03:27 |
|
| |
יש לציין, שנקודת הפתיחה של שאול היתה בנטיה ליתרון טוב הלבב, כנאמר עליו בשמואל א ה\ב "..ושמו שאול בחור טוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו - דע עקא שלא נאמר עליו בניגוד לאביו קיש "גבור חיל" - ואין גבור חיל אלא, הכובש את יצרו.. באופן כללי היו לו התכונות הבסיסיות, והפוטנציאל להגיע למנהיגות , אך לא ידע להשכיל ולאזן למידה הממוצעת "טוב הלב" וההגעה עד לקיצוניות שהפכה לחיסרון גדול היתה בעוכריו.ובהכרח: 'עברה גוררת עברה'(*)
באופן כללי התנגדות שמואל למלכות שאול לא היתה אישית, וידועים דבריו 'במשפט המלך' שבהם הוא מתריע בפני מלך, ולאו דווקא מלך רשע.
(*)
http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3108_078b.htm
...) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} יש בכם דכתיב (דברים יא) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו
שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב (ירמיהו ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם (במדבר כז) ושאל לו במשפט האורים לפני ה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן
קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (צפניה ב) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו אמר דוד שאול נפקו להו"
דוד לא חיכה שלוש שנים עד שחקר את סיבות הרעב שפקד את ארצו. תחילה תלה את סיבת האסון בשחיתות התושבים. האם בא הרעב להעניש על עבודה זרה? בדקו ולא מצאו פולחן זר בישראל. אולי בשל הזימה? לא מצאו בכל הארץ אשה פרוצה אחת. ואז חשבו שמא יש בישראל - מה שאינו פחות חמור, גם אם הוא פחות גלוי מעבודה זרה וניאוף - אנשים שמבטיחים ולא מקיימים. דרשות נאות בלי מעשים, ועדות קבלה שאינן מקבלות פני איש. לא נמצאו ועדות קבלה כאלה בישראל. ואז דוד חשב: האסון לא בא בשל רפיונם של בני האדם. יש כנראה חטא פוליטי, עוול שאינו תלוי באנשים פרטיים. המלך שואל את ה' ומקבל תשובה כפולה. הפסוק בסתום על חטא שאול מגנה שני מעשה עוול שטרם באו על תיקונם: האחד ביחס לגבעונים שהושמדו על ידי שאול, והשני ביחס לשאול עצמו שלא זכה לקבורה מלכותית. לא קברו את עצמותיו כיאה למלך.
אבל החטא של שאול שלא נשאר ממנו זכר במקרא, ידוע לתלמוד. מדובר בחטא עקיף: כשהרג שאול את כוהני נוב, הוא השאיר את הגבעונים שהיו משרתיהם ללא אמצעי מחיה. על פי המדרש, חטא ההשמדה מתחיל לפני הרציחות, הדיכוי והעקירה הכלכלית הם התחלתן. (חוקי נירנברג כבר מכילים את זרעי הפורענות של מחנות ההשמדה ושל "הפיתרון הסופי")
עד כאן דברי הגמרא הרלוונטיים לנושא.
תוקן על ידי - riv - 19/08/2005 4:12:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2005 03:09 |
|
| |
ב"ה.
בןאישאחד,
אבקש להפנותך אל הסוגריים שבסוף הודעתי הקודמת. הם כוונו בדיוק כלפי טענתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2005 03:04 |
|
| |
הסברו של מיימוני עדיף: הוא מסביר למה דווקא למלוכה לא היה שאול ראוי, ולכן זו, ורק זו, נלקחה ממנו. ולא מוצא בו פגם כללי, כפי שמצאת אתה. משהו שמחייב איזה עונש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2005 02:55 |
|
| |
ב"ה.
אולי אפשר לפשט את ההסבר:
שאול חטא בכך, ששינה ממה שנצטווה על בסיס שיקול הגיוני.
כלומר: שומה עליו לקיים באופן מדויק את שנצטווה, גם אם ההיגיון הבריא מחייב שינוי כזה או אחר.
(מדובר כמובן בדברים שנצטווה כחלק מפעילותו כמלך)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2005 01:18 |
|
| |
סמוך ורואה
יש לי הסבר ארוך ומפורט על כשלונו של שאול. עקרונית, יש כאן שני חסרונות. אולי שניהם יונקים מאותו מקור.
ההסבר שלי מעוגן בדיוקי המקרא, וכמדומה שאני צועד בזה בעקבות חז"ל.
הדברים ראויים לפירוש ארוך (האם לא הצגתי כזה בפורום עד עתה?). אמנם איני סבור שזה חידוש שלי.
שאול נכשל בשתים:
א. הוא לא היה מנהיג. זה החל עם הכתרתו למלך, כאשר אנשים ראו וצחקו ואמרו: מה יושיענו זה. אותה שעה הגיב שאול בשתיקה. בענווה. אבל זה אינו מתאים למלך!
וזה נגמר בפרשה שאתה מצטט. שאול מודה לבסוף: יראתי מהעם. זו הסיבה שהוא מקריב את הקרבן בלי לחכות לשמואל. כי הוא פוחד שהעם ייטוש אותו. וזו הסיבה שהוא מניח לעם לעשות כרצונו ולקחת שלל. השאר הם, כנראה, תירוצים.
ב. שאול אינו מודה על האמת. לא מייד. לכן הוא מכריז לשמואל שיבוא ויראה איך קיים את דבר ה'. לכן כאשר שמואל מוכיח אותו הוא מתחמק. ורק כאשר מתברר לו שאין סיכוי לתיקון, רק אז הוא נוהג בגדלות אמתית ומבקש משמואל שיכבדהו כי עודנו מלך הוא.
חז"ל השגיחו בדבר והשוו בין שאול לדוד. הרי דוד חטא יותר, אבל הוא נהג תמיד כמלך, וגם הודה על האמת מייד.
אזכיר דוגמא אחת שמראה את ההבדל בין שאול לדוד (למרות שאולי הכיר דוד את הסיפור...). דוד, כמו שאול, היה במקום הדחק והיה עליו לחכות לאות, והוא לא נע ולא זע למרות שהעם רצה לברוח, והעדיף להישאר עם המעט ולשמוע בקול ה'. זו גם היצמדות לדבר ה', אבל גם בטחון עצמי של בעל מידת המלכות, שאינו פוחד שהעם לא ישמע בקולו.
הדוגמא הקלאסית להודאה על האמת - מייד כשבא נתן בעקבות פרשת בת שבע ואמר: אתה האיש, הודה דוד ואמר: חטאתי לה'.
ומידותיו של שאול עדינות היו ממידות דוד, וגם זה בולט לעין. אבל למרות שהיה עדין ממנו, וכן שבחוהו חז"ל, בעל מידות של מלך לא היה. לא במידה הנצרכת. והאדם נבחן בשעת הניסיון.
ואמנם גדלותו ניכרת שיצא למלחמה אבודה מראש. ויש כמובן להאריך בכל מה שכתבתי כאן.
ועל זה אמרו חז"ל שאמר ה' לדוד כי אילו היה המצב הפוך, היה נדחה הוא מפני שאול. ועוד אמרו: דוד בשתים ועלתה לו ושאול באחת ולא עלתה לו. וסבורני שהתכוונו למה שכתבתי כאן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 18:39 |
|
| |
קעלעמר
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 18/08/2005 1:10:53
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 18:11 |
|
| |
אם אצטרך לבאר לך את נימוקיי עלול אדם הסמוך לאשכול זה לראות ולהפגע ,ואתה בודאי לא תרצה בכך. לכן לא אעשה זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 17:57 |
|
| |
לפעמים, אולי. זה אינו מקרה כזה.
לגבי השיר - לא נהפוך את האשכול הזה לאשכול הערכת שירה. אם אתה מוצא עומק כלשהו במלים, אתה מוזמן לכתוב לי באישי ולספר על כך. אני יודע ששיבחת את הלחן, אבל לכאן הבאת את המלים...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 17:45 |
|
| |
לפעמים גם אמירה צינית היא נימוק, זה שאינו לרוחך זה סיפור אחר.ביחוד שהדיון כאן לא הוצג ברצינות וכך היתה תגובתי עליו.
אגב, בדיוק כסוג הנימוק שלך על רמת מילות השיר, פסקת שזה ברמה נמוכה וזהו. ועוד אגבון, שיבחתי את הלחן לאו דווקא את השיר.
תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 17/08/2005 17:46:18
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 17:36 |
|
| |
נאך,
הנחת המוצא של הדיון היא שניתן להצביע על סיבה. אם אתה חולק עליה אתה יכול לנמק זאת, אבל לגלוג אינו, לטעמי, דיון.
לגבי השיר - שמעתי אותו לא פעם. בהתחשב בעובדה שכבר בשמיעה השניה-שלישית הוא מתחיל להמאס, שמעתי אותו הרבה יותר מדי פעמים. במחילה מכבודך, המלים הן ברמה של שיר שכותב ילד בכיתה י' לחברתו, הלחן סביר אמנם, אבל הביצוע של דוכין מעצבן (כרגיל) בבכינותו. איך לעזאזל הוא יכול להצחיק אותה כשהיא עצובה, עם קול כזה? הוא רק עלול לגרום לה להדרדר לדכאון קליני.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 17:28 |
|
| |
אילו היית מקדיש רגע לעיון היית שם לב שתרמתי והרבה.
ואילו היית מקשיב רגע לשיר היית שם לב שטעית והרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2005 17:26 |
|
| |
גם_וגם:
הבעיה אינה שנאךאמאלנישט מפריע לדיון אלא שסמוך_ורואה עושה זאת...
|
|
|
|
|
