| נשלח ב-11/9/2005 00:12 |
 |
| |
היסטוריה של יהודים ושל גויים - הסתרת חטאי גדולים
בפורום השכן נזכרו כ"פ סילופים בספרים חרדיים על חיי יהודים בעבר. לאחרונה נתקלתי בציטוט שמיוחס לר' שמעון שוואב.
Suppose one of us today would want to write a history of Orthodox Jewish life in pre-holocaust Germany. There is much to report but not everything is complimentary. Not all of the important people were flawless as one would like to believe and not all the mores and lifestyles of this bygone generation were beyond criticism. An historian has no right to take sides. He must report the stark truth and nothing but the truth. Now, if an historian would report truthfully what he witnessed, it would make a lot of people rightfully angry. He would violate the prohibition against spreading Loshon Horah which does not only apply to the living, but also to those who sleep in the dust and cannot defend themselves any more. What ethical purpose is served by preserving a realistic historic picture? Nothing but the satisfaction of curiosity. We should tell ourselves and our children the good memories of the good people, their unshakeable faith, their staunch defense of tradition, their life of truth, their impeccable honesty, their boundless charity and their great reverence for Torah and Torah sages. What is gained by pointing out their inadequacies and their contradictions? We want to be inspired by their example and learn from their experience. When Noach became intoxicated, his two sons Shem and Japhet, took a blanket and walked into his tent backwards to cover the nakedness of their father. Their desire was to always remember their father as the Tzaddik Tomim in spite of his momentary weakness.
Rather than write the history of our forebears, every generation has to put a veil over the human failings of its' elders and glorify all the rest which is great and beautiful.
That means we have to do without a real history book. We can do without. We do not need realism, we need inspiration from our forefathers in order to pass it on to posterity. And Torah-true "historians" do just that. There are very few Jewish history books on the market written in the spirit of Yiras Shomayim. They had to glean from the few available sacred sources enough material to teach us the important lessons of the past which should guide our actions and illuminate our Hashkofo. In this connection, it is important to point out that we are speaking here only of Jewish history. The knowledge of world history is certainly extremely advantageous to the student. It shows clearly the workings of divine Hashgocho in the unfolding of the historical process.
ההדגשה שלי, והמקור נמצא כאן: http://www.tzemachdovid.org/gedolim/essays/ravschwab.html
אם הדברים משקפים מציאות כל שהיא (אני לא מכיר ספרי הסטוריה חרדיים) הלקח לאדם שעוצר וחושב הוא להטיל ספק בכל דבר שכתוב בהם.
הוספה מאוחרת: תירגום הקטע לעברית
נניח שאחד מאיתנו ירצה לכתוב היסטוריה של החיים היהודיים האורתודוכסיים בגרמניה שלפני השואה. יש הרבה על מה לדווח אבל לא הכל הוא מחמיא. לא כל האנשים החשובים היו נטולי פגמים כפי שהיינו רוצים להאמין, ולא כל עקרונות המוסר וסגנונות החיים של הדור ההוא שעבר היו מעבר לכל ביקורת. להיסטוריון אין זכות לבחור לו צד. עליו לדווח על האמת ללא כחל ושרק ורק על האמת. והנה, אם היסטוריון ידווח בכנות על מה שראה בעיניו, זה יגרום להרבה אנשים לחוש כעס, ובצדק. הוא יעבור על האיסור של לשון הרע, שנוגע לא רק לחיים אלא גם לאלו שהינם ישני עפר ואינם יכולים עוד להגן על עצמם.
איזו מטרה אתית תושג בכך שנשמר תמונה היסטורית אמיתית? רק סיפוק של חוש הסקרנות. מה שעלינו לעשות הוא לספר לעצמנו ולילדינו על הזכרונות הטובים של הצדיקים, על אמונתם שלא ניתנה לערעור, על הגנתם העיקשת על המסורת, על חיי האמת שלהם, על היושר שלהם שלא היה בו רבב, על הצדקה שלהם שלא ידעה גבולות, ועל הערכתם העצומה לתורה ולחכמי התורה. מה נרויח אם נצביע על החסרונות שלהם ועל הסתירות שהיו ביניהם? אנו רוצים שהם ישמשו לנו דוגמא ומופת וללמוד מן הנסיון שלהם. כאשר נוח השתכר, שני בניו, שם ויפת, לקחו שמיכה ונכנסו לאהלו כשגבם אליו כדי לכסות את מערומי אביהם. הם רצו לזכור תמיד את אביהם בתור "צדיק תמים" למרות חולשתו הרגעית.
במקום לכתוב את ההיסטוריה של אבות אבותינו, כל דור צריך לשים מסך על הכשלונות האנושיים של גדוליו ולהגדיל את כל השאר, כל מה שהינו גדול ויפה. זה אומר שעלינו להסתדר בלי ספר היסטוריה אמיתי. אנו יכולים להסתדר בלעדיו. איננו זקוקים לריאליזם. אנו זקוקים להשראה מאבות אבותינו כדי שנוכל להעבירה הלאה, לדורות הבאים. "היסטוריונים" שנאמנים לתורה עושים בדיוק כך. יש מעט מאד ספרי היסטוריה יהודית בשוק שנכתבו ברוח של יראת שמים. היה עליהם לטרוח ולמצוא במקורות המעטים המקודשים שיש מספיק חומר כדי שיוכלו ללמד אותנו את השיעורים החשובים של העבר, שיוכלו להנחות את פעולותינו ויאירו את השקפתנו.
בהקשר זה, חשוב לציין כי אנו מדברים כאן רק על ההיסטוריה היהודית. ידיעת ההיסטוריה העולמית היא בוודאי מביאה תועלת רבה לתלמיד. היא מראה בבירור את פעולות ההשגחה הפרטית בגלגול התהליך ההיסטורי.
תוקן על ידי עצכח ב- 21/08/2008 10:47:38
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 15:19 |
|
| |
לפי ענ"ד האבן עזרא עקף את כל הבעיה של "כל האומר " בכך שאמר שפשוט ר' שמואל בר נחמני בא לכסות על ראובן וזו היא שיטתו שכל חטאי הראשונים.ואם נשאל מדוע שיעשה דבר כזה ? על זה ענה הראב"ע בהקדמתו לתורה ...אבן עזרא הקדמה לתורה
גם יש דרש שהוא טוב לאחרים, וידריך בדרך תבונה את הנערים, כי יש עוף שאיננו רואה ביום הנגוהות, ובלילה רואה מפני שעיניו כהות, כי לפעמים האמת( במשל האור שמסנור את העוף) למי שאינו ראוי לשמוע (=לנערים) יכולה להזיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 13:43 |
|
| |
עזרא11
לא הבנתי. בא ננסח את השאלה בצורה קצת אחרת. אם בתחית המתים אני פוגש את ראובן ושואל אותו מה קרה שם עם בלהה האם רק בלבול המיטות או שבאמת היה מעשה בפועל. אם יגיד לי שבאמת הוא היה עם בלהה ואני אחזור לר"ש בר נחמני ואני אשאל אותו למה דרשת מה שדרשת, האם זה נכון שיענה לי (לפי הראב"ע) שבאמת גם אני ידעתי שראובן היה עם בלהה רק באתי להסתיר זאת ממניעים חינוכיים. (כוסה קלון ערום -שמי שמכסה על בושה של אדם גדול זו חכמה. ערום מלשון חכמה "והנחש היה ערום מכל חית השדה" ואין הכוונה לערמומיות ) ואין פה העלמת עין מן הפסוקים אלא עקירת הפשט במודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 13:40 |
|
| |
דוזר_הראשו:
פרשנות היא ודאי לעולם לא שקר, זהו טבעה של הפרשנות.
זו שאלה גדולה לשאול האם יש לדבר פירוש בפני עצמו, וגבולות הפרשנות הם תמיד שאלה מביכה, אבל פרשנות ודאי איננה שקר.
יש מגמה מסויימת בפרשנות המסורתית להעניק פרשנות סלחנית לחטאים של אבות האמוה ואישי התנ"ך, יש גם מגמה אחרת - הפוכה.
בקרב רבים מרבני זמנינו יש העדפה ברורה עד קנאית לפרשנות שמתכחשת ליכולת של אישי התנ"ך (החיובים בלבד כמובן) לחטוא, ואפילו עיוות התלמוד לצורך כך.
למשל העדפה של הסוגיא בשבת בעניין חטא דוד ע"פ הסוגיא בכתובות, או הרש"י במגילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 13:37 |
|
| |
עזרא11: האם יש מדיניות מכוונת של הסתרת חטאים?
על הפסוק פרשת וישלח
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:פירש האבן עזרא בראשית פרק לה פסוק כב
וילך ראובן יפה פי' רבותינו ז"ל וכוסה קלון ערום (משלי יב, טז):
האם הראב"ע מתכוין שחז"ל מכסים על אבות האומה ?וא"כ שזו כוונתו מה למה לא נקרא לילד בשמו -"שקר"
או שמא יש חילוק בין כיסוי לשקר.דבר שאיני יודע מהו לעת עתה.שהרי אם היתה כוונתו שחז"ל משקרים אותנו במכוון לא היה אומר יפה פי' רבותינו ז"ל וכוסה קלון ערום אלא יפה פי' רבותינו ומדבר שקר תרחק.(גם זה פסוק ממשלי )ע"כ שהראב"ע ודאי הבין שיש הבדל בין כיסוי לשקר וחלילה לנו לומר שהראב"ע אמר על חז"ל שהם שקרנים.א"כ למה כיסוי אינו שקר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 11:29 |
|
| |
nocheiner:
הסיפור של הצזורה מרתיח אותי כל פעם מחדש. הענין הוא שזה לא מצד כבודו של מישהו או משהו כזה, אל תהיו תמימים, זה משטרת המחשבות בפעולה. אנחנו ב 2008, העולם כולו עובר לדמוקרטיה, ורק אצל החרדים הולכים ומתקדמים בצעדי ענק לרוסיה של סטאלין וחבריו.
הבעיה היא שזה לא חסרון בדמוקרטיה, אלא עיוות היהדות והתורה, ועל כך אין להם כפרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 11:27 |
|
| |
למאי_נמ: 11/8/2008
א. לר' מ.א. - נבהלתי שלא ציינת להקדמת בעה"מ: "...וזה המנהג נהגו כל חכמי העולם, כמש"כ החכם המורה אבן גנא"ח בהשיבו על המורה הגדול בעל הדיקדוק רבי יהודה ז"ל, הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר ריב לאמת עם אפלטון, ושניהם אוהבנו, אך האמת אהוב יותר..." (ההדגשה במקור - דפוס וילנא).
(אגב, מעניין שהנוסח - כפי שהובא לעיל בשם החו"י - הוא המקובל טפי בקהילות ישראל).
ב. בהליכות שלמה (כעת איני מוצא העניין*) מובא שהגרש"ז אוירבך זצ"ל המליץ לצנזר ד' א' האח' שיצא בכל תוקף כנגד הדרוש שמיתת י' הרוגי מלכות היא לכפרת מכירת יוסף.
ג. בציטוט שהבאת מתייחס החזו"א ל"חכמי הדור". יתכן מאוד שכוונת החזו"א לומר שלא כ"א מחכמי הדור הוא באמת ראוי לתואר זה, וע"כ עלינו לבודקו, ואין בשמועות עליו משום לשה"ר. אך מי שהתקבל כבר בעמ"י (במשך דורות) - אחריו אין לבדוק.
_______
* מצאתי!
"...ויצויין שפעם הובא לפני רבנו חיבור כת"י מאחד מגדולי האחרונים, שמצאו בו במקום אחד שקרא תגר על מה שיסדו בפיוטים שענין עשרה הרוגי מלכות הי' בעוון מכירת יוסף, וכתב שאין לומר כן על שבטי י-ה.
והורה רבנו, שאם כי גאולת החיבורים שבכת"י מגאוני הדורות שלפנינו והדפסתם הוא דבר גדול ונשגב, מ"מ כיון שהענין הנ"ל נתאמת ונתקבל בדורותינו ע"פ מדרשי חז"ל ואין לפקפק בדבר, אין זה לכבודו של אותו גאון וצדיק שיאמר דבר זה משמו, וכיון שעדיין לא נדפס החיבור יש להשמיט דבר זה ולא להדפיסו..."
(הליכות שלמה, הל' תשעה באב, פט"ו אורחות הלכה 31, עמ' תלז-ח)
תוקן על ידי עצכח ב- 21/08/2008 16:36:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 11:23 |
|
| |
דגים:
למנוע טעות, אני לא הזדהיתי עם ה'השקפה הטהורה', שנוצרה בדור האחרון, ושהיא היום ככל הנראה השולטת והמכוונת כמעט את כל הדור הצעיר החרדי (פרט למה ששמעתי פעם מרבנית זקנה, שאמרה, אני עוד מהדור הישן, ואיני יכולה להחמיר כל כך ... ). ישנם מקרים לא מעטים שהתלמידים אף מלמדים את רבותיהם השקפה טהורה מה היא ... (בנוסח: 'רבינו ירד מן הדרך', כנוסח כותרת של כרוז שהוכן פעם לפרסום ע"י נטו"ק, ושהגרי"ז מנע את פרסומה), ולא עת האסף עתה.
ידועים לי מקרים מסוג זה, וכדוגמא. ת"ח אחד ההדיר ספר של אחד מהתקופה הראשונה של האחרונים, והשמיט בו דיון שלם שבו התקיף את דעתו של מהר"ם מרוטנברג בעניין מסויים, שלפי דעת המהדיר, לא היה לכבודו של המהר"ם... (אמנם השאיר זכר לכך בהערה שם, ואמר שישלים את העניין במבוא, אלא שכמובן שם שכח להביא הדברים, ועשה זאת בהתייעצות עם אחד מראשי הישיבות).
מן הזקנים היו כאלו שאף חששו לפגיעה בספר שהם מצנזרים אותו, ומצאתי שמהדיר מסויים נקט בהמצאה יפה. הספר 'כתוב שם' לראב"ד הופיע לראשונה מכ"י בעתון הירושלמי הקטן 'הסגולה'. שם פרסם העורך, הרב מ"ז חסידה, כל שבוע קטע מכ"י שלא נדפס (בנוסף לנ"ל כך פורסם שם גם שבלי הלקט ח"ב) עד שהשלים את כל הספר. כידוע בין הראב"ד ובין איש ריבו הרז"ה בעל המאור עברו חילופי דברים מהחריפים ביותר שיש לנו בין חכמים. נבוך המהדיר מה עושים? מאחר שלא היה לגמרי מבעלי ההשקפה, לא מלאו לבו להשמיט דברים של הראב"ד. העיתון הזה הופיע כתוב במכונת כתיבה, ובשיכפול, וההדפסה היתה גרועה למדי. והנה שמתי לבי שלפעמים נראה שהמכונה השתגעה ופלטה שורות של ג'אנק (זבל), אותיות פורחות ומבולבלות שאינן מצטרפות למלים. חשבתי שזו פשוט תקלת הדפסה. אך פעם עלה על דעתי לעשות נסיונות לפתור את השורות בהנחה שהן כתובות באיזה כתב סתר,ונתברר לי שאכן זה היה כנראה פתרונו המחוכם של הרב חסידה, גם לא להשמיט הדברים, וגם לא להקל על כל מי שמדפדף סתם בספר שעיניו יפלו על דברים חמורים כאלה, והדפיסם בשיטת הכתב של א"ת ב"ש (על דרך ששך=בבל, מנא מנא תקל ופרסין).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 11:21 |
|
| |
mdabraham:
דגים,
אני לא זכיתי להבין את טהרתה של אותה השקפה טהורה שדיברת עליה.
כיצד ניתן להעריך אם מישהו הוא גדול, בלי להעריך אותו? או שמא יש להעריך רק האם הו אגדול או לא, ואז להפסיק להתבונן בו ולנתח אותו? אז בשביל מה הוא גדול? כדי שיתלו בו כל בוקי סריקי שרוצים? אז כבר אפשר למצוא שעיר אחר לעזאזל, באופן שרירותי.
ואם אותו גדול סרח (וכבר היו דברים מעולם. מה עם אחר? היה מותר לדון אותו?)? האם אין דרך להדיח אותו מגדלותו, ובודאי מתפקידו הציבורי, אם יש לו כזה?
על כן אומר על דרך צחות, כי אותה השקפה שהצגת היא אמנם 'טהורה', אולם טהורה מכל שמץ של הגיון ואמיתיות. כך נוצרים גדוילחים יש מאין. גדול הו אותו אחד שכשתבחן אותו לעומק עדיין תגלה שהוא גדול (ע"ע החזו"א בספרי גראדה. ספרן, האם על זה רצית לכתוב וצינזרת?). הרי על תליית שקרים במישהו לא עסקינן, גם לא ביהודים פשוטים.
ברור שיש לבחון דברים לגופם, ולשפוט כל אחד כפי הראוי ולמען הפק תועלת. אין להפיק תועלת מהיסטוריה, או מעובדות כלשהן, כאשר הן מיופות ומצונזרות. לכן ספרי היסטוריה על גדוילים, במשמעות המקובלת, הם חסרי ערך היסטורי, מעבר לפרטים באנליים (עם מי הוא התחתן ומתי). יש לכך השפעה כמו ספרים בדיוניים על צדיקים בדיוניים, שלא נמצא בפיהם עוולה וכו'... כפי שאמרתי לעיל, לפי גישתך ניתן פשוט להמציא גדוילים ולהשיג את אותה תועלת.
מעבר לכך, יש חיוב לדון לכף זכות, וכאן כבר האריכו מפרשי המשנה באבות שהכל לפי הסבירות (המינימלית לפחות), כפי שכתבתי באשכול שכן. ברור שכלפי אדם גדול סף הזכות גבוה יותר, שהרי פחות סביר להניח שהוא עשה מעשים שלא ייעשו, ולכן יש לפקפק יותר בניתוח שמורה לכיוונים שליליים לגביו.
ועל כך אמר החוו"י (סי' י"ב? כמובן זה לא מקורי שלו, וכבר היה אשכול על כך - לינקי?): "אהוב אפלטון ואהוב סוקראט, והאמת אהוב מכל". אמת יוצרים רק על ידי אמת.
והאמת והשלום אהבו! לפי הסדר הזה.
מיכי
*****
נישטאיך:
<"ועל כך אמר החוו"י (סי' י"ב? כמובן זה לא מקורי שלו, וכבר היה אשכול על כך - לינקי?): "אהוב אפלטון ואהוב סוקראט, והאמת אהוב מכל">
הקדמת רבנו זרחיה הלוי, (הרז"ה) בעל המאור ברכות
*****
לינקזעצער:
"לשמוע את האמת ממי שאמרה" (safy)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=267706
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2008 11:16 |
|
| |
דגים: בין היסטוריה חיובית ובין רכילות ולה"ר 16/12/2004
בין העוסקים בהיסטוריה, ובמיוחד של אישים, וממילא עוסקים בהערכתם, הן האישית והן מבחינת יצירתם, דעותיהם, חכמתם, השפעתם וכו', וכן העוסקים בביקורת, הן מחקרית והן ספרותית, קיימת התלבטות, כיצד הדברים עולים בקנה אחד עם הלכות רכילות ולשון הרע. יש האומרים, שבאמת אין לעסוק בכך, ויש לכתוב רק דברים טובים, ולהעלים את הרע. ויש אומרים יותר מכך, שיש לא רק להעלים את הרע, אלא גם להפוך את הרע לטוב. ממילא יש המורים היתר לעצמם, לזייף, לסלף, לשקר, הכול בעבור המטרה החשובה להציג את העבר ואת אישי העבר באור חיובי, לתועלת החינוך של הדורות הבאים.
בעניין שמחתי מאוד בזמנו לגלות, הכרעה בעניין זה באופן נחרץ, מפי גאון עוזנו מרן החזון איש זצוק"ל, וכך כתב (קובץ אגרות החזו"א, א, ב"ב תשט"ז, סימן קלג עמ' קכא):
'דעתי כי ראוי להמחזיקים בתורת ד' לדעת את גדוליה באופים האמיתי ... כי הידיעה של של חכמי הדור לבם ומדתם הן הן גופי תורה, ואין בזה משום לה"ר, כמו ששואל על אומן באומנותו, בשעה שהוא צריך לו'.
מכאן הוראה ברורה, כי יש חשיבות בהכרת גדולי התורה באופיים האמיתי, וידיעה זו היא גופי תורה. היא לא עיסוק לשעות הפנאי, וקריאת שעשוע בבין הזמנים, ואף אין בה משום ביטול תורה ולא משום לה"ר.
אמנם, נשאלת השאלה, האם בכל זאת ישנם גבולות לדבר זה. הרי ההשקפה הטהורה כפי שהיא מוצגת כיום, וכפי שהיא נחשבת לחיוב גמור, הוא שאסור לנו לעסוק ח"ו בהערכת אישים, ומה אנחנו הקטנים והפעוטים יכולים להעיז ולחוות דעה על מהותם ואופים של חכמים גדולים, או רח"ל לבקר אותם. אם כן מהו הגבול?
*****
riv:
הלכות לשון הרע לעיתונאים (ולגולשי פורומים) - מוישה גרויס
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1126236
*****
דגים:
ריב
השאלה שנשאלה לא היתה על עתונאות, ולא על גבולות ההלכה של לשה"ר, אלא על גבולות 'גדולי התורה', מתי מותר למתוח עליהם ביקורת; מתי מותר לאפיין אותם באופים האמיתי, במידות, בתכונות, בהתנהגות וכו'; עד כמה מותר להצביע על טעויות, על שגיאות, על רשלנות, על הטעיות, על זיופים וסילופים וכל כיו"ב, אצל מחברים של ספרי פירושים, חידושים, פסקים ועוד. מתי יש בזה 'מתכבד בקלון חבירו', ומתי זו ביקורת בונה?
יש שמתוך צדקנות יתירה, מתירים לעצמם, למשל, לצנזר דברי גדולים, כאשר לפי דעת המצנזר, הדברים פוגעים בגדול אחר. ומי התיר להם לפגוע בדברי חכמים גדולים, ולשפוט מה מותר להם ומה אסור להם.
לדוגמא, יש מאמר ידוע בגמרא, שבשעת מותו של משה נשתכחו אלף ושבע מאות הלכות (כך גירסה אחת, יש גם גירסה על שלושת אלפים), והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו.
בפירוש המאירי לדברים בבית הבחירה, הוא מוסיף שני מלים, 'דרך הפלגה' אמרו, לומר שהוא רואה גוזמא במספר ההלכות שנשתכחו.
באו הצדיקים, התמימים והחסידים, המוציאים לאור את בית הבחירה בזכרון יעקב, והשמיטו והעלימו את שני המלים הנ"ל, שלפי דעתם אסור לרבנו המאירי לומר זאת (ואולי בויכוח יאמרו, שאינם מאמינים שפה קדוש כהמאירי יאמר דבר זה, וזה מן התירוצים הקלים והשכיחים ביותר, ז"א אלו שמרוב שמרנותם אינם מוכנים לשום חשיבה ביקורתית, מתירים לעצמם לעתים להיות 'ביקורתיים'...).
*****
riv:
דגים,
אני בתמימותי חושבת שמה שהובא למעלה בלינק שהבאתי, כולל את שאלותיך.
אם אני אינני טועה אתה זה שאמרת באחד האשכולות - שאמרו על הרמב"ם שהיה ראוי להיות משיח - הרי בגלל העובדה שכתב בספרו המו"נ, על עינייני 'גוזמא' ו'הפלגה' ו'השאלה' - הוציאו לו שם של כויפר. ושרפו את ספריו, אז אתה בא בטענות לחכמים שהשמיטו את 'שתי המילים' מהמאירי?
וראה באשכול על 'גילוי דעת ואזהרה' מה שנכתב שם על ידי החברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2006 18:38 |
|
| |
בוגי, לא חבל?
כתבת מילה אסורה, ועכשיו ינתקו אותך לשבוע!
או שכן
או שלא!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2006 13:45 |
|
| |
שכן
לא הבנת בכלל.
דפקא הפוך הם התרחקו כל כך מהשקרים שהם הוכרחו ליצור דבר חדש ואילו מספר 3 מנסה לתמרן עם הישן. לא סיווגתי לא לשבח ולא לגנאי אלא כניתוח קר לחלקים ביניהם יכול כל אחד לבחור לפי צרכי נפשו כל זמן שהו/יא לא מטיל/ה את חלקו על אחר. חבל לעשות מכל דיון מלחמה, הלא לא מדובר כאן בהינתקות!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2006 11:14 |
|
| |
הבנתי
"הם" בתחום השקרים, ו"3" (כולל בוגי, איך לא... ) בתחום האמת
או שכן
או שלא!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2006 11:04 |
|
| |
שכן
זה שהם נעזרים/ות ביהדות כדי לייצר יהדויות/דתות שונות, זה לא מוציא אותם/ן מהסוג מס' 2.
|
|
|
|
|
