כרזה בנושא התעללות במשפחה

הסרט 'והשיב לב אבות' מעלה אל פני השטח בעיה שעד כה לא טופלה: האלימות במשפחה בציבור שומר המצוות. התוצאה מעניינת, אך לא מומלצת בעיקר למבוגרים

התגובה הראשונה של הבן שלי לאחר הצפייה בסרט היתה: "דפקט" (אין לי מושג מאיפה הוא מכיר את המילה הזו). לאחר שניסיתי ללחוץ קצת ולהבין את המשמעות, הוא הואיל להסביר: "זה לא נורמלי". אחרי שגם התשובה הזו לא סיפקה אותי, הגיע סוף סוף ההסבר המפורט: "הסרט יפה, אבל איך יכול להיות שאבא מרביץ לבן שלו?"

קיבלתי את המחמאה במלוא הענווה, ואז הגיעה ההתלבטות: האם לעדכן אותו במציאות היותר מורכבת של החיים? לספר לו על ילדים שהופכים לשק החבטות של ההורים שלהם, או להשאיר אותו בתמימות שלו – כמו שהמכשפה של שלגיה קיימת רק בסרטים ובסיפורים, גם האב המכה יכול להופיע רק על מסך המחשב?

אני משער שאותה התלבטות עמדה גם לנגד עיניהם של יוצרי הסרט 'והשיב לב אבות', אם להציע לציבור הרחב סרט שעוסק בבעיה הכאובה, או להמשיך להסתיר אותה בחדרי חדרים. הפתרון שבחרו בו מתחיל כבר בהכרזה שעל עטיפת הסרט: "מומלץ לצפייה מגיל 12 ומעלה"; ולא זו בלבד, אלא הוסיפו עוד אזהרה מרחיקת לכת: "בליווי מבוגר".

הפעם האחרונה שראיתי המלצה כזו היתה במדרגות הנעות באחד מקניוני ישראל. תארו לכם את ההורה הרוכש את הסרט לילדיו, וחושב שבכך הוא מבטיח לעצמו מנוחת צהרים הגונה. עוד לפני שיספיק להירדם יקבל קריאת חירום: "אבא, כתוב פה שאתה צריך לראות איתנו את הסרט".
יכול להיות שיש פה אפילו תחכום של יוצרי הסרט, שרצו להכריח את ההורים לראות את הסרט יחד עם ילדיהם את הסרט, ובכך לחנך גם אותם, ואולי להציל כמה מילדי ישראל מגורל דומה לזה של גיבור הסרט.

אם זהו השיקול, הייתי מבקש להוסיף עוד שורה באותה אזהרה בזו הלשון: "נא לצפות בסרט בליווי המורה שלכם". לא כדי למנוע מהמורים את מנוחת הצהרים, אלא כדי שיפנימו את המסר, שיש להיות קשובים לזעקות האילמות של התלמידים.

בסרט 'והשיב לב אבות' (בהפקת 'בת מלך') עובר זמן רב עד שמבין המלמד שישנה בעיה אמיתית אצל תלמידו. הנורה האדומה שלו אינה נדלקת בעקבות הציורים של הילד, שבהם נראית דמות האב גדולה ומפחידה וכפות ידיו ענקיות, וגם לא כשמגיע לכיתה ילד שעל מצחו חבורה גדולה. בינתיים הילד חשוף לאלימות בלתי פוסקת בתוך ביתו, ומי שחושף את הדברים הוא דווקא חברו, שעוקב אחריו בסתר.
לא אפתיע אתכם אם אגלה שהסוף של הסיפור אופטימי ומרגש, והלקח, כמובן, נלמד היטב.
נדמה לי שזו פעם ראשונה שבה מוכנים להודות בפומבי כי תופעת האלימות במשפחה קיימת בציבור הדתי והחרדי, וההתמודדות נעשית ברגישות הראויה. גם אם צופה ממוצע מבחין כי המכות אינן אמיתיות (אם אפשר להגדיר את ילדי כצופה ממוצע), עדיין הן ממלאות את תפקידן הדרמטי.
בולט לטובה המשחק המדויק של הילד יוסי פרסמן, ושל אביו (בסרט), מיכאל וייגל. ברור לי שיש לייחס זאת גם לבמאי, שהפעיל את השחקנים והצליח להוציא מהם את המיטב. גם אם תלחצו לא אוכל להגיד לכם את שמו של הבמאי, מכיוון שהוא אינו מופיע בשמו המלא. האמת היא שגם את שמה של המאפרת לא אוכל להזכיר (למרות התוצאות המרשימות), מכיוון שאין שום התייחסות אליה ברשימת הקרדיטים. לא אתפלא אם הדבר נובע מכך שאין להזכיר שמות נשים בסרט המיועד גם לצופים חרדים.

בסרטים רבים הצלם אינו מצליח לרדת לעומק דעתו של הבמאי, והתוצאה הוויזואלית אינה מספקת את טעמו המקצועי של הבמאי המתוסכל. כאן נוכל לראות את הדוגמה ההפוכה, שבה הצלם פשוט עולה על יכולתו המקצועית של הבמאי בכמה מידות. אין בכוונתי להמעיט מערכו של הבמאי, אלא לשבח את עבודתו של הצלם – גיל מזומן. ניתן לראות את ההשקעה בפריימים מדויקים ואפילו בשינויי פוקוס מעניינים, אבל הבימוי הפשוט (אמנם לפי הכללים, אבל מאוד מרובע) הופך את הצילום המצוין למגוחך כמעט.

לסיכום – סרט חובה להורים ומורים, אפשרי לילדים בוגרים, ואינו מומלץ לילדים קטנים ותמימים.

http://www.inn.co.il/newspaper.php?id=3904

כמו שאמרתי לך,תבדוק את הפירסום העולמי בנוגע לגלובליזציה. המושג הזה כבר מזמן הפך ל"סמל" והפרסום בנושא מתמקד היום בסמל עצמו, בלי קשר למחיקת החוב לעולם השלישי,או לחברות הגדולות עצמן.הייתי ממליץ לך לנסות ולראות דברים שהוצגו בתערוכת פירסום בנושא שנערכה לפני כחצי שנה ב"בצלאל".הכל שם דיבר על "תעצרו ותחשבו" ברמה האישית.

המושג " תעצור ותחשוב" טיפה יותר גבוה מ"תחשוב ככה!", מכוון ש"תעצור ותחשוב" שמבוצע טוב נותן לצופה מספר רב של אפשרויות בחירה, אך באותו הזמן מכוון אותו לנקודה בה אתה בחרת להתמקד,ושאותה רצית שיראה.הוא יגיע אליה בעצמו.

השלב הבא שכה חסר לך, הוא התהליך האישי שעובר על כל אחד לפי רמת הכרותו עם הנושא. הסך הכל של כל מודעה מצביע על מצב מסוים,מצב רע,וכל אחד מתמודד איתו ברמה שלו.
רוב האנשים כן יודעים על מה לחשוב בנושא. כנראה שחלק רק עומדים נבוכים ומעוצבנים אל מול המודעה, אבל זה אחוז אותו אני מוכן לספוג..

תעצור,תחשוב, ותחליט מה נראה בעיניך..

אינטי,



אז גם אתה טוען טקסט

ברק, אתה נופל בפח הסמנטיקה. "לעצור ולחשוב" זה ביטוי מאד יפה, אבל חלקלק כמו השמן של המתנחלים. כאשר אומרים שהמטרה היא "לעצור ולחשוב", מתכוונים בעצם שהחשיבה תוביל את החושב לכיוון מאד מסוים. "לעצור ולחשוב" זה ביטוי דיפלומטי לציווי החד משמעי "תחשוב ככה!", או "תעשה ככה!".

הקמפיינים הגדולים נגד הגלובליזציה נועדו בשביל לשנות את החשיבה הקולקטיבית של דעת הקהל העולמית. לשנות וליצור אצלם עמדה כנגד התנהלות החברות המסחריות והממשלות. אף אחד לא עושה משהו בשביל שאנשים אחרים "יעצרו ויחשבו". כלום לא יצא מזה.
גם מסע ההופעות האחרון של כל זמרי העולם (LIVE8) נועד בעצם ליצור אמירה ציבורית שתשמע היטב בחלונות הגבוהים של הבית הלבן. תעצרו, תחשבו, ומיד אחר כך תעשו משהו למען הרעבים באפריקה.

במודעה שהצגת לנו חסר השלב הבא. לא הובלת אותי לאיזה כיוון לחשוב. אין לי מושג מה לעשות עם זה. זה חסר תועלת ועוד יותר מזה - זה מביך ומעצבן את מי שנחשף למודעה. הוא רוצה לעצור ולחשוב, אבל הוא לא יודע על מה.

תעצור, תחשוב, ותראה שאני צודק...

בונפיס,קודם כל תודה :).אני מסכים איתך שזה אינו המקום האידיאלי לדיון הזה, אבל עצם הדיון בנושא זה חשוב מאוד לכל אותם אלה המוצאים עצמם נמשכים לעולם הפתלתל של הפירסום..

אין ספק, ולו לרגע קט, כי המודעה השניה יעילה הרבה יותר.

אני לא רוצה להיכנס לפילוסופיות של האם מדובר באומנות או בפרסום, והאם פרסום הינו אומנות בפני עצמה.

אני כן רוצה להמליץ גם לברק וגם לאינתי, קחו את הויכוח המעניין הזה אל עבר אשכול חדש שתיפתחו בנושא חשוב זה, אל תקלקלו את מטרת האשכול הנוכחי.

ברק, אני אהבתי. מאד.

תרצה גרנות ראתה את זה ?

קודם כל הייתי מציע שתחקור טיפה יותר לעומק את נושא המאבק בגלובליזציה על כל גווניו.מעבר למאבק בחובות של מדינות העולם השלישי,מאבק אשר מופנה אל עבר השולטים בממון, ישנו מאבק כנגד החברות הגדולות המנצלות את העולם השלישי,מאבק כנגד ארגונים המשווקים חומרים ממכרים לאוכלוסיה החדשה, מאבק כנגד הרצון לבטל תרבויות שלמות כנגד ה"אחדות" הכללית וכו'..חלקים גדולים ממאבק זה מופנים בצורה אומנותית אל עבר היחיד על מנת לעורר בו מחשבה,וליצור מודעות לגבי הדברים הנמצאים מעבר לגדר ביתו..
בנושא זה הייתי מציע לך לבדוק את הפירסומות ה"אומנותיות" אשר נעשות ברחבי העולם ואפילו בארצנו הקטנטונת כנגד הרעיון שמאחורי הכפר הגלובלי כרעיון בעלמא.תאמין לי שזה הפך כבר מזמן לאומנות..
לגבי הנקודה אם פירסום הוא אומנות או לא,והאם פירסום לא יכול למכור תחושה או מחשבה ללא מוצר "בדומה לאומנות"(סליחה מעומק ליבי לכל אותם אלו שיש להם ידע באומנות ומבינים למה שמתי את המילים ב "")רק אומר שברמות הגבוהות הקו לפעמים מטשטש כשאתה מתבונן "באומנות" וב"פירסום" בצורה ה"אידאית"שלהם..
ונקודה חשובה נוספת:איך פירסום יכול להיות חזק ומניפולטיבי בלי לעורר תהיות או מחשבות "בדומה לאומנות"?האם פירסום רגיל משנה את עמדותיך ונשאר בליבך לנצח בניגוד לפירסום שכזה? :)

אינתלג'נט,
זה כמו המודעות של צו פיוס.
להכניס לך משהו למודעות, לעורר לך נקודה למחשבה, להזעיק את הערנות שלך.

תקשיב רגע,

אולי לא הבנו נכון את הרקע של העבודה. מקובל לומר שפרסום הוא שונה מאמנות. אמנות אמורה לקחת נושא מסוים ולעורר בו תהיות, לגרות למחשבה, לשאול שאלות. פרסום הוא ההיפך הגמור. פרסום הוא כלי מניפוליטיבי כדי להשפיע עליך לשנות את עמדותיך. או לגרום לך לעשות משהו.

העבודה שהכנת אולי גורמת לי רגע לעצור, לחשוב, להרגיש. ולכן, מבחינה אומנותית, היא עבודה מקסימה (בפוזה של מבקר אמנות ממשוקף), אבל היא לא מודעת פרסום. היא לא משנה אצלי עמדה כלשהי, היא לא גורמת לי לעשות משהו עם זה. היא תיעלם כלעומת שבאה.

והדוגמא שהבאת על המאבק של מתנגדי הגלובלויזציה, ממש לא קשורה לכאן. הם עורכים קמפיינים אדירים או במטרה ברורה של תרומות למדינות העולם השלישי, או בשביל ליצור מודעות ציבורית לנושא - מה שאמור להשפיע על דרג מקבלי ההחלטות. תאמין לי שהם לא עוסקים באמנות.

לעצור לרגע..ולחשוב..
האם לדוגמא הפרסום המסיבי נגד הגלובליזציה ושיעבוד מדינות העולם השלישי מבקש ממך לתרום משהו? לקנות משהו?נוגע אליך בתור אדם פרטי?
זה קשה כשלא מנסים למכור לך משהו,נכון?

תסלחו לי שאני מתערב, אבל אני באמת לא מבין מה אתה רוצה. העיצוב נפלא, התחושה הקשה ברורה, אבל מה הלאה? מה אני אמור לעשות עם זה? להפסיק להכות את הבת שלי בגלל זה? לתרום כסף למישהו? לאמץ ילדים מוכים? להזמין משטרה לשכן? לדפוק לו כדור בראש?

ובעגה קצת יותר מקצועית, מהי מטרת הפרסום?

כי כמו שזה נראה, מעבר לתחושה אפילה ולא נעימה של ילדה מפוחדת, לא חדרה לתודעתי אף תובנה נוספת. בוודאי שזה לא יניע אותי לפעולה כלשהי (או אולי לא ימנע ממני לעשות פעולה כלשהי).

ריקשה צודקת. הקמפיין עצמו יועד במקור לשיא ה"ברנז'ה" החילונית, כך שמעבר לאתגר הרגיל בבניית קמפיין,אני בתור אדם דתי המייצג תפיסת חיים מסוימת לא יכולתי לרוץ אל ה"פרובוקציה" המתבקשת בנושא זה, אלא הייתי חייב לשמור על עידון ודיוק בידיעה שהקמפיין שאצור יעבור דרך עינים שיבחנו אותו בזכוכית מגדלת..

הוא אמר איפשהוא שזה מתוך פרוייקט למגזר שונה.