בתי הכנסת כמבחן מדינה
דבר העורך, קיבלתי מ"עונג שבת"
=======================================
בתי הכנסת כמבחן מדינה
פרשיית בתי הכנסת צביונם וחורבנם השבוע תיחרט בוודאי במוחם של רבים כאחת מאבני הדרך של מדינת ישראל.
ניתן לראות בה מעין מבחן זוטא של המדינה הציונית בהתקרבה לשנות הפנסיה שלה, מזמן לא זכינו להצצה בוחנת שכזו אל מעיה של המדינה פנימה.
תחילה חווינו את מאבק האימים סביב ההחלטה הרבנית להותיר את מבני הקדש על כנם.
סממני המאבק לוו בשני בעיות מרכזיות, ההעדפה הביטחונית או הגאווה הישראלית בכרו את הנוחות שבשיטת ההריסה וגמרנו, ומנגד בוודאי כבד היה לראשי ממשלנו לחזור בהם ולסגת מהחלטתם הראשונה שההרס הוא הדבר הטוב ביותר, ונסיגות זה דבר קשה אנחנו כבר יודעים.
לבסוף כידוע רובם ככולם בממשלה כולל העומדים בראשה וצבאה הרכינו ראש לדעת ההלכה ובייחוד לבקשתו הנמרצת של הרב עובדיה יוסף שליט"א שביקש זאת בדמעות של מנהיג אמת בתחושת האחריות האופיינית לו.
יהיו רבים שיראו בהסכמה זו ככניעה של המדינה החילונית לקראת הדת במדינה, אולי רצון כנה ללכת מעט לקראת הציבורים הנרחבים שכה הוכו על ידם מכה אחר מכה לאחרונה. ציניים יאהבו יותר להסביר ששרון מחבב להיראות חיובי בפרט כשאין הדבר עולה לו כסף.
אם הבחנות אלו נכונות היו, היה בדבר משום בשורה של ממש, הידד, אכן לא נס ליחה של האמונה והדת ממדינת ישראל הגוססת, עדיין הערכים מדברים משהו אל מישהו, אולי.
יתכן גם שפשוט לא היה שווה לשרון לריב עבור דבר של מה בכך לרוח עולמו, אם זה עושה לכם טוב, אז שיישארו המבנים, אני רק ירוויח מזה בבחירות.
אולי הייתה זו סתם תוכנית מבריקה של הכנסת עז והוצאתה, בכדי להראות לרבנים משהו, הכל יתכן במוח העוועים של הפוליטיקה הישראלית.
אולי מה שהפחיד אותו זה הלחץ האדיר מהקהילה היהודית ברחבי העולם והתוצאות המרחיקות לכת שהיו אמורות לצוץ הפעם בעקבות צפצופו הארוך, כי לא על הכל מוכנים היהודים להבליג. ומה שטוב ליהודים גם אריק יודע.
כך או כך, בכל מהלך הרי אין בשורה של ממש, בבית ספרנו לומדים פרשייה זו מהפן האחר שלה: העובדה שכל קהילת רבני ישראל וראשיה היו צריכים לכרוע ולהשתחוות ולהפעיל את מלוא מרצם וכישוריהם בעניין הילכתי כה מובהק לפני אנשים שהבנתם בהלכה אפסית, אינה של מה בכך. הפעם הרי אין מקום לתירוצים המוכרים של תקציבים מנהל תקין או וועדות קבורה למיניהם. מדובר באטימות לשמה. בייחוד כאשר עובדי מדינה רבים שחוזרים בימים אלו ממה שהיה גוש קטיף, יודעים לספר על מבנים נוספים שנותרו שם ללא פוצה ומצפצף, רק לבתי הכנסת נטפלו ראשי הממשל שלנו. כי עולם התורה הרבנות וההלכה מעניין את הבולדוזר שלנו כמו החסה בשטחים המפונים ותו לא.
בשבילנו מדובר בעוד אבן דרך הזועקת חמס, הם דורשים שבעל כורחנו נשתתף בצרמוניית המדינה אך המשחק יהיה חד צדדי לטובתם.
על הדת כבר אין אנו מבקשים אבל חוסר הגינות יש כאן.
וזה קורה להם גם מהצד האחר של המתרס כנראה, רק ששם הם המתפלאים:
מסירת רצועת עזה מלווה כידוע באופטימיות גדולה משני הצדדים, כל אחד מנקודת ראותו שלו. השארת בתי הכנסת ברגע האחרון לוותה אף היא בדמיונות ישראליים שגויים.
הדיפלומטים שלנו פנו לאו"ם ולאישים שונים בעולם כמו לראשי ההנהגה הפלסטינית בבקשה לשמור ולשמר את המבנים הקדושים.
הייתה מן אופוריה בלתי מובנת שמתרחשת כמחלה מדבקת רק אצל ישראלים מלידה, הם בטחו בפרטנר שלהם ובמילה שלו בטבעיות, מדוע שלא יהיה הוגן, האם יש סיבה בכלל להרוס את המבנים, צריך הרי להיות מופרע בשביל לחשוב כך. ובכלל, כשאנחנו שומרים להם באדיקות על תיפלותיהם והם עדיין בני ערובה אצלנו, מוזר יהיה להתנהג כך.
ההלם שהתקבל ביום שני בבוקר השבוע היה מאלף: המטורפים ההמונים שזרמו לגוש הנטוש פנו ראשית כל להריסה צמאה של בתי הכנסת, בחמת טירוף הם נטלו פטישים והחלו להכות בעמודי הבטון עד לנתיצתם והכרעתם.
מה זה אומר, אין צורך הרבה להסביר כי אין מה להסביר, הפרטנרים שלנו הם חיות טרף חסרות כל בדל נימוס בסיסי, וחבל על הסברים נוספים. כדאי רק לרשום את המתכון לפעמים הבאות, ה' ירחם.
ועוד דבר קטן: זוכרים את אותה דרשה מפורסמת של הרב עובדיה יוסף שזעק בדם ליבו את התנגדותו להינתקות בהסבר הפשוט שזו הפקרת דמם של תושבי שדרות?
ובכן חכם עדים מנביא, תוך שעות ספורות מהנפת הדגל הישראלי בתורנו החדש, נחתה לה רקטת הקסאם הראשונה ביד מרדכי, השאלה שלנו היא מה עוד צריך, בשביל להנחית את שרון מחלומותיו, מה קסאם לו כל כך בדמיונות.
 |
|
|
