עלון מעיין תל אביב יפו פרשת כי תצא

אהבתי אתת ההיסטוריה על הרב

העם מצפה

הודעתו של נתן 31
תל אביבי
איפה העלון על הפרשה

הודעה שלי
גם אני מחכה

קיבלתי את ההצעה
בע"ה בשבוע הבא העשה כך.

אני מציע לך ידידי, להניח תמיד את מאמר המערכת או את הסקופ התורן שיש בעלון ראשון וכך ימשכו יותר לקרוא את הכל, כדאי גם לעשות כותרת מושכת מאותו סקופ

סיפור לשבת


הראשון לציון רבי רפאל מאיר פניז'ל – המרפ"א

ימי ניסן הביאו בכנפיהם את בשורת האביב לירושלים. שמש מאירה יצאה אל הארץ, והעצים כוסו בעלוה מוריקה. ילדי ירושלים יצאו אל השדות מאושרים מחדוות הפריחה.
בבתי היהודים ניכרה תכונה רבתית. עקרות הבית החלו להכין את ביתן לקראת חג הפסח המתקרב. הריהוט הדל הוצא מן הבתים אל החצרות הרחבות, וכל פינה בבית מורקה ונוקתה מכל פרור של חמץ. ראשי בתי האב הכינו עצמם לאפית מצות מצוה.
אף עניי העיר ונצרכיה היו שלוים ורגועים. היטב ידעו כי יש מי שידאג להם לצרכי החג. בית התמחוי של העדה יספק את מחסורם כמדי חג ומועד.
רק ללבו של אדם אחד לא חדרה תודעת האביב. הפריחה שבסביבה לא שינתה את מראה פניו, אשר הלכו וקדרו מיום ליום. היה זה רבי רפאל מאיר פניז'ל הממונה על קופת התמחוי של כוללות העדה.
טוהר לבו וחסידותו של רבי רפאל מאיר סייעו לו בעבודתו המסורה למען הנצרכים. תמיד עמל בכל כחו לספק את מחסורם ולעודד את רוחם של הנדכאים. עתה, עם ימי הפסח המתקרבים ובאים, נוכח לראות כי בקופת הצדקה לא נותרה אפילו פרוטה אחת. לבם של העניים סמוך ובטוח כי יעזור להם, ובידו אין כל.
רבי רפאל מאיר צפה בקוצר רוח, אולי יופיע בימים אלו אחד השדרי"ם, שנשלחו לגולה, ובידיו יהיו תרומות נכבדות. אך תוחלתו נכזבה, אף שליח לא הגיע. הוא ניסה לתלות תקוה במכתבי הבקשה, אותם הריץ לארצות הגולה, אך קשיי הנסיעה נתנו את אותותיהם גם כאן, ואף תשובה לא הגיע לפניותיו.
שבת הגדול כבר עברה, ליל בדיקת חמץ התקרב והישועה עדיין לא הגיע. כאשר כלו כל הקצין. הלך רבי מאיר, טבל עצמו במקווה טהרה ונכנס לחדרו המיוחד בבית הדין. בעמדו על סף הדלת צוה לשמשו: "בעת שאני שוהה בחדרי, אל תכניס אלי אף אדם, ולו החשוב ביותר. אם יבוא אי-מי וירצה לשוחח עימי, אנא, שימתין עד צאתי מן החדר".
הרב נכנס אל החדר וסגר אחריו את הדלת. המשמש אשר הכיר בקדושתו של רבו, ידע כי דברים בגו, ובודאי עד לחג יהיה לאל ידו לספק לכל הנצרכים צרכי חג בכבוד.
לא עברה מחצית השעה מזמן כניסתו של רבי רפאל מאיר לחדרו, ובפתח בית הדין התדפק אדם נשוא פנים. בגדיו המפוארים והעשויים בקפידה, צעדיו המדודים והבעת פניו, שוו מראה של עשיר מופלג.
"היכן כבוד הרב?" שאל.
"הרב", ענה המשמש ביראת כבוד, שוהה כרגע בחדרו וביקש כי לא יפריעו לו בפניות כל שהן"....
הבעת פניו של העשיר השתנתה, ודחיפות נשמעה בקולו. "סליחה", פנה שוב למשמש, "אבל העניין שלשמו באתי אינו סובל דחוי!" "לא אוכל להרשות להכנס אל הרב", ענה המשמש בשנית. "אם לא אדבר עם הרב מיד עכשיו אני עלול להפסיד את האניה האמורה להשיבני ללונדון. אנא רק דקות מספר אשוחח עימו - ואצא!"
המשמש לא נעתר להפצרות, הוא הניע את ראשו לאות לאו מוחלט ופנה לעיסוקיו. העשיר מהר להסתלק בחרון אף משטח בית הדין. לאחר דקות ספורות שב והופיע. "אנא", ביקש שנית, "הנח לי להיכנס אל הרב לחמש דקות בלבד. רק אביע את מבוקשי ואשמע את תשובתו. יותר לא אפריע לו". הוא הביט בשעונו בעצבנות והוסיף, "האניה כבר נוסעת..."
לאחר הרהור אמר כממתיק סוד: גם לך ישתלם הדבר". אך השמש לא נתפתה. "לא", קרא, "לא אוכל להמרות את פי רבי. נסה לשוב פעם נוספת" שוב יצא העשיר מאוכזב אל הרחוב הירושלמי. כאשר חזר בשלישית לאחר זמן ארוך נוכח לראות, כי השמש לא נמצא בשטח בית הדין, ודלתו של הרב נשארה סגורה.
סקרנותו גברה והוא החליט להציץ ולראות מה עושה רבי רפאל מאיר בחדרו. בלאט ניגש אל הדלת והציץ מבעד לחור המנעול על הנעשה בפנים החדר. לפליאתו לא היה קץ: נשיא כוללות הספרדים בירושלים ואב בית הדין, שכב שרוע על שטיח קטן בקרקע. גופו מכוסה בשק ואפר מונח על ראשו. שני נרות דולקים לפניו ומאחוריו, והרב מתגלגל על הקרקע. העשיר כרה את אזנו ושמע בברור קול בכי תמרורים. עיניו של הרב זלגו דמעות וכולו היה שקוע בתפילה לריבון העולמים.
ליבו של העשיר הלונדוני נכמר על צער הרב. קול הבכי זעזע את נשמתו. והוא החל לבכות ביחד עם הרב. קול פסיעות השמש החריד אותו ממקומו, הוא הזדקף ומחה בחפזה את דמעותיו. עתה החליט לא להרפות ולהמתין עד שיצא הרב.
עוד זמן מה חיכה ליד החדר, עד שהדלת נפתחה, ופני הרב נראו בפתח. "בבקשה, היכנס", הכניסו הרב במאור פנים לחדר הדין. העשיר בוש במעשהו – להציץ לחדר, ולא ההין לשאול את רבי רפאל מאיר, מה עשה בחדרו. אך לאחר ששטח את משאלתו, לא התאפק ופנה אל הרב בשאלה: "על מה בכה כבוד הרב קודם לכן?"
פניו של רבי רפאל קדרו, והוא ענה: "עסקתי בתפילה לה', שירחם על שארית עמו. חג הפסח מתקרב ואני כממונה על קופת הקהילה צריך לדאוג לנצרכים. עתה אין בידי פרוטה לפורטה להביא להם לצרכי החג".
"זוהי כל הדאגה?" אמר העשיר בפליאה, "לכמה כסף זקוקים הנצרכים להוצאת החג." "אהה, הרהר הרב, אני זקוק לפחות לחמישים נפוליוני זהב למטרה זו". ללא היסוס פתח העשיר את תיקו ומנה לידי הרב חמישים נפוליוני זהב, טבין ותקילין. הוא לא חיכה למילות הערכה, הזדקף, ובברכת "פסח כשר ושמח" נפרד מן הרב, והסתלק מן המקום במהירות.
אותה שנה חגגו הנצרכים את חג החרות באותה שמחה, כמו בכל שנה, מאומה לא חסר על שולחנם. רק יהודי אחד ידע מהו גודל הנס שנעשה, והוא לא חדל להודות לבוראו על חסידיו אלו.

יהדות בתל אביב יפו



חנוך לנער על פי דרכו

לקראת ימי הרחמים והסליחות ראינו להעלות נושא מאוד מרתק שאנו עדים לו בתקופה האחרונה.
הכוונה היא לתופעה המבורכת של חיזוק והתקרבות של בני נוער, בחורים ובחורות צעירים, מנותקים לגמרי מעולם התורה והמצוות שבאים בהמוניהם כדי לשתות בצמא דברי אלוקים חיים.
מספר לנו יהודי יקר שעוסק בקירוב רחוקים בכלל ובני נוער בפרט, בימים אלו של ימי הסליחות מדהים לראות את בתי הכנסת מתמלאים בצעירים שמגיעים בשעות הקטנות של הלילה לאמירת סליחות, ולא מדובר בצעירים שקיבלו חינוך דתי או חינוך יהודי שורשי, אלא בצעירים עם עגילים באוזן, באף, בגבה ובכל מיני מקומות שונים ומשונים, שאם תראה אותם ברחוב לא תרצה להיות בקרבתם ולפעמים תעדיף לעבור למדרכה הסמוכה, והם עומדים בבתי הכנסת ואומרים סליחות עם הציבור מתוך השתפכות הנפש וכמיהה אמיתית לספוג עוד מנת רוחניות.
וכדי לתת תשובה לצעירים וצעירות אלו קמים בעיר כפיטריות אחר הגשם מסגרות יחודיות לצעירים אלו, המסגרות שנקראות "מדרשיות" נותנות מענה יחודי לצרכיהם הרוחניים של הצעירים, בדרך מיוחדת ויחודית עבורם.
לא מדובר בשיעורי תורה רגילים, אלא מסגרת שמשלבת שיעורי תורה מחד, ומאידך הרצאות מפי טובי המרצים בענייני השקפה, אמונה, מוסר ויהדות, וכן פעילויות משלימות שמותאמות לצעירים אלו, כגון טיולים וימי תפילה, סדנאות והרצאות בנושאים שונים ומגוונים.
אחד הנחשונים בתחום זה הוא ר' ניסים אביזוב, שמחזיק קבוצה גדולה של צעירים במדרשיה שהקים בשכונת כפר שלם, וכן עוזר ומיעץ לפעילים נוספים בנושא הקמת מדרשיות לצעירים ודרך הפעלתם, ולמעשה יש לו חלק ברוב המדרשיות שקמו בשנים האחרונות בעיר תל אביב - יפו.
מספר ר' ניסים: שהמדרשיות עשו מהפכה של ממש בקרב בני הנוער, למעשה חסרים עוד מדרשיות כי יש דרישה עצומה בכל שכונות העיר למסגרות אלו שנחלו הצלחה מדהימה, כבר היום אנו רואים צעירים רבים שהחלו את דרכם אצלנו כשלא היה להם מושג ולא הקלוש ביותר ביהדות, והיום הקימו בתים בישראל פשוט לתפארת.
כ"כ כדי להצליח ולמשוך את הצעירים יש לעשות דברים מיוחדים ועל רמה, לכן אנו מקיימים בחודש זה סדרת הרצאות בנושאים מגוונים, החל מאסטרולוגיה ומזלות, המשך בנושא קודים בתורה וכלה בנושא האושר בחיי הנשואין. הסדרה מתקיימת באודטוריום בית ברבור וההרצאות מועברות ע"י הרב זמיר כהן שיצא לו שם כמרצה בחסד עליון. וב"ה אנו רואים את ההצלחה ובמפגש הראשון השתתפו למעלה מ- 400 משתתפים רובם צעירים ובני נוער.
לאחרונה הוקמה בשכונת נוה עופר מדרשיה לבנות בניהולה של הגב' אורית זרגרי, שסיפרה לנו על ההצלחה והסיפוק הרב שיש בפעילות זו.
שאלנו איך הבנות יודעות על קיום במדרשיה? ונענו כי רובן הגיעו בשיטה של חבר מביא חבר, צריך להבין שיש צמאון אדיר בקרב בני הנוער שמחפשים את עצמם ומחפשים מסגרת שתיתן מענה לצורך הזה, ולכן אנו רואים איך בכל שבוע מתווספות בנות נוספות שבאות למדרשיה כדי להתקרב ולהתחזק בשמירת המצוות.
ולנו לא נשאר אלא לברך את העושים במלאכה שיזכו לקרב כמה שיותר יהודים לאבינו שבשמים, ושתשרה הברכה במעשה ידיהם אמן.

איזה יופי ליפני שבת....

דבר המערכת


לא אחת נשמעות טענות של כל מיני אנשים, שמצוות מסויימות הם לא יכולים לקיים, ומסדרים להם איזשהו פטור מקיום המצווה וטוענים שאם היו שואלים את הקב"ה, הוא היה פוטר אותם בגלל "הסיבה המיוחדת" שיש להם.
אולם טענה זו אינה נכונה, כי כל מצוות התורה בלי יוצא מן הכלל ניתנו לכל יהודי וצריך הוא לקיימן בכל מקרה, שאם היה חושב הקב"ה שמצווה מסויימת אדם מסויים או אנשים מסויימים לא יכולים במקרה מסויים לקימה, הקב"ה לא היה נותן את המצווה או שהיה פוטר אותם מקיום המצווה.
כפי אנו רואים בפרשתנו, שהתורה התירה לבאי המלחמה לשאת אשת יפת תואר, אע"פ שמדובר בגויה, וגם לדעה שהיא מותרת לו רק לאחר הגיור, הרי לא מדובר בגיור לשמה אלא בגיור לשם אישות שכידוע אינו תופס, ובכל זאת התירה התורה, כפי שאומרים חז"ל דיברה תורה כנגד יצר הרע, גלוי וידוע לפני המקום שבשעת המלחמה אין אדם יכול לגבור על יצרו, לכן התירה לו התורה.
דהינו שכאשר יודע הקב"ה שאדם לא יוכל לעמוד בנסיון הקב"ה לא מנסה אותו ומתיר לו. הרי שמכאן אנו לומדים שבכל שאר המצוות שה' ציווה אותנו ולא נתן לנו "פטור" מיוחד חייבים אנו לקימם בכל אופן ובכל מקרה.
בברכת שבת שלום
הרב נתן אלנתן

פרפראות בפרשה

כי תצא למלחמה על אויביך (כא, י)
המלחמה הקשה ביותר – אמר רבי ישראל מאיר הכהן, בעל "החפץ חיים" – היא מלחמת האדם ביצר הרע...
בצעירותו, נשלח הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב קנייבסקי, "הסטייפלר", למחנה עבודה בסיביר.
מעטים היו האנשים ששרדו אחרי מחנה זה. העבודה עבודת פרך בקור מקפיא בטמפרטורה אשר לעיתים ירדה עד ארבעים מעלות מתחת לאפס הכריעה רבים.
בדרכים שונות ומשונות הצליח רבי יעקב ישראל לשמור שבת גם במחנה הנורא ההוא.
פעם אחת בערב שבת בין השמשות, כאשר התכונן רבי יעקב ישראל לסיים את עבודתו, פגש בו אחד ממפקדי המחנה, רשע עריץ ואכזר.
יהודי! – הרעים המפקד בקולו – הסר את מעילך!
הסיר רבי ישראל את מעילו ועמד רועד מקור. המפקד אשר רצה להתעלל מעט ביהודי, השליך את המעיל גבוה על אחד העצים, והתרחק מן המקום כשהוא צוחק ברשעות.
עמד רבי יעקב ישראל ולא ידע מה לעשות. השבת כבר נכנסה, ולהוריד את המעיל מן העץ אינו יכול, שהרי אסרו חכמים לעלות באילן בשבת, אולם בלי המעיל הרי יקפא...
רק חמש דקות – חשב רבי יעקב ישראל בלבו – רק חמש דקות ללא מעיל, ולאחר מכן, אעלה על העץ ואוריד אותו, שהרי יש בדבר משום פיקוח נפש.
עברו חמש דקות, ורבי יעקב ישראל עומד רועד מקור... עוד חמש דקות נוספות – חשב בלבו – ואוריד את המעיל.
כך עברו חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות... עד מוצאי שבת!
מלחמת היצר, מלחמה קשה היא, הדרך לנצחו היא בתחבולות מלחמה. לא בבת אחת, כי אם צעד אחר צעד, כדכתיב:"מחשבות בעצה תיכון ובתחבולות עשה מלחמה" (משלי כ, י"ח).


לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו (כ"ב,יא)

פעם אחת הגיע הגאון רבי ישראל סלנטר, בפקודת הרופאים, לעיירת נופש ומרפא ידועה. באותה עיירה נפש באותה זמן עשיר אחד אשר היה ידוע גם כלמדן גדול.
באחד הימים צעד רבי ישראל ברגל בשבילי העיירה, לפתע נעצרה לידו כרכרה הדורה רתומה לסוסים אבירים. בתוך הכרכרה ישב העשיר והזמין את רבי ישראל שיצטרף אליו לנסיעה.
דחה רבי ישראל את ההזמנה בנימוס.
רבי – אמר העשיר – כלום חושש הרב מאיסור שעטנז? והרי במושב מרכבה כבר הכריעו גדולי הפוסקים אין חשש שעטנז כלל.
אמנם כן - ענה הרב ישראל – אין אני חושש מאיסור שעטנז, אבל מחשש גאווה אני חרד...