מה ההרגשה של חסיד באבוב לבנין ב48 סט

כבוד הקורא הנכבד בי"ב אדר תשס"ה עזב קהל נכבד עד מאד מחסידי באבוב בראשות כ"ק מו"ר האדמו"ר מבאבוב שליט"א את בית המדרש המרכזי של חסידות באבוב ברחוב 48 פינת ה15, ברצוני להעלות על הנייר מה הרגשותי לגבי מקום זה.

בר"ח אב תשס"ה נכנסתי לבהימ"ד ב48 סט, מאחר שלאחרונה אין ביתי שם כמובן שהרגשתי רגשות מעורבים, מקום קדוש זה היה ביתי משנת תשמ"ה שזה כעשרים שנה, זה המקום שרבותינו הקדושים והטהורים מהר"ש ומהרנ"צ זצוק"ל זיעוכ"י התפללו.

כל פינה מוכרת לי הנה כאן כשעוד היית בחור עמדתי בשבתות ובימים נוראים בתפילה מתחת לרבי המהר"ש, כאן עמדתי במעגל (רעדעל) בשמחת תורה מסביב למהר"ש ומהרנ"צ זצוק"ל, (ואוי לו למה שניסה לפרוץ ביני לבין העומדים מצידי, וסליחה אם מי מכם הקוראים קיבל דחיפה ראויה ממני במשך השנים)

כאן בבית הזה הסתובב רבינו זצוק"ל על הבימה כשרקדנו בבהימ"ד במוצאי ימים טובים, ומחה את כפיו הקדושות ומפעם לפעם פרשם לצדדים להלהיב את קהל ההמונים,

כאן בבית הזה בילתי מיטב שנותי, מלוח המודעות הזה נודע לי מדי שבת בשבתו כל חדשות אנ"ש למי נולד בן\בת מי מחתן בן\בת מי מכניס את בנו לעול המצות וכדומה, וכאן על גיבי לוח זה גם הודעתי לחבירי כשעשיתי שמחה בעצמי.

ניסית לעשות סדר בהרגשותי ובמחשבותי מה הנני מרגיש לגבי הבית הזה וברצוני לשתף עמכם.


לפני כמה שנים ליתר דיוק (תשמ"ח או ט) נסעיתי בר"ח תמוז יומא דהילולא של רבינו המהר"ש לקברי צדיקים בעיירה באבוב שבגליציה, נסעתי עם אחד מזיקני החסידים שעוד למד באבוב אצל הקדושת ציון, הסתובבנו בעיירה אנא ואנא, ירדנו לבנין הבהימ"ד, אותו זקן דיבר בפולנית, אם שני נשים זקנות שעוד זכרו את מלכות הקדושת ציון, וזוכר אני ששאלו אותו מה שלומם של בנותיו של הקדושת ציון שהם עוד זכרו כילדות לאחר מכן טיפסנו (היה זה טיפוס קשה) לקברו של רבינו המהר"ש הראשון זצוק"ל זיעוכ"י בראש ההר. עזבנו בהרגשה עלאית של קדושה

בעזבנו את העיירה שאלתי את אותו הזקן איך הרגשתך לעזוב את המקום שבו בילתי ממיטב ימי בחרותך, ענה לי אותו האיש זה כמו לעזוב את קבר אביך מולידך, אתה מתגעגע אבל ממשיך בחיים עלי אדמות,
האמת אבי עוד בין החיים אבל עתה אני מבין מה הרגיש בדיוק מה שאני מרגיש ב48

בהימ"ד ב48סט הוא קבר אבות יש לי הרגשות לשם אבל אינו מקומי