ידיעה ובחירה- דיון על מושגים פילוסופים

חברי פורום נכבדים

הייתי מעוניין לשמוע את חוות דעתכם בנושא ידיעה ובחירה.

כידוע הרמב''ם בפרק ה' בהלכות תשובה מקשה, אם ה' יודע את מעשה בני אדם היכן היא הבחירה שלהם, כי אם הם יכלו לעשות להיפך אם כן ה' לא ידע, ואילו לא יכלו לעשות להיפך מידיעתו אם כן הם מוכרחים לעשות כידיעתו ואין להם בחירה?

הרמב''ם משיב, מכיוון שידיעתו של ה' היא ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח, לכן אין ידיעתו של ה' גורמת לאדם להיות כפוי במעשיו, ואצל ה' הוא ודעתו דבר אחד, וידיעת דבר זה (כיצד ה' הוא ודעתו אחד) אין דעתו של האדם יכולה להשיג על בוריו.

ביאור הדברים- דעה שהיא בכוח, הרי יש כאן שלושה דברים, לדוגמה אם אנו רוצים לדעת את צורת העץ, הרי יש כאן שלושה דברים, 1- צורת העץ המופשטת (ידוע). 2- האדם היודע (יודע). 3- הכוח שיש באדם לדעת, בלשונינו מוח, ובלשון הקדמונים הדעה ההיולית (דעה).
אבל דעה שהיא בפועל, הרי שבו שלושת הדברים הנ''ל להיות דבר אחד, וצורת העץ המופשטת שכעת האדם יודע אותה, היא בעצם הדעה, כלומר היא הכוח שבו האדם יודע, והאדם יודע מחמת ידיעתו, וידיעתו גורמת למוח (הכוח ההוגה) שיהיו בו תכונות של ידיעה, אבל מוח בלי ידיעה הוא רק חתיכת בשר אשר יש בו פוטנציאל לדעת דברים, בנוסף כעת גם היודע אינו האדם אשר הוא מעותד לדעת את צורת העץ, אלא הדעה היא בעצמה היודעת, וכפי שביארנו כי האדם יודע ומשיג דברים מחמת ידיעתו. ובלשון הרמב''ם ''הוא היודע הוא הידוע הוא הדעה''. (מו''נ ח''א פס''ח). מושגים אלה קצת קשים למי שלא רגיל לחשוב על פי דרכי הפילוסופיה האריסטוטלית, אבל הרמב''ם הלך בדרכם בנושא זה וחשב כמותם.

על פי הנ''ל יובן מדוע אין האדם כפוי לעשות את המעשים מחמת ידיעת ה', מכיוון שידיעת ה' היא בפועל ולא בכוח, והיא כלל איננה כופה על האדם לעשות משהו, אלא היא בתחומו של ה', וה' יודע מחמת עצמו ולא מחמת שכך ראה שהאדם יעשה, וגם ידיעתו איננה כופה כלום על האדם.

אין לפרש את דברי הרמב''ם בפרק ה' מהלכות תשובה, שהוא אומר, שידיעתו של ה' אינה כידיעתנו, ולכן גם אינה כופה על האדם, אבל אדם שיודע דבר על חבירו הרי ידיעתו כופה עליו לעשות כפי ידיעתו, ורק כלפי ה' שייך לומר יודע ידוע ודעה הרי הם דבר אחד, מכיוון שבמו''נ ח''א פס''ח נתבאר שכל דעה שהיא בפועל (ולא רק בכוח) הרי היא יודע ידוע ודעה דבר אחד, לאו דוקא כלפי ידיעת ה', אלא גם כלפי ידיעת האדם.

להשלמת התמונה ניתן לקרוא מאמר מאלף באתר דעת
http://daat.co.il/daat/mahshevt/maamarim/mahuto-2.htm

עד כאן כתבנו את דעת הרמב''ם, אבל רס''ג בספרו הנבחר באמונות ובדעות (מאמר רביעי פרק רביעי, בסופו) כתב, שידיעת ה' אינה סיבת הוויית הדבר, ולכן האדם אינו מוכרח לעשות דבר מחמת הידיעה, אלא ה' יודע את הדברים והאדם יעשה כפי בחירתו, וה' כבר ידע כיצד יבחר האדם. וגם אם יסתפק האדם מה לעשות, ה' ידע את ספקותיו ואיך לבסוף הוא יחליט לעשות, והכל מבלי לכפות על האדם לקבל את ההחלטה.

במילים אחרות אין קשר בין ידיעה לבחירה, ידיעה היא כמו מאגר נתונים, ובחירה היא כמו חלון הזדמנויות, ואין מה שבמאגר הנתונים משפיע על הבחירה, אלא למרות שבמאגר הנתונים רשום שיעשה האדם כך וכך, אבל חלון ההזדמנויות שלו לא נסגר, אלא הוא יכול לעשות מה שירצה.

עד כאן כתבתי את דברי הקדמונים, אני אישית מבין את רס''ג והשאלה בכלל לא מתחילה, כי אין קשר בין ידיעת ה' לבין מה שיבחר האדם ויעשה בחפצו ורצונו, הידיעה אינה כופה כלל על האדם שכך יעשה.

אמנם הרמב''ם דקדק יותר בהגדרת ידיעת ה', ידיעת ה' היא תמיד בפועל, שלא כמו האדם שידיעתו לפעמים בכוח ולפעמים בפועל, אבל אין צורך להזכיר דבר זה כאן, כשהוא בכלל לא מסייע לפתור את שאלת הידיעה והבחירה.

בנוסף מהרמב''ם משתמע שדוקא ידיעה שהיא בפועל אינה כופה על השני את המעשה, אבל ידיעה שהיא בכוח הרי מחמת הידיעה השני כפוי לעשות כפי ידיעתו, ודבר זה איננו מובן, וכפי איך שביאר רס''ג, כי אין קשר בין הידיעה לבין הבחירה.

כמו כן, הרמב''ם נמשך בדבריו אחר אריסטו, בהגדרתו לנפש, ולידיעה, ולפי תפיסת אריסטו האדם שיודע בכוח ההוגה שלו (הקדמה לאבות) ובלשונינו מוח, דבר זה נובע מחמת הידיעה, וכשידיעתו של האדם יצאה מהכוח אל הפועל, הידיעה של האדם איננה מחמת הכוח ההוגה שלו (בלשונינו המוח) אלא מחמת הידיעה, והידיעה היא זו שנותנת לכוח ההוגה של האדם (בלשונינו המוח) את כשרון ההשגה והידיעה וההבחנה.

דבר זה לא נשמע לי הגיוני, יותר הגיוני לומר כפי התפיסה התלמודית או הקבלית, שיש באדם ''נפש'' הגורמת לאדם לחיות, נפש חיים. כמו כן יש באדם ''נשמה'' עצם רוחני עליון, ואלהים עירב את הנשמה באדם, והנשמה רואה ואינה נראית, והיא מעורבת באדם תערובת שאיננו יודעים כיצד התרחשה, וגם את מהותה איננו יודעים, ובמותו תיפרד מהאדם ותשוב אל האלהים אשר נתנה. הנשמה מושפעת מהתנהגותו של האדם בין בידיעתו ובין בהתנהגותו, אין מקום לשים את ההשכלה במרכז כפי דעת אריסטו, בנוסף כאשר האדם יודע, דבר זה מחמת מציאות נפש החיים שבקרבו, ומחמת זה המוח שלו מתפקד ויש בו כשרון השגה ידיעה והבחנה, כמובן שההשגות שלו משפיעות גם על נשמתו, אבל הכוח ההוגה (המוח) שבאדם יודע מחמת מציאות נפש החיים שבאדם, ולא מחמת הידיעה.

וזה לשון התלמוד בברכות י. ''א''ל אנא הכי קא אמינא לך הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב''ה וכנגד נשמה מה הקב''ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב''ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב''ה טהור אף נשמה טהורה מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו''

אשמח לשמוע את חוות דעתכם בנושאים אלה.

הרעיון מופיע כבר אצל ראב"ע בתחילת ספר יונה.

_________________

הערה כללית,
הנחת היסוד לכל הדיונים על ידיעת ה', רצונו, יכולתו, היא שאמונת היהדות כוללת מושג אנושי הגיוני, עקבי ונטול סתירות על היחס בין ה' לעולם,ומושג זה הוא ה' אליו אנו כבני אדם פונים, ואליו לבדו אנו מתפללים.

לולא כן ניתן היה לסיים את הדיון טרם נחל בו, ולומר שהשגתו נעלית מבינתנו, ושלגבינו המושג של ה' הוא בבחינת אין, או כמליצת הרש"ז מליאדי, שהוא יש ואנחנו אין, ולכן איננו יכולים להגביל את ה' על פי שכלנו. בדרך זו צעד רבי משה תקו בעל כתב תמים. כלומר הדיון איננו באופן ראשוני ה', אלא על המושג האנושי שהתורה מצווה עלינו להאמין בו כלפי ה'. והוא שעומד בבסיס התורה.

למובאה של דגים. ההסבר לניסיון של אאע"ה, שהוא הטלת ספק בנבואה, מופיע אצל מהרי"ל דיסקין, והובא גם באבי עזרי על ספר המדע.

ביאור שיטת הרמב"ם, מצוי במו"נ ג, כא שצויין ע"י riv בעמוד זה. פרק זה בא לפתור את הסתירה בין אחדות ה', לידיעת ריבוי הפרטים המתחדשים בנמצאות. ה' יודע את הכללים לפיהם נברא העולם, ולא את פרטי ההתרחשויות. הואיל וכל ההתרחשויות, נובעות מכללי המשחק שה' הציב. כללי המשחק הללו הם הטובים ביותר שאפשריים בעולם החומר.

כך מסביר הרמב"ם מו"נ ב, מח, את דברי יוסף לאחיו, "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים", פסוק שלפי פשוטו מצביע על השגחה פרטית, כפסוק שמדבר על שלשלת סיבות טבעיות.

הפיתרון של הרמב"ם מתאים לשיטתו בענין ההשגחה, מו"נ ג, יז, וכן שם פרקים כב, כג (איוב). הרע נובע ממגבלות ההויה וההפסד, וההשגחה היא מתן היכולת השכלית לאדם שעל ידה הוא רוכש חיי נצח, ומציל עצמו מפגעי העוה"ז. יתכן שלרמב"ם ההשגה השכלית יכולה גם לגבור על חוקי הטבע, מו"נ ג, נא.

אמור מעתה, שלרמב"ם, אין ה' יודע את הבחירה הקונקרטית, אלא את חוקי הטבע = כללי המשחק, שמאפשרים את הבחירות השונות, שהוא זה שקבע אותם כאומן.

 בענין המאמר של הר' נאדל על העקידה, את הפואנטה על כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו' *** מס' אור ה' להר"ח קרשקש... יש לו אולי גם איזה מאמר על פלגיאט?

_________________

אנא, בבקשה אם אפשר לציין ולהעתיק את דברי הרלב"ג בנידון,
וכן את דברי השל"ה שנזכרו בדיונים לעיל,
ואולי יש חכמים נוספים שעומדים בדעה זו, של שלילת הידיעה המוקדמת המכרחת של האלהים.

ובתמורה, הרי שיטת, רבנו הגדול הגאון רבי גדליה זצ"ל, בסוף הספר 'בתורתו של רבי גדליה', עמ' קעו: 

 ניסיון העקידה

ויהי אחר הדברים האלה והא-לקים ניסה את אברהם  באמת כל חיי האדם, כל מה שעובר עליו, הכל הוא נסיון, אין שום דבר ברור לאדם. אין שום דבר שהוא יכול להיות בטוח בו בהחלט. בכל דבר הקב''ה בוחן את האדם. האם הוא ממלא את ייעודו. בכל מצוה יש לאדם נסיון. בלי נסיון אין משמעות למצוה, אין שכר ואין עונש. אבל, יש נסיונות גדולים במיוחד. נסיונות שקשה מאד לאדם לעמוד בהם. כאלה היו הנסיונות של אברהם אבינו. והגדול שבכולם העקידה. הקב''ה הבטיח לו כמה פעמים, במשך שנים ארוכות. שיתן לו בן והוא יירש אותו. והנה, ה' פקד את שרה. ניתן לו הבן. ואברהם גמל אותו. אבימלך כרת אתו ברית לנינו ולנכדו. ואחר הדברים האלה - אחרי שהכל מתחיל לקרום עור וגידים. פתאום: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה. לא בנך סתם, אלא יחידך, הבן היחיד שבו ייקרא לך זרע, שאותו אהבת אהבה יתרה, בגלל היותו בנה של שרה, ובגלל צורת התנהגותו. את יצחק. אותו תעלה לעולה. גם למי שעונה לקריאת ה' "הנני" הנני מוכן ומזומן לכל מה שתאמר לי הנסיון הזה קשה מאד. האם כל מה שהובטח לו והתחיל להתקיים ירד לטמיון? אמרנו כבר שהשגתו של הנביא היא השגה בלתי-אמצעית. ודאית, כמו המושכלות הראשונים. אך מי שנותן ליצר הרע שלו להתגנב להכרתו גם למושכלות הראשונים. ואפילו לנבואה, הוא יכול להתגנב. נביא שהוטל עליו תפקיד קשה והתפקיד שהוטל על אברהם אבינו לעקוד את בנו יחידו הוא תפקיד קשה מנשוא עלול להרהר בלבו: שמא לא הבנתי נכון? אולי דמיוני מתעתע בי? הייתכן שהקב"ה ציוה אותי עכשיו לאבד בידיים את יצחק.