מה שווה החתימה שלהם?

מה שווה החתימה שלהם?

לא הרבה.


לאיזה כרוז הייתם מתייחסים יותר ברצינות, לכרוז שחתומים עליו שלושים רבנים, או לכרוז שחתומים עליו שני רבנים?

אין ספק שלזה שחתומים עליו 30 רבנים, ובטח תטענו: לא צריך להיות גאון כדי להבין, שאם חתימה אחת שווה "משהו", חתימת שלושים שווה.

פחות או יותר.

האם חשבתם שגם ייתכן, ששלושים חתימות שוות פחות מאחת, מפני שמספרם הרב של החותמים מוכיח, שהיה מי שעומד מאחרי החתימות, ולחותמים הפועלים כקבוצה ישנה מנטליות של עדר?


לא יעלה בדעתכם, שהרבנים המופיעים בכרוז כלל לא חתמו עליו, שהרי הם חתומים עליו.


אך האם ייתכן שהם חתמו עליו, אך הם לא ידעו על מה הם חותמים?

גם זה לא.

אף שרבנים מביעים לא אחת דעות בדברים שאין להם כל מושג בהם, הם חושבים פעמיים לפני שהם חותמים על דעותיהם.


אולי כך הוא דרכו של עולם, אך לא דרכו של עירי.


כשבעירי פורסם לאחרונה כרוז עם צילום חתימות עשרות רבנים הם טענו: חתמנו על "משהו", אך לא על הכרוז שעליו מתנוססות חתימותינו.

על מה כן?

הם לא בטוחים.

הם חתמו על כרוז בעברית, שהיא שפה שאין הם שולטים בה.


לפני מספר שבועות, פורסמה בעתון היהודי המקומי, מודעת "פסק דין" בגודל עמוד שלם נגד ההיתנתקות, שעליה היו חתומים יותר מ-30 רבנים מקומיים ובה נאמר, שבהסתמך על סימן שכ"ט בשו"ע או"ח, (הסעיף העוסק בחילול שבת, כאשר עיר ספר יהודית במצור, והעכו"ם רוצים לגנוב קש), הם פוסקים שאסור להתנתק.

עיון ב"פסק הדי היה מגלה לקורא, שכל הרבנים הם חב"דים, שאינם יודעים היכן הוא גוש קטיף, ורבים מהם מעולם אף לא רא את "סימן שכ"ט בפנים", ואם ראהו הם לא הבינוהו, ואעפ"כ הם פסקו שאסור להתנתק מגןש קטיף.

למה?

כי הרבי אמר לפני שלושים שנה, שבהסתמך על סימן שכ"ט אסור לסגת מסיני.


למי הם פסקו "דין תורה"?


באותו דף העתון שבו פורסם פסק דינם, התפרסמו מצידו גם ראיונות עם מספר רבנים, שהסבירו מדוע הם לא חתמו על הכרוז.

חתימתו של אחד מאלו שהסביר מדוע הוא לא חתם, הופיעה בין חתימות הרבנים שחתמו על פסק הדין.

האם הוא חתם ואינו יודע שהוא חתם?

האם ייתכן שהוא לא חתם וחתימתו זוייפה?

לא! הוא חתם ולא חתם!

על מה חתם ועל מה לא חתם?

הוא יודע שהוא חתם אך אינו יודע על מה!

הכרוז המקורי שעליו הוא חתם היה בעברית, והכרוז שפורסם היה באנגלית.

לא רק הוא, גם הם לא יודעים, ואף שלא הבינו את הנאמר בכרוז העברי עליו הם חתמו, הם צירפו את חתימותיהם, לאחר שנאמר להם, ש"כולם" חתמו, גם הוסבר להם שהוא מכתב מחאה לאריק שרון.

איני יודע אם הוא נשלח לאריק שרון, אך הכרוז שתורגם לאנגלית עבור הציבור המקומי, הפך לפסק דין, ומאחר ורק הרבנים החב"דיים חתמו עליו, גם נוספו בראשו דברי האדמו"ר.


התוצאה:

הרבנים טוענים: לא חתמנו על הכרוז שפורסם.

העסקונה טוענת: רבנים תבלמו, אתם גורמים נזק למדינת ישראל.

הציבור הכללי מתייחס לפסק דין הרבנים, באותה ברצינות בה הם מתייחסים לשאר דבריהם.

ואני מצפה לפסק הדין הבא:

עפ"י דין תורה, "כל דאמר רחמנא לא תעביד כי עביד לא מהני", ואם כאשר צדיק אחד גוזר, הקב"ה מקיים, כ"ש כאשר שלושים רבנים גוזרים.

ההנתקות בטלה מעיקרה ומעולם לא היתה.


עד אז יש לעסקנים מה להודיע, ולעתון היהודי מה לכתוב.

ב"ה.

נישטאיך,


<<< בסימן שכ"ט מדובר בשוב ספר, שכיבושו עלול ב"אפשרויות רחוקות" שתא הארץ נוחה להיכבש", אך אין שם בעל סמכות היודע (עד כמה שניתן לדעת) והיכול להחליט, אם במצב הנתון קיימת סכנה זו. >>>

האם, לדעתך, כאשר יש בעלי סמכות החלוקים בדיעותיהם, אין זה שווה למצב בו אין בעל סמכות?


<<< למה שלא תמשיך את הגיונך: גם ישובי הספר לא יגנו על המדינה. >>>

אני אכן ממשיך את הגיוני שגם ישובי הספר עדיין לא יספקו הגנה אבסולוטית. ההגיון שלי קובע גם שכל דבר שיש בכוחו לשפר את בטחון המדינה חובה לקיימו. מן ההלכה אני למד שבכוחם של ישובי ספר לתרום לבטחון המדינה במידה זו או אחרת, ולכן חובה לקיימם.
ההגיון שלי לא עובד בכיוון ההפוך: מכיוון שאין בכוחו של משהו לספק 100% בטחון, לכן נוותר עליו. בדיוק כפי שטענתי "למדינה בעלת צבא משוכלל, אין ביטחון מוחלט בנצחונה", לא הובילה אותי למסקנה שאפשר לוותר על הצבא.


<<< לא כהבדל שבין אונס ולא מפתה, אלא כהבדל שבין אונס ומפתה ונישואין כפויים, כשרים כדת משה וישראל. >>>

אני נבוך: שוב לא הצלחתי לרדת לסוף עומק דעתך. לא הבנתי.


<<< אינך מצליח להבין: אם ביום חול אין חובה להכריז על מצב חרום, מהו ההיתר לחלל את השבת, מפני שאתה מאופס על ההגיון, שאם מותר לחלל שבת "סימן" שאסור ל.... >>>

מודה באשמה: בינתיים מאופס אני על ההגיון שהבאת.


<<< חשוב על דברי האחרונים, ועל מה שנראה כפרדוקס הלכתי, וכשתבין אותם, גם תבין שהלכת סימן שכ"ט היא במצב נתון, המוגבלת להלכות שכת, ואין להחילה כהלכת חובה לא מותנית, על הלכות אחרות. >>>

במחשבה על דבריך האחרונים, עדיין אין ספק שהמסקנה ההגיונית שאסיק תהיה, שמכ"ש שאסור לסכן נפשות עבור ספק ריווח ממון.
אם ישנה הלכה הסותרת הגיון זה, אאלץ לקבל אותה בקבלת עול, במידת המתחייב לפסיקות של אחרונים ולהיותו דעת יחיד וכו'.
חובתי לציין כי טרם ראיתי את הדברים בלשונם, טרם הזדמן לי לעמוד על מידת התאמתם להכא, וטרם ראיתי ברור יסודי של הדבר. אם אכן זו ההלכה באופן חד-משמעי, והעיקרון המסביר אותה לא יוצר הבדל לענייננו, הרי שאקבל אותה מכוח קב"ע, כאמור, מבלי להבין.
ועדיין ספק גדול אצלי האם כאן "הדבר הוא לספק תועלת ממונית למדינה", אם כן - מהו, והאם זה נכלל באותו היתר שהזכרת בשם הציץ אליעזר?


<<< כדי לפרסם "פסקי דין"-הוראות, לא מספיק לדעת, צריך גם שכל, ולפרות עדר אין שכל >>>

נכון שזה אשר שכל אין לו יחתום על פס"ד 'עדרי'. האם נכון גם שזה אשר חותם על פס"ד 'עדרי' בהכרח אין לו שכל? לאו דוקא. ייתכן שיש לו שכל והוא פשוט מסכים עם הדברים.

--------

השכן,

אני חושב שההגנה על הישוב עצמו מטופלת בחלק הראשון של ההלכה הקובע שאם באו על עסקי נפשות מותר לחלל את השבת, ובזה אין הבדל בסוג הישוב.
הטיפול ההלכתי בישוב ספר הוא המצב שלישוב עצמו לא נשקפת סכנה מיידית ומוחשית, הם באים רק על עסקי קש ותבן, אלא שחוששים להתפתחות סכנה לכל הארץ בעתיד.

כהערת אגב, יש לי בעיה עם הטיעון שההגנה על ישוב הספר נמדדת לפי ערכה ל"מדינה". ומה עם ההגנה על הישוב עצמו?



הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!

yirmiahu

>''ועל מה מדובר בהלכה בסימן שכ"ט?''<

בסימן שכ"ט מדובר בשוב ספר, שכיבושו עלול ב"אפשרויות רחוקות" שתא הארץ נוחה להיכבש", אך אין שם בעל סמכות היודע (עד כמה שניתן לדעת) והיכול להחליט, אם במצב הנתון קיימת סכנה זו.

<"למדינה בעלת צבא משוכלל, אין ביטחון מוחלט בנצחונה>

למה שלא תמשיך את הגיונך: גם ישובי הספר לא יגנו על המדינה.


<"הטיעון שהמדינה הגיעה להחלטה למסור בידיהם שטחים אלה ואחרים, יוצרת רק הבדל בדוגמת ההבדל בין אונס ומפתה">

לא כהבדל שבין אונס ולא מפתה, אלא כהבדל שבין אונס ומפתה ונישואין כפויים, כשרים כדת משה וישראל.


אינך מצליח להבין: אם ביום חול אין חובה להכריז על מצב חרום, מהו ההיתר לחלל את השבת, מפני שאתה מאופס על ההגיון, שאם מותר לחלל שבת "סימן" שאסור ל....

אך תוכל להבין זאת, אם תצא מנקודת הנחה שסימן שכ"ט עוסק במצב נתון כפי שהוא מצייחס להלכות שבת, שאין בו ללמד על דיני מדינה או מלחמה, מאחר ודיני שבת לחוד, דיני פיקוח נפש לחוד, ודיני מלחמה לחוד.

ההוכחה לפניך בתרגיל פשוט:

אם אסור לחלל שבת על ודאי הפסד ממון.

ומותר לחלל שבת על ספק פיקוח נפש.

אין ספק שהמסקנה שתסיק ממנה תהיה, שמכ"ש שאסור לסכן נפשות עבור ספק ריווח ממון.

אלא שההלכה היא לא כן:

מותר למדינה לא רק לסכן חיי אנשים, (מתושביה ותושבי מדינות סמוכות), אלא אף להביא למותם של אנשים רבים, אם הדבר הוא לספק תועלת ממונית למדינה. (ראה שו"ת ציץ אליעזר שאליו ציינתי לעיל).


חשוב על דברי האחרונים, ועל מה שנראה כפרדוקס הלכתי, וכשתבין אותם, גם תבין שהלכת סימן שכ"ט היא במצב נתון, המוגבלת להלכות שכת, ואין להחילה כהלכת חובה לא מותנית, על הלכות אחרות.

שבת שלום.






תוקן על ידי - נישטאיך - 09/09/2005 6:50:30

היום ראיתי את דברי המאירי דלהלן, (בית הבחירה, יומא דף כו עמוד א), המגדירים את היכולים לחתום על פסקי דין:

"בכמה מקומות ביארנו, שראוי לאדם להזהר שלא לפרסם עצמו בהוראה, אא"כ יודע בעצמו ושיהו אחרים מסכימים עליו, שהוא ראוי לכך, ואין אדם ראוי לכך בשלימות ידיעה לבד, שכמה ראינו שידיעתם גדולה בתלמוד, שאינם יודעים לכוין שמועה אחת להלכה, ולמה שראוי להורות מכחה, *וכמה מוחזקים בחדרי תורה, וכשהוראה מגעת לידם אף הפתח אינם מוצאים*, וכלל הדברים שאין אדם זוכה להוראה, אלא בשני דברים, אחד ידיעת התלמוד וקבלתו, ושנייה לה שלימות הכח השכלי שבו, לבחינת הדברים והבאתם למצרף, להוציא דבר מתוך דבר...".

כדי לפרסם "פסקי דין"-הוראות, לא מספיק לדעת, צריך גם שכל, ולפרות עדר אין שכל.

ב"ה.

נישטאיך,

א. <"הרי כאן המצב שונה בעליל, כאן לא מדובר בכמה נשים זקנות ללא נשק. כאן מדובר">

כאן גם לא מדובר בישוב ספר לא מוגן.

כאן מדובר במדינה בעלת צבא משוכלל, שהגיעה להחלטה שהפינוי אינו מסכן את בטחונה.


ועל מה מדובר בהלכה בסימן שכ"ט? על ישוב מבודד באיזשהו מקום בעולם? הרי מדובר על ישוב ספר, שכיבושו עלול להביא ל"תהא הארץ נוחה להיכבש".
גם למדינה בעלת צבא משוכלל, אין ביטחון מוחלט בנצחונה. אתה עצמך השתמשת בביטוי "סיכון מחושב", ולמיטב ידיעתי אפילו ספק פיקוח נפש דוחה שבת, וכפי שמפורש שם בהלכה.

ב. <"כאן מדובר בוודאות בכאלה המצהירים על רצונם ותכניתם להמשך כיבוש הארץ">

גם מלהצהיר בוודאות שרוצים ילדים, עדיין לא נכנסים להריון.


אם להשתמש במשל שלך, הרי, שלצערי, ההריון כבר מתקדם. שים לב לכל אותם שינויים מאז השימוש הראשוני בהלכה נשואת אשכולנו. הם מצהירים בוודאות שהם רוצים ילדים, הם עושים מה שצריך (מבחינתם), והם נכנסים להריון, והוא מתקדם.
הטיעון שהמדינה הגיעה להחלטה למסור בידיהם שטחים אלה ואחרים, יוצרת רק הבדל בדוגמת ההבדל בין אונס ומפתה, הבדל שכידוע לא מונע את הכניסה להריון.

ג. כדי לסכל את גניבת הקש והתבן מותר לחלל את השבת, אך אם היה זה ביום חול, אין כל חובה על המפקדים הצבאיים להכריז על מצב חרום.

דיני שבת לחוד ודיני מלחמה לחוד.

זו בדיוק הנקודה שאינני מצליח להבין בטענתך: אם ביום חול אין חובה להכריז על מצב חרום, מה ההיתר לחלל את השבת - המצב אינו פיקוח נפש (שהרי המפקדים לא מכריזים מצב חרום)?





תוקן על ידי - yirmiahu - 08/09/2005 15:35:05

השכן

<"זו ממש הסטה של הנושא">

לא ממש הסטה, אם נבין את נושא האשכול לא כחתימות רבנים בנושא גוש קטיף, אלא כפסקי רבנים ללא מחשבה, ומתוך מטרת פסולות.

<"המכתב נגד הרב אבינר בענין פסיקה בהל' נידה, בא עקב מעשה שהיה, ששלחו לו מראה טמא ופסק טהור. המחלוקת היתה סביב העובדה שמי ששלח ידע שזה טמא, ועשה זאת כדי להכשילו. ויש בזה אפ' צדדים להלכה">

אם יש בזה צדדים להלכה, הרי הם לא שלחו לו מראה טמא והוא פסק טהור, אלא הם שלחו לו מראה "סתמי", והוא פסק שהוא טהור.

זכותו של הרב אבינר או של כל רב אחר, היא לפסוק, בין כדעה מקילה ובין כדעה מחמירה, ואיש אינו יכול להכתיב להם אם להחמיר או להקל, מי שאינו סומך עליו ועל קולותיו, שילך לרב מחמיר, וישנם רבים שכאלה.


אם היו אוסרים על רבני עירי לפסוק, אחרי שהם פסקו הלכה טועה, הם יותר לא היו טועים, אך גם לא יהיה שם מי שיספוק.
__________

ירמיהו

<"הרי כאן המצב שונה בעליל, כאן לא מדובר בכמה נשים זקנות ללא נשק. כאן מדובר">

כאן גם לא מדובר בישוב ספר לא מוגן.

כאן מדובר במדינה בעלת צבא משוכלל, שהגיעה להחלטה שהפינוי אינו מסכן את בטחונה.


<"כאן מדובר בוודאות בכאלה המצהירים על רצונם ותכניתם להמשך כיבוש הארץ">

גם מלהצהיר בוודאות שרוצים ילדים, עדיין לא נכנסים להריון.


<"הסבר לי בצורה מפורשת מה בנמשל הוא 'אותה פעולה' ומהן 'תוצאותי'ה ההלכתיות השונות'?

יאללה.

אותה פעולה: פינוי.

אפשרויות:

1. פינוי מתוכנן.

2. פינוי כפוי.


תוצאה הלכתית:

במקרה של פינוי כפוי (נפילה העיר לידי האויב) מותר לחלל שבת כדי למנוע את הנפילה ותוצאותיה.

החילול מותר לא רק כאשר העיר היא במצב של נפילה, אלא אף במצב טרום נפילה, ואף במצב שהוא אפשרות רחוקה ביותר.

נמשיך מכאן לתבן ולקש.

אף שאסור לחלל שבת עבור כל הקש והתבן שבעולם, נקבע בהלכה, שמותר לחלל שבת כאשר אויב מנסה לגנוב תבן מישוב ספר, מפני שקיים חשש שגניבת הקש והתבן בספר, תביא לכיבוש העיר, שתביא לכיבוש הארץ, אף שקיים מרחק של אלפי שנות אור, בין הרצון הראשוני לגנוב קש ולתוצאה הסופית-נפילת המדינה.


התוצאת ההלכתיות השונות:

כדי לסכל את גניבת הקש והתבן מותר לחלל את השבת, אך אם היה זה ביום חול, אין כל חובה על המפקדים הצבאיים להכריז על מצב חרום.

דיני שבת לחוד ודיני מלחמה לחוד.

ב"ה.

נישטאיך,

א. << אך אין זה אומר, שהדין יהיה כך, גם כאשר למשל, המנסים לגנוב את התבן הן כמה נשים זקנות, ללא נשק. >>
הרי כאן המצב שונה בעליל:
כאן לא מדובר בכמה נשים זקנות ללא נשק. כאן מדובר בארגוני טרור, חמושים ומזויינים היטב גם בכלי נשק וגם בחיילים המוכנים למסור נפשם, אשר הולכים ומתקרבים בצעדי ענק לקראת הקמת מדינה משלהם.
כאן לא מדובר בכאלה הבאים על עסקי קש ותבן, ש"ייתכן שכל שהם רוצים, זה לגנוב קצת מספוא לבהמותיהם". כאן מדובר בוודאות בכאלה המצהירים על רצונם ותכניתם להמשך כיבוש הארץ.
כאן מדובר במצב שאין הסכמה על ההחלטה אם המצב מסוכן. יש, במפורש, דעות של מומחי בטחון (חלקם הזכרתי בהודעות קודמות) הרואות בכך סכנה.

ב. << נסיתי לערוך השוואה בין לימוד מפינוי כפוי על מתוכנן ובין לימוד מדיני נזקים על טיפול רפואי, כדי להדגים לפניך, איך יתכן שלאותה הפעולה תהיינה תוצאות הלכתיות שונות. >>
מה לעשות? אינני חכם שדי לו ברמיזותיך. במטותא, הסבר לי בצורה מפורשת מה בנמשל הוא 'אותה פעולה' ומהן 'תוצאותי'ה ההלכתיות השונות'?

השכן,
לדעתי, אין זו הסטה של הנושא (בטח לא ממש). הדברים שהבאת מאששים את טענתי שיש לנ** את המקרים הדיונים והפולמוסים השונים זה מזה. חוששני שאלה הקושרים ביניהם עושים זאת למטרות לא ענייניות (דהלגיטימצי'ה?)
תודה לך על הבאת הדברים.

נישט,

זו ממש הסטה של הנושא, אבל הואיל והבאת את הדוגמא, עלי להעיר:

המכתב נגד הרב אבינר בענין פסיקה בהל' נידה, בא עקב מעשה שהיה, ששלחו לו מראה טמא ופסק טהור. המחלוקת היתה סביב העובדה שמי ששלח ידע שזה טמא, ועשה זאת כדי להכשילו. ויש בזה אפ' צדדים להלכה (כך אמר לי מאן דהוא המקורב לנושא, ואיני יודע מה הנפק"מ אם מראש התכוונו להכשילו, על אף שיש לי סברות בענין). המכתב של הרב אליהו שממליץ שהרב יודיע שאינו פוסק במראות פורסם (לפי זכרוני, אז תקנו אותי אם אני טועה) לפני פסח השנה, ולא בקשר ישיר עם ההתנ****.




הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!

ירמיהו.


>''אני טורח להסביר שאפשר ללמוד מנפילה פתאומית של יישוב על פינוי מתוכנן משום שהתוצאה המעשית בשניהם שווה - הגוים ישלטו במקום ותהא הארץ נוחה להיכבש (וזה שהדבר מתוכנן, גם הוא לשני הצדדים בשווה - גם להם זמן להערך לקראת הבאות)">

נסיון נוסף.

הלכת שכ"ט אינה מדברת על סכנה ידועה וצפויה, אלא על פחד מהתפתחות לא צפויה, והיינו, אף שאין לנו כל סיבה להאמין שהם בכלל מעויניינים לכבוש את העיר, שהרי ייתכן שכל שהם רוצים, זה לגנוב קצת מספוא לבהמותיהם, ואף באם כן רוצים לכבוש את העיר, מי אומר שהדבר יעלה בידם, אם מפני שאין להם מספיק אנשים, או שההגנה על העיר היא מאוד חזקה, ואף אם הם יכבשו את העיר, זה עדיין לא אומר שהעיר חשובה להגנת הקו, ועוד שאלות דומות לאלה.

כל מה שההלכה בסימן שכ"ט קובעת הוא, שכאשר המצב מעורפל ולא ידוע, ואין מי שיחליט אם המצב מסוכן, מותר לחלל את השבת, ולא צריך לחשוש מחילול שבת, אך אין זה אומר, שהדין יהיה כך, גם כאשר למשל, המנסים לגנוב את התבן הן כמה נשים זקנות, ללא נשק.


נסיתי לערוך השוואה בין לימוד מפינוי כפוי על מתוכנן ובין לימוד מדיני נזקים על טיפול רפואי, כדי להדגים לפניך, איך יתכן שלאותה הפעולה תהיינה תוצאות הלכתיות שונות.

ב"ה.

נישטאיך, שלום!

הרשה גם לי להסכים לדבריך, ולקבוע כי צדקת בעובדה כי אנחנו טוחנים מים.
למען האמת כך אני חש במהלך התגובות האחרונות. הרגשתי איזושהי אי-נוחות לקבוע זאת דוקא בהודעה שלי, כאילו לי זכות המילה האחרונה. תודה לך שכתבת את הדבר.

יחד עם זאת, "אין בית מדרש בלא חידוש", וכמעט בכל הודעה יש אי אילו אמירות אגביות, שמפתחות מיני דיונים, המעניינים לא פחות מהדיון המרכזי.

הנה, למשל, בית שמאי ובית הלל. שיערתי שתיאורית "על-פי נטיות הנפש" לא זרה לך.
לענ"ד, תיאורי'ה זו החלה להתממש רק לאחר ש"לא שימשו כל צרכן", משום שעד אז הי'ה בכוחו של כל אחד להתעלות מעל עצמו ולהגיע אל האמת האוביקטיבית למרות נטיות נפשו. מאז, השפיטה היתה מוטה לפי נטיות הנפש.

צר לי שאני חוזר למלאכת טחינת המים, אך מפריעה לי מאוד העובדה, שבעוד שאני משתדל לנמק את טענותי (בין אם הנימוק מתקבל על דעתך ובין אם לאו), אתה מסתפק בקביעה נחרצת מבלי לנמקה.
אני טורח להסביר שאפשר ללמוד מנפילה פתאומית של יישוב על פינוי מתוכנן משום שהתוצאה המעשית בשניהם שווה - הגוים ישלטו במקום ותהא הארץ נוחה להיכבש (וזה שהדבר מתוכנן, גם הוא לשני הצדדים בשווה - גם להם זמן להערך לקראת הבאות). אתה, לעומת זאת, קובע השוואה בין לימוד מפינוי כפוי על מתוכנן ובין לימוד מדיני נזקים על טיפול רפואי, ללא נימוק כלשהו.
סליחה על שאני לוחץ, אך חשוב לי להבין את הדברים.

בעניין יחס העיתון לחב"ד, אני מקבל כמובן את דבריך, ולו מן הסיבה הפשוטה שאתה קורא את העיתון ואני לא.
מה שלא זכה לתגובתך הוא היחס למדינת ישראל, אם 'עיוור' אם לאו.

לא ממש ירדתי לסוף דעתך בעניין האחרון שהוספת מעניין לעניין.
דעתי לגבי מה שהבאת שם היא שאין לכרוך התנגדות לפינוי עם קריאה לסירוב פקודה, כמו שאין לכרוך התנגדות לסירוב פקודה עם יכולת פסיקה בדיני נידה. אינני יודע מי עומד מאחורי השמועות הללו ומה כוונותיו, ונכונותן שווה בדיקה.
לכל הכריכות האלה,
- של פס"ד משיחי עם פס"ד השולל פינוי יישובים; של פס"ד השולל פינוי יישובים עם פס"ד הקורא לסירוב פקודה; של פס"ד השולל סירוב פקודה עם חוסר יכולת פסיקה בדיני נידה -
המטרה הנראית לי היא אחת: דהלגיטימצי'ה, ודו"ק.

אם בכך נסתיים הדיון בינינו, כאן המקום להודות לך על הדיון הפורה - החכמתני!