שוטר כמעט נדרס ע"י נהג..

סיפור אישי, לא רשמי.

מי שמכיר את הרחוב "שי עגנון" בחיפה, יודע שזה רחוב שבנוי בצורה מעגלית, חד סטרית.
למרות הסימנים והשלטים, עדיין יש אנשים היוצאים ממנו נגד כיוון התנועה כדי לחסוך 100 מטר נסיעה סביב הרחוב כחוק (בדר"כ הרחוב המקביל שגרים בו ערבים לרוב יוצאים כנגד כיון התנועה).

לפני כמה ימים בסביבות השעה 01:00 ממש מתחת לחלון הבית שלי, אני שומע חריקה של גלגלים מאוד רועשת.. הסתכלתי מהחלון ואני רואה אוטו מול אוטו, אין לאיפה להתקדם.

נהג שיצא מהרחוב לא כחוק נעמד מול בנאדם שנכנס באותו הרגע בדיוק (עם אוטו), ואין מקום לאיפה לזוז..

במצבים כאלה מרוב אי הנוחות והבושה שצריכה להופיע אצל הבנאדם שנוסע לא כחוק הנהג שירד מהרחוב היה צריך לפנות את הדרך לעשות רברס ולחכות עד שהשני יעבור. במקום זה התחילו להשמע קללות וצרחות בערבית. האיש שנכנס לרחוב יצא מהאוטו, מופתע מהמצב.. ניגש לנהג הערבי ומראה לו תעודת שוטר ומבקש לראות רשיון.
הנהג לא רוצה להראות לשוטר (שלא היה בתפקיד אגב) את הרשיון וממשיך לעמוד עם הרכב מולו.

השוטר מזמין ניידת משטרת תנועה,
ומאותו הרגע שהם הגיעו, הנהג העבריין התחיל לדבר בשפה "גבוהה", הצדקות וטענות בשפה מנומסת, לעומת הדיבור המלוכלך שלו לפני מספר דקות עם השוטר שביקש לראות רשיונות.

למה אני מספר את זה, כדי להגיד שאני מתבייש לפעמים באנשים האלה.. ושאני גר לידם..

-הרי הוא יכל היה להגיד לו (גם אם הוא לא התכוון, רק מתוך נימוס"), מצטער אדוני השוטר, אני לא יעשה את זה שוב (והוא היה משחרר אותו, למה לו לבזבז את זמנו החופשי עליו), במקום זה התפתחו קללות שהובילו להזמנת ניידת, דו"ח תנועה, והזמנה לבית משפט.

ואני מתחיל להבין את הסטיגמות על הערבים כשמדברים עליהם בחיפה.. ואני רואה את זה מדי יום ברחובות עצמם, על צורת הנהיגה הפרוע שלהם, הדיבור וסגנון חייהם בלי שום טיפת כבוד לסובב אותם.

- מתבייש להגיד את זה, אבל זה נכון וזאת עובדה.