צפת.
אויר הרים מתוק כיין, וריח אורנים.
מדרגות מדרגות מדרגות וסמטאות צפופות.
וסוף סוף - בית הכנסת אבוהב.
הזמן - בין הזמנים. האירוע - טיול משפחתי. אני, כתלמיד שלא מן המנין בפורום הזה, לא כל כך התלהבתי מן הסיור, וחששתי פן זה יסבך אותי בשאלות שאין לי עליהן תשובות.
וזה מה שכמובן קרה.
אני משער שכולם מכירים את בית הכנסת אבוהב, עם המבנה המיוחד שלו. אני מזכיר במיוחד את הבימה שאין כמוה כנראה בשום מקום אחר, ואת שלושת ארונות הקודש שיש בכותל המזרחי של בית הכנסת.
בשעה שהגענו, עמד מדריך בעל כושר הסברה וסיפר את סיפורו של בית הכנסת. אמנם איני יודע לספר יפה כמוהו, אבל אחזור על הפרטים העיקרים:
ר' יצחק אבוהב, שעל שמו נקרא בית הכנסת, לא דרך מעולם בצפת, ולא עלה לארץ הקודש, וגם קברו לא נמצא בה. (שמע מינה שיש יתרון ומעלה להיקבר בארץ גם למי שחי בחו"ל כל ימיו. מדוע? אבל לא זה הנושא הראשי).
הוא חי בספרד, בטולדו, לפני 500 שנה, ובית הכנסת אבוהב היה בית הכנסת שלו. שם, כן, שם.
לאחר מותו, חלם התלמיד שלו - ששכחתי את שמו - חלום. בחלומו בא אליו הרב וביקש ממנו שיעשה מה שיעשה, כגון טבילה במקווה, תפילות, "ייחודים".
לאחר שעשו הוא והתלמידים האחרים את המעשים המופלאים ההם, עשה בית הכנסת קפיצת הדרך, ועלה לארץ כל כולו, ונטע עצמו במקומו בצפת.
וראיה לדבר: ארונות הקודש. בימים ההם חייבו המוסלמים את היהודים להניח קוראן בבית הכנסת. בהוראת הרבנים, בנו שני ארונות, אחד עבור ספרי התורה, ואחד עבור הקוראן. להבדיל כמובן. איני זוכר מדוע היה ארון שלישי בבית הכנסת. אך זו ראיה שבית הכנסת הוקם במקום מוסלמי.
הסיפור כולו נראה לי הבל ורעות רוח. לא בגלל שאלקים אינו יכול לחולל ניסים. אלא בגלל שמי אומר שאלקים עושה כל נס.
נראה לי שיש סתירה היסטורית לסיפור, מפני שאם חוזרים אחורה 500 שנה, אז מגיעים לגירוש ספרד, כלומר שלא היו יהודים בספרד כלל. וקצת לפני זה, ספרד היתה נוצרית, לא מוסלמית. אבל אולי צריך לחזור יותר שנים עד לימים המוסלמים של ספרד, והמדריך טעה.
לכן, שאלתי לחכמי הפורום (מיימוני מנפץ האיקונים מכאן ומסתברא המומחה למקורות מכאן וכל מי שיודע).
האם יש באמת מקור היסטורי לכך שבית הכנסת אבוהב הגיע מספרד? או לפחות להולדת הסיפור והשתלשלותו?
מדוע שהסיפור הזה יקרה דווקא לבית הכנסת הזה ולא לאחרים?
מה באמת סיפור הקמתו של בית הכנסת אבוהב (אני מניח שהסיפור הוא בסופו של דבר שקר או הגזמה פראית)?
תורכי ארוך
לא ירדתי לסוף כוונתך, האם נעלמה ממך תופעת הספרות היפה בעולם. והזכרתי כבר את המשפט שהוא אבי אבות תורת הספרות מפי בעל הפואטיקה בכבודו ובעצמו, 'מיטב השיר כזבו'.
אין הדיון כאן מהי אמת וכל כיו"ב, הדיון הוא אך ורק, האם מותר לספר סיפורים בלתי נכונים, היינו שלא התרחשו אך יכולים להתרחש, במודע ובידיעה שהם כאלו.
אין זו לוגיקה נכונה, לומר שהמסקנה שלא כל הסיפורים שלא היו הם כאלה שאינם יכולים להיות, מובילה למסקנה שהם אמת ... אתמהא?
והנה סיפור [לאו דווקא חסידי...].
יושב לו אדם בחברת מרעיו ומספר להם בהתרגשות נס גדול שאירע לו. הנה בשבוע שעבר הלך לו ביער, ולפתע תעה ואיבד את דרכו. בהתהלכו אנה ואנה, לפתע קפצו עליו חבורת ליסטים ושודדים חמושים, מפחידים ומאיימים, וצעקו עליו: תן את הכסף, ואם לאו אנו נוטלים את חייך!
הוא איבד את עשתונותיו, ברכיו דא לדא נקשן, לא ידע לשית עצות בנפשו, פחדו היה גדול ונורא, והקב"ה ברוב חסדיו הנאמנים עשה לו נס גדול, שכל המעשה הזה לא היה ולא נברא ...
קבלתי מחכמי קדם המופלגים, שאם יספר לך אדם סיפור, ויפתח במלים: 'בדידי הוה עובדא', דע לך שמדובר בסיפור שאדם חירש שמע מאילם, שסיפר על חבירו העוור שראה במו עיניו כיצד פיסח, חיגר ומשותק רקד ופיזז בשתי רגליו!
ואידך זיל גמור . . . !
נשלח ב-14/9/2005 01:15
דגים,
"ועוד יש לומר, שלא כל הסיפורים שלא היו הם שקר רק אלה שלא יכולים להיות. באלו שיכולים להיות, למאי נפ"מ אם היו או לא היו."
וכי יש נפ"מ גדולה מעצם השקר?
למען האמת אימרתך נאמרה במקור כדי להצדיק את הררי הבדיות המחרידות שנקשרו לבעש"ט, והמצדיקים יאים למוצדקים. שכן מי שמתייחס בסלחנות להפצה ממוסדת של סיפורים שקריים במודע, והצדקתם כאילו נאמרו לכתחילה כמשל, כנראה גם אינו רגיש דיו לאמת וסופו שלא ירגיש בעיוות שבמשפט "ועוד יש לומר שלא כל הסיפורים שלא היו הם שקר" כלומר הסיפורים שלעולם לא קרו הם "אינם שקר".
תוקן על ידי - לונג_טורקי - 14/09/2005 1:41:49
נשלח ב-14/9/2005 01:13
דגים,
"ועוד יש לומר, שלא כל הסיפורים שלא היו הם שקר רק אלה שלא יכולים להיות. באלו שיכולים להיות, למאי נפ"מ אם היו או לא היו."
וכי יש נפ"מ גדולה מעצם השקר?
למען האמת אימרתך נאמרה במקור כדי להצדיק את הררי הבדיות המחרידות שנקשרו לבעש"ט, והמצדיקים יאים למוצדקים. שכן מי שמתייחס בסלחנות להפצה ממוסדת של סיפורים שקריים במודע, והצדקתם כאילו נאמרו לכתחילה כמשל, כנראה גם אינו רגיש דיו לאמת וסופו שלא ירגיש בעיוות שבמשפט "ועוד יש לומר שלא כל הסיפורים שלא היו הם שקר" כלומר הסיפורים שלא היו הם ]"אמת".
נשלח ב-13/9/2005 11:17
כתב נישטאיך:
<< >''האם כל הסיפורים הם שקר? האם אין שום דבר שמבוסס על אמת היסטורית?">
לא כל הסיפורים הם שקר.
רק אלו שלא היו. >>
עד כאן.
ועוד יש לומר, שלא כל הסיפורים שלא היו הם שקר.
רק אלה שלא יכולים להיות.
באלו שיכולים להיות, למאי נפ"מ אם היו או לא היו.
ועוד יש לומר, עדיף הוא הסיפור על המציאות,
במציאות, יש גבולות ויש אפשרויות,
בסיפור אין גבולות ואין נמנעות.
'מיטב השיר כזבו' - הוא מיסודות האפיקה,
ודוק: העיקר הוא המיטב ולא אם היה או לא היה.
האדם אסור במושכלו וחפשי בדמיונו (מוכר?),
האדם השכלי לעתים מתוך עיונו דבק בשכל העליון,
ולעתים נעשה יבש ומיובש,
האדם הרגשי, לעתים מרחף בעליונים, על כנפי הדמיון
ולעתים מסתבך, כנפיו נשברות ונוחת מעבר להרי חושך.
מקום השכל באדם לכאורה ידוע, והנאת המושכלות בכלי המחשבה
ואיה מקום הנפש המתרחבת ורוגשת מחוויות הדמיון.
מחקרים מודרניים מצאו שעיקר מנוחת הישן הוא בעת חלומו
והנטרד מחלומו אין לו מנוחה והוא עייף ויגע.
אין קיום לאדם ללא ריחוף על כנפי הדמיון
ומה טוב יותר לכך מאשר סיפורים נפלאים
ואולי צודק ר' נחמן והכול אינו אלא דמיון?
משל משלו חז"ל יצה"ר דומה להר גבוה ונורא
אחר שנכבש אינו אלא נקודה רופסת ודומה לקו דקיק
האין כל העולם כולו כך?
ולענין טלטול נפטרים לקבורה בא"י,
דנו הרבה בשאלה האם העלו את הרמב"ם לקבורה בא"י
והאם נקבר בטבריה. בין היתר טענו, מה פתאום,
ואינו מתאים לתקופה וכל כיו"ב.
והוכח בערך רמב"ם באנציקלופדיה העברית,
כי הרמב"ם עצמו נשאל האם ראוי להעלות מת
לקבורה בא"י, והשיב (ונמצא בתשובותיו)
שהדבר ראוי ומשובח. א"כ על כל פנים
הדבר מתאים למציאות בימיו, שהיו שהעלום
לקבורה בא"י.
ידוע כמו"כ, ואם זכרוני אינו בכזיב, מסיפורי
ר' בנימין מטודילה שמערת המכפלה היתה מלאה
עצמות רבות של מתים שהעלום לקבורה במערה זו.
נשלח ב-13/9/2005 08:58
נישטאיך
<השלב הבא, מקבורה בארץ ישראל של אנשים שמתו בגולה, התקדם לקבורה בגולה עם פיזור על הארון עפר מארץ ישראל:
"וזה שנוהגים לתת עפר ארץ ישראל בקבר מצאתי אני המחבר עיקרו בירושלמי פ"ט דמסכת כלאים ובתנחומ' פרשת ויחי יעקב דמסיק התם [רבי בר] קריא ור' אלעזר הוו מטיילין (לאיסרטון) באיסטרון חזו ארונות שבאו מחו"ל א"ל רבי בר קריא לר' אלעזר מה הועילו אלו אני קורא בהם ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במותכם א"ל כיון שמגיעין לארץ ישראל ונוטלין גוש עפר ומניחין בארונן וכפר אדמתו עמו''. (ספר אור זרוע ח"ב - הלכות אבילות סימן תיט).
אלא שהוא עצמו הוסיף:
"מיהו אין משם ראיה שיועיל לקבר שבחו"ל".>
דברים אלו הובאו כקטע מספר רב שרירא גאון, בתוך: א' קופפר (מהדיר), תשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת יו"ל עפ"י כ"י בודליאנה 692, ירושלים תשל"ג, סימן ע, עמ' 115-116: "מספ' רב שרירא גאון, ומנהג כשר הוא שלא לתחוב סכין בפת... ומה שנוהגים לתת עפר ארץ ישר' בקבריהם, עיקרו בירושלמ' פ"ט דמס' כלאים ובתנחומ' פר' ויחי יעקב, רבה קריא ור' אלעזר הוו מטיילין לאיסטרטין חזו ארונות שבאו מחוצה לארץ לארץ, א"ר בא קריא לר' אלעז' מה הועילו אילו, אני קורא בהם ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבאן ותטמאו את ארצי במיתתן, א"ל כיון שמגיעין לארץ ישרא' נוטלין גוש עפר ומניחין בארונן לקיים וכפר אדמתו עמו. ואית דאמרי, אדרבה משם משמ' להפך דדוקא ארונות שלהם, דתרתי הוו דנקברו שם, וגם שמו עפר בתוכם, אבל עפר לחודיה בקבר ואין הארון נקבר בארץ דילמ' לא מהני, וה"נ מיסתרא דאי ס"ד מהני, אמאי מסקי ארוניהו לארץ יביאו עפר למקומם וישימו בקבריהם, ודילמ' משום גילגול עצמות היו מעלים אותם לארץ ורפיא בידי. ע"כ מספרו".
אבל כבר העירו החוקרים ש' אברמסון וי"מ תא-שמע, כי ברור שדברים אלו לא יצאו מידי רב שרירא, ראה: ש' אברמסון, "שני פרקים ממחקר על ספר 'שערי שבועות'", סיני, קד (תשמ"ט), עמ' קכ; י"מ תא-שמע,"על אודות יחסם של קדמוני אשכנז לערך העלייה לארץ ישראל", שלם, ו (תשנ"ב), עמ' 317 (=הנ"ל, כנסת מחקרים: עיונם בספרות הרבנית בימי הביניים, א: אשכנז, עמ' 258-259 (המניח כי "הקטע עצמו הוא משל המהר"ם מרוטנבורג", שהרי דברים אלו הובאו בשמו בידי תלמידו ר' חיים פלטיאל, בפירושו לתורה).
והעיר בצדק, מ"מ הוניג, כי קטע זה נובע כנראה מהקובץ (=ספר) שהכיל את התשובות המיוחסות לרב שרירא, במעשה רוקח לר' אלעזר מוורמייזא, ראה: הנ"ל, "לקראת מהדורה חדשה של שרי האלף", בית הועד, א, (תשס"ג), עמ' 166, הערה 4.
תוקן על ידי - ממדבש - 13/09/2005 8:59:09
נשלח ב-13/9/2005 06:23
קנייה מאובטחת
"עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני"
מאת: עמוס קלונר ובועז זיסו (תשס"ג 2003, בשיתוף עם יד בן צבי)
נשלח ב-5/9/2005 15:05
הוספות קלות.
היו ארבעה ר' יצחק אבוהב. האחד הקדום מחבר מנורת המאור, שתא שמע מצא וגילה שאביו היה מתלמידי הרא"ש. נינו היה ר' עמונאל אבוהב, מחבר ה'נומולוגיה' [שם בלבל בין רי"א הראשון אבי סבו עם רי"א השני!], ב"ר יצחק אבוהב [המכונה הנריקי גומז], ב"ר יעקב.
השני הוא רבינו יצחק אבוהב, 'אחרון גאוני קסטיליה', בדור שלפני הגירוש, שהרבה מגדולי ספרד היו מתלמידיו, והיה רבו דרבו של הב"י, כתב פירוש לטור והב"י מביא ממנו, ולאחרונה נדפס במהדורה החדשה של הטור. עליו נכתבה עבודת ד"ר, והמחבר לא התייחס כלל לריבוי החכמים בשם זה.
השלישי דה פונסיקה, היה מרבני אמשטרדם (היינו הקהילה הספרדית מיסודם של האנוסים, והייתה זמן רב הקהילה היהודית העשירה והמפוארת באירופה), וחיבר ספרים ביהדות בסיסית בלשון הספרדית למען האנוסים, ובין היתר רבו של שפינוזה בעץ חיים שם, ואח"כ היה חבר בבית הדין (יחד עם הר"ש מורטירה ור"מ בן ישראל) שהחרים אותו. רי"א זה היה הרב הראשון על יבשת אמריקה, כשנסע לברזיל עם כיבושה. אמנם לאחר שנתבססו והחלו להפעיל גם שם את האינקויזיציה, חזר לאמשטרדם. היה אספן והייתה לו ספריה מיוחדת.
הרביעי היה רבי יצחק אבוהב נכדו של השלישי, ואף הוא מרבני אמשטרדם.
נשלח ב-5/9/2005 08:29
נישטאיך
בעל שלשלת הקבלה וכן נישטאיך, לא ידעו כי חכם בשם ר' עמרם ממגנצא פעל באשכנז במאה הי"א, ראה: י"נ אפשטיין, מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, ב (ב), ירושלים תשמ"ז, עמ' 744-745: "למותר להעיר, שאין להסתפק כלל בספקותיו של בעל שה"ק, אם רב עמרם זה הוא הגאון ממתא מחסיא או אחר, אבל ברור הדבר, כי רב עמרם דנן, הוא רב אחר המאוחר הרבה מרב עמרם גאון והוא היה יליד מגנצא, ומה נכבד להעיר כי באמת נמצא רב כזה. ושם הרב הזה ושם עירו יוצא לנו ממקורים אחרים... וכי אמנם נקבר רב עמרם במגנצא, יעיד גם הגאון הר"מ סופר בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' ט"ז, באמרו: ...והגאון רב עמרם מסדר תפלות ישראל מקומו ממגנצא וראיתי קברו...".
על ר' עמרם זה, ראה עוד: א' גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, ירושלים תשס"א, עמ' 393, הערה 149, ועמ' 427. וכן המקורות שהביא ליפסקר הנזכר להלן, עמ' 371, הערה 1.
על מעשיית ארונו של ר' עמרם, ועל מקורה הנוצרי, וכן גירסאות שונות על ארונו של ר' אליעזר בר' נתן ממגנצא, ראה: א' ליפסקר-י' במברגר, "ארונו של רב עמרם", סיפור עוקב סיפור: אנציקלופדיה של הסיפור היהודי, בעריכת י' אלשטיין ואחרים, רמת-גן תשס"ה, עמ' 363-373.
תוקן על ידי - ממדבש - 05/09/2005 9:06:27
נשלח ב-5/9/2005 07:21
דגים
"חזרתי ושאלתי אולי ושמא, אפשר עתה ואולי לאחר זמן לקבל צילום ולו של יריעה אחת או עמוד אחד, כי עז היה חפצי לראות את צורת הכתב, האם היא ספרדית [כנגד האומרים שאין כתב ספרדי כלל בעולם ...], והאם הצדיקים שבה ישרים או הפוכים. חזר וחייך, ונענע בכתפיו, כאומר הקשית לשאול".
רא"ל פרידמן, כותב בספרו: צדקת הצדיק, עמ' ל: "בקיץ שנת תשי"ב חודש מנ"א. נסעתי לצפת ולטבריא. בצפת ראיתי את הספר תורה של מוהר"י אבוהב הנמצאת בבית-הכנסת שעל שמו. וכן ראיתי שם הספר תורה שם מהר"ם אוחנא, תלמיד האריז"ל ובכולם הצדי"ק הפוכה...".
על ספר תורה זה, ראה: ש"ז הבלין, "ספר תורה שכתב הר"ן לעצמו", עלי ספר, יב (תשמ"ו), עמ' 11, הערה 31; י"ל קלירס, "ספרי תורה של גדולי האחרונים", המעין, לח, גליון ד (תשנ"ח), עמ' 29 (המשער כי מדובר בר' יצחק אבוהב השלישי).
צילומים מספר תורה זה, פורסמו בסוף ספרו של ד' אגסי, אמת לדוד, בני ברק תשנ"ט.
תוקן על ידי - ממדבש - 05/09/2005 8:08:49
נשלח ב-5/9/2005 04:32
ינוקא
השלב הבא, מקבורה בארץ ישראל של אנשים שמתו בגולה, התקדם לקבורה בגולה עם פיזור על הארון עפר מארץ ישראל:
"וזה שנוהגים לתת עפר ארץ ישראל בקבר מצאתי אני המחבר עיקרו בירושלמי פ"ט דמסכת כלאים ובתנחומ' פרשת ויחי יעקב דמסיק התם [רבי בר] קריא ור' אלעזר הוו מטיילין (לאיסרטון) באיסטרון חזו ארונות שבאו מחו"ל א"ל רבי בר קריא לר' אלעזר מה הועילו אלו אני קורא בהם ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במותכם א"ל כיון שמגיעין לארץ ישראל ונוטלין גוש עפר ומניחין בארונן וכפר אדמתו עמו''. (ספר אור זרוע ח"ב - הלכות אבילות סימן תיט).
אלא שהוא עצמו הוסיף:
"מיהו אין משם ראיה שיועיל לקבר שבחו"ל".
המנהג הובא ברמ"א (שולחן ערוך יורה דעה סימן שסג סעיף א).
בעל ה"שבט מוסר", ידע לספר על המקומות שבהם יש לפזר את העפר:
"עוד שמעתי אם ישימו על עיני המת, ועל טבורו לעל מילתו מעפר של ארץ ישראל, נחשב כאילו הוא קבור ממש בארץ ישראל". (מדרש תלפיות, ערך ארץ ישראל, עמוד 74 טור ב):
באם יפזרו את העפר במקומות אחרים, הוא לא יהיה נחשב כקבור "ממש" בארץ ישראל, אלא רק כאילו קבור בארץ ישראל?
נשלח ב-4/9/2005 23:01
תודה לנישטאיך ולכולם.
כמו כן קיבלתי את המכתב הבא בתיבה האישית, אבל לא קיבלתי רשות לפרסם, למרות שביקשתי. אז אני מפרסם אותו ללא שם הכותב. (ולא קשה לנחש...). נדמה לי שיש מי שכתב שמותר לגנוב דברי תורה כדי ללמוד.
~~~~~~~~~~~
לענ"ד בית המדרש אבוהב אינו קשור כלל לרבי יצחק אבוהב, שהבית יוסף מכנה אותו רבינו הגדול, שאכן הי' ממגורשי ספרד, וכמובן שהמספר חמש מאות אינו מדוייק. (הי' שלשה רבי יצחק אבוהוב, אחד בזמן הטור, מחברו של מנורת המאור, ואחד מגדולי ראשי ישיבה בזמן הגירוש, ואחד באמסטרדם בתקופת השבתאות).
כמעט ברי שבית הכנסת ההוא קשור לבית המדרש המפורסם שבנה הגביר הנודע רבי אברהם אבוהוב מוירונא איטליה בשנת שצ"ב, על שם אחיו ר' יעקב המנוח. נותר תקנון מעניין בעת ייסוד הישיבה ונדפס בתולדות החינוך של ש. אסף, וכן נדפס אצל מאיר בניהו בספרו דור אחד בארץ על משפחת אבוהוב עמ' קפג. בנו של ר' אברהם הי' אחד מגדולי הדור ר' שמואל אבוהוב בעל ספר הזכרונות ותשו' דבר שמואל, רבה של וויניציה. והמשפחה המשיכה להחזיק הבית מדרש ההוא גם בחורבן צפת תוך מאמצים גדולים.
~~~~~~~~~~~
נשלח ב-4/9/2005 12:08
>''האם כל הסיפורים הם שקר? האם אין שום דבר שמבוסס על אמת היסטורית?">
לא כל הסיפורים הם שקר.
רק אלו שלא היו.
<"לענין המקורות בגמרא לא כל כך הבנתי. האם הם בעד קבורה בארץ, נגד קבורה בארץ, או איזו שיטה מפשרת? ניסיתי להבין, ועד כמה שיכולתי נראה לי שאחד התלמודים נגד, והשני מנסה למצוא קו זכות. האם תוכל לבאר יותר?">
ייתכן שלפנינו גישות שונות, לרוצים להקבר בארץ ישראל, שלא רצו לגור בה.
בירושלמי מצאנו שתי גישות שונות
"מה הועילו אילו אני קורא עליהן נחלתי שמתם תועיבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכן".
"כיון שמגיעין לארץ היו נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב וכפר אדמתו עמו".
ואילו בבבלי:, גישה ממצעת:
"אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה".
ישנה תועלת אף למי שנקבר בארץ אף שלא חי בה, אלא שאינה כתועלת מי שחי בה.
ויש לי לציין למאמר תמוה:
"הוא היה אומר כל הקבור בשאר ארצות כאלו קבור בבבל. כל הקבור בבבל כאלו קבור בארץ ישראל. כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. לפי שכל ארץ ישראל ראויה למזבח. וכל הקבור תחת המזבח כאלו קבור תחת כסא הכבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז י"ב), (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כו ד"ה הוא היה, מהדורת שכטר עמוד 82).
היכן שיקבר האדם הוא תמיר יהיה תחת כסא הכבוד:
כל הקבור בשאר ארצות כאלו קבור בבבל.
כל הקבור בבבל כאלו קבור בארץ ישראל.
כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח. לפי שכל ארץ ישראל ראויה למזבח.
וכל הקבור תחת המזבח כאלו קבור תחת כסא הכבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
וכבר העיר כן הרב משולם רוט, (שו"ת קול מבשר חלק א סימן עו):
"אולם באמת גם יתר הדברים שם באדר"נ פכ"ו תמוהים ואינם מובנים שכפי הנראה נשתבשו בט"ס וצריכים תיקון, שהרי אומר שם: כל הקבור בשאר ארצות כאלו קבור בבבל, כל הקבור בבבל כאלו קבור בא"י, כל הקבור בא"י וכו', וא"כ לפי"ז אין שום עדיפות בא"י ובבל נגד שאר ארצות וזה דבר תימה".
בנוסף למאמרה של דורית גד, שהבאי אליו קיור בהודעה קודמת, ראה גם את מאמריהם של פרופ' מאיר בר-אילן: "הקבורה ב'נחלת אבות' בין היהודים בעת העתיקה", http://faculty.biu.ac.il/~barilm/qburamis.html
תודה! כאשר יש הוכחות שהסיפור שקר זה עדיף על השערה.
דגים
זה היה מעניין מאד, אם כי קטונתי מלהעריך את מה שכתבת. האם תוכל להרחיב את הרקע עבור מתחילים?
נישטאיך
האם כל הסיפורים הם שקר? האם אין שום דבר שמבוסס על אמת היסטורית?
לענין המקורות בגמרא לא כל כך הבנתי. האם הם בעד קבורה בארץ, נגד קבורה בארץ, או איזו שיטה מפשרת?
ניסיתי להבין, ועד כמה שיכולתי נראה לי שאחד התלמודים נגד, והשני מנסה למצוא קו זכות. האם תוכל לבאר יותר?
נשלח ב-2/9/2005 06:32
ינוקא
<''שמע מינה שיש יתרון ומעלה להיקבר בארץ גם למי שחי בחו"ל כל ימיו. מדוע?"<שמעינא מינא שנעלמו ממך דברי התלמוד הירושלמי (כלאים פרק ט הלכה ג, כתובות פרק יב הלכה ג): "רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין, ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ, אמר רבי ברקיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו, אני קורא עליהם ונחלתי שמתם לתועיבה בחייכם, ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם, אמר ליה: כיון שהן מגיעין לארץ ישראל, הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב וכפר אדמתו עמו".ודברי הבבלי (כתובות דף קיא עמוד א): "עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר: אנת עולא על אדמה טמאה תמות! אמרו לו: ארונו בא, אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה".
הם יצרו תעסוקה, לדוגמה: עיר הקברים באזור בית שערים.
<לאחר מותו, חלם התלמיד שלו - ששכחתי את שמו - חלום. בחלומו בא אליו הרב וביקש ממנו שיעשה מה שיעשה''>
סיפורי גדול משלך.
"ואני הצעיר ראיתי בקונטרס ישן, אופן קבורת רב עמרם, ולא ידעתי אם זה הגאון שבמתא מחסיא ששלח הסידור או אם הוא גאון אחר.רב עמרם היה במגנצא, עיר גדולה על נהר רינוס וילך הרב להקים ישיבה בעיר קולונייה, ויהי כי זקן מאוד, וציווה לתלמידיו, שאחרי מותו יקברוהו אצל אבותיו במגנצא, ויענו תלמידיו, כי זה היה להם סכנה גדולה, והשיב להם: תטהרו אותי ותשימוני בארון ואח"כ בספינה קטנה על הנהר, בספינה שתלך מאליה, ואחר מותו השלימו תלמידיו את נדרם, והספינה הלכה מיד אחר מרוצת המים, עד שהגיע נגד העיר מגנצא, ויתמהו אנשי העיר ויאמרו, כי יש ארון ואיש מת בתוכה, אז אמרו כי איש קדוש הוא שבא ליקבר בארצנו, וישלחו ידם להחזיק הספינה, והיא נרתעה לאחור, וישתוממו האנשים ויגידו הדבר אל שר העיר, וישובו כולם אל שפת הנהר, ובהיות יהודים עמהם, נתקרבה הספינה אל היהודים, וישלחו הכותי ידיהם להחזיק הספינה ולא יכלו, כי בורחת מהם, וכן עשו פעמים רבות, עד שראו במופת כי מתקרבת ליהודים ולא להם, ויקראו ליהודים ויאמרו להם: הכנסו בספינה וראו מה זה, והספינה נתקרבה אליהם, ויכנסו ויפתחו הארון, והיה בו כתב האומר: אחי ורעי בעלי ברית ק"ק מגנצא, הנה באתי אליכם כי נפטרתי בק"ק קולונייה ומבקש אני כי תקברוני בקבר אבותיו לכולכם חיים ושלום. נאום עמרם. ובראותם המכתב התחילו להתאבל עליו, והוציאו הארון ממנה, והעיזו אנשי העיר, ויתחזקו על היהודים ויכום, אבל לא יכלו לזוז הארון ממקומו, ומיד ציוו לשמור אותו שם, ובנו עליה בית תפילתם גדולה, והיהודים השתדלו עם תחנונים והוצאות להשיג הארון ולא יכלו, ובכל לילה היה רב עמרם בא בחלום להרבה בחורים, ואומר להם: תקבורי בקברי אבותי, ויתיעצו הבחורים וילכו בלילה חוץ לעיר, ויקחו תלוי שהיה על העצים וילבשוהו בגדים לבנים, ויגנבו רב עמרם, וישימו התלוי תחתיו ויקברו הגאון בקברות אבותיו, והי' היה עמם שלא נודע ולא נתגלה הדבר. ע"כ בקצרה"? (גדליה בן חיא, "שלשלת הקבלה", ורשא תרפ"ח, דף יז).
\היש מקור היסטורי, שרבי אמנון גאון נולד ונקבר במגנצא או הקים ישיבה בקולוניה,
הייתכן שרבי עמרם לא נולד שם, לא היה שם ולא נקבר שם.
